המשפחה היהודית

מנהג ותיקין לאמץ נורמות תרבותיות המגיעות מ"חכמה בגויים" לגיירן, ולהפכן לדגל היהדות מול הגויים שבנתיים עדכנו כבר את הנורמה, אותה יאמצו היהודים עוד שנת דור וחוזר חלילה.

ירובעל,
אם כדבריך, החלף יהדות באנושיות.

ייתכן
מתי ג'ינס ייהפך למנהג אבותינו הקדושים?

שירת החכמים הקדומה חוברה ממקום של מסירת מסורת לדורות הבאים. אמנם רוב המפרשים פירשו את מזמור אשת חיל כמשל העוסק בדבר יקר וכמעט נמנע, אולם גם פירשו שהמזמור נכתב לכבוד אמו של למואל לשבח מוסריה. מובן מאליו שכאשר היו בישראל הרבה נשים כאשת החיל המתוארת במזמור, לא היה לא צורך ולא טעם לכותבו.

בקבלת שבת?

לא בקבלת שבת בבית הכנסת, אלא לפני הקידוש כחלק מההכנות הכלליות לקבל את השבת.

דור דור וג'ינסיו.

משפחה יהודית שרשית היא כמשל כשרה והגר? כאמון ההדיי וההתייעצויות המפורטות בין יצחק ורבקה? כמערבולת האיומה בין רחל ולאה טנלוותיהן וילדיהם? כח"י נשוי דוד וההרמון של שלמה?

ירוחם,
אני לא חושב שבתקופת האבות וגם אח"כ התייחסו לפוליגמיה באותה סלידה שאנו מתייחסים אליה.
הסלידה שלנו לא מגיעה מהתנ"ך. היא מגיעה מהמציאות שהשתנתה ולא מתאימה לפוליגמיה. השינוי הוא בעיקר במעמד האשה, ולא רק במעמדה החברתי אלא בעיקר במעמדה האישי. אם אשה ממוצעת באירופה עד לפני כמאתיים שנה לא ידעה קרוא וכתוב, ובקושי ידעה מתי קיץ ומתי חורף, הרי שכיום אשה ממוצעת משכילה לא פחות מהגבר, אם לא יותר. ממילא, הקשר שהיה בין גבר לאשה בעבר, היה דומה יותר לקשר שיש כיום בין אב לבתו הקטנה, ואילו כיום הקשר הוא בין שווים, קשר שאינו מאפשר פוליגמיה.
(סתם שאלה מעניינת, למה כמה ילדים להורה אחד לא יוצר בעיה, ואילו יותר משני הורים לילד אחד יוצר בעיה חמורה?)
אם כן ברור שניסיון להשוות בין היחס שלנו לפוליגמיה והיחס בעבר, נועד לכשלון.
השאלה היא האם יש יחס חיובי למוניגמיה, ויחס של 'בדיעבד' לפוליגמיה. אני חושב שהתשובה היא כן.

ולדוגמאות שלך. אברהם נשא אשה שניה לאחר שאשתו הראשונה הייתה עקרה, והסכימה לנישואין הללו. אם יש מקום לדון זה לגבי קטורה, במידה ומדובר באשה שלישית.
יעקב נשא שתי נשים בטעות (!), ואת שפחותיהן נשא בהסכמתן לאחר שפסקו מלדת.
משה, במידה ואכן הייתה לו אשה שניה, עשה זאת לאחר שנפרד מאשתו הראשונה צפורה, כפי שעולה מהכתובים.
שוב, אצלנו גם זה לא יעלה על הדעת, כי אנו סולדים מפולגמיה והם לא סלדו ממנה. אבל האם ניתן לטעון שהם ראו בפוליגמיה מצב אידאלי? אני סבור שלא. מצב של בדיעבד? כנראה שכן.

מעבר לכך, מי שיקרא את סיפורי שלום עליכם או את האוטוביוגרפיה של ה-אדר״ת יראה משפחות שבהם היחסים בין הבעל לאשה אינם של קרבה רגשית גדולה אלא יותר של סידור נוח, אני לא חושב שזה היה הכלל אז ואני לא יודע מה קורה היום בכל מקום, אבל הציפיה לקרבה רגשית עמוקה ותמידית ותפיסתה כתנאי הכרחי לנישואים ״טובים״ הם כנראה תוצאת הרומנטיזציה של הנישואים ב-200 שנים האחרונות במערב ולא שאובה ממקורות היהדות. גם התיאור של האשה היהודיה האידאלית ככזאת שדואגת לחינוך ילדיה ואחראית על דמות המשפחה והבית לקוחה מהנרטיב השמרני הנוצרי (שהיה צריך להתמודד עם שאלת תפקידה של האשה בבית ובחברה) ולא מהגמרא, בגמרא תפקידיה וחובותיה של האשה הם לדאוג לצרכים של הבעל והילדים לא לחנכם או לקבוע את מראה הבית.

נאמר במדרש משלי: כל מי שמשלים ללכת בתום, הקב"ה מזמן לו חלק כמותו, שכן מצינו באברהם, שמתוך שהלך בתום נזדמנה לו שרה, וכן ביצחק, שהלך בתום, נזדמנה לו רבקה, וכן ביעקב, שהלך בתום, נזדמנה לו רחל ולאה בלהה וזלפה, כולם משפחה אחת, ונחלה אחת, ועליהם מפרש שלמה בחכמתו בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת.

במורד הרשימה של הבית, ההון ונחלת האבות מופיעה גם ״האשה המשכלת״, זה לא אומר בהכרח שיש השוואה אבל בודאי זה לא מוכיח את ההיפך. נ.ב. בדברות הראשונות לא תחמוד אשת רעך מופיע בין שאר פריטי הרכוש, בדברות השניות בנפרד.

תוקן על ידי מטפחתספרים ב- 22/01/2014 23:13:41

דייר,
דומני שבין היהודים, הגברים בד"כ ידעו קרוא וכתוב והיו יחסית משכילים. ודאי שהרבה יותר מהנוצרים.
עכ"פ גם כשהגבר נבער מדעת, הוא החזק והוא השולט. כששני הצדדים משכילים היחס ביניהם אינו של שליטה אלא של הדדיות.