האם החילוניות קיימת?

התיאוריה הסוציולוגית חשבה לפני כשלושים שנה שהמציאות היא שכל העולם עובר להיות חילוני ומפסיק להיות דתי. את שאריות הדתיות שהיא ראתה בעולם היא הבינה כשרידים אחרונים של העולם העתיק. הם ראו שרוב העולם עדיין קשור למעשים דתיים אבל תפיסתם הייתה שזה נובע מהדרך הארוכה שינויים חברתיים לוקחים.
היום ברור שעולם לא הופך ליותר חילוני.
היום חלק מהחוקרים מציעים שהעולם מעולם לא היה חילוני אלא נהג בדתיות שאינה מחויבת לכל המעשים הדתיים. לדעתם כך היה מאז ומעולם. התקופה המודרנית הייתה מאוהבת בתיאוריות מדעיות ולכן נטתה לגרום לאנשים להגדיר את עצמם כדתיים או כחילונים, ולכן אנשים היו חייבים להגדיר את עצמם.
היום העולם חוזר למצב יותר טבעי ואנשים רבים שהוגדרו כחילונים חוזרים להגדיר את עצמם כאנשים שקשורים לעולם הדתי, בהגדרות שונות מההגדרות שמקובלות בעולם הדתי.
ניתן לקרוא הרחבה על העניין - כאן.
מה דעתכם?

ר' מיכאל,

והנה דבריה של הסופרת והמרצה נועה ירון: "מפרספקטיבה של 17 שנה של ערבי יהדות, אני אומרת לך חד וחלק שמשהו קורה ובגדול. תראי אפילו את הטרנד המטורף עכשיו של הפרשות חלה. את רואה נשים אקדמאיות, חכמות ורציניות שכל מה שהן רוצות זה לשחק בבצק ושתרד על ראשן ברכה. מבקשים ממני שאכלול בערב שלי גם הפרשת חלה וזה קצת מצחיק אותי לפעמים, יאללה תעשו בצק בבית; אבל נשים כל כך אוהבות את זה, מתחברות לזה", (ראה כתבה כאן).

ומי שיש לו קצת זמן לראות, כתבתו בת 4 החלקים של אבישי בן-חיים, על עלייתם של המקובלים: "רבנים".

מימוני
ההבדל הוא שזקן ממרה פעולתו שלילית, חתר נגד המערכת (הורה רק ללמד מותר) ואני פעלתי בסתר וכשנתפסתי הסברתי לעדים ולסנהדרין שאני ברמה גבוהה מהם...

בהמשך לדבריו של הרב מיכי שאהבתי מאד ניתן גם להצביע על זרמים מתהווים של התחדשות יהודית (כל מיני קבוצות ומניינים שיוויוניים וישיבות חילוניות ועוד) שמהווים תנועה מחילוניות ליהדות בצורה זו או אחרת. ההבחנה בין דתיות לחילויות אינה כשהיתה (אם אי פעם היתה חדה במיוחד) ורשת הקואורדינטות זזה. ולשאלת האשכול האם קיימת חילוניות? השאלה למה מתכוונים. אני רוצה לאפיין חילוניות כחוסר איכפתיות מזהות תרבותית יהודית כאשר במילה תרבות אני כולל גם את הקאנון המסורתי אבל לא רק אותו. אז אני חושב שקיימים חילוניים. לא הרבה וללא עושר של יצירה משמעותית או מנהיגות, אבל קיימים.

המאמר שהבאתי בתחילת האשכול בקישור טוען שהניסיון להבדיל בין דתיים וחילונים למרות הנטיה הרוחנית שקיימת אצל כל האוכלוסיה נעשתה באופן היסטורי דווקא על ידי הדתיים, שרצו להגן על עצמם מכל מיני הופעות דתיות דהיו זרות להם. יש תופעות דומות גם היום.

