המברגה של נח

שמות פרק לב

(כו) וַיַּעֲמד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיּאמֶר מִי לַיקוָק אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי:
(כז) וַיּאמֶר לָהֶם כּה אָמַר יְקוָק אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרבוֹ:
(כח) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה וַיִּפּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:

אליהו רבה (איש שלום) פרשה ד ד"ה מפני מה זכה

ויעמד משה בשער וגו' ויאמר להם כה אמר ה' וגו': מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שלא אמר לו הקב"ה למשה כך לעמוד בשער המחנה ולומר מי לה' אלי (שם /שמות ל"ב/) ולומר כה אמר ה' אלהי ישראל (שם /שמות ל"ב/), אלא שהיה משה צדיק דן קל וחומר בעצמו, אמר, אם אני אומר לישראל, הרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו (שם /שמות ל"ב/ כ"ז), יהו ישראל אומרים, לא כך למדתנו, סנהדרין שהורגת נפש אחת בשבוע נקראת מחבלנית, מפני מה אתה הורג שלשת אלפים ביום [אחד], לפיכך תלה בכבוד שלמעלה, שנאמר כה אמר ה' (בלי שאמר לו, ובאמת חז"ל שואלים איפה אמר לו ? ומתרצים "זובח לאלהים יחרם" (שמות כב' יט')ויש בחז"ל שמתרצים שאמר לו לך רד = מרדות כלומר רד מלשון מרדות הם צריכים (שמו"ר max ) מה ענין שלאחריו, (כלומר ראיה שבאמת לא האלוקים אמר לו max ) ויעשו בני לוי כדבר משה (ולא כתוב כדבר האלוקים max ) 

1) שאלת "הכיצד ולמה התרשמות סובייקטיבית שלך קשורה לאי מי אחר בעולם, ככל שהוא לא חולק אותה עימך? ככל שכל אותה נכונות היסטורית לדעתך נגזרת רק מהתרשמות סובייקטיבית, איזה ערך יש לה?"

מי אמר שהיא קשורה? בשלב זה אני מצביע על דבר אחד בלבד, והוא: שההתרשמות שלי מהתורה היא חיובית מאוד ביחס לאושר של האדם. הא ותו לא.

שאלת גם "לו נניח כי לדעתך מצוות התורה מתאימות בשינויים כאלה ואחרים לאנושות וכי זה מתאים לה. מהיכן הקפיצה הלוגית המכריחה כי זהו דבר האל? ישב אדם חכם (או במקרה) והצליח לקלוע לטעמך המוסרי. אז מה? מה הקשר בין זה לנכונות עובדתית של סיפורים שסיפר".

אתה הוא זה שעושה כאן את הקפיצה. עדיין לא דיברתי על כלום מעבר להתרשמות הסובייקטיבית שלי מהתורה. על "דבר האל" ועל נכונות אובייקטיבית כתבתי בהמשך, וכאן עדיין באמת זה לא הנושא. בשלב זה של הטיעון אני מדבר על דבר אחד בלבד: שהתורה – על פי התרשמותי ממנה – היא הדרך המובילה לאושר.

2) ההתרשמות שלך או של מה שאתה מכנה "עיניים מערביות" אמורה להשפיע עלי איכשהו? לא. בדיוק כפי שההתרשמות שלי לא אמורה להשפיע עליך.

3) מכיון שאתה מודה ש"הברגה" היא שאלה של כמות ואיכות, לא נותר אלא לבדוק את הדברים. האמת שלא עשיתי בדיקה מספרית ואני מתבסס על הרושם שיש בי. וכבר כתבתי שאם הייתי מתרשם שהיחס הוא לרעת התורה, לא הייתי מתייחס אליה בצורה חיובית.

4) לא אתווכח איתך האם צמידות לטקסט סותרת עומק ומורכבות. אני סבור שאין ביניהן סתירה כלל.

5) אתה שואל למה אני מניח שיש אל אחד וטוב. ככה. זו מבחינתי אקסיומה. אם אתה לא מניח אותה אז באמת הטיעון שלי לא רלוונטי כלפיך.

6) אתה שואל למה ההנחה שיש אל אחד וטוב מובילה לשתי ההנחות הבאות: שהאדם אמור להיות מאושר, ושהמציאות אמורה להוביל אותו לכך. אתה רציני בשאלה הזו? אם הוא טוב והוא גם יחיד, אז ברור שהוא יעשה רק טוב, נכון? וברור גם שהוא יספק את כל התנאים הדרושים לכך, לא?

