המברגה של נח

אם הולכים עם דוגמת הבליטות והשקיעות שלך, אזי מדובר בתרפיה אישית לחלוטין, שאין שום בעיה לשווקה כשיטה פסיכולוגית מוצלחת, אך מה לזה ול"אמונות" ודת.
ככלל, ככל שתשכנע יותר מדוע אמונה מסוימת מטיבה עמך, הסבירות לנכונותה העובדתית, אינה מתגברת בלשון המעטה.
אא"כ, אינך כולל שום טענת עובדה בסל אמונותך ואין כאן דת, אלא שיטה פסיכולוגית לצלוח את מהמורות החיים.
בהצלחה.
כאמור, לפני שתפרוש בפנינו, על מה אנו דנים, אי אפשר לדון.

ייתכן,
יש הרבה להאריך, אבל אני לא חושב שניתן להגיע למסקנות ברורות.
כשאתה אומר "טכניקת ההברגה" אתה קובע מראש שזה יישוב לא לגיטימי, אבל אם תתייחס לזה כאל דרכי יישוב לגיטימיות זו כבר לא תהיה הברגה.
נכון, אם בסופו של דבר היהדות שלי שונה מיהדות השכונה, אבל המעשים שלי זהים, זה מעלה חשד שזו כן "דת השכונה". כמובן, בהנחה שהמעשים זהים. ובכל מקרה מהשפעת "דת האם" אינני מתעלם, כך שכל דמיון בין המעשים שלי למעשי השכונה, מקורו יכול להיות בדמיון בין המעשים שלי ל"דת האם".

לגבי החילוק בין תרפיה לאמונה, אני לא חושב שחייב להיות חילוק. השאלה היא על פי מה נקבעת נכונות עובדתית. אם אמונה בסיפור היסטורי מסוים, או בהנחה עובדתית כלשהי, מיטיבה עם נפש האדם, זה תורם בעיני לאמינות הסיפור. כך הופכת תרפיה לדת.

[הדגשתי משפט חשוב]

תוקן על ידי חזקואמץ ב- 11/02/2014 13:06:15

ניסיתי להגדיר (הגדרה ראשונית לא ממצה) הברגה כפעולה הנובעת מצורך ליישב הכל בכל מקרה, ללא אפשרות הכרזה על טעות.

איך מה שמטיב עם הנפש משמש כאינדיקציה לנכונות עובדתית?

תוקן על ידי ייתכן ב- 11/02/2014 14:15:16

ההגדרה הזו מקסימום יכולה להיות בסיס לחשד. הרי אתה מודה שיכול להיות אדם שמקבל מראש סמכות וכו', ומעניק יישוב מוצלח לבעיה.
לשאלתך השניה, אני צריך להגדיר במילים ברורות את מה שאני חושב/מרגיש. אנסה לעשות זאת בהמשך.

לשאלה "איך מה שמטיב עם הנפש משמש כאינדיקציה לנכונות עובדתית?" אכתוב הסבר לא מלוטש מספיק, ואולי בהמשך אצליח להגדיר אותו ברור יותר.
אני מניח 1) שהאדם אמור להיות מאושר, 2) ושהתנאים בעולם אמורים להתאים לזה. 
אם מספרים לי עובדה מסוימת, שיכול להיות שהייתה ויכול להיות שלו, אבל התרומה שלה (של מה שהיא מבטאת ושל מה שנלמד ממנה ושל מה שהתפתח ממנה) היא גדולה לאושר של האדם, זה מוסיף משקל לאמינותה, כי כך אמור להיות - שהמציאות צריכה להביא את האדם אל האושר.
כמובן, אם לא היה לסיפור הזה שום תימוכין, הנתון הזה לבדו לא היה מספיק כדי שאקבל אותו כעובדה היסטורית. אבל יש לה תימוכין מסוימים, שאמנם לא ודאיים אבל הם בלתי מבוטלים, וההתרשמות שלי שהסיפור הזה תורם הרבה לאושרו של האדם, מוסיפה אמינות לסיפור. עדיין לא ודאי במאה אחוז, אבל אני לא יודע אם יכולה להיות וודאות גדולה יותר לסיפור בן אלפי שנים.

נניח שהיינו מחכים רק עשר דקות בין בשר לחלב, זה היה משנה את טובת הנפש?

צעג,
לא. האיסור המקורי על בישול גדי בחלב אמו רחוק מאוד (מכמה בחינות) מההלכה של המתנה בין בשר לחלב. עד כמה שהבנתי, האיסור במקורו הוא - כפי שמסבירים אחדים מהראשונים - הגבלה על האכזריות שבהריגת בעלי חיים, הגבלה שאומרת: תהרוג, אבל אל תבשל את הילד עם אמא שלו ביחד.
ההלכה התפתחה הלאה הרבה והגיעה לאיפה שהגיעה. למה זה קרה ואיך זה קרה וכדומה, אלו שאלות מרתקות, אבל מבחינתי משניות.

חזק
עוד שתי הערות,
איך דרך שהיא רק מתכון לאושר הופכת להיות מחוייבת ויש עליה עונשים בעוה"ז ובעוה"ב ?
ואיך מסתדר ענין "לשמה" לשיטתך ?

תוקן על ידי oפקן ב- 12/02/2014 22:32:45

חזק
השאלה אינה משנית, כי התוספת היא פי כמה וכמה מהעיקר.

   ולהניח הנחות כאלה הנכם מסכימים ?  לכאורה הינן נעדרות כל בסיס.

    "אני מניח 1) שהאדם אמור להיות מאושר, 2) ושהתנאים בעולם אמורים להתאים לזה"

" ולהניח הנחות כאלה הנכם מסכימים ? לכאורה הינן נעדרות כל בסיס. "אני מניח 1) שהאדם אמור להיות מאושר, 2) ושהתנאים בעולם אמורים להתאים לזה""

ספרן,
היכן מחפשים בסיס להנחות מהסוג הזה?

1. צודק ספרן. מאיפה הוקרצו הנחות אלו?
2. נעשה נא קפיצה לוגית ונניחם.
עלינו להעמיד קריטריונים ברורים ככל האפשר לאושר ולבדוק איזה דת או דרך חיים מספקת כאלו.
3. שאלת ייתכן ללא מענה. מאין הקפיצה הגדולה בין נכונות עובדתית (לו יהי..) של עובדה היסטורית לבין דת השכונה מודל 2014?