|
|
| נשלח ב-16/1/2014 15:55 |
 |
| |
ולמי שבאמת רוצה להתעצבן
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 16:32 |
|
| |
ירוחם, בוא נרחיב את השאלה לשתי שאלות האם יש ביהדות ההלכתית צורך עקרוני במימוש ארכיטקטוני של קדושה? ושאלה שניה אם כן האם זה דה פקטו או דה יורה? ואם כבר אנחנו שואלים אז אם מימוש ארכיטקטוני של קדושה הוא חיובי וראוי אז מה הם גדרותיו ומה תוכנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 23:02 |
|
| |
"אנסה להסביר- בנין בית המקדש- לדעתי יסמל את צימצומו והקטנתו של הבורא, אנו הרי יודעים שמלוא כל הארץ כבודו,- בימי קדם ידעו את הפסוק, אבל לא היו להם כלים שכליים להבין אותו.
היום אדם לא צריך להכניס את הבורא בתוך 4 פינות של בית, זה חילול האמונה בה' בעיני. "
שמא תוכל להרחיב? איזה חוסר של כלים שכליים היה להם? למה היום לא צריך בית? אולי הבעיה היא רק שאנו לא מבינים מהו "בית" לאלוקים? ושאנחנו רגילים לעשות את שחיטת הבהמות לאכילה הרחק ככל האפשר מבתינו שלנו?
עם התפתחות המודרניות וההשכלה, אנשים נטו לזנוח את כל הדתות. אך היום אנו רואים נהירה הולכת וגדלה אחרי כל מיני שיטות וכתות מהמזרח הרחוק. גם האסלאם צובר תאוצה, למרות שבו יש אפילו מימדים של מלחמת קודש. וזה "תופס" בעיני מוסלמים רבים, גם בעולם המערבי. אם כן, ניתן להסיק, שהחשיבה המדעית וההשכלה המודרנית אינם בהכרח המילה האחרונה בעולם החב"ד האנושי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2014 00:05 |
|
| |
| yerubaal כתב: |  | | ירוחם, בוא נרחיב את השאלה לשתי שאלות האם יש ביהדות ההלכתית צורך עקרוני במימוש ארכיטקטוני של קדושה? ושאלה שניה אם כן האם זה דה פקטו או דה יורה? ואם כבר אנחנו שואלים אז אם מימוש ארכיטקטוני של קדושה הוא חיובי וראוי אז מה הם גדרותיו ומה תוכנו? |
|
בתורה אכן כתוב דיני קרבנות ןבנין המקדש, הלכתית הרמב"ם ביד החזקה מיחד פרק גדול להלכות המקדש.
עובדתית, הנביאים התנגדו לקרבנות ובמידה מסוימת גם למקדש, שהפך עיר מקלט לפושעים, היום שמים כיפה בבית המשפט, הפושעים אז הלכו והקריבו קרבנות בבית המקדש או תרמו.
עובדתית הרבה חוקים הכתובים בתורה בצורה מפורשת, לא קויימו מעולם- בן סורר ומורה עיר הנדחת וכד'
הרמב"ם למרות שכתב מה שכתב בדיני הקרבנות והמקדש, בספרו מורה נבוכים- הוא מתנגד נחרצות להם,
יצירה ארכיטקטונית יכולה בהחלט לשמש כמעורר למחשבה ולקדושה, אבל בכל מקרה זה האמצעי ולא העיקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2014 00:24 |
|
| |
[quote]"אנסה להסביר- בנין בית המקדש- לדעתי יסמל את צימצומו והקטנתו של הבורא, אנו הרי יודעים שמלוא כל הארץ כבודו,- בימי קדם ידעו את הפסוק, אבל לא היו להם כלים שכליים להבין אותו.
