| נשלח ב-13/1/2014 22:09 |
|
| |
השגחת כשרות או נאמנות בענייני מאכלות אסורות
שלום לכל באי הפורום
אני רוצה להתייחס לנושא של ״פיקוח כשרות״ במציאות ימינו ומה ערכו האמיתי של פיקוח כזה.
בימים אלה מדברים על הקמה של ״משטרת כשרות״, יש בעד ויש נגד.
הבעדים טוענים שמדובר בפיקוח כדי שבעלי העסקים לא ירמו את לקוחותיהם.
הנגדים טוענים לא מיניה ולא מקצתיה, משטרה כזו נועדה אך ורק כדי להנציח את המונופול שהוקנה לרבנות מכח החוק על השימוש בפועל ״כשר״, ולמעשה מה שצריך זה משטרה שתפקח על המשגיחים ולא על בעלי העסק.
לא מזמן עבדתי תקופה קצרה במזנון המשרת את עובדי הסביבה.
במזנון זה יש תעודת כשרות מטעם הרבנות.
המשגיח מגיע מדי פעם, נכנס למטבח, שוהה בו כדקה, מעיף מבט והולך לדרכו.
כשראיתי זאת לא אחת ולא שתיים, אמרתי לעצמי שכנראה הנגדים למשטרת כשרות צודקים.
מה שווה באמת ״השגחה״ כזו?
נכון שלא ראיתי שנעשים איזה דברים במזנון הנוגדים את ההלכה, אבל המשגיח בדקה שהוא מגיע לא אמור לדעת שלא נעשים דברים לא כשרים במזנון.
אבל רגע, כנראה שכן ״נעשים״ דברים אסורים אף שזה לא במזיד, אבל מתפקידו של המשגיח לגלות זאת.
האוכל שמגיע למזנון נשלח ע״י חברת קייטרינג.
הובלת האוכל נעשית ע״י מי שאינו יהודי והאוכל כולל בשר.
מה עם ״בשר שנתעלם מן העין״?
ההגיון שלי אומר לי שלא הגיוני שהגוי המוביל יחליף את הבשר הכשר שנשלח על ידו לבשר גמל, אבל ממתי כללי הלכה כפופים להגיון אישי שלי או של אחרים?
העובדה שגוי מוביל את האוכל, לא אמורה להיות נעלמת מעיני מישהו שהיה שואל שאלה או שניים בעניין אובייקטיבי כזה שלא נעשה בסתר.
ודבר נוסף שאינו ייחודי רק למקום עבודה זה אלא בכלל.
איך זה ששנים רבות יש ניגוד אינטרסים כזה המתבטא בכך שאת המשכורת של המשגיחים משלם בעל העסק המושגח?
הרי זה נוגד כל הגיון ואינטואיציה בסיסית שלא עושים כדבר הזה??
אני לי מבין מה הבעיה שבעל העסק ישלם לרבנות והרבנות תשלם את משכורתו של המשגיח, לא הגיון בסיסי?
מה הסיפור לנהוג ככה?
לפני כמה חודשים הייתי בהרצאה של הרב אהרון ליבוביץ שמנסה להפעיל פרוייקט שנקרא ״נאמני כשרות״.
נדמה לי שפרוייקט זה אמור להחזיר את המתכונת המקורית של האופן בו סומכים על דברי בעל האוכל האם האוכל כשר, למתכונת המקורית של נאמנות אישית.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2014 08:50 |
|
| |
ייתכן שבעל העסק ישלם לרבנות והרבנות תשלם את משכורתו של המשגיח, הוא הגיון בסיסי, אך לא מציאותי כאשר אתה עוסק באירגוני השגחה של הרבנות או של ארגונים פרטיים: הרבנות היא מוסד ממשלתי, שסמכותו להעניק תעודות כשרות מעוגנת בחוק, וככל גוף ממשלתי הוא מוגבל בסכומי הכסף שהוא יכול לדרוש עבור אישור או תעודה
גם הרבנות הראשית וגם ארגונים פרטיים מעדיפים שהמשגיח יהיה עובד של היצרן או האולם, כך שאינם חייבים בחובות של מעביד כלפי עובד. <נדמה לי שפרוייקט זה אמור להחזיר את המתכונת המקורית של האופן בו סומכים על דברי בעל האוכל האם האוכל כשר, למתכונת המקורית של נאמנות אישית> הרבנות הראשית אינה יכולה לעשות זאת כי היא מוסד ממשלתי, החייב להעניק תעודות לכל מי שממלא את דרישות ה"גרעין הקשה" של דיני הכשרות, ואילו ארגוני הכשרות הפרטיים אינם רוצים לעשות זאת, כי הוא יהרוס להם את ה"ביזנס".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2014 09:03 |
|
| |
פותח האשכול "שפך" כאן אוסף של טענות, דעות וטקסט באופן כללי. זה אינו אשכול עם נושא לדיון, וגם קצת רווחים ואנטרים היו יכולים להועיל. האשכול ננעל. הכותב יכול לנסח מחדש את האשכול בצורה של דיון בנושא כשרות והשגחה, ועדיף - לשלוח לתיבת מנהלי_משנה לאישור. אין לכתוב באשכול זה! האשכול ננעל, וימחק בהמשך- הכותבים יכולים להעתיק בינתיים את דבריהם. מ. משנה
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 14/01/2014 09:05:28
|
|
|
|
|