יחס התורה למוסד העבדות

עודד:
בעיני היחס שלך למוסר המערבי הוא נאיבי מאוד ולא ביקורתי כלל, אני חושב שהרבה מהמהפכות ה"מוסריות" בעת החדשה הביאו גם הרבה עוולות בצידם, כך למשל אם נתייחס לנושא האשכול הנוכחי, הרי ששחרור העבדים המיידי, והחופש הפתאומי שנכפה על השחורים ע"י לינקולן, בתואנה שאין זכות מוסרית להעביד אדם אחר, גרם לתרבות הפשע להתאזרח בקרב השחורים.
ישנו קטע נפלא, בו מסביר הרב קוק שהמוסר המנותק מאלוהים, אין לו סבלנות לתהליכים ארוכי טווח, והוא רוצה לכפות את עקרונותיו באופן מיידי, הוא אומר זאת כמדומני בנושא הצמחונות, שם הוא מסביר שאם הצמחונות תהפוך כיום לחוק מוסרי, אזי שיהיה נקל יותר לאדם לרצוח את חברו, כמו שהוא יעבור על חוק מוסרי בשעה שהוא רוצח בעל חי.
באופן כללי, על דבריך שהתורה זקוקה לנופך הומניסטי, אין לי אלא להביא את דברי ליבוביץ, על כך שאין התורה וההמוניזם דרים בכפיפה אחת. "מגילת זכיות האדם" סותרת להרבה ממצוות התורה ולא בכדי התורה מתאפיינת בשיח של חובות ולא של זכויות.
ולבסוף שאלה למחשבה: כמה זמן יקח לעולם המערבי להבין, שבהגיון דומה גם להעביד אדם כשכיר זה דבר לא מוסרי בעליל, ועל זה הרי נשענת כל הכלכלה המודרנית, וכמה זמן יקח לצמחונים להבין שזה בלתי מוסרי לגדוע חיי צמחים בעודם באיבם, ואז מה שישאר לנו לאכול זה רק:מלח...

עודד,
הסבר בבקשה מדוע אין מישור משותף בין שכיר לעבד.
א. התורה עושה הבחנה בין יהודי לגוי. האם הבחנה זו מוצאת חן בעיני? אין לי איתה בעיה עקרונית, כי אני רואה אותה כהבחנה בין אדם שחי נכון ומקיים את העולם ובין אדם שאינו חי נכון ואולי גורם להחרבת העולם. יש לי בעיה עם יחס לא מוסרי כלפי הגוי, ואם אתה מוצא יחס כזה בתורה יהיה לי לא נוח עם זה. אולי בעיניך כל בני האדם שווים בערכם, אבל בעיני לא. ערך השוויון בעיני הוא ערך נפלא, והמשמעות שלו היא שלכל אחד יש את היכולת והאפשרות המעשית לבחור בכל אורח חיים שירצה. אבל זה לא אומר שאין אורח חיים שיש לו מחיר.
ב. אוקיי. זו השאלה ששאלתי.
ג. דומני שהמצוות שבין אדם לחברו מהוות מגילת זכויות לאדם באשר הוא אדם. מגילה די מרשימה. לדעתך אינה מספיקה? אדרבה, על כך נותנת התורה ציווי כללי "ועשית הישר והטוב" ומצווה על האדם לבחון היטב מה ישר ומה טוב ולנהוג על פי מסקנותיו.

הערה כללית: דומני שיש הבדל גישה משמעותי בינינו. אני מקבל את התורה כדבר ה' וכאמת נצחית. יחד עם זאת אני סבור שהתורה אמורה להיות טובה מאוד מאוד, ומתוך עמדה זו אני שואל שאלות ומנסה למצוא תשובות. אם אין לי תשובות, אני מניח את השאלות בצד ומתפלל שאמצא להן תשובות. כל עוד רשימת השאלות אינה מעיקה עלי, היחס העקרוני שלי לתורה נותר כאל דבר ה'. הגישה שלך נראית לי שונה לחלוטין.

תוקן על ידי חזקואמץ ב- 28/01/2014 00:02:40

חירות אמתית תלויה בדעת, ועל-כן אמרו חז"ל אין בן חורין אלא העוסק בתורה, שתלמוד תורה ושמירת מצוותיה מקנה לאדם דעה מהי באמת תכלית השתלמותו המוסרית. לפיכך, כל התפתחות של הדעת הכלל אנושית המסתמכת רק על התבונה האנושית, למרות חפצה ותשוקתה להיטיב את מצב האדם כפרט והאנושות ככלל, איננה נקיה מטעויות ושגיאות הנובעות מהשחתת מידות שהן תולדה של היעדר ענוה לקבל את התורה. אין זה אומר שהתורה וההומניזם אינם דרים בכפיפה אחת כדעת ישעיהו ליבוביץ, או שהיהדות היא הומניסטית ביותר כדעת הרב ליכטנשטיין, אלא שחכמות אומות העולם דורשות לימוד בעיון כדי לברור את המוץ מן התבן.