7) לא יודע מי אמר לך שהאל הוא טוב רק כלפי חלק מבריותיו והשאר הם רק כלי שרת לאותו חלק קטנטן. אני לא חושב כך. כאן אני חייב להודות, שאם אני הייתי עומד במקום האל, יכול מאוד להיות שהייתי בוחר לתת את התורה לאנושות כולה. משום מה הוא לא בחר כך אלא – אם נקבל את התיאור של התורה - העדיף לעשות זאת בדרך הדרגתית, על ידי בחירת עם שיהיה הכהן של כל האנושות, ויווצר תהליך הדרגתי עד שהאנושות כולה תרכוש את הדרך שמובילה אל האושר.

8) איך זה מוביל אותי לתפיסה של נכונות אובייקטיבית של סיפורים. אם 1) המסר תלוי בסיפור מסוים ובלי הסיפור המסר מאבד מתוקפו, ו-2) הוא (המסר) מוביל אל האושר על פי התרשמותי, ו-3) אני גם מניח שהמציאות העובדתית האובייקטיבית אמורה להוביל אל האושר כתוצאה מהאמונה באל אחד וטוב - המסקנה שלי היא שכל אלו יוצרים תרומה (לא הוכחה) לסבירות שהסיפור ההיסטורי אכן התרחש במציאות. זו נראית לי מסקנה סבירה מאוד.

9) איך הגעת למשפט "אתה מבסס עובדה על הרגשה באותה עובדה. הרגשת ליבך כי אותה עובדה נכונה, מביאה אותך לטיעון מעגלי על נכונות היסטורית"? אם הבנת כך מדברי, כנראה שלא הסברתי טוב. בשום מקום לא טענתי שיש לי "הרגשה" שהעובדה נכונה. בכל הטיעון שפרשתי יש שתי "הרגשות", האחת שהמסר של התורה תורם המון לאושר של האדם, והשנייה שיש אל אחד וטוב.

10) עובדה היא דבר הקיים אובייקטיבית. ככל שהעובדה רחוקה יותר, כך קשה לבחון האם היא התרחשה אובייקטיבית או לא. יש סבירות מסוימת שהיא התרחשה, ויש סבירות מסוימת שלא התרחשה. כאשר העובדה – במידה והתרחשה – מתאימה למה שאני מצפה מהמציאות (הובלה אל האושר), זה תורם לאמינות של הסיפור ומוסיף משקל לצד הטוען שהעובדה אכן התרחשה.

11) אני לא נכנס כעת לדיון על המסר של התורה. אם התרשמת הפוך ממני, לך על זה. אני לא אעשה לך כלום גם אם אוכל. מה שכן, אם הייתי מתרשם מן התורה כמוך, לא הייתי מוכן לעשות את זה גם אם היו מוכיחים לי שהטקסט הזה הוא דבר האל. רק פחד, ויחס אל אלוהים כאל קצין נאצי, היה גורם לי לציית אליו.

12) אני לא בטוח בכלל שהפרקטיקה שווה. יש דמיון, ויש נוסחה כללית שארבעת הטיפוסים שהזכרת מסכימים עליה. אבל בפועל, קיים מרחק רב בין אורח החיים של ארבעתם.

כבר כתבתי לך שלפני שאתה פורש בצורה יותר מפורטת את משנתך ואת ההתנהגות המעשית הנגזרת ממנה, לא כל כך אפשרי לדון בכלל.

בזמנו, כתבתי על "דת הערפול", הפוטרת את מאמיניה משאלות קשות בחסות הערפול הכבד.

דע מה שתשיב.

 http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2904556&forum_id=1364

אני מנסה בכל זאת לצעוד אתך שלב שלב.

רשימת ההנחות.

א.      יש אלוהים.

טוב, באמת שאין לי שום מושג. אבל נניח.

ב.      אלוהים אחד.

רוב אם לא כל ההוכחות התומכות בקיום אלוהים, אינן מכריחות היותו אחד.

בהחלט ייתכן כי מדוברם בקונסורציום אלוהי, שהתאחד אד הוק למטרה ספציפית.

ג.       אלוהים הוא טוב.

מנין לך?

