עצכחיות, זוגיות וחינוך ילדים בציבור החרדי

כתבתי זאת רק כנגד דברי אפרים שדבריהם הם "הוספות ושינויים" בתורה

חזק ואמץ

חזק ואמץ.

הוספת על דברי ואני מסכים לתוספותיך במיוחד בנוגע לחינוך.

***
אפרים

גם אם היית צודק בביקורתך על היהדות הקלאסית שאני מאמין בה (הליבה היהודית של מתן תורה, אלוקים בורא ומשגיח, ועוד וסמכותם של חכמים לפרש ולחדש), גם אם באמת אני טועה, כמדומה שיש להבדיל בין מה שאפשר לשתף בו את הילד לבין מה שלא.

כפי שכתבתי לעיל, ילדים זקוקים לחשיבה דיכוטומית. שחור לבן, כן ולא. גווני אפור מבלבלים אותם. תובעים מהם מה שגדול עליהם לגילם - מסתבר שאי אפשר לקבוע כללים מוחלטים וזה תלוי בדעת הילד ובכשרון המסביר, אבל צריך לא לקחת מהם מה שיש להם ולא לתת להם מה שיהרוס אותם.

קו הגבול לדעתי עובר בנקודה שגם חזק-ואמץ העיר עליה, והיא שהילד עצמו יראה שיש דברים כתובים ויש דברים שהם בגדר של תוספת.

עם זאת, יתכן שיש להרהר על דבריו. ושוב זה תלוי בגיל הילד ובגרותו.

נניח שהילד מביא מדרש. למשל, שמשה נולד והיה אור בבית. איך יש לענות על זה?

אפשרויות:

א. יפה אמרת! אתה יודע טוב את החומר.

מתאים לגיל צעיר.

ב. הבה נראה יחד בחומש ונלמד את מה שהרבי הסביר. הממ... מה כתוב כאן? "ותרא כי טוב הוא" (כתבתי מהזכרון). איפה יש כאן אור?

מכאן ואילך, מה יקרה?

ג. תראה, הרבי טעה!

זה אסון חינוכי. מתכונת לבלבול הילד. מה יעשה? יש סתירה בין הרבי לאבא. אם הוא יאמר לרבי שזה מה שהאבא אמר, הוא יקבל על הראש, במובן זה או אחר.

ד. תראה, הרבי הוסיף לנו ממדרש חז"ל.

זה כבר פחות גרוע. אבל לדעתי מתבקש לשאול ולספק תשובה: מה הוסיפו חכמים על המדרש.

ה. איך המילים "כי טוב הוא" מסתדרות עם "היה אור בבית"?

האם יש להבינן כפשוטן?

האם זה היה אור שההורים חשו בו או שהוא היה במציאות החיצונית?

האם זו מטאפורה (ולהסביר מה זו מטאפורה. אולי על ידי דוגמא. כאשר אני אומר "כשאני רואה אותך ליבי נמלא אור, למה הכוונה? שאני אוהב אותך ושמח עליך ורואה בך את הייחודיות שבכך. אצל משה רבנו היה המון טוב והמון ייחוד).

סבורני שהמומלץ הוא לעשות כמעשה הסעיף האחרון, אבל שוב זה תלוי בגיל הילד. אם הוא בן חמש, האם ראוי להעיר? סבורני שהילד יתקשה להבין זאת, אולי רק באופן כללי מאד.

אולי כדאי להוסיף עצה נוספת: אם אין בדברי הילד טעות גסה, למשל בתיאולוגיה, עדיף לשתוק. יהיו המון הזדמנויות להעיר ולתקן.

