שתי הספינות של באטמן - האם אנשים הם טובים?

חייך קודמים במה ששלך, כי במה ששלך אחריותך ראשית-כל לעצמך, אולם במה שאיננו שלך חיי חברך קודמים כי במה ששלו אחריותו ראשית-כל לעצמו. על-כן אמרו חז"ל: כל הגוזל את חברו שוה פרוטה כאלו נוטל את נשמתו ממנו.

חברים יקרים, לכאורה לא צריך לשנות כלום אם נוסיף לעלילה שנשארו בעולם 200 יהודים בלבד: 100 בספינה א' ו-100 בספינה ב'. כלומר אם לא עושים כלום אין יותר עם יהודי. עקרונות לא צריכים להיות מושפעים מפרט כזה זניח

א . ההנחה הבסיסית שלנו היא שתועלתנית, שווה לי לפוצץ את הספינה והנידון היחיד הינו מוסרית. מם ניסה לערער על כך ולטעון ששווה יותר לקיים את שתי הספינות ובעניין זה הפניתי אותו לדילמת האסיר. בדילמת האסיר למעשה הכלל הוא ששווה לאסיר לנהוג על פי האינטרס הצר שלו שהרי לא משנה מה יעשה השני הוא ירוויח. אלא שכדי ליעל עוד יותר את התוצאה יש לסכם מראש על שיתוף פעולה ואף לדאוג למנגנון כפייה. עכ״פ בנידון שלנו לא קיימת הדילמה כיון שבמקרה והספינות תתקיימנה הג׳וקר יפוצץ אותן.

ב. משום מה קיים בכולנו רצון לפעול לטוב (ומקורו מן הסתם כי ה׳ הטוב חקק בכולנו את הרצון להידמות לו ולהביא את העולם לתכליתו וכו׳ וכו׳) . הרצון הזה צריך להיתמך גם בשכל היודע מהו הדבר המביא לטוב אבל השכל אינו אלא אמצעי לדבר עצמו שהוא מימוש הרצון. הדבר הזה נקרא לדעתי מוסר.

אם ספינה א מפוצצת את ספינה ב או ספינה ב מפוצצת את ספינה א, בטיעון של שרידות העם היהודי בעולם, הרי שהשם יהודים איננו ראוי באמת לשורדים בהפירם את עקרון הערבות ההדדית שהינו קודש קדשים לישראל. לפיכך, אמר המלך שלמה עליו השלום: בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען. והנביא ישעיהו אמר: והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו ונשען על ה' קדוש ישראל באמת.

הדילמה כאן היא איזה 'טוב' גובר (כלומר, מה יותר מוסרי ומה פחות). מצד אחד, ודאי ש'טוב' יותר שאחת הספינות תינצל מאשר ששתיהן לא תינצלנה. מצד שני, הצלה זו תיעשה רק באמצעות מעשה הרג, ומעשה ההרג הוא רע (לא 'טוב').
אם ההלכה אוסרת לפוצץ את אחת הספינות, המשמעות היא שאין להשיג 'טוב' באמצעות מעשה 'לא טוב'. המטרה אינה מקדשת את האמצעי, ואם התועלת תושג רק על ידי מעשה רע עדיף לא לעשות מעשה רע גם במחיר הרוע שייגרם כתוצאה מכך.
דומני שברמה העקרונית, העיקרון שהמטרה אינה מקדשת את האמצעי הוא די סביר. אמנם במקרה זה הוא נראה מופרך, אך זה עדיין אותו עיקרון.

עושה רושם שהסרט מציג תפיסת עולם אלילית בו גורלם של אנשים תלוי בשגעון הגדלות של הג'וקר או בגבורה העל-אנושית של באטמן, ששניהם שני הצדדים של תפיסה מערבית של כחי ועוצם ידי, שפעם היו מגולמים בקולנוע האמריקאי בסרטי המערב הפרוע ע"י הדמויות של האקדוחן הפושע ושל השריף המציל. גם השאלה הנשאלת הינה מה הגבולות של שימוש בכח, כאשר הג'וקר מנסה לקדם עולם בו יש מקום רק לרשעים, ובאטמן עולם בו גבורים מגינים על החלשים ומושיעים אותם. ספינת האסירים מציגה לכאורה תפיסה של שחור לבן, אסירים רעים וסוהרים טובים, כאשר מתברר שלמעשה לא כל הסוהרים טובים ולא כל האסירים רעים. ספינת האזרחים מציגה את הבינוניות, כשכל האזרחים מסכימים לרשעות של רוב החברה ככלל אולם אף אחד מהם איננו מוכן להיות רשע בפועל. לא בכדי הסרט נקרא "האביר האפל", כי משקף תפיסות עולם שהיו רווחות בחברה האנגלית בימי הביניים.

תוקן על ידי מם80 ב- 28/01/2014 19:23:59

ייתכן, מאותה סיבה שאסור לי להרוג אותו כדי להינצל מדין חייך קודמים (זהו הכלל "מי יימר דדמא דידך סומק טפי"). וכבר כתב החזו"א שהגוזל את הקיתון הוא כנוטל את נפשו, כלומר רוצח אותו.

מדוע הבעלות על המים משנה את עקרון חייך קודמים?

זהו לכל הפחות מצמצם. כמו מי שכופת את חברו לפני החמה או הארי, כך הוא כופת את חברו שלא יגיע למים שלו. לכן גם אם הוא לא חייב מיתה על רציחה, לדעתי יש כאן רצח הלכתי (ולא רק מוסרי). יש מצבים שבהם עוברים על האיסור ולא מתחייבים בעונש (כמו המ"מ הידוע פ"ח ממאכ"א על דברי הרמב"ם שלא לוקים על הנאה מאיסור הנאה, דהוי שלא כדרך הנאתן. הוא עצמו מביא לכך דוגמה מח"ש, ויש לפלפל בדוגמה זו, ואכ"מ). בכל אופן, די בכך שיש כאן רצח כדי לאסור זאת, גם אם לא חייבים עליו מיתה. וייתכן שגם רצח מוסרי מספיק כדי לאסור זאת, שהרי מה שקובע אינו איסור הרצח שעובר הגזלן אלא השיקול התוצאתי (שנפשו של הנגזל יוצאת באשמתו).

גםצ  בלי מצמצם וכו'- העקרון של חייך קודמים הוא עקרון התלוי בשערה, עקרון הכרעה דחוק במקרה של שווי משקל. יתכן ונימוק טעות (נניח בעלות) יגרום לקריסת שווי המשקל

הרב מיכי,