המברגה של נח

אלי, 

זה אכן אמור היה להיות תפקידה של תושבע"פ, להתאים את העקרונות הנצחיים למציאות המשתנה.

ספרן
הרי כל מי שינה להרים את הכפפה שזרקת, מיד יוקע כריפורמי. יש לך סיבה להניח שמשהו ישתנה?

ספרן

ספרן כתב:    ולהניח הנחות כאלה הנכם מסכימים ?  לכאורה הינן נעדרות כל בסיס.     "אני מניח 1) שהאדם אמור להיות מאושר, 2) ושהתנאים בעולם אמורים להתאים לזה"

     ההולכים בשיטה זו סבורים שניתן לזהות את ההתאמה הטבועה בעולם בזיהוי ישיר הפוטר מן הצורך בהוכחות. מצב האושר הוא אפשרות ומאידך 'דרישה' העולה מן המציאות להשתלבות ותלויה בבחירת האדם. הנושא נידון פעמים אחדות בימי הבראשית של הפורום. 

איך שייך דיון על דבר הפטור מן הצורך בהוכחות ?
שוב אנחנו חוזרים להרגשות סובייקטיביות לגמרי שהם ענינו האישי של כל אחד, יש מי שחש שהעולם והחיים הם אבסורד, ויש שחש שהוא עולם מופלא מלא מיסתורין וכו' וכו', מהתנועה הרומנטית עד האקזיסטנציאלזם תפיסות מתפיסות שונות, אבל איך בונים את היהדות על אדני הרגשות מתחלפות שכאלה.

קצת קשה  לדבר על תאוריה בלי להבהיר בדיוק למה מתכוונים. מכל מקום אין לזה שום קשר לדברי חזק ואמץ שדיבר על נכונות עובדתית.

    אלי,

    חזק דיבר במפורש על תחושה אישית שהוא מוצא בקרבו. הביעו תמיהה על כך. ניסיתי להעמיס בדבריו מבלי שכמובן התכוון לכך (תשמ"ד) מעט רעיונות מימי הבראשית של הפורום ושיש שעדיין נוקטים כמותם. הסכמתי עם בע"ב שברמת הפרטים, התיאוריה עדיין רחוקה מאישוש. הרוצים לבחון את הדברים, מוזמנים לעיין בכמה וכמה אשכולות ישנים מפני שקיצרתי מאד.

   עם עיקר טענת פותח האשכול אני מסכים כעובדה מצערת בשטח, אולם סבור שאין המבריגים עושים זאת בשמחה, אלא מתוך הכרח, לנוכח עובדה מצערת נוספת, שאבות אבותיהם 'לא שמשו כל צורכם ורבתה מחלוקת בישראל' ורבו הספקות התורניים בהלכה ואגדה ונשתכחה תורה מישראל והדברים ארוכים ועתיקים.

ספרן
הנחתך שבימות אבותינו הנושא היה ברור וחתוך נכונה רק אם  כוונתך לאבותינו שבימיהם היה מתן תורה (במובנו אשר יהיה) או יצירת המתודה של תושבע"פ. נראה שכבר לפחות 2000 שנה הנושא אינו חתוך וברור

   ת"ט,

   כמובן. אלא שלצערנו העניין הולך ומחמיר.

ומספר הערות שנכתבו בזמנו על גישה זו.  ההפניות הם לספר בתורתו של ר' גדליה נדל. הציטטות הם מהספר וההערות של פותח האשכול (http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1257218&forum_id=1364)

הרמב״ם עשה נסיון להבין את טעמי המצוות על רקע תקופת מתן תורה והתוצאה לא מרנינה במיוחד.

ובנוגע לעיקר הדבר, העמדת היהדות על תחושות רציתי להעלות כאן ברשותכם שתי אנקדוטות :
כך סיפר לי ידיד אברך ת״ח מופלג שעזב את הדרך כשחקרתי אותו על רגע נפילת האסימון, אמר לי מעשה שהיה כך היה, הייתי מטייל לי להנאתי ברחובות פריז הריקים לקראת חצות של ליל ניטל, והנה אני רואה משפחות משפחות של גויים עם ילדיהם, לבושים בגדי חג, צועדים בתחושת רוממות למיסה של חצות, ולפתע הכה בי הברק, ראיתי מול עיני את אותה תחושת הרוממות של ליל הסדר או של יום כיפור שלנו, אז הבנתי שבעצם תחושות אלו אינם ייחודיות לנו הם נמצאים בכל הדתות, מי יתכחש לתחושת הרוממות הנפלאה של פעם בחיים של המוסלמי במכה ....
אני עצמי נזדמנתי פעם לחדר המתנה של רופא באחת מערי צרפת, החדר היה ריק, היה שם רק כומר אחד ממתין לרופא, וכנראה מתוך תחושת אחוות המיעוטים המאמינים הוא פונה אילי ומתאונן על חוסר האמונה של בני הדור ואומר לי בעצם אהבת האל היא נטועה באופן טבעי בלב כל אדם צריך רק לגלות את זה, ואני מגחך בליבי מסתמא הוא סבור שגם השילוש הקדוש נטוע, ולפתע חשבתי הרי הוא מראה עבורי, האם אנחנו לא משוכנעים באמת שלנו באותו האופן.
מתנצל על האריכות, אבל מה שיוצא שהשיכנוע באמת שלנו מתוך תחושות זה לא יותר מתפיסה פרובינציאלית של המציאות, וזה אפילו רק כדי להוכיח שזה המתכון היחיד לאושר, בשביל זה צריך מחקר מקיף בעולם כולו, ולבדוק אם זה לא נובע מדברים צדדים כמו קהילתיות ועוד, כמו כל מחקר רציני, ועדיין הדרך להפוך את המתכון לאושר הזה לדת הדרך ארוכה וכמעט בלתי אפשרית לדעתי.
שבת שלום

תוקן על ידי oפקן ב- 14/02/2014 13:24:27