ב"שו"ת ממרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א בענייני שביעית, שפורסם ב"יתד נאמן" י"ג שבט, הופיע, בין היתר, השו"ת הבא.
"חקלאים שואלים את האברכים של "איילת השחר" מה רע בהיתר מכירה של הרבנות".
מרן שליט"א: "לא שווה כלום וגם עובר על לאר דאורייתא".
לכאורה, כוונתו ללאו ד"לא תחנם" האוסר על מכירת קרקע בארץ ישראל לאינו יהודי.
ה"לא שווה כלום" הוא לכאורה בגין היחס למכירה כהערמה בעלמא.
האם אפשר לפסוק כי המכירה לא שווה כלום ובמקביל לומר כי המוכר עובר בלאו דאורייתא?
נשלח ב-22/1/2014 18:20
רק תיקון ניסוח קטן לכותרת האשכול: האם יש איסור במכירה שלא חלה? הקביעה שמדובר בהערמה מוסכמת על הכל, אבל מכאן ועד הטענה שזה לא חל המרחק הוא רב. יתר על כן, גם מי שסובר שהמכירה לא חלה זה לא בגלל היותה הערמה אלא בגלל שאין שליח לדבר עבירה, ולפי ההנחה שבמצב כזה השליחות עצמה בטלה (ששנויה במחלוקת ראשונים ואחרונים). לעצם העניין יש מקום לפלפל בזה, שכן ייתכן שהמכירה חלה ולכן יש איסור, אבל על אף שהיא חלה זה לא פותר את איסורי השביעית. אם מניחים את כל זה, כי אז המכירה חלה ובכל זאת יש איסור (אבל זה איסור שביעית ולא איסור לא תחנם). אמנם הציטוט מדבר על איסור תורה, ולכן זה כנראה לא מכוון כלפי השביעית שלרוב הדעות בזמה"ז היא דרבנן. סוף דבר: פוליטיקה בגרוש. חבל על הזמן לפלפל באוסף השטויות הללו.
נשלח ב-22/1/2014 20:18
יתכן ללמכור חמץ לנכרי ערב פסח. אינו הערמה?
אכן יש איסור מדאוריתא למכור קרקע בא"י לנכרי.- האם בעלי התר המכירה לא ידעו ויודעים על הלאו הזה? האיסור הוא איסור והמוכר עובר על לאו, ועונשו כמו על כל לאו מלקות. שויין היות ואין היום מלקות, לוקחים את הלאו על עצמם, וממירים בקיום מצות עשה של וחי בהם. האיסור הוא איסור, אבל המכירה היא מכירה לכל דבר- לעניין שבעית.
דא עקא. החז"א נזכר בהלכה שחידש הנודע ביהודה, אין שליח לדבר עבירה, כלומר השליחות לא קיימת בכלל ולכן הרבנות המוכרת אינה שליח כאמור.( חידושו של הנודע ביהודה אין שליח לדבר עבירה עדיין צריכה בירור).
אבל הרי אפשר לפתור את הבעיה בקלות רבה- שהחקלאי ימכור את שדהו לנכרי בעצמו- וחסל סדר שליח לדבר עבירה. נראה לכאורה פשוט? אתה לוקח את האיסור מידיד הליטאים, לא הם יכנעו בקלות, תראה את סוף תשובתו של ר' מיכי.
נשלח ב-23/1/2014 04:39
האם היה מי ששאל את מרן שליט"א מהו ערכן של מכירת החמץ לפסח או של היתר המכירה של הבנקים?
<כלומר השליחות לא קיימת בכלל ולכן הרבנות המוכרת אינה שליח>
האם לא יותר הגיוני לומר שהמדינה אינה קיימת, ולכן אינה יכולה למנות את הרבנות שליח מטעמה.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 23/01/2014 04:48:20
נשלח ב-23/1/2014 09:08
ירוחם, זה לא חידושו של הנוב"י אלא הגישה הרווחת בכל הראשונים והאחרונים. הנוב"י וחותנו חולקים שם בעניין זה, ומובאת שיטה אחת מתוס' ב"מ י' שאומרת שהשליחות חלה ורק העבירה לא עוברת. אבל זו שיטה חריגה בראשונים.
נשלח ב-23/1/2014 11:28
ר' מיכי הפעם אני חולק עליך- זה כן חידושו של הנודב"י. לאחר זמן שחותנו מת אמר הנודב"י כי חותנו נמצא בעולם האמת, וגילה שהוא טעה. כשאמרתי כי חידושו של הנודב"י צריכה בירור גם לכך כיוונתי.
נשלח ב-23/1/2014 16:19
הדיון על היתר המכירה הוא הלכתי ביסודו.
נכון שהחזו"א עקב התנגדותו להיתר, התיר כמעט את כל איסורי שביעית ובלבד שלא ישתמשו בהיתר המכירה.
נכון גם שהדיון ההלכתי הפך ליצרי ומגדרי. היו דברים מעולם, אפילו סביב גיטין.
