עצכחיות, זוגיות וחינוך ילדים בציבור החרדי

אם אשתך חרדית במובן המלא של המילה תעשה את טעות חייך אם תרמוז לה על השקפתך.
כנ"ל לגבי הילדים.הם חייבים להיות כמו כולם אחרת ישלמו מחיר כבד.
ואתה?ברוך בואך לאלקטרז. תלמד להסתדר כמו שמסתדרים כל האסירים. 

ירוחם,"כתוב ודבק באשתו"


אתה מדבר על עולם אידאלי אבל במקרה של אסיר אין עולם אידאלי.
ברור מאליו שאם האישה דומה לבעל  בהשקפת עולמה הרי אין כאן שאלה בכלל.
אבל פה מדובר על מצב שאחרי בירור יסודי ברור לבעל שאשתו שונה ממנו בהשקפתה והיא חרדית לכל דבר.
גם אם מדובר בזוג צעיר ללא ילדים גירושים פירושו ניתוק לא רק מהאשה אלא מאורח החיים ,החברים הפרנסה וכו' וכו'.ולא לכולם זה מתאים.
ולכן הפתרון היחיד הוא להסתדר כפי היכולת כמו כל אסירי העולם שמתרגלים לאט לאט למצבם.

תוקן על ידי אפריםבן ב- 07/02/2014 14:29:12

אשתי ישראלית חרדית ולמדה ב"חינוך" (בית ספר הכי קיצונית לבנות שיש בירושלים)
בנותי לומדות גם כן בבית ספר מאוד אדוק.
מה שאני כותב כאן אני אומר בבית (הם קטנים כמובן אבל בכל זאת יש מה לומר למשל האשכול הזה לא תעשה לך פסל ! מה עם הכרובים ? הוא הדבר תורה שאמרתי בשלחן שבת מול הרבה אורחים חרדים ירושלמים) במשפחה המורחבת ובכל מקום.
אני בוודאי לא אדבר מול חמומי מוח רחוקים (שאני לא מכיר והם לא מכירים אותי ולכן ברשת אני כותב לא בשמי היהודי) אבל ממש לא מפחד מחמומי מוח שקרובים לי משפחתית.

לסיכום: בקהילה אין שום בעיה עם הדעות האלה כל זמן שאתה לא סובל משנאה עצמית ושנאת המשפחה והקהילה. אם אתה חלק מכולם אז אין בעיה שתאמר בקול מה אתה חושב במיוחד שיש לך על מי לסמוך במקורות.
דעתי האישית שחסר אנשים שיאמרו בקול גדול מה יש להם לומר והמטרה שלנו (רבותי ותלמידי) היא לשנות את זה.
הדרך לברוח מהקהילה היא דרך של שאול, הדרך לשקר לכולם היא דרך לא מוצלחת. ולכן רבותי הגיע הזמן להרים את הראש כמו ר' גדליה ותלמידיו בזמנו לא פיחדו מאף אחד והקימו משפחות לתפארת, כך אתה וכל אחד יכול להקים משפחה לתפארת עם הדעות העצכחיות.

שובר חומות

ברוך הבא אל הפורום!

העלית שאלה מעשית, ולכן חשובה מאד - אבל יתכן שיהיה מי שיסבור שאין לה מקום אצלנו. ואני סבור שכן. וברוך השואל.

כמדומה שאתה מניח שיש דגם התנהגות, חשיבה ולימוד שניתן לכנות "עצכחי", ואתה רואה סתירה בינו לבין החינוך החרדי האופייני, ובין תוצאותיו.

אמנם כדאי להרחיב יותר מהי "עצכחיות" במובן זה. לדעת מנהלנו היקר סיינפלד שליט"א "עצור כאן חושבים" הוא מקום מפגש ותו לא. אך אין להכחיש שיש גם גישה עצכחית. ואם יש כזו, היא כוללת חשיבה רציונלית (להבדיל מרציונלסיטית=מעניקה מעמד כל יכול לתבונה, כאילו יש כזו ישות), עם יותר מקורט של ספקנות. גישה כזו מכבדת את המדע ואת גילוייו, וסבורה, כמו רבותינו הראשונים, ש"חלילה שדבר תורה יהיה סותר את השכל". וכיון שהיום אנו מורגלים לפרק את ה"שכל" לגורמים, כמו מיומנויות וידיעות, אזי חלילה לדבר תורה שיהיה סותר את הידוע, או את עצמו.

האם יש סתירה בין הגישה הזו לחרדיות? לחינוך החרדי?

תלוי באיזה מובן שלהם.

לימוד התורה בעולם הישיבות מחייב ומעורר דווקא לצורת החשיבה הזו. אנו שואלים: מנלן? מהיכן אנו יודעים זאת. אנו שואלים: קשיא מימרא על מימרא, כלומר משפט על משפט סותר, ואין אנו מקבלים סתירות. אנו אומרים: למה לי קרא, סברא היא. כלומר אנו מקבלים שכוחה של תובנה גדול לעתים מכוחו של מקרא, והמקרא יפורש מחדש.

אנו מתאבקים בעפר רגליהם של חכמינו, אבל אין אנו מבטלים את דעתנו ואת המחוייבות שלנו ללמוד ולהבין.

אמנם, בחברה שלנו, החרדית, אנו פיתחנו או קיבלנו טאבויים. יש דברים שאסור לחשוב. יש דברים שאינם עומדים לבדיקה. וזה כבר לא טוב.

