מפנה

אוקי...

אז כמו כולם, או רובם לפחות, המפנה לדעתי בספר איסתרק הוא בואו של קנז למאהל הקווארי, משום שבזכותו איסתרק מבין שהוא צריך לבחור, ובוחר בטוב. ("העולם הזה, הוד נסיכותך, והעולם הבא - פשוט לא הולכים ביחד")

לעומת זאת, בספר מהללאל, לא ממש מצאתי עדיין (אם כי אני מאמינה שיש) נקודת מפנה מסויימת שנוגעת לכל הספר.
אז אני רוצה לפרט פה כמה נקודות מפנה בנוגע לדמויות מסויימות:

מהללאל - וואו, קשה למצוא.. אני יחשוב עוד:)
שלוואן - לאורך כל הדרך החשדות שלו כלפי אביו הולכים ומתגברים, אבל נקודת המפנה לדעתי היא כשהוא מקבל מידי אלרון את הדיסקית שליאה שולחת לו מגיאט... רק אז הוא קולט מה פשר הנישואין שכפה עליו אביו, והוא מבין כמה רוע עומד מאחורי מעשה זה...
אולה - יחסיו עם אביו יודעים עליות ומורדות לאורך כל הספר, אבל כאשר הוא פוגש את טוביה ומחליט לאמץ אותו, ובעקבות כך הוא חייב לחזור לבירה, להתנצל בפני אביו וכו' כל העניינים מסתדרים:)
פילאק - דמות רדודה יחסית, וכשהוא פוגש את אליהו הוא מקבל חיזוק משמעותי (כלומר, בעל משמעות) להשתתפותו במחתרת, עד כדי שהוא מוכן לאחר מכן אפילו למסירות נפש.
בסטיאן - רוב חייו בספר סובבים סביב ילדיו - אולה/ רעואל הקטן/ טוביה/ מהללאל. נקודת המפנה הראשונה הייתה לרעה... בעקבות הולדת בנו החדש יחסיו עם אולה מגיעים למצב של ניתוק. לאחר מכן, מפנה נוסף כשהוא מוצא את טוביה כבנו האובד, אבל מיד חלה ירידה- כשטוביה ממש לא מתכוון למלא את הציפיות שתולים בו. ואז, סוף סוף, מגיע מהללאל, ילדו המושלם:)... מסכן, עבר הרבה... אבל העיקר שמהללאל הגיע:)

אממ... דווקא אני לא ידעתי איך נכון להתייחס לדברים שאמר כשהיה שיכור.
כי הרי ידוע שכאשר נכנס יין - יצא סוד, והדיבורים בעת שכרות נובעים ממקום עמוק מאד בנפש...

שימי לב שמה שקרה לא היתה התפרצות קלאסית, אלא שיחה שהסתבכה.
בסטיאן לא הבין נכון את דברי אולה בשל היותו שיכור . זה לא מראה שהוא חושב עליו רעות, זה מראה שהוא היה שיכור, זה הכול! ובראש בלתי צלול קשה לנהל דיון! 
ואל תשכחי שאנשים רבים דיברו ושאלו והעירו והתענינו באולה ובאיך שהוא הגיב. ובסטיאן לא התייחס אליהם, הוא המשיך לאהוב את אולה. אבל אין מה לעשות, כששומעים כל כך הרבה פעמים דבר, גם אם לא מאמינים בו, רושם ממנו בכל אופן נשאר. וכנראה זה מה שגרם לו לראות - בשכרותו, כשהכל ממילא לא ברור -את דברי אולה באור הלא נכון.

נכון!
גם אני תירצתי את העניין פחות או יותר...
ובנוסף על מה שאמרת, 
יש את הרגשות המעורבים שבסטיאן תמיד חש כלפי אולה.
כי כזכור, בסטיאן לא ממש רצה לאמץ אותו בתחילה.. ורק לאחר תחנוניה של אישתו, רקל, הוא הסכים. וגם אז לח זמן רב עד שיחסיהם התחממו...

וכל המערבולת הזאת בהחלט יכולה ליצור בלבול לא קטן ולהוציא מפיו את המילים המזוויעות האלו:)

אני חושבת שהמטרה של מהללאל היא החדרת התחושה שכולנו בני מלכים גם אם לא תמיד אנחנו זוכרים זאת או מרגישים
זה מופיע בשיחה בעמוד האחרון בין מהללאל לאולה
ונקודת המפנה היא אם כך כשמהללאל אחרי ששמע כל כך הרבה פעמים שדומה למיכאל התחיל להתנהג באופן המתאים לבן מלך:
הצתת שלהבות המודיעות על הולדת בן איסתרק ועוד...:

אם נלך לפי השיטה שלך, אז המטרה באיסתרק לדעתי היא להגיע למסקנה שאי אפשר להיות גם וגם. אם אני גם וגם, אז אני כלום. צריך להחליט מה הדרך שלי, ולא לסטות אפילו טיפה, גם לא למה שבגדר המותר. (סורי אם הניסוח קצת מסורבל).
לכן, לדעתי נקודת המפנה היא לא היריקה באוהל, אלא אחרי שהם בורחים, כשאיסתרק מקבל על עצמו לא לשמוע יותר מוזיקה קווארית.

כשאני רוצה לעבור לדרך אחת מדרך שניה או מאיפה שהוא באמצע, אני מתחיל מסטיה קטנה.
תדמייני זווית. בהתחלה השוקים מאוד קרובות. אך בגלל שהנטייה היא לצד שונה, בסוף המרחק מאוד גדול.
כל עוד אסתרק זרם עם הניגודיות, אהב והתחבר לקווארים, הוא לא היה בכיוון הנכון.
כאשר הוא קולט את מצבו לאחר היריקה ומתחיל לשנות את יחסו לקאה הי, מתחילה נקודת המפנה לדעתי. בסטייה קטנה. 
אך כיוון שהנסיון קשה, הוא היה חייב לעשות לעצמו גדר כדי לא לעבור בטעות בחזרה לצד השני.
ההחלטה לא לשמוע מוזיקה קווארית זו גדר שהוקמה בן הדרכים לאחר שהוא כבר עבר לצד שלו.