ענישה גופנית

_________________

אשכול יפה מאד!! מצויין אפילו!

אני מאמינה גדולה בהידברות (כמו שהזכרנו באולה ובסטיאן...), וכמובן שההעדפה היא לפתור איתה בעיות.
אבל בדיבור יש גם חסרונות.
אם תשימו לב, דיבור "מצמצם" את מה שאנחנו בעצם רוצים להגיד. אם למשל הייתי בטיול מהמם וכייף וכו' ואני ינסה לתאר אותו לחברה שלי... אני לא יצליח להביע את הרגשות שלי בצורה שהיא תחוש/תראה בדיוק מה שאני חשתי/ראיתי, כי הדיבור מעביר את המחשבה בצורה מצומצמת.
למה אני מזכירה את העניין?
כי לפעמים, מעשה שילד עשה הוא חמור ברמה כזאת שדיבורים והסברים לא יביעו את חומרת המעשה של הילד, ורק יחס חמור לעניין, במעשה ולא בדיבור, הוא זה שיגרום לילד להבין ובעיקר להפנים (להרגיש) כמה חמור המעשה שעשה. והסברים הוא יחפש לבד. 
הדגש הוא על ילד, כי יכולת ההבנה שלו בשכל מוגבל יותר מאשר מבוגר. הרגש אצלו גובר על השכל ולכן פעמים רבות הסברים לא מדברים אליו.
ולא אני המצאתי את העניין. חז"ל אמרו - "חוסך שבטו - שונא בנו".

אבל כמובן כמובן כמובן - ענישה גופנית מצריכה זהירות רבה מאד. מה שקורה בפועל פעמים רבות, שהורים עונשים גופנית בלי קשר לחינוך. אם הם ישבו עם עצמם אחרי הסטירה שהם נתנו לילד ויחשבו, הם ישימו לב שהסטירה הייתה ביטוי של כעס, עצבים ומה לא! הכל חוץ ממעשה חינוכי!

לדעתי דוגמא מקסימה לדרך הנכונה לשימוש בענישה גופנית היא הסטירה המהממת () שקיבל איסתרק:

"קרב הנה, איסתרק". איסתרק נענה להוראה הברורה והתקרב אל כסאו שלו אביו. המלכה מלמלה משהו חרש.
"אתה יודע שאני אוהב אותך, איסתרק".
"כן, אבא"
"אתה יודע שביון מן הימים אתה עתיד להיות למלך?"
"כן, אבא".
"לא הייתה הצדקה ממשית לאיחורך היום".
"נכון, אבא".
"אתה יודע שמחובתי לדאוג לרווחתה של ממלכת כוזר?"
"כן, אבא".
"אתה מבין שנסיך שאינו מסוגל לציית להוראותיו של אביו, והולך אחר שרירות ליבו, תאוותיו ורצונותיו, לא יוכל להיות למלך אמיתי כמו שהיו אבותינו לפנינו?"
"אני... אני מבין, אבא".
הכאקאן התרומם מכסאו באנחה, והישיר את מבטו לעיני בנו. ברגע שלאחר מכן נחתה ידו על לחיו של איסתרק בסטירה עזה, צורבת ומביישת.
"עשיתי זאת למענך ולמען כוזר", קולו של האב היה יבש. "את ארוחת הערב יביאו לך לחדרך. לא אלמד איתך היום".
"אני מבין, אבא". ... .. . .. ..
וואו. איזה סטירה. הלוואי עלי לקבל סטירה כזו! אוהבת, עם מטרה מוגדרת, מגיעה מתוך אילוץ, ומחנכת.

במחשבה נוספת, שעלתה תוך כדי הקלדת הסטירה, אני חושבת שבעצם, מה שצריך להדגיש בכל מה שאמרתי למעלה, שמטרתה של הענישה הגופנית (הסטירה, במקרה שלנו) היא לחבר את הבנת החומרה של המעשה עם הרגש.
כי קורה הרבה שילדים, וגם מבוגרים, אולי מבינים עניין מסויים בשכל. אבל כל עוד זה לא חודר ללב- זה לא מגיע לידי מעשה.

אשמח לתגובות מועילות, בונות, ובעיקר מפורטות

כתבת: "אין צורך בכאב עז כדי ללמוד, כשילד יודע שמכות הן בד"כ מחוץ לתחום והוא מקבל משהו שאיננו ליטוף... הוא מספיק יזדעזע! גם אם המכה לא תהי'ה ח"ו כזו שמשאירה חותם אלא בהחלט מכה עדינה שנועדה יותר לטלטל מאשר להרביץ...
מספיק מכה קטנה שמכאיבה מעט אך לא נוראה בעוצמתה."

לזה בדיוק התכוונתי! אמורים לבדוק את כל האפשרויות האחרות ורק אם ממש אין ברירה... ובאמת, אם הילד יודע שבד"כ מכות הן מחוץ לתחום, והוא לא רגיל להיות מושפל ומוכה ח"ו, הפעם הבודדת ההיא שהוא כן מקבל איזו מכה (ובמקרה כזה מספיקה אחת קטנה, כי הוא לא רגיל ב"ה), תועיל היכן שלא הועילו השיטות האחרות.

כמה נחמד! זה יופי טופי שיש הדדיות בחיים (ונא לא להמשיך אותי!!!)

ניסיתי לחשוב- על מה בעצם אנחנו מתדיינות. והגעתי למסקנה שבעצם, זהו דיון לבדוק האם צריך לשלול מכל וכל ענישה כזו או שיש בה תועלת. ומסקנות הדיון הם, שלעיתים רחוקות ובאופנים מסויימים זה אכן יכול להיות אקט מועיל.
מה שכן, ברור שחינוך באמצעות דיבורים והסברים בלבד אינו מספיק, ויש צורך לנקוט במעשים (הרבה לפני מכות- להראות לילד זעזוע, להעניש בלהישאר בחדר וכדומה- תגובות מעשיות שנותנות לילד להרגיש את חומרת המעשה) על מנת שילדים יפנימו את חומרת מעשיהם וכך הסיכוי גדל שהם לא יחזרו על מעשים מעין אלו.

הדיון היה מרתק. אין ספק. אבל לאחר מחשבה, נראה לי שרעואל המנוח לא התכוון לכוונות שלנו. יוסף אומר שהוא דוגל בענישה גופנית משום שכך הילד לא נרתע מפני עונשים אחרים... יש מצב שמישהי הבינה את זה מספיק לעומק ויכולה להרחיב?

תוקן על ידי אסתרק ב- 16/02/2014 19:57:38

חחח... תודה תודה! בבית כל היום אומרים לי שאני פלספנית, אני שמחה שלפחות כאן יש לי עם מי להתפלסף!

לעניינינו- אני כבר הולכת לשנות ולהדגיש שהכוונה במעשים זה לא רק למכות חלילה... מסכימה איתך. (עד שהגענו לתמימות דעים... חבל להרוס:)
ובנוגע להמשך- אחזור עוד שעה בעזרת ה' ואגיב, חבל לי לעשות את זה בלחץ. באותה הזדמנות אנסה להגיב גם לאשכול ההוא שנפתח בערך באותה שעה... 
חחח איזה רמזים יש לך! כאלה את רוצה שאני יביא תמיד?!