מעמד הר סיני לאומות - האם שמעו הקולות והגיעו לנבואה.?

אדם הטוען במשפטו כי נסע הבקר באוטובוס מספר 1 נדרש להמציא ראיה, למשל את הכרטיס שקיבל מהנהג עם התשלום. אדם הכותב היסטוריה נדרש להיסתמך על תעודות, למשל מסמכי ישיבות הממשלה המעידים על הענינים בהם דנו וההחלטות שקיבלו. מהם הוא יכול להסיק כי נאמרו דברים לפרוטוקול. הוא צריך לפרש את המסמכים האלו ולנסות להבין את הכוונות והאינטרסים שמבוטאים בהם על סמך נתונים אחרים ומעשים שנעשו. מובן שאותו מסמך יכול להתפרש בדרכים שונות על ידי אנשים שונים, או עם עבור הזמן וגילוי מסמכים נוספים המשלימים את התמונה. היסטוריון עומד לביקורת קודם כל על פי איכות המסמכים בהם השתמש וטיב עבודתו ביחס אליהם. [אולי החסיר, סילף, לא ידע לקרא, לא קרא את המקור]. להיסטוריון יש גם עמדה משלו, דרכה הוא רואה ומפרש את שלפניו. מכאן שכל קריאת טקסט היסטורי מחייבת ידע ויכולת לקרא טקסט כזה.

עניין אחר הוא קריאת טקסט ספרותי. כבר הערתי כי התנך חוזר הרבה על הפסוק 'ויתר דברי ... הלא הם כתובים...'. התנך עצמו מעיד איפא כי אינו בא למסור לנו את כל המסמכים שברשותו. הוא עורך בחירה בין מה שמעניין אותו ובין מה שמחוץ לתחום ענינו. כמובן, לא כל דבר עליו כותב התנך מגובה במסמכים. לכל טקסט ספרותי נתנה חרות מלאה להציג את הדברים על פי הבנת הכותב ומטרתו. הדבר גלוי וידוע, ומכאן שטקסט ספרותי אינו משקר גם כאשר הוא מוסר דברים חלקיים, גם כאשר הוא בודה דברים שלא היו ולא נבראו או שלא יתכנו כלל. גם כאן צריך להיזהר מאד ולשים סייג. במחזה 'ריצרד ה-3' מתאר שקספיר דמות נתעבת ואכזרית. האם התאור תואם את הדמות האמתית? - בכך רבים מטילים ספק ויש להם על מה לסמוך. יש לזכור כי אלו שכתבו עליו לאחר מותו, הן היסטוריונים  בני הזמן הן שקספיר, חיים תחת שלטון המשפחה היריבה שנצחה במלחמה על הכתר. כאשר קוראים על שמואל, שאול ודוד, צריך לזכור היטב כי יש מאבק בין קבוצות על השלטון, והסופר כותב מנקודת מבט ואינטרס מסוימים. נתבונן לרגע בפרשה המופתית של כרם נבות. איזבל ולא אחאב, היא הדמות המיצגת של כח המלך ומעשיו לדורות, עד שאלו לא רוסנו היטב. מסוכן מאד היה לעמוד כנגדם, ודאי לאדם פשוט, כורם כנבות, למשפחתו ולקרוביו. הקרדינל וולסי נתן את ארמון המפטון להנרי השמיני כדי שהאחרון יחוס על צווארו אחר שסר חינו. כמו כל טקסט, כותבי התנך משתמשים בכלים שונים למען מטרות ואינטרסים שונים. לפעמים הכוונה פוליטית, לפעמים מוסרית, לפעמים דתית. המסקנה היא שאין לקרא טקסט בצורה תמימה, וצריך ללמוד לקרא.

אמונותינו נסמכות גם על פרושים ומשמעויות שנתנים לארועים היסטוריים, חלק מארועים אלו הם מכוננים. עובדה זו אינה משנה את הקביעה למעלה כי אין לקרא טקסט בצורה תמימה וצריך ללמוד לקרא. אני מבדיל גם באופי שונה של סיפורים. יש הבדל בין סיפור המבול לבין סיפורי המאבקים של דוד בדרך לשלטון.   

 כתבת, אריאל, כי 'שנינו מסכימים' בדבר משל האטד. אכן כך,  אבל נדמה כי יש כאן הסבורים כי העצים באמת הלכו. הרי כתוב. גם ב'מקבת' יער שלם הולך. כאשר אחד החברים מביא המדרש הבא: "אמר רבי יוחנן: היה הקול יוצא ונחלק לשבעים קולות, לשבעים לשון, כדי שישמעו כל האומות, וכל אומה ואומה שומעת קול בלשון האומה, ונפשותיהן יוצאות, אבל ישראל היו שומעין ולא היו ניזוקין", והוא רואה במדרש עדות 'משפטית' בדבר עובדה שארעה כפשוטה, ותמה איך לא העידו אחרים על מה ששמעו, הרי שלפנינו בבעית הבנה חריפה במה שאינה מוכשרת להבדיל בין מדרש למציאות. השועל והחתול משכנעים את פינוקיו, בובת העץ, לשתול את חמשת מטבעות  הזהב שלו בגומה שיחפור בשדה הפלא, ומבטיחים לו כי כאשר יחזור ימצא במקום עץ הנושא מטבעות זהב לרוב. כאשר חזר לא מצא עץ, ולא מטבעות בגומה, ולא שועל וחתול. הספר נפלא ואהוב על כל הילדים, אבל הם מבחינים היטב כי הסיפור אינו אפשרי כלל וכלל. עודד

