| נשלח ב-9/2/2014 07:55 |
 |
| |
מם,
גם במה שאינו שלו האחריות שלו היא קודם כל לעצמו. נכון שאם המים של חברו אסור לו לגזול אותם, אבל לא בגלל שהאחריות שלו היא קודם כל על חברו. ועדיין איני רואה מה תורמת הסוגיא שהבאת יותר מסוגיית בן פטורא ור"ע (כאמור, מה שלא הבאת משם, הכביסה, זה החידוש העיקרי).
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2014 09:48 |
|
| |
הרב מיכי,
במה שאינו שלו אלא של חברו, בד"כ אחריותו קודם כל לחברו ורק אח"כ לעצמו. על-כן צריך להשיב אבידה לבעליה אם יש לה סימן היכר, ובקציר אסור לבעל שדה לכלות את פאת השדה שהפאה שייכת לעניים נזקקים, ושור ושה נידחים צריך להשיב לבעליהם, וכו'. אולם אם אחריותו לשל חברו באה על חשבון אחריותו לשלו, אזי התורה איננה מחייבת אותו להיות אחראי לשל חברו, כי אחריותו קודם כל לשלו.
הגמרא בבבא מציעא אומרת עד שבא ר"ע ולימד. המלה בא מלמדת שדעת בן-פטורא נדחתה ודעת ר"ע נתקבלה, והגמרא בנדרים הוכחה לכך.
תוקן על ידי מם80 ב- 09/02/2014 09:53:53
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2014 13:10 |
|
| |
לעצם נושא הפורום, בסצנה המתוארת בסרט אנו רואים שני מעצורים מוסריים הקיימים בנפש האדם.
האחד הוא הרצון להוביל לתוצאות טובות ככל האפשר ולמנוע תוצאות רעות ככל האפשר. רצון זה נעלם ברגע שבו עמד מול איומי מוות.[פרט לגיבור בודד: האסיר שזרק את הנפץ]
השני הוא מחסום הקיים בנפש האדם ומונע ממנו לבצע מעשים רעים בפועל. מחסום זה הוסיף להתקיים.
תוקן על ידי אריאל73 ב- 14/02/2014 13:12:22
|
|
|
|
|
