מי הם הרבנים היותר חריפים בדורינו ?

אני לא צוחק, אתה מכיר את הפתגם שאמר פעם עורך דין לשופט על החפץ חיים: "עלי ועליך לא מספרים סיפורים כאלה..." ואת זה מעידים רבנים ששוחחו איתו, וראו בחוש את הבקיאות העצומה בכל ספר שהוזכר. אם זה רב מחסידי ברסלב שניסה לתקן אותו בליקוטי מוהר"ן והתברר לו שהוא בעצמו טעה, ואם זה רב מחסידות אחרת, בכל ספרי הקודש היה בקי כפשוטו. בנוסף לחריפות איומה ונוראה שאין כדוגמתה. כמו"כ אפשר לראות מתוך שיחותיו הק'.

עכשיו נזכרתי ברב נוסף - הרב מאיר אבוחצירא זצ"ל המכונה "בבא מאיר". היה בקי עצום בכל הספרים, ישר והפוך, וגם בשמות מחבריהם ותולדותיהם, והכל בעיון מבהיל ועמוק. רבנים כמו ר' חיים קרייזווירטה שאלו אותו שאלות עמוקות ביותר שאף אחד לא ידע לתרץ, וענה כלאחר יד. בחורי ישיבה שנכנסו אליו ודיברו איתו על הסוגיה הנלמדת בישיבתם, מצאו את עצמם שומעים פלפול עמוק וחריף שמסר לפני כשישים שנה [כר"מ בישיבה במרוקו בגיל 18] ועדיין זוכר אותו כביכול מסר אותו כרגע.

אא.   עובדה שכל מי שקרא קצת חומרים שלו יודע, שנשיאינו חריף ובקי ובעל שכל מבריק בחשבונותורעיונות קבליים. לאחרונה הזדמנתי לחתונת נערי גבעות כל שהם, ומצאתי חוברת של 'דרשה לכבוד החתן והכלה' שהיתה מלאה בחישובי גימטראיות בדרכים שונות ומשונות ורעיונות קבליים עליהם. מסתבר ש'דרשה לכבוד החתן והכלה' זה אירוע של פעם בשבוע ויותר, ועל כל חתן הוא מחשב חשבונות ומושר רעיונות מדהימים וחדשים.

ב.      ב. [הקדמה קצרה: נשיאינו אמנם מקושר לחב"ד ולציבור הד"לי, אולם הוא בעיקרון נחשב אצל השרשיים כמישהו שבא לגנוב את מקום נשיא דורינו האמיתי (הרצי"ה/הרמ"מ).] הכרתי בעבר ת"ח (היה ר"מ בכמה ישיבות, כעת הוא ר"י ורב יישוב) ממיוחסים שכהונה של חוגי מרכז הרב, שהזדמן בבחרותו להתוועדות שגרתית של נשיאינו. לדבריו, עוד לפני שדיבר נישאינו בנושאי קבלה וחסידות, רק פתח בדברי הגמרא, כבר סיכם באופן מדהים את כל נושאי הסוגיא מכל מצדדיה. כמובן שאותו יהודי חסיד מובהק שלו מאז, וזיכה אותי להרבה ד"ת בשמו.

אחד התחומים המעניינים שבהם עוסק הרב גינזבורג, ובהם הוא מוכר במיוחד, היא תורת הקבלה – מה שנקרא 'תורת החסידות'. לענ"ד יש לו דרך מעניינת ומיוחדת בסגנון העקרוני של תורה זו, וברצוני להאריך בה:

מבחינת רוב החוקרים הנטרלים היום [ומבחינתי], תורת הסוד כפי שהיא מוגשת אלינו היא בעייתית ובלתי נאמנה. לאף אדם שפוי אין הסבר רציונלי למציאות של ספר הזוהר במעבה האדמה בספרד, אם לכאורה הוא נכתב בפקיעין, והיה מספיק יקר לבעליו ע"מ שלא לזרוק או למכור אותו. התופעה שהספר מצטט מזוויות שונות מקרים בתקופות שונות, מדבר לפעמים בלשון נוכח, לפעמים בלשון נסתר, מחברו מכנה את עצמו בתואר 'רבי' [דבר שלא נפוץ בתקופת התנאים, כידוע] ואף מספר על פטירת עצמו. הספר חולש בדרכים שונות על כמה מאות שנים. הספר אינו ריכוז של שום דבר כרונולוגי: השחקנים בכל מחזה שונים, הוא לא עוסק בתקופה מסויימת ולא ערוך כחומר ספרותי בשום מובן. חוקרים הבקיאים ממני סבורים שמצויות בו טעויות לשוניות גסות. ועוד הרבה מאוד סיבות עקרוניות יותר או פחות [שכמובן לא בהם באתי לעסוק].