שלום

אם פשוטו של מקרא (תורה) אתה מסכים אם העובדה שמתוארת כי בני ישראל כן שמעו את קול השם מדבר אליהם?

שלום.

איתי, שלשת אלפי אנשים, אתה ביניהם, יושבים באולם הקולנוע הגדול 'מוגרבי' ורואים את 'מקבת'. מקבת רוצח את דנקן, ואתה, אזרח הגון ומבועת, רץ מיד למשטרה ומודיע בבהלה לשוטר התורן כי ממש הרגע דנקן נרצח, הרוצח עדיין בבית שלו, יש שלשת אלפי עדים שראו ושמעו הכל, אז תמהרו, תשלחו מיד נידות עם שוטרים חמושים ותתפסו את הרוצח המסוכן לפני שיברח.  השוטר התורן יקום במהירות, ישים את הכובע על ראשו, יקח את משרוקית החירום וישאל אותך 'איפה זה קרה?' - 'בקולנוע מוגרבי'.

איתי, מה לדעתך יעשה השוטר?

עודד, דעתך ברורה. אולם שאלנו אותך מספר שאלות עליה. סיכום השאלות בקצרה: א . האם אתה מאמין במעמד הר סיני, יציאת מצרים ובריאת העולם כאירועים היסטוריים? במידה וכן, מה הראיה שלך לכך? למה שהם יהיו שונים מכל סיפור אחר בתורה? במידה ולא, היהדות אינה דת מחייבת. אין שום בעיה בדעה כזאת אבל בתורה אנו רואים שהיא טוענת להיותה מחייבת, לא איזה אלגוריה תיאורטית בלבד (ואני מדבר על חיובים מציאותיים לעשות מעשים מציאותיים) ב . מהי הראיה שלך לכך שהתורה הינה אלגוריה? בתנ״ך נשמע אחרת. אלא אם כן כונתך שלמרות שהתנ״ך טוען למהימנות היסטורית, אתה אינך מאמין בו אלא כאלגוריה. אם כן, כמובן, בטל משל הסרט. תוכל להאמין גם במתנת קונסטנטין או בפרוטוקולים של זקני ציון כאלגוריה .

אריאל, הערה קודם התשובה. אלגוריה אינה ההפך מהיסטוריה. סיפורם של טוביה החולב או מקבת אינם אלגוריה. התורה אינה אלגוריה ואינה ספרות ואינה היסטוריה ואינה פיסיקה, אבל היא יצירה העשויה להכיל כל אחד מאלו ולעשות בהם שימוש.

ולשאלותיך. אינני חושב שעמדתי ברורה משום שאתה מצפה לתשובה פשוטה של כן או לו, המצויה כולה על מישור אחד, ואילו אני סבור שהדברים מורכבים יותר ומצויים על כמה משורים שונים, אשר כולם ראליים וכולם קשורים.

התשובה לשאלתך הראשונה 'האם אתה מאמין' פשוטה. אני מאמין בבריאת העולם , ביציאת מצרים ובמעמד מתן תורה כארועים היסטוריים, כפי שהם כתובים, כך גם בפרשת גן העדן והמבול, הליכתו של אברהם לארץ ישראל וירידתו מצרימה, והמרגלים, ואדום המסרב למעבר בשטחו. הראיה לאמונתי היא בהיותם כתובים ומסורים במסורה, לכולם ממשות  ראלית, מציאותית לגמרי, כולם נותנים משמעות לחיי, ואני יושב אל שולחן הסדר ומודה על שיצאתי אני משיעבוד מצרים.

מעבר למישור האמוני יש מישורים נוספים, לא פחות חשובים ולא פחות ראליים, אבל הראליה הזו, הממשות הזו, מצויה כאמור במישורים שונים, לפעמים בכמה מישורים יחד. לפעמים חופפת לגמרי לפעמים חלקית ושונה.

מקבת מצוי במחזה של שקספיר. נטשה, פייר ואנדרי במלחמה ושלום של טולסטוי. הם מצויים במישור הספרותי. גם 'עליסה בארץ הפלאות' מצויה במישור הזה. כולם ראליים ביותר ורבי השפעה. כן, גם החיוך של חתול הצ'שייר שנשאר לאחר שהחתול מסתלק! בעוד מאתיים שנים איש לא ידע על קיומי, אינני אלא עלה נידף, ואילו הם ימשיכו להתקיים ולהשפיע בעוצמה רבה על הקוראים אותם.

