מי הם הרבנים היותר חריפים בדורינו ?

מם,

לכיוון הזה רמזתי בהודעתי לעיל, ונראה שיש כאן ג מהויות ועולים בהם משלב לשלב דין בניין, דין בית, דין דירה שנקשרים זה בזה.ואכמ"ל. כי האשכול כבר ככה מתפזר.

מוטיבןשלום,

אחדד שוב:

"אין חוזרי' עליו" - דין על הבית שצריך לחנכו. "עירוב" - צריך לערב הבתים.

במעשרות הבית אכן שחקן מרכזי אבל הוא אינו "דין על הבית".

ודו"ק.
* 
אין הכרח לערב את העיר, אכן כן.

ואין גם הכרח לאכול את הפרי...
*
סיפורים? על מה אתה שח, בחנתי את חריפותו לפי הצורה הישירה והשקופה ביותר למדוד.

לגבי ספריו, כבר כתבתי, נראה שלא קראת בעיון.

ראיות קלושות וחוסר בהבנה? מוזר לי מאד, אני רגיל בספרי יביע אומר ומעולם לא נתקלתי בדברים מהסוג שהזכרת. גם אני לא חי מסיפורים, ניתי ספר ונחזי, אדרבה, אני מוכן להתמודד עם השגותיך.

חובת הראיה מוטלת עליך כדי לקבוע קביעה כה נחרצת.   

שלום וברכה, כיון שדובר רבות בשבחו של הרב רוזין, אמרתי אביא את מאמריו הנמצאים באתרנו, בגדרי הזמה, http://asif.co.il/?wpfb_dl=830 בגדרי בל יראה ובל ימצא, http://asif.co.il/?wpfb_dl=446 
ומאמרו הארוך על תורת פקדונות חמץ, בשני חלקים, http://asif.co.il/?wpfb_dl=468, http://asif.co.il/?wpfb_dl=469, יש שם עוד כמה, בברכה, אייל

זיהוי,

אחדד שוב

במעשרות יש דין של בית . שהרי למדו שבית קובע למעשרות מקרא " ביערתי הקדש מן הבית". ולמרות זאת דין זה של "בית" לא נזכר בברייתא. אע"פ שנזכר בית בתורה.

בעירובי תחומין ( תחומין !  לא חצרות .כפי שטעית לחשוב פעמיים מבלי משים ) שאין דין של "בית" ביסודו אלא דין של שביתה, ושלכן אף בורגנין שאינם בית , בכל זאת נחשבים בית לעניין שביתה, ולא בית ד על ד, כן נזכר בברייתא. 

כלומר שעיקר הדיון הוא בהלכות עירובין, ומכאן נובע דין מה חשיב הבית. וזה נזכר.
ואילו במעשרות שעיקר הדיון הוא מה נחשב בית, כדי לקבוע למעשרות, זה דווקא לא נזכר בברייתא.

והרי זה ממש בהיפך מהחילוק שרצה הרב לחלק.

ועל מה שהוסיף לומר שבמעשרות יכול שלא להתחייב מדין בית, השבתי שגם בעירובין יכול שלא להתחייב ,וכן במלחמה ועוד.

ומה שכתבת שהרב מתרץ לדעת התוספות, זה ודאי שיבוש גמור. שהרי התוספות מביאים בשתיקה את דברי הירושלמי ולא קשיא להו ולא מידי. כלומר דס"ל שמה שהוזכר בברייתא הוא בדרך " תנא ושייר" ולאו למימני כולהו. ואשר על כן מובן היטב מדוע הבינו התוספות שהם יכולים להוסיף גם דין פתח בית אביה. וזה היפך הגמור ממה שרצית לחלק ולומר שהנזכר בברייתא הוא בדווקא, כי אם הוא בדווקא לא היו התוספות מוסיפים עוד דבר. ומעירים שהירושלמי חולק.

הוספה: גם על עצם הסברא שלו שהחוזר מעורכי המלחמה משום בית הוא דין על הבית כלל לא ברור. דלעולם הסברא היא שהדין הוא על האדם שישוב לביתו בתנאים מסויימים,  והבית הוא היכי תימצי לפוטרו מן המלחמה כמו כרם, כשם שהבית הוא היכי תימצי לחייב במעשרות . ולא שיש דין לחנוך את הבית .

