מעמד הר סיני לאומות - האם שמעו הקולות והגיעו לנבואה.?

שלום רב ושבוע טוב.

לפי המדרשים מכילתא וספרי ופירוש רש"י לדברים לג, ג הקב"ה פתח לאומות העולם שיקבלו את התורה, ומאחר שלא רצו לקבל את התורה, מן הסתם הדבר לא סופר בדברי הימים שלהן.

אתה טוען כי העמים שמעו את קולו של האלוהים הטרנסצדנטי ולא כתבו את המאורע המפעים הזה בדברי הימים שלהם?

לדעתי גם לפי המדרשים שהבאת איןהכוונה שבאמת השם הציע לכל אומה ואומה את התורה ממש בעזרת דיבור אלוקי שכל בעולם שומע , אלא אולי הכוונה  שהציע לשרה של  אותה האומה.

עדיין השאלה עומדת

האם כל העולם שמע את הדיבור האלוקי שיצא מסיני ואם כן איך זה שרק אנו מעבירים את המסורות המופלאה הזו שעליה נשענת דתנו?

איתי

"האם כל העולם שמע את הדיבור האלוקי שיצא מסיני ואם כן איך זה שרק אנו מעבירים את המסורות המופלאה הזו שעליה נשענת דתנו?"

אז ככה: קודם כל, עצם העובדה - שבני ישראל חטאו כבר ארבעים יום לאחר מעמד הר סיני - וגם בדורות הבאים - כבר מוכיח שהמסורת הזאת כנראה לא היתה כ"כ מופלאה - והיא נהפכה למופלאה בימינו ע"י המחזירים בתשובה.

ושנית - אכן בתורה כתוב "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" - כך שגם לפי התורה עצמה, בלי להזדקק לאף מדרש - כל העמים הכירו בגדלות אלוקי ישראל. אלא מה? עם ישראל איננו מושלם, והוא עלול לחטוא ולהענש - וכגודל ההצלחה כן גודל הכישלון - כמו שאמרו במדרש - כשעולים עולים עד לרקיע, כשנופלים נופלים עד לארץ. לכן האומות לא ימהרו להיכנס תחת דת ישראל. 

ומה גם ששהמסורת על מעמד הר סיני - עד כמה שהיא מופלאה - איננה כמה שהבטיח הנביא ירמיהו לעם ישראל - שלעתיד לבוא הקב"ה ישוב ויכרות עם ישראל ברית חדשה (מפה לקחו הנוצרים את רעיון הברית החדשה. אלא שהם שכחו שבירמיהו כתוב מייד אחר כך "אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו")  - לא כברית הראשונה, אלא "נתתי את תורתי בקרבם על לבם אכתבנה", דהיינו לעתיד לבוא זה אכן יהפך למסורת מופלאה, שהתורה תהיה תורת חיים ממש וחלק מהתרבות הבסיסית של העם - (אבל גם אז ימציאו כבר חטאים חדשים כמו שמשתמע מההבטחה לאותה תקופה "והחוטא בן מאה שנה יקולל".) 

ואמנם למרות הכל, אנו רואים שאומות רבות וגדולות ועצומות קיבלו את דת ישראל בכבסיס לדתם - הנצרות והאסלאם - מה שמוכיח שאכן העמים מכירים באותה מסורת של מעמד הר סיני - אלא שכאמור לעיל הם לא ממהרים להצטרף ליהודים מכיוון שסוף סוף התורה כרוכה לא רק בשכר אלא גם בעונש.

אריאל, בניגוד לדעתך, אין בעמדה שלי לא תאוריה ולא מקוריות. כמובן שאתה רשאי להחזיק בעמדה אחרת.

לכל העמים יש מיתוסים ומדרשים שבהם הם מבטאים מחשבות ומשמעויות שונות. כל מי שקורא ספרות מכיר את הדבר הזה היטב. למתוסים יש לפעמים רקע מסוים של מציאות עליו מלבישים סיפורים מעניקי משמעות שהם העיקר. לקחת מדרש כמו אותו סיפור על אומות העולם הדוחים את התורה המוצעת להם, ולהפוך אותו לעובדה 'משפטית' [כעובדה שמעידים עליה בבית המשפט], זה מעשה הזוי המעיד על בעית הבנה של המציאות אצל הקורא. שים לב. המדרש הזה אינו שיקרי כלל. הוא אמתי לחלוטין במה שהוא משקף תפיסה, עמדה, רעיון. זה ורק זה הוא המישור שבו הוא קיים קיום של אמת וקיום של טעם.

שירת דבורה היא שיר פוליטי המעיד על יחסים בין השבטים. לראות בו עדות עובדתית פיסיקלית לאיזה הר שנמס זו מחשבה שאינה תקינה, אין צורך באיזו תאוריה לדבר. לעומת זאת ראית המאורע הזה כארוע פנימי בעל משמעות שבו 'ארץ רעשה, הרים נמסו' היא ראיה נכונה וראויה לעיסוק.

הערה נוספת בעלת חשיבות על הביטוי בו השתמשת: 'נושא היסטורי - תורני'. בטוי זה מעיד יפה על עצמו: המשמעות התורנית של ארועים היסטוריים. אבל הוא מעיד גם על תקלה הנגרמת מערבוב תחומים. היסטוריה ותורה הם שני תחומים נפרדים. כמובן, גם מקצוע ההיסטוריה עוסק ברעיונות המניעים תהליכים היסטוריים, גם התורה עוסקת ברעיונות כאלו. אבל התורה אינה עוסקת בהיסטוריה. גש לאיזו ספריה של ישיבה וחפש שם מדף של ספרי היסטוריה. אינני חושב שתמצא. עבור התלמיד המשתמש בספריה הזו הספרים שלה נחשבים גם ספרי היסטוריה גם ספרי מדע כי אין לו אחרים ואינו מודע להם, וזו תקלה.

