| נשלח ב-19/1/2014 11:51 |
 |
| |
האם מותר לתת שוחד?
בתורה כתוב- ולא תקח שוחד!
לא כתוב לא תתן שוחד, לא ראיתי בגמרא או בפוסקים, איסור על מתן שוחד! נהפוכו,
קראתי ושמעתי כי רב גדול אמר כי מתן שוחד היא עבירה גדולה מהתורה, ואם רב נותן שוחד, הוא מפסיק להיות רב או בדומה,
האם יש כאן חברים היודעים את ההפך ממני על מתן שוחד?
אני טוען כי לא בכדי התורה לא אסרה על מתן שוחד רק על קבלתו.
בבקשה לא לעסוק בפן של מכשיל. המקבל שוחד אינו בגדר של מכשילים אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2014 11:59 |
|
| |
הרצון להטות משפט הוא לא רע כשלעצמו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2014 12:03 |
|
| |
נקודה מעניינת שמעוררת למחשבה על הרעיון של האיסור.
למעשה אין נפק"מ, כי אם לא מקבלים שוחד - אין למי לתת אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2014 12:49 |
|
| |
כמו שבדיני חוזים אין חוזה אם לא היה בו גם הצעה וגם קיבול, כך גם בשוחד לא די במתן בלבד ללא קבלה ובקבלה ללא מתן. לכן איסור על קבלת שוחד מניח שמעשה השוחד נעשה משני הצדדים. בדין הפלילי המודרני יש עברה שנקראת קשירת קשר והיא למעשה התכוונות מעשית לביצוע עברה שהיא עברה בפני עצמה. לכן אין מקום להבדיל מצד ההלכה בין מתן ולקיחה כי שניהם תנאים הכרחיים לקיום העברה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2014 12:52 |
|
| |
ירוחם
היכן נאסר להחזיק חתול שחור בשמונה עשרה?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2014 13:06 |
|
| |
לפחות לפני עוור (בפרט כאשר השוחד יעוור)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2014 13:27 |
|
| |
בעל
באמת זה לא נאסר, אבל חתול שחור מביא מזל רע.
תלמיד
לפני קבלת השוחד המקבל הפוטנציאלי לא עיוור, הוא יתעוור רק אחר כך,
שאלתי בתורה לא כתוב לא תיתן ולא תיקח. רק לא תיקח
בריבית נשך הקפידו חז"ל להדגיש -אחד הלוה ואחד המלוה- בשוחד לא!
אני התיחסתי לאמירתו של אותו רב מפורסם כי נתינת שוחד אסורה מדאורייתא
יש הגיון גדול למה השוחד לא נאסר בנתינה.
עיסוקנו היא באיסור ההלכתי- ולא באיסור דמלכותא שודאי אסור.
מספרים כי דיין אחד התחרש, תמהו כולם- הרי כתוב כי השוחד יעוור? מה פתאום התחרש?
תירץ אחד המבינים, לדיין הזה רק הבטיחו שוחד, אבל לא נתנו אחר כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2014 13:38 |
|
| |
שו"ת חוות יאיר סימן קלו:
"... כי לכאורה יש לתמוה למה לא הזהירה תורה גם לא תתן שוחד כמו דהזהירה גבי ריבית לא תשוך ולא תשיך ללוה ולמלוה ונ"ל בזה כי אין נתינת שוחד איסור מצד הנתינה עצמה כמו ריבית רק מצד הטיית משפט שגורם לכן אמרה לא תקח שוחד ופרשו רז"ל וכ"כ רש"י אפילו לשפוט צדק דאלו לשפוט עול כבר נאמר לא תטה משפט...".
וראה רמב"ם בפרק כ"ג מסנהדרין הלכה ב', וטור חו"מ סימן ט: "כשם שהלוקח עובר בלא תעשה כך הנותן, שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול ", ובב"י: "... ופשוט הוא".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 19/01/2014 13:55:31
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2014 13:43 |
|
| |
בעל
זו דווקא גמרא מפורשת (בבלי), שאסור להחזיק תינוק וקערה וככר בתפילה
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2014 14:24 |
|
| |
אליקים
"תפילה מתוך סידור אלקטרוני", תחומין ל' מעמ' 413
א. האיסור לאחוז חפצים בשעת התפילה ב. חפצים שמותר לאחוז בהם בתפילה ג. ערעורים על ההיתר 1. שיטת הריטב"א ב'טירדא דמצוה' 2. שיטת רבינו יונה בקבוצת הדברים האסורים 3. שיטת הב"ח בדברים האסורים ד. חששות נוספים ומראית עין ה. סיכום נספח: הערות הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומ"ת
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2014 15:34 |
|
| |
נישט
צו ההרחבה על לפני עיוור, הכוונה בגמרא -עיוור -לאותו דבר, הדיין לא עיוור לדבר בשום פנים.