*

אני לא לומד כדי להוכיח שהאחר טועה. אלא כסדר לימודי כשיצא לי לעיין בדבריו נוכחתי כמה פעמים שאין ראיותיו ראיות.( כרגע זכור לי מה שחשב להביא ראיה לאיסור הופעת קוסם מדברי הרמב"ם בספר המצוות, וזו טעות בהבנה. גם יצא לי לראות איך הנוא מוכיח מדברי האבודרהם לעניין ברכת המפיל, ואין בזה כל הוכחה וראיה. ועוד. ועוד. ) אבל לא אבזבז את זמני להראות לחסיד שהאדמו"ר שלו טעה.

תוקן על ידי מוטיבןשלום ב- 16/01/2014 00:41:47

כאן יש כמה שיעורים של הרב יונתן רוזין:
http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonsIndex.aspx?rabi=77&page=1
ופה עוד אחד:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/video/?id=13562
יש לי גם כמה סיפורים ועובדות מעניינות, אבל נכתבם בהזדמנות אחרת. ללא ספק - אחד הגאונים המופלאים ביותר שפגשתי.

חיכיתי קצת לראות כיצד יתפתחו הדברים באשכול הרפורמטורי של הכופרים ב'גאוניות בקיאותית'. ולמען האמת כל מה שנכתב בנושאים אלו מעניין אותי, אולי סתם בגלל איזה חלום לערוך עבודת מחקר בנושא הקשור לכל העניין בעקיפין.

למעשה אשכול זה נפתח בשאלה תמימה ומוזרה מאוד: 'מי הם הגאונים החריפים ביותר שיש לנו?', בעוד שרק הודעה אחת לאחר מכן מגלה הכותב שדבריו נובעים משנאתו ממבט ראשון לאיש הגשם ר' עמוס לביא נר"ו. ושאלתו האמיתית היתה: 'מי באמת גאון היום?-וגאון יכול להיות רק אדם חריף!'.

כלומר: יאללה, אנו מעריצים רק חריפים, תביאו לנו תחליף לרב שניאור - שנפל בשלב מתקדם בתוכנית הריאליטי שלנו, מחמת שבא להחליף את הרב עובדיה - כשכמובן הרב עובדיה אינו גאון, כי אם לא נקבע אקסיומות לא נשחק אותה מתמטיקאים, ואם לא נשחק אותה מתמטיקאים נצא בעצמינו מעמדת השיפוט בתוכנית 'גאון נולד'.

ומובן לכל כמה בעיות קשות יש בדרך. אחת מהן היא שהרב עובדיה הוא אבו גאון וקשה להאמין שיש גאונים כמוהו שנגישים לנו, אפילו בספרים ישנים; אלא שספריו נכתבו לפני העונה הראשונה של 'גאון נולד', ומטרתם לפסוק הלכה ולא לְטָוֵס גאונות. אבל כל מי שקצת יותר נטרלי ומבין עניין יודע שאין שום אפשרות לכתוב בצורה כ"כ מסודרת, מדויקת ובהירה ע"פ כמות גדולה כ"כ של טקסטים בלי להיות גאון מטורף בבהירות, תפיסה והבנה מדויקת ועמוקה... [אם תבדקו בספרי הבקיאים, ולא נזכיר שמות של כמה רבנים מפורסמים, תשימו לב שמרוב ידע לפעמים מקשרים נושאים או מביאים ראיות תוך טעויות גסות או הבנה שטחית מאוד]

ועכשיו הגיעו כל התמימים, שקנו את השאלה הראשונה ולא תפסו מה היא טומנת, והתחילו להביא את כל חכמי בריסק והפילוסופיה שהם מכירים. הבעיה היחידה היא שהבקשה האמיתית היא חיפוש אחרי גאון, והיא באה ע"י שאלה מכשילה וממוקדת. וכאן שאלתי: גאון בפיזיקה אינו גאון? (גאון זה רק בפילוסופיה?) הנודע ביהודה לא היה חריף? (חריף זה בריסק [אולי הרמ"ש שפירא, שמשום מה נשכח פה]?)