"האם החילוניות באמת קיימת?" השאלה בעיני מצחיקה. זה כמו לשאול האם העם היהודי באמת קיים. אם יש אנשים המגדירים את עצמם כחילונים, החילוניות באמת קיימת. מה גם שתופעה חדשה של אתאיזם כעמדה פילוסופית רצינית ומשמעותית, עזיבה של הדת כמערכת חברתית-תרבותית מתפקדת וכבסיס להגדרה עצמית, ויצירת מרחב שאין באופן עקרוני לדת המונותאיסטית נגיעה ועניין בו (מבחינת המדינה והאזרחים) הן כולן תופעות חדשות של לכל היותר כמה מאות שנים אחרונות. כל אלו תופעות של התחלנות קרי יצירת מרחב חילוני בו לדת אין נגיעה, בין אם בזהות האישית, בהתנהלות היומיומית ובזהות הקבוצתית של אנשים. המסקנה שהחילוניות לא באמת קיימת לא באמת עולה מן המאמר.

הטענה שהחילונית נובעת אך ורק מהצורך בהגדרה העצמית כתוצאה מן המודרנה או ש"אנשים נאלצו להגדיר את עצמם כדתיים או בחילוניים הם העדיפו פעמים רבות את ההגדרה החילונית כיוון שהם לא רצו לעמוד בכל התנאים שההגדרה הדתית מחייבת אותם לעמוד בהם" היא בעייתית משתי בחינות: ראשית היא עושה הנחה לא מוצדקת לדת. נכון שבמקומות בהם לא הגיעה המודרנה באופן זה יותר אנשים נשארו תחת כנפי המסגרת הדתית ולו היו צריכים לבחור היו עוזבים, אבל השאלה המרכזית היא מדוע אנשים בחרו לעזוב את הדת? מה היה בדת של המאה ה19 שגרם לכל כך הרבה אנשים לבחור שלא להגדיר את עצמם כדתיים? זו לא סתם תוצאה של הגדרה עצמית כי התוצאה הזו  היתה יכולה להיות הפוכה. הדוגמא הפנטסטית היא ארה"ב בה תהליך החילון הוא קיצוני במובן המשפטי-מדיני, והדת מופרדת מן המדינה בצורה החלקה ביותר אבל היא גם המדינה הדתית ביותר באירופה.
שנית היא מציירת את העוזבים כחסרי מעוף ורוח, כבינוניים שהעדיפו להשאר בבינוניות שלהם במקום לחיות חיים מחוייבים למטרה ודרך. העוזבים, בקצרה, הם עוזבים לתיאבון. אפולוגטיקה חרדית קלאסית.
אבל זה לא היה המצב. אם אנשים ויתרו על ערכים מסויימים (למשל מסורתיות או יהודיות) היה זה בשביל ערכים אחרים. אם אנשים שינו הגדרות עצמיות, היה זה כי הגדרות אחרות נראו מושכות יותר. המאה ה19 ותחילת המאה ה20 הן העידן של האידיאולוגיות הגדולות. החיים היו אז משופעי אידיאולוגיות: החל מהאידיאולוגיה של הלאומיות, המחייבת השתלבות בחברה הכללית ותוך כדי כך דורשת ויתור על אלמנטים פרטיקולריים לא לאומיים, עבור בסוציאליזם לסוגיו הקורא לשיפור החברה הכללית ויצירת עולם חדש טוב יותר הכולל במובלע או במוצהר ויתור על המסגרת הדתית וכלה בלאומיות היהודית עצמה שגם היא, כפי שכתבתי, באה במוצהר, להחליף את המסגרת הדתית (בזרמים החילונים) או להתאימה לסיטואציה החדשה (בזרמים הדתיים).