אני משער שהבעיות שעליהן הצבעת בחינוך (הילדים, אם כי בין האדם לעצמו) ובזוגיות עם בת הזוג בהווה (וגם לעתיד, אם מדובר במי שמחכה לבת הזוג שיבנה איתה יחד בית ויהיה אדם שלם כדברי המדרש) - נובעות מכך.

ויותר מכך, בחברה שלנו השתגרו אמונות זרות ומוזרות, שהפכו כאילו להיות עיקר אמונה. עד שהשואל עליהן יוקע כאפיקורוס, וכך יחוש גם לגבי עצמו, עם רגשות האשמה והפחד המלוים זאת.

העצכחניק, אם כן, הוא מי שמאמין בפירוק חבילות. לקחת את החבילה של המסורת שלנו, ולהבדיל בין מה שעתיק ומדוייק בה, לבין מה שהוא חלק מן המסורת אך טעון הבנה ופירוש, לבין מה שאינו חלק מן המסורת ורק נדבק אליה לרעה.

האם ניתן לשתף את בת הזוג בדבר זה? ובכן, תלוי מי היא ותלוי מי אתה.

לא כל נפש מסוגלת לחיות את הקריעה הנוראה הזו של פקפוק תמידי בחבילת המסורת. לא כל נפש מסוגלת להשלים עם זה שהשקפות שנחשבות לעיקרי אמונה הן מוטעות, או שפסקי הלכה ומנהג אינם מחייבים או מטעים. גם מי שאינו רוצה לוותר על מסירות למסורת, עדיין חש מתח עצום, יומיומי. האם ניתן לצפות שכל אדם יחיה את המחוייבות הזו?

אם מצאת אשה שהיא כמוך, מה טוב. אם לא, כמדומה שאין לשתף אותה במה שיהיה לה קשה מדי להכיל.

הרמב"ם האמין שיש לו ידיעות נכונות לגבי המציאות האמיתית שרק מעטים יהיו מסוגלים להן. והוא סבר שאסור לשתף בהן אחרים. רק אותם יוצאי דופן שיהיו מסוגלים לכך, גם מצד היכולת השכלית, גם מצד היכולת הרגשית. אחרים אסור שידעו על כך. וזו דרך הנהגת העולם ובריאתו.

איני אומר שהרמב"ם צדק בכך, אבל צריך להתחשב בכך שגם בדורנו עדיין יש כאלו שיתקשו לחיות חיים עצכחיים. אולי הם ישמחו לעיין באיזה אשכול באופן תיאורטי, אבל לא לחיות זאת בפועל.

ולגבי הילדים - כאן ודאי שאין לשתף אותם ביותר מדי. הילד חושב בשחור לבן, ואינו מכיר בגווני אפור. הוא זקוק, בתחילת דרכו, למקורות סמכות.

מה שכן, אפשר להוסיף לו על מה שיקבל בחברה את התובנה שככל שיגדל, יבין יותר, את הפרטים בכללים שהוא לומד עכשו. אמירות שנראות לו עכשו מדוייקות יתגלו לו כגורפות וטעונות הבהרה. כי הרי אינו דומה לימוד של ילד ללימוד של אדם מבוגר.

זה יאפשר לו ביום מן הימים, אם יזכה  (ויש מי שיערער על כך שזו זכות...) להיות מסוגל לגלות שדברים שהורגל בהם אינם מדוייקים לגמרי והם טעונים פרשנות, כפי שכתבתי למעלה.

אך עד אז, כאב לעתיד, עליך להתאזר בסבלנות. ולא לחשוף את הילד למה שאינו מסוגל להכיל. וזו לא קביעה חרדית אלא חינוכית ופסיכולוגית.

עוד אוסיף ששומה עליך, אם אתה מחפש שידוך ולהקים בית, לדעת מה אתה ומי אתה. אני מבין שאתה חדש בפורום, קורא את הדברים, ומוצא הד למחשבותיך שלך. אני מקוה שהבנת וקיבלת על עצמך לחיות בדרך התורה, ללמוד תורה, ורק לבקר ולבדוק כדי להבדיל בין המקורי לבין התוספות המאוחרות. אם כן, ברכתי נתונה לך. ועכשו אתה יודע איזה בית אתה רוצה להקים - בית של תורה ויראה בעז"ה, אבל לא בית אטום אלא פתוח.

אם יש לך לעומת זאת ספקות ושאלות, יתכן שעליך לגמור את העיון בינך לבינך כדי לדעת ולהכריע מי אתה ומה אתה ורק אז לחפש שידוך.

אם יש דברים אישיים שתרצה לדון בהם, המייל שלי הוא

[email protected]

לצערי נעדרתי מכאן זמן ממושך, ואיני מגיע באופן תדיר וסדיר כבעבר. עם זאת, אני מקוה שאוכל לענות לשאלות חשובות בעז"ה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

במחילה אתה מדבר על אשתך כאילו היתה ילדה.
מה זה לפנק אותה ולהתייחס אליה כאל שווה?רק כאל שווה? האם השיוויון אינו ברור מאליו מלכתחילה?

ובאשר להשקפה-כשמדובר בדבר בסיסי כמו ספקנות בענייני דת וכד' אין מקום לשתף אותה כי דיברי חנופה ופינוק לא יועילו כאשר מדובר באישה דעתנית היודעת בדיוק מהו רצונה. אם וכאשר האישה מושפעת מפינוק -אז אוי ואבוי לרמת הרצינות שלה ושל היהדות שלה.