והתשובה הברורה היא שבדורות עברו מי שנחשבו לחריפים היו ר' יונתן אייבשיץ ור' העשיל מקרקוב, שלמעשה כמעט לא נשארה משמעות לתורתם, בגלל שמי שמבין עושה פששש וכמעט לא יכול להוסיף עליהם, ומי שלא מבין גם ככה לא מתעסק איתם... מי שרוצה לראות דוגמה מגניבה להתעסקות עם תורת חריף שלא בדרך החריפות, יכול לראות את הקטע הראשון של הצל"ח על בבא קמא, מה שתירץ על קושיית בעל חנוכת התורה.

או בקיצור, החריפות בסגנון המקורי שלה אינה מעשית, אינה תועלתית ואינה מעניינת מעבר לאימרה פה ושם, או איזה ווארט משמח. אגב, לָרוב החיקויים של החריפות, שאינם משרשי הנפש, אינם מוצלחים וסתם מעצבנים, ואם אתם לא מאמינים תקראו יותר מרבע שעה בספר גנא דפלפלי. עשיתי את זה כשחילקו חוברות של קטעים ממנו לפני שנדפס, ועד היום אני עצבני!

ותכלס, תורת בריסק ממש אינה חריפה במובן הפשוט....

ומכאן לרבינו עמוס שליט"א!

כפי שאמרתי, אני קצת עוסק בנושאים מקבילים, ולכן היה מאוד חשוב לי אישית לברר על האיש. למען האמת אף אחד לא יודע עליו כמעט כלום – וזה כולל אברכים שלמדו איתו בכולל. רק איש אחד שמכיר את משפחתו בנסיבות פחות מלבבות [משפחתו המורחבת מורכבת מאוד... לאחרונה ניסו לחסל את אביו בפעם השלישית השנה – ר' עמוס חזר בתשובה בגיל 15, והיום הוא בערך בן 24], שאמר לי שהוא יודע שהוא בקי גדול, ומעבר לזה אין לו כל ידיעה עליו.

אברך אחד שלמד איתו בכולל סיפר לי דברים כהוויתם: "היה אצלינו אדם פיקח ובקי מאוד, והיה יושב ומפלפל כשלפניו למעלה מעשרה ספרים. הוא היה חסיד ברסלב ועסק מעט בקבלה, והיה לו חברותא צעיר (חוזר בתשובה) שנחשב לגאון מדהים ובעל תפיסה בהירה ועמוקה מאוד [אגב, כעת הוא איש מחשבים מצליח מאוד – שמעתי עליו מעוד כיוונים]. החברותא משום מה נמשך לספרי קבלה יתר על המידה, למרות נסיונות חברו הברסלבאי לחברו ללימוד הגמרא וההלכה. ויהי היום שהצעיר הגאוני 'הגיע למסקנות', או איך שרק לא תקרא לזה, ועזב את הדת. ואז התפנה הגאון הברסלבאי ללימוד עם עמוס הצעיר, שגם הוא חזר בתשובה. וביחד עשו הרבה חייל בעיון ובהתמדה. הם עזבו את הכולל, ובהמשך נתפרדה החבילה, לאחר שהם בלטו בין האברכים, והדבר הקשה על לימודם הרציף".

עד כאן הסיפור. ובעיניי משמעותו היא כמו שכתב גרוס, שחריפים בד"כ לא מוצאים את עצמם בלימוד בצורה אמיתית. בד"כ הם זקוקים להנאה רגעית מחידושים רבים, הם טוחנים מעט מאוד חומר וממקדים אותו בצורה הנעימה להם, שלא תמיד היא נכונה ומדויקת, ובזה מסתיים לימוד התורה שלהם ומתחיל ההובי. לעומת הבקיאים/מתמידים, שלרוב יש בנפשם קשר עמוק ואמיתי לתורה.

אם נסכם את הדברים בעדינות האפשרית, באופן כללי חריפות עשויה להביא תועלת בעיקר ברעיונות פורצי דרך, או בנושאים שהעיקר בהם הוא המחשבה, כמו פלפול-סרק ישיבתי [אני מדגיש סרק, כי פלפולים ישיבתיים שפירותיהם בצידם] או ווארטים אגדתיים, ולהבדיל עיתונאות ופילוסופיה.

ולכן מי שמחפש בדור האחרון רעיונות חריפים, כדאי שיעיין בכתבי האגדה השונים של הרב עובדיה, וימצא נחת לנפשו – אחר כך יחשוב למה הסגנון החריף מצוי מאוד בווארטי האגדה שלו, ולא רמוז בכלל בשאר ספריו הרבים...