האמת הינה שמי שקונה לעצמו עבד קונה לעצמו אדון, אלא שרוב האנשים או שנוח להם להיות עבדים כי אינם חפצים לחשוב כבני חורין או שרוצים להיות אדונים ואינם מבינים עד כמה הם עבדים לזולתם כאדונים. קשה מאד לתקן את החברה האנושית להשתחרר מהרצון המעוות להשתעבד זה לזה. לפי הירושלמי, לא נענשו ישראל שגלו מהארץ אלא עפ"י שילוח עבדים, והקב"ה צום שלא ישתעבדו איש באחיו ובזכות זה יהיו נגאלים.

ספר מעמיק על העבדות בו מחברו הרב צדוק כהן מסביר מדוע העבדות לא נאסרה בתורה ומה יחס התורה לעבדות:

עודד
בתורה חסרה מגילת זכויות האדם אן שקטעים רבים בה נוגדים זכויות אלו?

yedidy,
אתה מברך "שלא עשני עבד"? למה? מה רע להיוולד עבד?
אני חושב שאין הרבה דברים יותר רעים מזה.
לדוגמא, אני משער שאתה אוהב את הוריך. תאר לעצמך שהם עבדים והאדון שלך לא זקוק כעת לידיים נוספות במשק, או שהוא מגלה שהעיסוק של אמך בתינוק החדש מפריע לה לעבוד טוב, או שסתם ככה האף שלך לא מצא חן בעיניו, אז הוא פשוט מוכר אותך למישהו אחר. נחמד, לא?

אני מסכים לטענתך, אלחנן, כי עניני החברה והאדם המערביים רחוקים מאד משלמות, ואין לתאר אותם בצורה נאיבית. הסדרי החברה חלשים מטבעם ומתנהל עליהם ועל הפרוש שלהם מאבק. בארץ יש ויכוח עד כמה יהיו אמצעי הרפואה שוויוניים לכל, או שהעשיר יזכה לטיפול משובח ומציל חיים והעני ימתין למותו במסדרון. בכל זאת נראה לי כי החיים באנגליה טובים היום מאלו שבמאה ה 19. כאשר חזר חייל אנגלי מן הקרב במלחמת העולם הראשונה והוא קטוע איבר, איש לא דאג לו לפרנסתו.  כשהמוסר היה בידי הדת ושליחיה לא היה מצב הענינים טוב יותר. נותן הצדקה האמין שנרשמת הערה לזכותו בספר החשבונות של מעלה, ומקבל הנדבה הושפל. אנשי הדת דאגו היטב לשמור על העניים בעוניים. באשר להבחנה של לייבוביץ, ענינה הוא שהאלהים הוא מרכז החשיבה האמונית, והאדם הוא מרכז החשיבה ההומניסטית. האמירה כי העסקת אדם השכירות היא 'דבר לא מוסרי בעליל' קיצונית מאד בעיניי. ודאי יש עיוותים ביחסי מעסיק ושכיר ויש גם נסיונות לתקן עיוותים כאלו. חברת האדם רחוקה מאפשרות של שלמות.

חזקואמץ, שוכר ושכיר באים לידי הסכמה חוזית מרצון ביניהם, בכפוף לכללים מקובלים ולהגנות הניתנות לכל צד. שני הצדדים אינם שווים, לא תמיד הוגנים. בחברה מתקיימים ברורים ומאבקים כדי להגיע לאיזון נכון בין אינטרסים שונים. כאמור, חברת בני האדם אינה מושלמת, ואינה יכולה להיות כזו, אבל עליה לשאוף להתקדם לשכלול. כאשר אדם כפוף למרותו של אחר האינטרסים שלו מתבטלים והוא משמש חפץ לתועלתו של אחר.  

אבל העיקר הוא במה שחירות היא ערך. האדם הוא יצור בעל חירות ונושא כבוד. יש לו חובות וזכויות מוסריות ורצון ובחירה חופשית. העבדות מוחקת את אלו. במישור האמוני הדבר בא לידי ביטוי חריף במה שהאדם מקבל על עצמו מתוך חירות את עבודת האלהים ויכול ברצונו לסגת ממנה. ושוב, המציאות שונה מן העיקרון.

