מי הם הרבנים היותר חריפים בדורינו ?

מוטיבן שלום.

לא יפה להטות את הדיון ולהציג אותי כחסיד שוטה.

איני "חסיד" אלא מפני שהגעתי למסקנא זו.
*
בעירובי תחומין הדיון הוא על הבית ועל הבורגנין אי חזי למילתיה. 

בית שאין בו ד' אמות לא חזי למילתיה וזה הוא מקור הדין.
*
כוונתי לשי' תוס' ביחס לד' הערוך לנר. 

[אל תמהר לכתוב "ודאי שיבוש גמור"].
*
אה"נ, הדיון הוא אם הוא בית שיכול להחזיר מעורכי המלחמה והדבר אכן תלוי בגדר בית במהותו, לא בלשון בנ"א כבנדרים ולא בגדר בית הטובל למעשר שא' מהפרטים בו הוא שיהיה ראוי לבית.

ודו"ק היטיב.
*  
יש לי מה לענות על השגותיך, השאלה אם אתה חפץ בכך.

עכ"פ שים ד' הרז"ה בעה"מ בהקדמתו לנגד עיניך ואל תמהר להסיק מסקנות.
*
אחרחוק,

אנסה ללמד זכות על מוטיבןשלום,

הוא לא התכוון לבחור את גדול הדור, אלא את חריף הדור, וזה אכן יכול לבוא לידי ביטוי גם בחכמות אחרות. ומכאן הסבר לאשכולותיו של פותח האשכול בנושאים אלו.

אם נבחר את גדולי הדור ברור שהרשימה תהיה אחרת.

מ"מ דבריך נכונים ונהנתי מהם.

אחרחוק,

אריהדל, גם בלי להגיע לביקורת החריפה של אחרחוק, עדיין, מסכים - מה זה חריפות? מה היא 'מועילה' ולמה היא חשובה? זה נחמד שיש 'מיתוסים' ואגדות (במובן הטוב של המילה), בטח שזה קורה גם בישיבות הסדר, אבל בסדר, העניין הוא הרבה יותר מי מי תורם לדורות בכתיבתו, מי עמוק וישר ופשוט, בעיני - ר' אשר וייס בספריו, על הש"ס, על התורה ועכשיו בשו"ת שמתחיל, וכן הרב איזנטל במגילת ספר (לצערי קצת פחות הוציא בשנים האחרונות? או שאיני יודע?) אשמח לשמוע המלצות נוספות, 

בדיוק רציתי לכתוב את שמו של הרב אשר וייס. הקדמתני.
מי זה הרב אייזנטל?

אחרחוק צודק בדבריו. לענ"ד חכמים כמו רבי מנשה מאילייא שאהבו את הפשט והתרחקו מפלפול וחקרו דברים לעומק עד יסודותיהם, הבנתם היתה כוללת ודקה יותר מאשר זו של חריפי החילוקים.

אריהדל, הרב אוריאל איזנטל, בעל המגילת ספר (ואחיו של הרב אייזנטל מחיספין) בעל המגילת ספר, כארבעה חלקים שידועים לי - ברכות, שבת, איסור והיתר וליקוטים. ממליץ בחום. שמעתי מבן דודו שחיבר את ספרו על שבת אחרי 11 שנה של לימוד (אולי הגזמתי כשכתבתי אותו בחדא מחתא עם ר' אשר, אבל ספריו מיוחדים מאוד בעיני, ובכל פעם שעסקתי בעניין שכתב מאוד התרשמתי, בשנים האחרונות פחות יצא לי לצערי לעסוק בנושאים שכתב)  

אני רואה שכותבים פה עליי דברים שונים ומשונים, וכיון שהכותבים הם יראי שמים לאין שיעור יותר ממני,  אולי הם ישמחו לדעת שהריני מוחל וסולח לכל מי שכתב כותב וגם יכתוב חשדות ודברי גנאי כנגדי. לא התכוונתי להשפיל כבודו של איש, לא באתי בחלקות ובעקיפין, אני כותב דברים קשים בחוצפה ובפירוש מבלי להסתתר כמו שאפשר להיוכח באשכולות אחרים,  וכל כוונתי למען האמת כפי שאני מבינה. ובזה יצאתי חובה שלא לבוא לידי חשד. ומכאן איש הטוב בעיניו יעשה. שבוע טוב ומבורך:)

תוקן על ידי מוטיבןשלום ב- 19/01/2014 11:19:58

רבי זירא ורבה בר מתנה הי מנייהו עדיף, רבי זירא חריף ומקשה ורבה בר מתנה מתון ומסיק, מאי? תיקו (הוריות יד.). רבי יהודה חכם לכשירצה (גטין סז.). פירש רש"י: כשהיה רוצה להיות מתון ומתיישב בדבריו היה חכם. משמע שכדי להסיק שמעתתא אליבא דהלכתא רבי יהודה היה צריך להיות מתון ומסיק, שחריפות יתר עלולה להרחיק את המפלפל מדרך הישר.

ראה ב"מ צו: לפום חורפא שבשבתא. אך מוטי לא אמר שצריך חריפות כדי לפסוק אליבא דהלכתא, כי יש הבדל בין הלכה למעשה לבין הבנת עומק הדין לאמתו. לפעמים כרחוק מזרח וכו'. ולא כל שאלה באה לפני כל אחד הלכה למעשה, בייחוד שאלות מהותיות בדיני גיטין וממונות, ראה הקדמת חוה"ל. לדוגמה, עיון בפרק אחרון בב"מ, בענייני נזקי שכנים, אם יבוא כיום מאן דהו וילמד את הפרק הלכה למעשה ויפסוק כך - הרי שהוא מנותק מהמציאות. שהרי לפי דין הגמרא השכן התחתון מחויב בנזקים וכיום גם הפוסקים מודים שבדין זה הולכים לפי חוק המדינה שהשכן העליון אחראי לנזקים. נמצא שהלומד אליבא דהלכתא בלבד יכול למחוק כמה וכמה דפי גמרא, והלומד אליבא דאמת לאמתה מנסה להבין הרבה דברים שאינם להלכה, ובייחוד את מהלך השו"ט, שלפי הלומד אליבא דהלכתא אין לכך משמעות כלל, ולפי הלומד אליבא דאמת לאמתה יש בהתפתחות המו"מ משמעות עצומה כדי להבין את התפתחות הדין. וראיה לשיטה זו היא שהש"ס נכתב בדרך משא ומתן ולא בדרך של פסקי הלכות. ודוק,