אבל אם הבאת ראיה נקבל.
אבל עיקר טענתי היתה על האמירה של אותו רב מכובד- זה איסור חמור מדאוריתא.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2014 00:49 |
|
| |
ירוחם
<אבל עיקר טענתי היתה על האמירה של אותו רב מכובד- זה איסור חמור מדאוריתא>
כנראה שאותו רב התכווין לאיסור של לחבול בעצמו (לדעת הסוברים שהוא איסור מדאוריתא): כי השוחד יעור עיני ...
אתה בטח מכיר את הסיפור על הדיין שכל חבריו הדיינים התעוורו, ואילו הוא הפך להיות חרש, וכששאלו אותו למה חבריך התעוורו ואילו אתה הפכת לחרש, הוא ענה: חברי לקחו שוחד, ולי רק הבטיחו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2014 10:42 |
|
| |
נישט ידידי אותו רב מפורסם לא נתן שוחד. שוחד נותנים לדיין ושופט, השגת מידע אינו בחזקת שוחד, לצערי אתה לא שותף באשכול פרשיות השבוע, לכן אצרפך כאן ע"כ, שמות פרק כג (ח) וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים: דברים פרק טז (יט) לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם:
מדוע ההבדלים והתוספות בדברים, או החסרות בשמות?
נדמה לי כי כבר כתבתי על כך, אבל ראיתי שאתה לא מקפיד לקרא,
אתהבדיחה על הדיין החרש כתבתי כמה תגובות מעליך
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2014 12:01 |
|
| |
ירוחם,
ברור שיש כאן איסור לפני עיוור. בניגוד לטעות הרווחת, המוכשל לא צריך להיות עיוור (שוגג וכדומה) כדי שהמכשיל יעבור איסור. מי שמוכשל ועובר במזיד המכשיל עובר על לפני עיוור, כל עוד מדובר בתרי עברי דנהרא (כלומר שלא ניתן לעבור את העבירה בלעדיו. זהו המצב בנתינת שוחד כמובן).
לעצם העניין, הרי הבעייה בשוחד היא הטיית הדין. על מי יש איסור להטות דין? על דיין. לכן ברור שהאיסור היסודי הוא עליו ולא על הנותן. אבל הנותן מכשיל את הדיין באיסור ולכן עובר על לפנ"ע. אין סיבה לחפש מקור שקובע שהנותן עובר בעצמו על איסור שוחד כי אין בזה שום היגיון.
אמנם היה מקום לדון שהחובה לא להטות את הדין היא על החברה כולה, ולא רק על הדיינים. ואם מישהו מהחברה גורם להטיית דין גם הוא יעבור על האיסור. ניתן להביא לכך כמה ראיות מהקשרים אחרים, אבל איני מכיר מקור שמיישם זאת ביחס לשוחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2014 12:25 |
|
| |
ר מיכי
אתה צודק כתמיד כאיש ההלכה, הרי כך נפסק..
לפני עיוור לא תיתן מכשול הצדוקים והביתוסים למדו אותה כפשוטו, חז"ל קבעו עיוור לאותו דבר. הגיוני ביותר.
באו חכמנו והוסיפו כהנה וכהנה הרים של לימוד. למשל הגמרא בב"מ, אומרת כי המלוה בריבית עובר בין היתר, גם לפני עיור, מענין כי הגמרא טורחת אבל להדגיש בריבית כי אחד הלוה ואחד המלוה. ולא מסתפקת בלפני עיוור.
מה שהיא לא עושה בשוחד,
אגב המשך הפסוק הוא ולא תקלל חרש. לא ראיתי כי גם אותו לומדים באותו מרץ.
נדמה לי כי רבי יונתן אייבשיץ אמר התורה לא הטילה אותו איסור על מתן השוחד, כי אזי נותן השוחד לא יגלה את מקבל השוחד מפחד עונש, ולא נקיים וביערת את הרע מקירבך.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2014 14:38 |
|
| |
ירוחם
ראה אברהם צבי שיינפלד, "נתינת שוחד לעובד ציבור", תחומין ה מעמ' 332.
|
|
|
|
|
