|
|
| נשלח ב-26/2/2014 14:48 |
 |
| |
היכן בחסידות למדו מסילת ישרים, או כל ספר של רמח"ל?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2014 15:12 |
|
| |
שאלה טובה. יש קרבה בין דרכו של הבעש"ט לבין מה שכתב הרמח"ל על מידת חסידות. החסידים העריכו מאד את הרמח"ל ותורתו עוד מימי המגיד ממזריטש וה"תולדות יעקב יצחק", ולמדו את ספריו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2014 15:24 |
|
| |
מ
אני לא מכיר ספר "תולדות יעקב יצחק".
כדי להוכיח השפעה עליך של מחבר א' על מחבר ב', עליך להראות שמחבר ב' מצטט את מחבר א', כי אחרת ייתכן שמקור אחד לשניהם, או שבדברי מחבר ב' נמצאים דברים שנכתבו לפניו רק ע"י מחבר א, שזה יותר קשה להוכיח. כעת זרקתי לך את הכפפה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 26/02/2014 15:30:07
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2014 16:02 |
|
| |
מ
נו, באמת
אתה לא מכיר הסכמות?
האם המסכים הוא מאדמו"רי החסידות הבולטים? האם בחסידות המתודית ביותר, חב"ד, מזכירים את רמח"ל? אני יודע מהיכן שאבת את דבריך, ואני מקשה על המקור.
אתן לך דוגמא יותר חריפה, הלשם מעיד על עצמו שספרים של רמח"ל הודפסו בהשתדלותו, ובכל זאת הוא חולק עליו.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 26/02/2014 16:38:33
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2014 17:22 |
|
| |
בעלבעמיו,
רבי יעקב יוסף מאוסטראה היה תלמיד של המגיד ממזריטש, ונחשב ע"י חבריו שלמדו עמו לאיש קדוש.
הנ"ל כתב על ספר מסלת ישרים וזו התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, ולפי דבריו רבו אמר על הרמח"ל כי רבים מבני ישראל, מגודל חסרון דעתם, דיברו על הצדיק עתק שלא כדת. בדורות הבאים ברוב החסידויות למדו בעיקר את ספרי אדמו"ריהם, כך שאינני יודע אם אפשר ללמוד מכך משהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2014 17:36 |
|
| |
מ
זה לא כתוב בהסכמה.
אבל שוב לא הוכחץ שום השפעה של הרמח"ל על החסידות. ובמטותא, תפסיק לצטט את הנזיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2014 17:49 |
|
| |
בעלבעמיו,
אכן הסיפא לא כתובה בהסכמה אלא בהקדמה של המוציא לאור. מכל מקום, לא קראתי את ספרי הנזיר, אולם ידוע לי ממקורות שונים שספרי הרמח"ל ובעיקר מסלת ישרים נלמדו בכל הזרמים שביהדות אשכנז.
תוקן על ידי מם80 ב- 26/02/2014 17:51:51
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2014 18:17 |
|
| |
מ
גם דבריך אלו זוקקים מקורות. אך השפעה היא יותר מלימוד גרידא. רבים וטובים למדו חובת הלבבות ולא הפכו לסופים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2014 18:30 |
|
| |
בעלבעמיו,
קצת נסחפת, לא?
שים לב שפעמים רבות לתלמידים אין לב רחב כמו לבם של רבותיהם, והם עלולים להמעיט או לצנזר את רוחב דעתם של רבותיהם כי אינם מסוגלים לסובלה, ואז באמת זקוקים למקורות כדי להחזיר עטרה ליושנה.
הנה ראיה שהצמח צדק למד את הספר "מסלת ישרים
(תחלת פרשת במדבר):
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16093&hilite=08797558-d6bd-4201-9754-10aa2dd47e30&st=%d7%95%d7%91%d7%9e%d7%a1%22%d7%99
זה לא ממש משנה עד כמה תורת הרמח"ל השפיעה על תנועת החסידות. הנקודה הינה שהרמח"ל הצביע אל הכיוונים אליהם התפתחה היהדות בדורות הבאים, והיה אולי היהודי האחרון בדורות האחרונים, שהכיל באמת את כולם.