פסילת היתר המכירה היא לא רק בגלל בעיית השליחות, אותה אפשר הרי לפתור באמצעות מכירה אישית, כפי שהזכיר ר' ירוחם.
שאלת הערמה היא חלק בלתי נפרד מהדיון.
כידוע, גם על מכירת חמץ יש עוררין משום הערמה.
איך שלא יהיה, אם המכירה לא חלה, לא שייך לא תחנם, גם אם לא נקבל את הנימוקים מדוע אין לא תחנם בהיתר המכירה.
נשלח ב-23/1/2014 16:29
מאיפה אנחנו יודעים שהמשחק מכור מראש, הרי מספיק לעיין ברמב"ם כי יש בא"י כמה מקומות שלא חל עליהם דיני שבעית. בית שאן עכו קיסריה,ואםנחפש עם זכוכית מגדלת נוכל למצא עוד כמה מקומות, למה לא לעודד חקלאים בסביבות אלו לגדל בשבעית, ויבולם מותר לפי ההלכה?
למה?הצחקת אותם.
נשלח ב-23/1/2014 23:49
ירוחם, וכי החי מכחיש את החי? הדברים מפורשים בעשרות ומאות מקומות בראשונים ובפשטי סוגיות. אבל קודם כל, זו מחלוקת בין שני תירוצי תוס' ב"מ י' ע"ב.
ייתכן, הסברתי למה אין הכרח שאתה צודק. יש להוסיף עוד את המחלוקת לגבי אי עביד לא מהני שלוקה בגלל שעבר אמימרא דרחמנא (גם בלי שזה מועיל).
נשלח ב-24/1/2014 00:52
ר' מיכי אדרבא- ללמוד אני רוצה. תביא מקור קדום אחד לפני הנודע ביהודה- בו הוא אומר אין שליח לדבר עבירה-= כי אין כלל שליחות -השליחות לא מתחילה,
נשלח ב-24/1/2014 02:09
ערב שמיטה תש"מ הצטרפתי לא"מ שהלך להתברך לקראת השנה הבאה מהרב אברהם קרול זצ"ל, ראו אודותיו ב
הרב ידע את כל התורה כולה כפשוטו.והוא ספר לאבי שהוא נחשף לאחרונה לתשובות של הרב קוק ומאוד התרשם מהם. לקרא סיום אבי שאל את הרב מה דעתו על שמטה והוא ענה שאישית הוא סובר שהעיקר כדעת בעל המאור ששמיטה בזמן הזה היא מידת חסידות בלבד וכך הוא נוהג, והוסיף, שאלמלא הרב קוק היה זה שעמד מאחורי היתר המכירה, אזי כל השחורים היו סומכים עליו.
נשלח ב-24/1/2014 02:53
הרב ישראל רוזן: "הערמותהלכתיות כתקנותציבור". (תחומין כא (תשסא) עמ' 209-222)
vרב מיכי, מקופיא ללא עיון. גם אם נאמר שיש לאו אף באי עביד לא מהני, לכאורה, צריך להיות לכל הפחות "עביד", אך לא מהני מחמת "אי עביד לא מהני". מכירת הערמה, אם אינה כמכירה, אין כאן, לכאורה, "עביד".
היה יותר מדויק לנסח את הכותרת כדבריך. שקלתי זאת בשעת הכתיבה. אך היות ומכירה על ידי שליח היא ברת פתרון פשוט של מכירה עצמית, הכרעתי להתמקד בהערמה.
תוקן על ידי ייתכן ב- 24/01/2014 08:47:51
נשלח ב-24/1/2014 11:50
ירוחם. הפניתי אותך כבר, וחזקה עליך שאתה יודע לקרוא גמרא ותוס'. אבל לבקשתך, אביא כאן את המקור ששלחתי לך. ראשית יש את הגמרא עצמה ב""מ י ע"ב:
מי איכא מאן דאמר חצר משום שליחות איתרבאי? והתניא: +שמות כ"ב+ בידו - אין לי אלא ידו, גגו חצירו וקרפיפו מנין? תלמוד לומר +שמות כ"ב+ המצא תמצא - מכל מקום. ואי סלקא דעתך חצר משום שליחות איתרבאי אם כן מצינו שליח לדבר עבירה, וקיימא לן: אין שליח לדבר עבירה! רואים להדיא שאם אין שליח לדבר עבירה אז השליחות כלל לא חלה (שאל"כ כיצד מוכח מכאן שמצינו שליח לדבר עבירה?). אמנם ככל הזכור לי חותנו של הנוב"י ניסה להסביר בדוחק את הגמרא לשיטתו, אך פשט הגמרא הוא נגדו. ובתוד"ה 'דאמר', שם:
דאמר לישראל קדש לי אשה גרושה - וא"ת ואפי' אמר לכהן נמי וי"ל דכהן מקרי בר חיובא הואיל ואם מקדשה לעצמו חייב אבל ישראל אף על גב דעובר משום לפני עור לא תתן מכשול כשמקדשה לכהן כיון דאי מקדשה לעצמו לא מיחייב לא מקרי בר חיובא וא"ת מאי נ"מ בין למ"ד אי בעי עביד ובין למ"ד שליח בר חיובא לא לקי על הקדושין לרבא דאמר בעשרה יוחסין (קדושין דף עח.) קידש אינו לוקה בעל לוקה וי"ל דכי בעל אח"כ לוקה אף על הקדושין כדמוכח בריש תמורה (דף ה. ושם) א"נ י"ל דאף לרבא נפקא מינה דאי יש שליחות חלין הקדושין ואי אין שליחות אין חלין הקדושין.