היום אדם לא צריך להכניס את הבורא בתוך 4 פינות של בית, זה חילול האמונה בה' בעיני. "
שמא תוכל להרחיב? איזה חוסר של כלים שכליים היה להם? למה היום לא צריך בית? אולי הבעיה היא רק שאנו לא מבינים מהו "בית" לאלוקים? ושאנחנו רגילים לעשות את שחיטת הבהמות לאכילה הרחק ככל האפשר מבתינו שלנו?
עם התפתחות המודרניות וההשכלה, אנשים נטו לזנוח את כל הדתות. אך היום אנו רואים נהירה הולכת וגדלה אחרי כל מיני שיטות וכתות מהמזרח הרחוק. גם האסלאם צובר תאוצה, למרות שבו יש אפילו מימדים של מלחמת קודש. וזה "תופס" בעיני מוסלמים רבים, גם בעולם המערבי. אם כן, ניתן להסיק, שהחשיבה המדעית וההשכלה המודרנית אינם בהכרח המילה האחרונה בעולם החב"ד האנושי.[/quote
בית זה בית שבה שוכנים אם זה בית לבני אדם- אז בני אדם שוכנים בו, ואם זה בית ה' אזי הוא אמור לשכון בו, כפי שהתורה אומרת בשם ה'-לעם לפני 3000 שנה- ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם,
לי אין הגדרה אחרת לבית. אשמח לשמוע אחרת אם יש.
אלוקים, לדעתי הוא ארטילאי בלתי נתפס בחושים הפיסים הרגילים, לא מובן- ואיני יכול לצפות ממנו שיהיה מובן.
בתקופה הקדומה- אנשים לא יכלו להבין את זה, הם היו צריכים משהו ממשי להרגיש אותו למשש אותו לראות אותו וכו'
כך החלה הע"ז, הם עמדו בהר סיני ושמעו קולות רחוקים - הם היו צריכים משהו מוחשי לראות אותו ולחוש אותו ולכן מיד עשו את העגל, ואמרו אלה אלוהך, אתה יכול לראות ולחוש.
לדאבוני כך גם היום הרבי הגודוייל הבבא הקבר, כולם זה אלה אפשר לראות ולמשש ולהחזיק,
המדע לעולם לא יוכל להשביע את הרוח, כי המדע במידה מסוימת הוא- אלה- משהו פיסי כמו בית כמו רבי כמו בבר וכמו קבר.
כפאראפראזה לגמרא- יצר דעת יש באדם- מרעיבו שבע- משביעו רעב.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2014 11:09 |
|
| |
ירוחם
למה אתה חושב שפעם היה חוסר בכלים שכליים לתפוס דברים מופשטים והיום אין חוסר כזה? (אתה בעצמך ציינת שגם היום יש בעיה מהסוג הזה?)
בית לאדם - כמו שהגדרת, בית לאלוקים? עד כמה שידוע לי הם האמינו שלאלוקים יש יכולות לא רגילות, הם לא חשבו שהאלוקים מצטמצם לכדי פסל אלא רק מסומל על ידו "פסל תמונת כל סמל", הם ידעו שהפסל לא מסוגל לנצח במלחמה וכו'. רק הנגלה אלינו הוא נתפס בחושים, והוא (הנגלה) - הוא ש"שוכן" בבית. וזה גם לדעת משה רבינו (הנה אנכי בא אליך בעב הענן) - הם שמעו "קולות רחוקים" כלשונך - אבל קולות, אי אפשר לתפוס דבר בלי שום חוש, ולו בעזרת חושי השכל. זה רק שאלה של מינון.