תוקן על ידי מם80 ב- 26/02/2014 18:51:51
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2014 23:25 |
|
| |
הרב יהודה חיטריק, ספר רשימות דברים, חלק א, מדור הרב המגיד, פסקא ג:
"קודם שפתח כ"ק רבנו הה"מ ממעזריטש באמירת דברי תורה, הי' פותח ספר "מסלת ישרים" של לוצאטו,
והי' אומר כשורה... ואמר לתלמידיו ראו יתרון האור מן החושך."
(שמועה משם הרה"ח המשפיע ר' שמואל גרונם)
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2014 08:56 |
|
| |
מ
אתה רציני? אתה מסוגל לשלשל את השמועה? למצוא לה מקור קדום יותר?
ובכן, מצאת פעם אחת בכל ספרות חב"ד הענפנ אזכור למסילת ישרים, האין זו ראיה לסתור?
ועכשיו פרט במה הרמח"ל סימן את הכיוונים, ועזוב את הראיות מלישרים תהילה, ומהסכמה לקל"ח. האם בקבלה האן שינה את העולם, הרי כתיב הקבלה שלו כמעט ולא התפרסמו עד זמנינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2014 11:40 |
|
| |
בעלבעמיו,
ממה ששמעתי בחסידויות היו לומדים את ספרי הרמח"ל אולם לא מצטטים אותם. מכל מקום, העיקר חשיבותו אצל המגיד ממזריטש, ולא מה למדו תלמידי תלמידיו. הספר "קל"ח פתחי חכמה" והספר "חוקר ומקובל" יצאו לאור במזרח אירופה בשנים תקמ"ג-תקמ"ה, אז רק התחילו להיווסד החסידויות השונות.
רבי מנשה מאילייא הבדיל בזמנו בין שני זרמים ביהדות, ורמז ללמדנים ולחסידים. הראשון, משתדל לדעת את טעמי המצוות בהבנת שכלית הנבנית בהדרגה על יסוד השכל האנושי תוך תלמוד תורה ולימוד חכמות חיצוניות. השני, חפץ להידבק בקב"ה יתברך שמו ומאמין שהבנה אמתית נובעת מקדושה. על החילוק הזה כבר היה בנוי ספרו של הרמח"ל מסלת ישרים גרסת הויכוח, בו החכם מייצג את הדרך הלמדנית והחסיד את הדרך החסידית. הדברים עתיקים ואינם המצאה של הרמח"ל אלא כבר נאמרו במסכת ברכות. מה שחידש הרמח"ל היה שהסביר שעיקר החסידות תיקון מידות פנימי, ולא מנהגים חיצוניים מוקצנים המושכים בורים ועמי ארצות. אדרבא אם החסידויות התרחקו מדרכו של הרמח"ל, הרי זה כי התרחקו מדרכו של הבעש"ט ותלמידו המגיד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2014 12:47 |
|
| |
מ
הבה ונפרד כידידים
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2014 15:14 |
|
| |
כתב החזון איש:
"מדת האמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזו מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אם אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעלמים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שורשה והשערים ננעלו."
מה פירוש מדת האמונה? מה זו נטיה דקה של הנפש? אם נטיה דקה, מדוע נאמר נטיה דקה מעדינות הנפש?
הנה לנפש האדם יש נטיות רוחניות מצד נשמתו ונטיות גשמיות מצד גופו, ומאחר שהרוחני דק ביחס לגשמי, הרי שהנטיות הרוחניות של האדם הינן נטיות דקות, כאלה שכמעט אי-אפשר לאומרן במלים
אלא בשתיקה ובשירה ובדומיה, וגם אותן נטיות דקות אינן שוות זו לזו במעלתן, כי יש נטיות כה דקות עד שהאדם מסוגל להיות קשוב אליהן רק בשעת השקט עת נפשו טהורה וזכה, וקרובה יותר לשורשה, אזי נפשו
מעדינותה
נדהמת ומתפעלת
מהעולם הסובב אותה בהיעלם כחידה סתומה ונפלאה, וחפצה
לדעת סודה ולהבין שורשה,
ונטיה זו שהינה מעל למחשבה ונובעת
ממקור החכמה ותכליתה, כגלות הנפש את אמתת מציאותו ית',
וכמידת
האימון שלה בדרכי השגחתו, נקראת מידת האמונה.
תוקן על ידי מם80 ב- 27/02/2014 15:34:17
|
|
|
|
|
