המברגה של נח

לחזק
בנוגע לאימון בסמכות, זו בעיה קשה מאוד, אם אדם סבור שאין לו את הכלים לבדוק בעצמו והוא יודע שעל אותו נושא יש דעות כל כך חלוקות עליו להצדיק מדוע הוא סומך יותר על סמכות זו מעל אחרת, וזה סבך שלדעתי קשה מאוד לצאת ממנו.
חוץ מאם הוא חי בתפיסה החרדית של "אנחנו" ו"הם", אנחנו כנים יותר בבקשת האמת אבל הם נגועים ולא כנים או חסרי שיקול דעת, זאת היתה תפיסת ר' אלחנן ווסרמן בנוגע לראיות על האמונה, שלדעת רוב החושבים היא ילדותית ומתעלמת מהמציאות של המוטיבציות של הפילוסופים, ומתעלמת גם מהנגיעה של אנשי הדת להוכיח את דתם שהיא לא פחות חזקה מהנגיעה לכפור.

האם הקבלה היא יותר מתאימה לפשוטו של מקרא, מצד אחד זה אכן נכון כמו שטען הר"מ גבאי, מאידך ניתן לטעון שהיא המצאה חדשה לגמרי שאין לה שום זכר בתורה, מלבד השאלה המרכזית לגבי הקבלה אם היא כפירה לשיטת הרמב"ם ו.. והאם היא מובנת בכלל, ולידתה בסתירות לוגיות בלתי ניתנות ליישוב ואין כאן המקום, נדמה לי שזה כבר נידון בפורום באריכות.

ספקן,

בוודאי כשלומדים תורה ראוי ללמוד כך אבל כשעוסקים בחקר האמת ראוי לעסוק לפי הכללים של חקר האמת.
האם לדעתך אפשר להגיע לאמת כשמראש מניחים הנחות מוקדמות
בנוגע לענווה אכן זאת מידה מוכרחת לגילוי האמת, והתפיסה שהאמת שלי היא הנכונה מראש בגלל שהיא שלי לא יכולה להיות יותר רחוקה ממידת הענוה

ספקן
ראה גם סנהדרין טז ע"ב:

אכן זה קשור לסוגיה זו של דרשינן טעמא דקרא כמ"ש

והשאלה היא כמובן היכן הקו שמחלק בין חלק הסברא לגזירות הכתוב

אין דבר כזה חקר האמת בלי הנחות מוקדמות, זו בדיה סופיסטית, אשליה הנובעת מחוסר מודעות למגבלות של השכל האנושי.

מ
גם כשאתה מסתמך על קודמים, אתה בעצם מסתמך על שכלך, וההסתמכות עליהם גם היא סוג של בדיה.