אתה אומר שהקב"ה מלוא כל הארץ כבודו - כידוע התורה מתנגדת ל"גילוי שכינתו" על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן. אם כן, תצטרך להסביר כיצד זה לפי התורה אנו אמורים לתפוס את הקב"ה ללא בית מקדש אבל כן באמצעות ההבנה שמלוא כל הארץ כבודו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2014 11:54 |
|
| |
לבית המקדש העתיק היו תפקידים שאינם אמוניים או דתיים. חברה של שבטים, שאין להם הרבה מן המשותף מבחינה פוליטית, עשויים להתלכד סביב מקדש דתי. בפועל זה לא עבד כיוון שהכוחות הפוליטיים המפרידים בין השבטים היו חזקים. עם מותו של שלמה בא הקץ לאיחוד האישי הקצרצר שבין השבטים, וירושלים שימשה מרכז ליהודה ולשמעון שהתמזג עמו. יש לזכור כי מקדש הוא גם מקום גבית מסים, גם מרכז עוצמה כלכלית של קבוצה מסוימת. [אפשר להיווכח בדבר כאשר בוחנים היום חצרות רבנים מסוימים. אין לטעות, הענין ה'דתי' משרת שם היטב עסק כלכלי פרטי]. בית שני הוא ביטוי לאוטונומיה דתית קהילתית תחת שלטון זר, מה שמאפשר גיבוש איזו זהות מאחדת. בית חשמונאי לא רק משחרר מעול זר ומגזרות, הוא גם מנשל שכבה בעלת עוצמה מקומית פוליטית וכלכלית ותופס את מקומה. את שהתרחש בבית ראשון ושני מבחינה דתית אפשר לתאר במילה עדינה אחת, מיאוס. כל החברים השוללים את צורך כינונו מחדש מביאים נימוקים עניניים טובים, אלו המצדדים מביאים נמוק רגשי, רומנטי, מעורפל בלבד. אינני חש באיזה צורך של תיווך. לא ברבנים המגישים יד לנשיקה, לא בקברי עצמות אמתיים או מדומים, לא במקדשים ולא בכתלים. אלהים מצוי בכל מקום שבו האדם מבקש אותו. אבל הרוב אינם מבקשים את האלהים אלא התגשמויות 'מיצגות' כביכול שלו. הם זקוקים לבית עם כתובת ומיקוד בספר הטלפונים. פעם הניח אדם צלמית עשויה חימר בפינת החדר ואמר לה שהיא מיצגת את האל הנחוץ לו. כיום החליפו את אותה צלמית אנשים חיים או העצמות שנשארו מהם, והם זקוקים למשרד מרכזי עם מספר פקס.
עודד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2014 13:13 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: | | ירוחם
למה אתה חושב שפעם היה חוסר בכלים שכליים לתפוס דברים מופשטים והיום אין חוסר כזה? (אתה בעצמך ציינת שגם היום יש בעיה מהסוג הזה?)
בית לאדם - כמו שהגדרת, בית לאלוקים? עד כמה שידוע לי הם האמינו שלאלוקים יש יכולות לא רגילות, הם לא חשבו שהאלוקים מצטמצם לכדי פסל אלא רק מסומל על ידו "פסל תמונת כל סמל", הם ידעו שהפסל לא מסוגל לנצח במלחמה וכו'. רק הנגלה אלינו הוא נתפס בחושים, והוא (הנגלה) - הוא ש"שוכן" בבית. וזה גם לדעת משה רבינו (הנה אנכי בא אליך בעב הענן) - הם שמעו "קולות רחוקים" כלשונך - אבל קולות, אי אפשר לתפוס דבר בלי שום חוש, ולו בעזרת חושי השכל. זה רק שאלה של מינון.
אתה אומר שהקב"ה מלוא כל הארץ כבודו - כידוע התורה מתנגדת ל"גילוי שכינתו" על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן. אם כן, תצטרך להסביר כיצד זה לפי התורה אנו אמורים לתפוס את הקב"ה ללא בית מקדש אבל כן באמצעות ההבנה שמלוא כל הארץ כבודו. |
|
אסור להקריב קרבנות תחת כל עץרענן, לחפש את אלוקים תחת כל עץ רענן ויער עבות ברחובות ובבנינים במיטה ואפילו בבית המדרש, זו המטרה של כל אדם דתי, שבאמת רוצה להרגיש את ה'
בריקוד אפשר להגיע לאקסטזה דתית בשמיעת מוסיקה, בראית נוף. רבן גמליאל כשראה אשה נוכרית יפה, בירך- מה גדלו מעשיך ה', יש ספר מעניין של גויס ההוויה הדתית לסוגיה. לדעתי הלכה- והוויה דתית הן שני קוים מקבילים שלעולם לא יפגשו.