האם בדברי אלו לא סייגתי את הסכמתי לדברי חזק ואמץ? אולי כן, ואם כן, אזי אני מעוניין לדייק שאני ממליץ דווקא לעשות כדברי. צריך זהירות רבה כדי לא לפגוע ולא להרוס בשם האמת.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני, תודה על הוספותיך.
ודאי שזה תלוי בגיל הילד, ואם בני בן ה-7 מאמין שכשמשה נולד התמלא הבית אור כפשוטו, זה בסדר גמור. גם אם אני מאמין בזה כפשוטו זה בסדר גמור.
לפני שנתיים שאל אותי בני האם לקב"ה יש רגליים? עניתי: לא. הקשה: אם כן, איך דילג על בתי היהודים במכת בכורות? השקעה קטנה של הסבר בתוספת המחשה שאם עושים משהו לאחד ולא עושים לשני, עושים לשלישי ולא עושים לרביעי, זה נקרא "דילוג" גם בלי רגליים - השביעה את רצונו (ורצוני). ילד יכול להבין הרבה דברים, אבל צריך להסביר לו יותר עם יותר דוגמאות וכו'.
כשהבן שלי הסביר לי ש"אדם אין לעבוד את האדמה" הכוונה היא שלא היה אדם שיתפלל על הגשם, קראתי איתו שוב את הפסוק והראיתי לו שזו תוספת על מה שכתוב. זה הכל. ההבחנה הזו בין מה שכתוב למה שלא כתוב, חשובה הרבה יותר מהדיון אם אכן הסיבה שלא ירד גשם הייתה כי לא היה אדם שיתפלל או כי לא היה אדם שיעבוד את האדמה כפשוטו.

חזק ואמץ

הדוגמא האחרונה שלך מעניינת, ואני לא הייתי מביע שום התנגדות אליה.

מה שכן הייתי עושה הוא, אולי, להראות שיש פשט של הפסוק, ויש תוספת של חז"ל - שהם הוסיפו כאן, למרות שזה לא הפשט.

הרעיון הוא להעביר את המסר שיש כמה סוגים של מדרש.

א. מדרש מקשט. מעצים. לדוגמא: משה רבנו היה בגובה של עשר אמות. פרעה רק אמה אחת.

משה היה בגובה נורמלי וגם פרעה, והכוונה היא ציור גשמי של רעיון רוחני. משה היה אדם גדול, אז מציירים אותו כענק. פרעה היה אדם רע, אז מציירים אותו כגמד.

ב. מדרש חוקר. המדרש חושף דברים שנסתרים מעין הקורא השטחי.

"וילכו שניהם יחדו" פעמיים כדי להראות שבינתים יצחק תפס שהוא הוא הקרבן ובכל זאת הלך.

ג. מדרש קולב. זה המונח בפורום. תולים על הפסוק את הרעיון שהוא נכון לכשעצמו כי זו הזדמנות טובה לכך.

ד. יש גם מדרש שמשלב את א ו-ב. כמו שכתבה נחמה לייבוביץ ע"ה, המדרש שמספר על ויכוח בין יהודה לבין סגנו של פרעה, שבו הוא מגלה ליהודה שהוא אחיו - חסר בו רק פרט אחד כדי להבין מה באמת היה ולא היה. זה דיון פנימי של יהודה עם עצמו. כנ"ל לגבי המדרש שמתאר את אברהם הולך שלושה ימים ואת השטן מציף אותו באגם עד שלא היה מסוגל ללכת וביקש מה' שיעזור לו. הכל אלו חויות פנימיות בעולמו של אברהם. אבל המקרא לא מספר לנו על הדילמה הפנימית של אברהם בדרך לעקידה. עלינו להבין זאת מעצמנו. להעמיד את עצמנו במקומו של אברהם. לכן חז"ל עשו זאת עבורנו במדרש.

מה מזה כדאי להעביר לילד? אני משער שהטוב ביותר הוא בכל דוגמא לגופה לנצל את ההזדמנות. ותמיד תמיד לעשות זאת בדרך של מוסיף על דברי הרבי ולא כסותר אותם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני,
נכון. גם אני לא הבעתי התנגדות לפירוש הזה, מלבד ההצבעה על כך שזה לא הפשט.

[אגב, לגבי פרעה בגובה אמה, שמעתי פירוש נאה ממו"ר. המדרש אומר "הוא אמה, זקנו אמה, ואמתו אמה וטפח". הפירוש - שהוא אולי מדרש למדרש - הוא כך: גובה מבטא ראיה למרחק, תכונה של מנהיג שמבין יותר טוב מהעם את המצב ואת השלכותיו. פרעה היה גבוה "אמה", כלומר לא ראה את ההשלכות של מעשיו. מה כן עניין אותו? "זקנו אמה" - זקן מבטא את הכבוד, וזה מה שמילא אותו. והיה דבר שעניין אותו קצת יותר מהכבוד "אמתו אמה וטפח"...  ]

ירוחם,
אתה מוזמן לעיין בחלק א של מורה נבוכים, שם הרמב"ם מיישב באריכות את הסתירה הזאת.

ירוחם,