דווקא התבוננות במעשה ידיו (בהנחה) לא בדיוק מצביעה על כך שהוא טוב.

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2993942&forum_id=1364

אלוהים טוב או רע.

גם יהודי כמו הרמח"ל לא חשב שאלוהים תכנן את העולם בצורה שתסב לאנושות אושר וסיפוק.

אלו דבריו בפרק הראשון של "מסילת ישרים":

"ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה. (תהלים צ י): "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון", בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם.

ולא עוד אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה, לא היה צריך מפני זה שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מן המלאכים עצמם, כל שכן שהיא אינה מוצאה שום נחת רוח בכל עינוגי זה העולם. והוא מה שלמדונו זכרונם לברכה במדרש קהלת, זו לשונם (קהלת רבה ו ו): "וגם הנפש לא תמלא, משל למה הדבר דומה, לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה, למה שהיא מן העליונים".

וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (משנה אבות ד כב): "על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד". כי אין הנשמה אוהבת העולם הזה כלל אלא אדרבא מואסת בו. אם כן ודאי לא היה בורא הבורא יתברך בריאה לתכלית שהוא נגד חוקה ונמאס ממנה. אלא בריאתו של האדם, למצבו בעולם הבא היא. ועל כן ניתנה בו נשמה זאת, כי לה ראוי לעבוד, ובה יוכל האדם לקבל השכר במקומו וזמנו, שלא יהיה דבר נמאס אל נשמתו בעולם הזה, אלא אדרבא נאהב ונחמד ממנה, וזה פשוט".

איני אומר כי חייבים להסכים עם גישתו. אני מציין כי כאדם מאמין הוא הגיע למסקנה זו ואף סבר כי "לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה" לאור המצב העגום.

נניח כי גילית את האושר בתורה, או שהידיעה על עולם הבא (עוד הנחה חסרת בסיס) הופכת את העולם הזה למאושר.

מדוע, כשאלת אלי, אלוהים בחר בקבוצה קטנה (מה זה קטנה, זעירה!) של אנשים לגלות להם את מתכון האושר.

איפה אתה רואה בתורה כי המטרה הסופית היא שכולם ישיגו באמצעות הקבוצה הקטנה הזו את המתכון והאם נראה לך ברצינות שזה מה שהולך להיות מתישהו?

מדוע כל מי שאינו מקבל את המתכון לאושר, ואיתרע מזלו לשבת בארץ כנען בעת פלישת היהודים לתוכה נדון להשמדה?

מדוע יהודי שאינו מעונין במתכון הנפלא, דינו בארבע מיתות בית דין ושאר עונשים האמורים בתורה.

אתה מתחמק ואומר כי אתה לא כופה. וכי אין הכפייה הזאת חלק אינטגרלי ממתכון האושר.

וכי אין זה מעורר מחשבה על רמתו המוסרית של רוקח המתכון?

וכי העובדה שכל תפיסתו המוסרית זהה, במקרה גמור כמובן, לתפיסה שהייתה מקובלת בזמן כתיבת המתכון, אינה מעוררת חשד כי הכותב היה אדם כמוך שניסה את כוחו ביצירת דת?

ד.      האושר עליו אתה מדבר מיוחד לדת השכונה הספציפית, או שהוא נחלת כל המאמינים בכל הדתות, או אולי אפילו נחלת כל המשתדלים לחיות על פי ערכי מוסר?

אם אכן האושר הזה הוא נחלת כל המאמינים או המוסריים, איך הוא יכול להצביע בכלל על נכונות עובדתית של דת מסוימת?

ה.      בכנות, אתה שואב את המוסר מהתורה, או מהמוסר המערבי ואתה רק צריך להתאמץ כל הזמן לתרץ בעיות מוסריות שונות בתורה?

ו.        מה לכל זה ולאוסף המצוות והריטואלים של דת השכונה? גם הם עושים אותך מאושר? דווקא הם או כל סוג של ריטואלים אותם תאמץ?

ז.       הערה כללית. לדעתך, תועלת שאתה מפיק מכך שעובדה כלשהי התרחשה, יש בה כדי להעיד שהיא אכן התרחשה? הייתי אומר שההיפך הוא הנכון. אבל שזו תהיה הוכחה?

הרבה יש עוד מה להאריך. אסתפק בינתיים בזה.

תוקן על ידי ייתכן ב- 16/02/2014 17:03:37