אי אפשר לכלוא אותו בתוך בית, ואי אפשר לכלוא אותו בבית המדרש ובבית הקברות.
את זאת לא הבינו כל העם, כמו שהיום לא מבינים זאת חלק מהעם.
השבת פ' יתרו מסתובב לי בראש בהקשר לנושא, אם יבשיל אכתוב אי"ה במוצש"ק באשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2014 13:57 |
|
| |
תוקן על ידי אריאל73 ב- 17/01/2014 13:57:10
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2014 11:43 |
|
| |
נקודת ציון!
באשכול הזה ביקרו תוך שבוע כ 3000 חברים,
דבר המעיד כי הפורום לא אבד את ליחו. לפחות 2000 מבקרים וקוראים, השג מרשים.
הנושא עורר עניין גדול,
מה שעוד יותר מענין, כי לא נמצאו כותבים שכתבו בזכות הקמת בית המקדש, ונימקו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2014 12:07 |
|
| |
הנושא הזה גורם לדסוננס קוגנטיבי אצל מי שחושב.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2014 12:21 |
|
| |
ירוחם
מה ההבדל בין להקריב קרבנות לבין לחפש (או להתחבר) לאלוקים? האם מהקרבת קרבנות אי אפשר להגיע לאקסטזה? לפי דעתי ההלכה שומרת על מסגרת השומרת על האדם בשעת ההתרחקות, כתזכורת לדרך לאלוקים. כך גם החברה הדתית - היא לא בהכרח "מועילה" במובן שהיום יש מי שקורא "יצרני", אבל היא שומרת על קשר של שאר החברה עם אותם תכנים.
האם לדעתך צריך לסגור את כל בתי המדרש ובתי הכנסת מפני ש"אי אפשר לכלוא את אלוקים בתוך בית"? אולי תסגור גם את המצפים הצופים לנוף מרשים, לפני שהם יהפכו למקום פולחן. כמובן גם את היכלי התרבות והדיסקוטקים שמה רוקדים ושרים. (אם הם עוד לא נהפכו למקומות פולחן).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2014 13:37 |
|
| |
אליקים
אני לא נגד בית המקדש, ציינתי כי במציאות של היום, לדעתי אין לבית הזה מקום, בגלל אופי וצורת הקרבת הקרבנות, -ועוד נסיון העבר בשני הבתים לא כל כך מרנין וחיובי.שנרצה לחזור לבית המקדש.
נכון בכל מקום אפשר להתחבר אל ה' אפילו בבית המקדש, ובבתי המדרש-למרות שזה יהיה קשה.