קח כדוגמה מלך חשוב כאחאב. מה אנחנו יודעים על הערכותיו בדבר מאזן הכוחות באזור ותפיסת הביטחון שלו או על דיוני תקציב וכלכלה שקיים? - כלום. [ראה סקירה היסטורית גאופוליטית באתר כדוגמה לדיון שעורכים בכל מועצת ממשלה שפויה] אבל יש לנו סיפור ארוך על כרם נבות שהוא בעל משמעות וחשיבות לדורות, סיפור החשוב יותר מאחאב, איזבל ונבות. עודד

איתי

שאלה יפה וחשובה שאלת. ויש לה כמה היבטים.

א. מה היה במעמד הר סיני. האם הדיבור נשמע לעם ישראל או גם לאחרים, במקומות אחרים?

ב. מה אומר המדרש?

ג. השאלה שמונחת ביסוד המדרש: איך יתכן שהתורה לא נשמעה אלא רק לעם ישראל? האם אין ראוי שהיא תהיה לכל העולם? האם יתכן שה' יתגלה וההתגלות של התורה לא תצא מעבר למקום מסויים אחד?

ויתכן שהמדרש בא גם למטרות אחרות.

***
מה היה במעמד הר סיני

אם אנו קוראים את הפסוקים, אזי מתקבלת תמונה עמומה, ואפילו קשה בנקודות מסויימות. דברי ה' נאמרים פתאום, לאחר שמשה נשלח למסור לעם שיתכוננו. אמנם הפשט הפשוט הוא שנשמעו כל הדברים, שאנו מכנים "עשרת הדיברות", באזני כל העם. והעם שמעו וייראו.

היו תופעות רקע מבהילות אבל גם הן, כמו הדיברות עצמם, לא מוצגים כאילו אפשר היה לחוותם בכל מקום בעולם.

ובכלל, האם התורה מיועדת לעם ישראל או לכלל העולם?

***
דברי המדרש

המדרשים מוסיפים על התורה. וזה יכול להתבאר בכמה אופנים.

1. לחז"ל היתה מסורת שבאה לידי ביטוי במדרשים. ולכן אם המדרש קובע שההתגלות היתה גם במקומות אחרים ולעמים אחרים, זה היה בדיוק כך.

גישה כזו אכן נפוצה היום בציבור החרדי, אצל רבנים חשובים. אבל ניתן עדיין לשער שהם טועים בדעתם זו. ולכל הפחות אין זו יותר מהשערה המבוססת על אמון בדברי חז"ל שאינו מאפשר לתפוס את דבריהם לא רק כ"פשט" וכ"מסורת היסטורית". והרי מצאנו מפורשות שחז"ל הרשו לעצמם לספר סיפורים ולהוסיף ואף לשנות מן המסר הפשוט של פסוקים, וזה נעשה למטרות שונות, לפעמים שלא לצורך ביאור אותו כתוב כלל וכלל.

2. חז"ל אמרו את דבריהם כפירוש למה שהיה באמת באותו אירוע, אבל הם אמרו זאת דרך השערה ואפשרות, ולא כדבר ודאי.

נכון שדברי חכמים בעינינו הם קודש קודשים, ואנו נותנים בהם אמון שאמרו את הדברים לאחר מחשבה רבה, אבל עדיין יש הבדל אם זו מסורת היסטורית או אם זו השערה פרשנית.

3. חכמים לא התכוונו כלל לספר לנו על עובדות היסטוריות מסויימות אלא להביע דעה על דברים עקרוניים. למשל, בשאלה אם התורה מיועדת רק לעם ישראל. או גם לענות על הקושי המוסרי: אם התורה היא כה טובה וחשובה, מדוע היא הוצעה רק לעם ישראל.

ויש עוד אפשרויות. וצריך לחשוב ולבדוק.

***
כיצד יש להבין את המדרשים שהובאו בידי איתי?

דעתי, על סמך מקומות רבים במדרש, המעומתים עם פשט הפסוקים, היא שחז"ל הרשו לעצמם להוסיף בדרך סיפור על הנאמר במקרא. דברים אלו עשויים להיות קישוט או דרוש למטרות מוסריות, תיאולוגיות ואחרות. איני סבור שבמקרום אלו, שניתן וראוי להדגים אותם, חז"ל התכוונו שנקבל את דבריהם כאילו הם היסטוריה.

השאלה היא מה הטעם של דברי חז"ל כאן. לפי העקרון הפרשני שהצגתי לגבי דברי חכמים, ובהתאם לכך שהמדרשים המצוטטים אינם עולים בקנה אחד עם המשתמע מן המקרא, אני סבור שגם בעלי המדרש לא סברו שהם מספרים עובדה היסטורית, אלא מספרים משל או מטאפורה שנועדו למטרות שיש לחשוב ולהבין.

והנה דוגמא שהיא אם לכל הדוגמאות האחרות של תוספות מדרשיות שבאות למטרה מסויימת, ולכן סותרות את הכתוב. וכפי שנראה מייד, לא כל האמוראים היו שבעי רצון מן הגישה הזו.