שים לב שאם אין שליח לדבר עבירה לא חלים הקידושין. וכן הוא בעוד מאות מקומות בראשונים ואחרונים, הרבה לפני הנוב"י. החידוש הוא של החותן (וגם לזה יש מקור קדום בתוס' כאן) ולא של הנוב"י. הנוב"י דוחה אותו מכוח כמה וכמה מקורות קדומים ומעמיד כנגדו את התפיסה המקובלת. אין בדבריו שום בדל חידוש.
נשלח ב-24/1/2014 12:43
ר' מיכי הוא מעיד בעצמו שזו סברתו וחידושו
שו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא - אבן העזר סימן קיא
על קושייתך שהקשית על דברי בנו"ב (קמא) באהע"ז סימן ע"ה בדין שליח לדבר עבירה מדברי התוס' בגיטין דף י"ב ע"א בד"ה אלא שהקשו התוס' למ"ד אי עביד מהני למה לא קני העני וכוונתך דלפי סברתי שמה שאמרו אין שלד"ע היינו שאף המעשה בטל א"כ גם כאן זכיה הוא מטעם שליחות ואין שלד"ע, אמינא בה תרי ותלתא טעמי לתרצה: +/הגהות רב"פ/ נ"ב י"ל דע"כ לא צריכין בזכיה לומר שהוא מטעם שליחות אלא היכא דלא שייך גבי המזכה הואיל דאי בעי זכי לנפשיה משא"כ היכא דיכול לזכות לנפשיה י"ל דזכי נמי לחבריה אף שלא מדין שליחות וכיון דבסוגיא שם בגיטין לא הזכיר דרבנן לא ס"ל הואיל ואי בעי זכי לנפשיה טעמם משום דכתיב לא תלקט לעני שפיר הקשו התוס' דנימא דאי עביד מהני אף שמחמת שיש עבירה בדבר ליכא למימר דין שליחות מ"מ זכי לעני מטעם הואיל ובעי זכי לנפשיה, ויעוין תוס' ב"מ ח' ע"א ד"ה השותפים שגנבו באס"ז שם מ"ש בשם הר"ן ורמב"ן ובדברי כולם כונת הגמ' דלכך ל"א בשותפים שגנבו שיהיה כמו שמונחת עג"ק משום דכיון דזכי לנפשיה בהגבהתו זוכה גם לחבריה דשייך זכיה אפי' היכא דליכא דין שליחות דאין שלד"ע. ועד"ז י"ל למ"ד דסובר הואיל דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ועכ"ז היכא שגונב אחד לבד לעצמו ולחבירו דאף דבכה"ג שייך הואיל ואי בעי זכי לנפשיה מ"מ א"א לחייב את חבירו דהא הוא לא גנב רק שלוחו לשותפות ואין שלד"ע ע"כ אף דשייך דין זכיה בכה"ג כנ"ל מ"מ אין זכיה זו מדין שליחות וליכא למימר דהוי כאלו הוא ג"כ גנב.+ ומתחלה אומר לך אהובי בני כי בגוף הדין שחדשתי שמה שאמרו אין שלד"ע גם השליחות בטל דבר זה אי אפשר לסתרו אפילו יבואו כל חכמי ישראל לא יעקרו דברי הגמרא מפשטן שכיון שאין שליח ממילא אין שליחות. ואמנם קושייתך דע בני כי היא נדחית מתלת צדדים:
נשלח ב-24/1/2014 14:07
ירוחם, עכשיו עברנו לאד הומינם? מה איכפת לי דיוקים בלשונו. אתה כבר לא צריך אפילו לפתוח ספר. הבאתי לך לכאן, והגמרא והתוס' לפניך. כאמור, יש עוד מאות מקורות (לא פחות!). כמובן שגם הוא לא קטלא קניא באגמא, ולכן ברור שהוא לא חלם לומר שזה חידוש שלו. זוהי 'סברתו', להבדיל מסברת חותנו שרצה לחדש אחרת (וכאמור גם הוא לא חידש זאת). וכשהוא אומר שאת הסברא הזו לא ניתן להזיז, הרי זה מפני שהיא נעוצה בכל הראשונים ובסוגיות עצמן.