הבחנה בין דברים קימת. שאלה היא מה עושים עם ההבחנה הזו. פעמים רבות יש לי תעוב עמוק במה שעושים אחרים עם הבחנות כאלו. האמירה לפיה הגוי 'אינו חי נכון ואולי גורם להחרבת העולם' היא דמיונית. אם אינך חושב שבני האדם אינם שווים בערכם, אל תבוא בטענות כשינהגו כלפיך כיצור נחות. היהודי נבחר לעבוד את ה', [הוא אף פעם לא הצטיין הכך]. הפרוש כאילו בחירה זו הופכת אותו נעלה מן האחרים היא מסולפת מן היסוד ומתועבת בעיני משום המסקנות העיוניות והמעשיות שמסיקים ממנה. זכור את שאומר מלך הכוזר ליהודי: אתם מוסריים כאשר אתם חלשים ונתונים למרמס בידי אחרים. כאשר אתם חזקים אתם הורגים כמו כולם.

מצוות שבין אדם לחברו מנסחות חובות ולא זכויות. חובה על בעל השדה להשאיר לקט שכחה ופאה. משפיל עד מאד הצורך ללקט שם כמה שיבולים. לחיות מזה אי אפשר. אני מעדיף לנסח גם זכויות, ולא להשאיר אדם מושפל לחסדי אחרים.

באשר להערכת תוקפה של התורה, שלמות מוחלטת מצויה בשמים בלבד, כאן על הארץ הדברים רחוקים משלמות, והשלמות אינה ברורה ואינה אפשרית כלל.  בעיני היא דוגמת חיי אדם על מעלותיהם ועל חסרונותיהם, התפיסות והשאיפות שלהם ומה שעשו. ככזו היא אמת. היא מוסרת עצמה בידינו ואומרת למדו מן הדוגמאות שמסרתי בידכם. כעת עלינו לבאר ולפרש ולפתח אותה בעולם המחשבה שלנו ובמציאות המעשית הנתונים כולם לשינויים, ולעולם לא לראות אותה כדבר חקוק על אבן, מאובן ומת. אינני חי בעולמו של אברהם אבינו. אינני גר באוהל, איני נשוי לשתי נשים ואין לי עדר צאן לרעות. אבל אני יכול ללמוד ממנו ומאנשים רבים אחרים כאשר אני בונה את השקפותי וחי את חיי. ערכה אינו פוחת בעיני כאשר אני דוחה לחלוטין 'עין תחת עין' או את מוסד העבדות, ובונה תפיסות חדשות. הנחת שאלות בצד ותפילה במקום מחשבה אינן מועילות לכלום אלא אמצעי להתחמקות בלבד. אפשר שרשימת השאלות אינה מעיקה מחוסר הבנה מספיקה או מהזנחתן. אחרים חושבים ופועלים באופן שונה.

איני יכול להסכים לדעת 'ידידי'. גם יוצאי מצרים העדיפו את סיר הבשר והעבודה הקבועה והשיעבוד, במקום חיי הנדודים במדבר שאינם מבטיחים אפילו מים לשתיה. עדיף לחשוב מה דעת הכנעני על השיעבוד שלו במקום מה דעתם של המשעבדים אותו. גם האירופים אשר שיעבדו אפריקנים והודים נימקו את השיעבוד וגזילת העושר בנימוק שהם מביאים לשם 'תרבות גבוהה'. הדעה שאתה מביא אינה מוסרית בעיני.

אסיים בסיפור אמתי. קאטו הקנסור היה אחד מאנשי המופת של הרפובליקה הרומית. אדם צנוע, איש מדינה. החזיק בתפקיד בכיר ומכובד מאד של קנסור, והקפיד מאד על דרך ישרה בחייו הציבוריים והפרטיים. הוא היה בעל אחוזה והעסיק בה את עבדיו. כאשר סיימו את יום העבודה דרש מהם ללכת מיד לישון כדי שלא יבזבזו את כוחם לשוא. כאשר עבד היה מזדקן ולא היה כשיר לעבודתו, היה מוכר אותו בשוק למרבה במחיר. הביוגרף שלו, פלוטארכוס, מתרעם על המעשה הזה. כך אין נוהגים אפילו בבהמה שהזדקנה במשק. הנה לפניכם סיפור על בני אדם שהפכו 'משאבי אנוש'. עודד