מה שעולה מן המאמר הוא הצורך לאפיין את היחס של החילוניות למסורת ולתרבות היהודית.
להבדיל ממה שטוען כותב המאמר החילוניות הציונית היהודית אף פעם לא התאפיינה באנטי דתיות (פרט לשוליים מאוד צרים). הזרם הכי אנטי דתי, תנועות השמאל החילוניות, היה זה שבפרקטיקה ובהצהרה בא ליצור תרבות יהודית חדשה המבוססת על המסורת תוך שינוייה והתאמתה. הציונות החילונית ובעיקר הקיבוצים ותנועות הנוער יצרה מחדש חגים. כך הומצא חנוכה מחדש כסמל לרוח הגבורה היהודית, סדר קיבוצי, בהם אף חג העומר הושב על כנו ושבועות חזר להיות חג הביכורים וסוכות הוא חג האסיף, טו בשבט הוא חג הנטיעות ול"ג בעומר נקשר למרד בר כוכבא ולמדורות. יום כיפור התקבל כיום שביתה כללי אף מתחבורה ונסיעה באופנים הפכה להיות מסורת חילונית. באותו אופן שבת התקבל כיום השביתה השבועי מעבודה ובגנים מאז ועד היום חוגגים קבלת שבת ביום שישי.
החידושים הללו, על אף שבמובן מסויים רובם התנגדו למסורת, הם גם נשענו עליה וינקו ממנה. הם לא היו נסיון ליצור אנטי דתיות והתרחקות מתכנים מסורתיים אלא ברירה של התכנים המתאימים מתוך המסורת והמצאת חדשים תוך התבססות על רעיונות מסורתיים. הציונות ביקשה יהודי חדש, שיהיה לתפיסתם יותר יהודי מהיהודי הישן, אך הוא בן ללאום היהודי המושרש בתרבות היהודית. לפיכך התחדשות היהודית של השנים האחרונות איננה מלמדת על נצחון הדת, אלא פשוט עיבוד של מה שהציונות עשתה מלכתחילה למציאות חיינו הנוכחית.
אי לכך ברור כי העובדה ש90% חוגגים את פסח ושיום כיפור מצויין בכל רחבי ישראל, העובדה שארוחת שבת היא מוסד ישראלי מכובד בכל רחוב, איננה מלמדת שום דבר ביחס לדת כי זה מעולם לא היה במחלוקת. לימוד התנ"ך בכל בית ספר הוא הפרוייקט הבן גוריוניסטי בחינוך הציוני החדש (יחד עם ישוב הנגב).
השורה התחתונה שלי - הדיכוטומיה חילוני שקול ללא מקיים קשר עם תכנים שדתי יגדיר בתור דת - היא דיכוטומיה כוזבת. זה לא סותר את העובדה שתהליך ההתחלנות אכן קרה.

לגבי "מעטים מוכנים להגדיר את עצמם כאתאיסטים מלאים "- לא ברור לי מה זה אתאיסט מלא ומה ההבדל בינו ובין האתאיסט הריק. פרט לכך, אתאיסטים מהווים בין 8% ל12% מהאוכלוסיה (תלוי לאיזה סקר מאמינים). דתיים (חרדים וד"ל יחדיו) מהווים בסביבות 20%.
לא כל כך מעט. 

קראתי מעט בריפרוף אבל יסלחו לי אני מקוה.

אנו בעידן מסויים,עידן האינטרנט ואפליקציות תהליך החילון שנעשה בדורות האחורנים שהרחיק אנשים מהדת
למעשה עם התפתחות המדע,אנו מבינים שלא כך באמת הם פני הדברים.
אם ניקח כרגע תאוריות מדעיות אינני יודע כיצד מתפתחת המדע בביולוגיה אבל היא משתנה,ואולי היא תעזור לפתור את הבעיה(לכאורה,וכביכול בעיה) את המצב העתידי של התפתחות המדע.
יש סרט שיצא לאחרונה שבחור מסויים מתאהב במערכת הפעלה הסרט נקרא היא she
מה שאני רוצה לומר שהחילוניות והתפתחות המדע והרפואה וכל היוצא מזה,תגרום לאנשים אולי לנסות להבין את המקורות.
הסרט she עדיין לא ראיתי אבל מדובר ביצירה של מערכת הפעלה,כפי שהבנתי הוא לא יכול לחוש את אותה אהבה
לאותה מערכת הפעלה כיון שראיתי רק פרומו אני משער שהוא לא הצליח,כיון שאני מבין שבתאוריה של הסרט של אותה מערכת הפעלה לא שילבו גם יסודות מחקרים מתפתחים ביולגית.


היצירה התנ"כית ויסודות האמונה בה- עונה על רעיונות אלו.

אך כיצד כל אחד יוכל להתמזג עם רעיונות אלו,דרושים הרבה סיכוניים התחלתיים,וקבלה ממסדית.

בסופו של דבר מדובר בטיב היצירה והאמן.

הסרט נקרא her ולא she.

סורי

טריילר לסרט -her  קישור

לא מצליח עם הקישורים פה