קיים מישור אתי אשר הוא ראלי ביותר עבור בני אדם רבים, המוכנים לשלם מחיר יקר מאד לקיום העקרונות של האתיקה.

קיים מישור המציאות הפיסיקלית, הכוללת בתוכה גם את המציאות הביולוגית. האם האתיקה והאסתטיקה [תורת המוסר ותורת היפה] מצויות במישור הזה? אני סבור שכן, אבל ה'טוב' ו'היפה' מקבלים מובן שונה, המושגים עוברים תרגום. במישור הזה אין שום מובן נתפס לשלושת המלים הפותחות את התורה 'בראשית ברא אלהים'. אינני מבין את שביתתו של האלהים ביום השביעי. אני יודע בודאות שהסיפור על מעשי ששת הימים לא התרחש במישור הזה [בינינו, בסוד, הוא לא התרחש במישור הקבלי המצוי כולו במישור האמוני, ובעיני אחרים הוא בכלל שייך למישור הספרותי, בחינת 'דברה תורה בלשון בני אדם']. נטשה, פייר ואנדרי אף פעם לא נמצאו ולא ימצאו במישור הזה, נפוליון המוכר כאן אינו מתאים לנפוליון של 'מלחמה ושלום'. סיפור המבול ופרשת גן העדן לא התרחשו, קולו של האלהים לא נשמע מקצה העולם עד קצה ולא תורגם לשבעים לשון [זה מספר טיפולוגי].

התנך מתרחש על פני מישורים שונים ואמתותיו מצויות על פני מישורים שונים. הקורא צריך ללמוד לקרא ולהבחין בין המישורים השונים ולהבין אותם בהקשר הנכון. הטעות של איתי, - טעות נפוצה יש לומר, - במה שלא למד להבחין בין הרצח הראלי במישור הספרותי, לבין רצח ראלי במישור הפיסיקלי. לכן הוא יוצא להזעיק את המשטרה או לחפש את החיוך של חתול הצ'שייר. עודד  

אשמח אם תעיין באלשייך ששלחתי אותך אליו.

האם גם הוא נוהג כמוני לדעתך?

האם הוא טוען שהאומות שמעו משהו מן המעמד?

איתי, טוב אם תקרא בעצמך ותנסה להבין דברים בהקשרם הנכון. עודד

עיינתי לאינני חושב שירדתי לסוף דעת האלישיך.

לכן שאלתי אותך.

אם זה לא מפריע לך אשמח אם תעשה כמוני ותרשום לי את רשמיך לאור התאוריה שלך.

איתי

שלום

שאני הבין לא מפריע לכם שיש פרוש (לפחות של האלשיך) שכותב כי אומות העולם שמעו את הדיבור האלוקי (אומנם דרך שריהם) ואין לכך כל תיעוד בדברי הימים של האומות?

זה לא פוגם באמונתכם?

בברכה איתי

איתי

שאלת שתי שאלות.

למה התכוון האלשיך.

אם איני מסכים איתו, האם זה פוגע באמונתי?

לגבי הראשונה, אפילו לא קראתי את דבריו, מחוסר זמן, ואם אני מסתמך על מה שכתבת (שאומות העולם שמעו את מתן תורה דרך שריהם, כלומר מלאכים אחראים לכל אומה ואומה) אזי אפשר להציע פירושים שונים לדבריו ולכל פירוש השלכות

1. זו קביעה היסטורית. ברגע שבו היה מתן תורה (אם זה נמדד בדקות), כל האומות חוו את האירוע.

זו טענה בעייתית מאד גם מפני שלא ברור מה חוה עם ישראל, וגם מפני שאין זכר לזה במקורות הכתובים.

2. זו אמירה לא היסטורית אלא במישור אחר. למשל, תרבותית. אם "שר" אלו התכונות המגדירות עם (אם נניח שיש עמים נבדלים ולא רק אוספים של בני אדם, ואם ההבדל המגדיר נעוץ באופי גנטי ולא בתרבות וכו'), אזי אולי הכוונה שמתן תורה הטביע חותם בעמים שיהיו מוכנים לקבלת המוסר האלוקי או השפעה חינוכית אלוקית ברמה כלשהי בהיסטוריה?

לגבי השאלה השניה, מה זה אומר לגבי אמונתי, על זה קל יותר לענות. זה אומר שעלי לבחון את אמונתי, כולל אמונתי בידועים והמכובדים בין מוסרי התורה שנזכרים במסורת, לבדוק את דבריהם, ויתכן שיתברר שעלי לשנות את דעותי, או שאני נאלץ לבקר את דבריהם ולהבדיל באמונתי בין עיקר לטפל, בין מדוייק לשאינו כזה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");