הגמרא אומרת- פגע בך מנוול זה (יצר הרע)משכהו לבית המדרש,
אתה מבין שכולם משכו את היצר הרע שלהם לבתי המדרש, ולכן בית המדרש מלאה במנוולים
קידושין דף ל : תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש,
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 19/01/2014 13:42:24
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2014 22:46 |
|
| |
מפירוש ספורנו על התורה "תִּשְׁרֶה שְׁכִינְתִי בְּתוכְכֶם בְּכָל מָקום שֶׁתִּהְיוּ, כְּמו שֶׁיָּעַד קודֶם הָעֵגֶל בְּאָמְרו "בְּכָל הַמָּקום אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבא אֵלֶיךָ" (שמות כ, כא). וְלא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם. לְעולָם, כְּאָמְרו "לא יוסִיף לְהַגְלותֵךְ" (איכה ד, כב), וּכְאָמְרו "כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְצָף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ" (ישעיהו נד, ט)." "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוכְכֶם. עִנְיַן הַמִּתְהַלֵּךְ הוּא הַהולֵךְ אָנֶה וָאָנָה, לא אֶל מָקום אֶחָד בִּלְבָד. אָמַר אִם כֵּן: אֶתְהַלֵּךְ בְּתוכְכֶם, כִּי לא אֶל מָקום אֶחָד בִּלְבָד יֵרֵד שֶׁפַע הַכָּבוד, כְּמו שֶׁהָיָה בַּמִּשְׁכָּן וּבַמִּקְדָּשׁ, כְּאָמְרו "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוכָם" (שמות כה, ח), כְּלומַר בָּזֶה הָאפֶן וּבְאותו הַמָּקום בִּלְבָד אֶשְׁכּן בְּתוכָם, וּבֵאֵר זֶה בְּאָמְרו "אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָה" (שם ל, ו), "וְנועַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם כט, מג), אֲבָל אֶתְהַלֵּךְ בְּתוכְכֶם וְיֵרָאֶה כְּבודִי בְּכָל מָקום שֶׁתִּהְיוּ שָׁם. כִּי אָמְנָם בְּכָל מָקום שֶׁיִּהְיוּ שָׁם צַדִּיקֵי הַדּור הוּא "קְדושׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיון" (תהלים מו, ה), שֶׁבּו תִּשְׁלַם כַּוָּנָתו, כְּאָמְרו "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְהָאָרֶץ הֲדם רַגְלָי.. וְאֶל זֶה אַבִּיט, אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ, וְחָרֵד עַל דְּבָרִי" (ישעיהו סו, א ב). וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלהִים. אֶהְיֶה "לֵאלהִים" מְיֻחָד "לָכֶם", לא יִהְיֶה לָכֶם אֱלהִים וּמַנְהִיג זוּלָתִי, וּבְכֵן יִהְיֶה נִצְחִיּוּת מְצִיאוּתְכֶם מִמֶּנִּי בִּלְתִּי אֶמְצָעִי, וּכְמו שֶׁהוּא לִשְּׁאָר הַנִּבְדָּלִים הַנִּצְחִיִּים, בִּהְיותְכֶם אָז בְּצַלְמִי כִּדְמוּתִי כְּמו שֶׁהָיְתָה הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאַת הָאָדָם וּבְמַתַּן תּורָה, וְלָזֶה אָמַר "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלהִים" (שמות ו, ז).
כִּי אָמְנָם בְּמַתַּן תּורָה לוּלֵי הִשְׁחִיתוּ הָיְתָה הַכַּוָּנָה לָשׂוּם אותָם בְּמַעֲלַת יְמות הַמָּשִׁיחַ וְעולָם הַבָּא שֶׁיָּעַד בְּזאת הַפָּרָשָׁה בְּלִי סָפֵק. אָמְנָם בְּפָרָשַׁת "אַתֶּם נִצָּבִים" אָמַר שֶׁהַכַּוָּנָה שֶׁיָּקִים אותָם לְעַם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הוּא לֵאלהִים (דברים כט, יב), אֲבָל לא יָעַד שֶׁיִּהְיֶה כֵּן אָז. אֲבָל פְּעֻלַּת הַתָּמִיד שֶׁל מִשְׁכָּן בְּאָמְרו "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלהִים" (שמות כט, מה) יָעַד בְּכָל עִנְיַן זאת הַפָּרָשָׁה. אֲבָל בִּשְׁאָר הַמְקומות אָמַר "לִהְיות לָכֶם לֵאלהִים", "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם", שֶׁתִּהְיֶה כָּל מְגָמַת פְּנֵיכֶם לַעֲשׂות רְצונִי וּלְעָבְדֵנִי שְׁכֶם אֶחָד בְּלִי סָפֵק, כְּמו שֶׁרָאוּי שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל עַם לְמַלְכּו בֶּאֱמֶת"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2014 13:22 |
|
| |
הרמב"ם עצמו בהלכות מלכים כותב שמה"מ עתיד להחזיר את עבודת הקרבנות...
|
|
|
|
|
