האם יש חיוב הלכתי לדאוג לקיום העם היהודי?

ככל הידוע לי, לנו אין חיוב לדאוג לשימור עם ישראל. מי שחייב (אם ניתן לומר זאת) לשמור את עם ישראל הוא ה׳ שהתחייב לעשות זאת בשבועה. עם זאת, אנחנו דואגים לשמור את עם ישראל פשוט כי אנחנו רוצים את זה.

בפשטות זה לא חיוב הלכתי, אבל ודאי שמטא הלכתית יש חיוב כזה. הרי אם יש עלינו חובה לקיים מצוות ודאי שיש עלינו חובה לדאוג שיהיה מי שישמור אותן. נראה שזה אחד היסודות של החובה להציל חיים. וזוהי הסברא לגבי חילול שבת למען פיקו"נ: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. רואים שיש עניין לדאוג שיישמרו שבתות הרבה, וזה אפילו מצדיק חילול שבת. אולי יש מקום לקשור זאת למחלוקת תוס' והרשב"א לגבי חילול שבת על פיקו"נ רוחני, ויש לדחות.
עוד יש להביא כאן את הגמרא בנזיר לגבי עבירה לשמה, שם חז"ל משבחים מאד את בנות לוט שקיימו יחסי אישות עם אביהן כדי לדאוג להמשכיות האנושות (הן חשבו שהאנושות נכחדה פרט להן, כמפורש בפסוקים). זו אותה סברא מטא-הלכתית שמצדיקה עבירה חמורה ביותר.

אמנם מה שמקובל הוא שאין חיוב הלכתי להרבות גרים, אבל היה מקום לומר שמטא הלכתית כן. ובכל זאת דומני שאין חיוב כזה (אחרת כנראה לא היו מתרים בו בעת הגיור שישראל סחופים וכו', אם כי גם זה אולי נעשה כדי לוודא שרצונו אמיתי).
אכן החילוק בין המקרים לא פשוט. ונראה שיש הבדל בין השארת הקיימים לבין הוספת אחרים. יש הבדל בין מניעת השמדת העם היהודי לבין הוספת יהודים נוספים.

חיוב תורני לקיום העם היהודי אפשר ללמוד ממשה רבינו, שכאשר הקב"ה רצה לכלות את העם, הוא התנגד לכך והזכיר לקב"ה את הבטחתו לאברהם ליצחק וליעקב. על כך נאמר: נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם.

הרב קוק, משפט כהן סימן קמג:

מיהו הדבר מצד עצמו מסתבר, דאין לך הוראת שעה כ"כ נחוצה ראוי' להורות לעבור ע"ד תורה כמו הצלת כלל ישראל.

והרב מסיק שם שלהצלת כלל ישראל מותר לעבור על ג' עברות החמורות ומסתפק בעבודה זרה.

הרב מיכי לא ראיתי את קו הסברה המחבר בין החובה לקיים מצוות לחובה שיהיה מי שיקיים מצוות. חלל עליו שבת אחת הוא הסבר על דרך הדרש ולא ראינו שזה היסוד לדיני פ"נ ונראה יותר שהם מצד הצורך לחיות בכלל ולאו דוקא כיהודי. מטא הלכה הופכת להיות כל יכולה ומתוקף צורך מופשט לשמור על היהדות מרשים לעצמם יהודים לעבור על מגוון עשה ול"ת. לגבי מה שהביא בעל בשם הראי"ה מדובר שהוראת שעה המצדיקה מעבר על כל התורה כולה כמעט. שוב מטא הלכה המתערבת ברגל גסה בהלכה עצמה. ומטא הלכה הלכתית זו מנין?

תוקן על ידי yerubaal ב- 28/01/2014 22:36:36

ירובעל,
דרש? לא ראינו? הרי זהו הנימוק ההלכתי שמופיע בסוגיית יומא שמכוחו מתירים (נכון יותר: מחייבים) חילול שבת להצלת חיים. מה שהוא נדחה שם בסוגיא זה רק מפני שהוא מתיר רק בוודאי פיקו"נ ולא בספק, אבל לדעת הרבה ראשונים ופוסקים הוא נותר גם להלכה (לפחות לגבי וודאי). וראיה ברורה לכך היא שהוא מובא בפשיטות בסוגיית שבת לגבי הצלת עובר/קטן.
משמעותו של הנימוק הזה היא שיש עלינו חובה להציל אדם אחד שישמור שבתות הרבה. אז קו"ח בנו של קו"ח שיש חובה להציל את כלל ישראל שישמרו שבתות. להיפך, בפשטות זו ממש הלכה ולא רק מטא-הלכה, אבל את זה יש אולי לדחות.
ולשאלתך מניין המטא הלכה הזאת, אענה משם גופא: מאותה סברא שהיתה אצל חז"ל (חלל עליו שבת אחת). גם עליהם יכולת לשאול מניין להם. מאיפה שהם שאבו זאת גם אנחנו יכולים לשאוב זאת (מהסברא). בבחינת למה לי קרא סברא היא.
אגב, אותו נימוק קיים גם ביחס לגויים שישמרו את המצוות שלהם (וכן משמע במאירי). ומכאן ראיה לבנות לוט שהחליטו לעבור על גילוי עריות כדי להציל את המשך קיומה של האנושות.

הגמ׳ בב״ב ס: אמר ר' ישמעאל בן אלישע מיום שחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן ואמרי לה לישוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין:

מפורש כאן שמשאין לנו יכולת לקיים את כל המצוות עלינו להשמיד את העם בדרך סבילה.. ונעלם לו החיוב להציל את עם ישראל

אכן, גמרא (תמוהה) זאת היא עוד ראיה לתפיסה שתיארתי: כשאי אפשר לקיים מצוות בטלה מצוות פו"ר.
 

כוונת דברי רבי ישמאל בן אלישע - זרעו של אברהם כלה מאליו: נמנע מקיום מצות מילה מאליהן ולא על ידי גזירת מלכות, עד שתתבטל הגזירה.

אבל חלק מהמצוות יש לנו אפשרות לקיים. אם כן אמור מוטב יפסיד מילה אחת ויקיים שבתות הרבה.