הבעייתיות הגדולה יותר היא שספר הזוהר אינו בסיס קבלי חזק. חלק מהספר מוקדש לדרשות בעולם הנגלה, חלקו עוסק במוסר וגם קטעי הקבלה שלו מתובלים בביאורים למקראות ספציפיות. למעשה, רוב המקובלים ממקדים את לימודם בעוד מספר ספרים חשובים אחרים, ובד"כ ממוקדים יותר [למשל: פרקי היכלות, ספר היצירה, רזיאל וכדו' מתאימים לקבלה מעשית. הבהיר, הקנה וכדו' לקבלה המוכרת – ובד"כ מרכז הלימוד הוא 'עץ חיים', שהינו ספר מאוחר במיוחד בעולם זה].

המקובלים של ימינו לומדים את העקרונות מספר מרוכז וממוקד, כמו 'עץ חיים' (בד"כ מתחילים עם 'ברית מנוחה' ו'שערי אורה'), והם מחוייבים לטקסטים הקודמים לו, כמו ספרות ה'תנאים' או כתבי האר"י והרמ"ק. ולכן סדר הלימוד לא מספיק מגדיר את ביסוסו מצד עצמו.

כיום הקבלה מוכרת לנו בשלשה דרכים בולטות:

א.      לימוד קבלה כמטרה.

ב.      חסידות.

ג.       פלפול (קבלת הרמח"ל וכדו').

כמובן שבמצב הנוכחי הקבלה הפכה לייצור משונה, היא מתאימה לכל תוכחה של אדמו"ר באשר הוא, היא נתונה לכל פלפול של פרח-קבלה והאופציה השלישית היא לימוד לשם ידע, שמפחיד את הלומד מלומר מילה שלא כתובה בפירוש [אגב, כתבי האר"י הם בדיוק כמו כל כת"י, יש בהם טעויות שמצריכות תיקון לשוני, יש בהם טעויות חוסר הבנה של המעתיק וכו']. במצב תורת הקבלה עומדת במקום בעייתי מאוד.

הצורך שלי [לפחות] באמונת הקבלה, הוא נתינת הקודים ושרשים למעשים גדולים, ע"ד משל ונמשל (בקבלית: אצילות). הייתי אומר שאם לא היתה קבלה, היה צריך להמציא אותה. אבל כמובן יש להוסיף לזה, שהבעיה היא שכבר עשו את זה...

הקבלה במצבה הנוכחי בעייתית, ואינני יודע איך אוהדיה לא מתעוררים בזה שלא יתכן ללמוד קבלה ע"פ חסידות, כי אף מקובל לא העיז מעולם לקבץ' את הקבלה כמו האדמו"רים.

לדעתי, כמי שלא מרגיש מחוייב לכל מילה של הקבלה הפופולרית [אגב, כל הדתיים מאמינים בדרך זו אחרת בתורת סוד כל שהיא, גם אם לא בקבלה המוצגת לנו כיום. ר' יחיא קפאח קורא לזוהר 'הקבלה החדשה', אבל גם הוא מודה בקבלה ישנה כל שהיא], שתהיה תורת כאו"א בידו להציב רעיונות המבוססים על שרשים ויסודות ברוח הקבלה הבסיסית [במובן מסויים: הקבלה המעשית].

מכיון שאני כן מאמין בעשיית הדברים בכובד ראש, ולא בצורה רגשנית ריקה [סגנון ר' אוהד אזרחי] או הגדרת הדת עוד לפני ששומרים אותה [סגנון הרב ברג]. בשבילי הרב גינזבורג, שמעודד לימוד קבלה-מתמטית בכלל העשיה הדתית, הינו שליח משמים!

אין לי אפשרות לראות את ספרו של הגר"ד דוייטש הנזכר כאן, האם מישהו יכול להעלות לכאן צילום מדבריו כדי שנוכל ליהנות מתורתו ?