עיונים ב"אמונה וביטחון" לחזו"א

חזק
או לחילופין, להשאר רק בדקדוק הדין. את החויה להשאיר ל'מתחברים' למיניהם.

בעל,
לדעתי, וכנראה גם לדעת כותבי התנ"ך, זה סירוס מוחלט של תורת משה.
החזו"א כותב על "איש נלבב לאהבת העבודה לפניו ית' ", ש"מחלל את השבת מתוך נעימות הזמירות לכבוד השבת וקיומה", והוא בודאי צודק שמצב כזה הוא בעייתי, אבל המצב ההפוך של אנשים שכל השבת עבורם היא תילי תילים של פרטי דקדוקי הלכות ואת החוויה הדתית הם מזניחים - בעיני בעייתי לא פחות. מה עדיף מהם איני יודע. לבי אומר לי שהמצב שהחזו"א שולל הוא העדיף. המצב האידאלי הוא כמובן כששניהם מתקיימים, אבל ברמה מסוימת ודאי שאחד מהם יבוא על חשבון השני, והמציאות מוכיחה כך.

חזק
ולדעת חז"ל?
אם ניקח לדוגמא את השבת, התורה מדברת רק על שביתה ממלאכה, המשנה עוסקת רק בפרטי הלכות שבת, ורק באגדתא ניתן למצוא דברים על ערך השבת.

"דברי החזו"א הצטיירו לי כך: אם אדם יוצא להתבודדות והוא אינו מוטרד בחשבונות אחרים (למשל, מעמדו בחברה או הסיכוי שלו לקשר עם בחירת לבו או האהובה בעיניו) אזי ליבו יתפנה לחשוב על המציאות כולה כחידה התובעת תשובה פילוסופית או מעין פילוסופית. מדוע אני כאן? איך זה שיש עולם במקום שלא יהיה כלום? שאלות אלו הן הזמנה לפילוסופיה. והלב הישר, לפחות מה שהחזו"א היה קורא "לב ישר" יגיע לכך (אולי על סמך הנחות יסוד שהחזו"א היה מאשר כטבעיות ומתבקשות, ואנו יכולים להקשות עליהן אם כי אני סבור בזה כמוהו, כפי שהצגתיו כאן)."


בדברים האלה של החזו"א (שאכן יכולים להתקבל על ידי תמימים כמו מיימוני) יש שטיפת מוח סמויה שהמחב"תים למיניהם אימצו בחום (והחזו"א היה בסך הכל מחב"ת קצת יותר מתוחכם מרוב המחב"תים).
קודם כל נתבונן בביטוי :"לב ישר" . החזו"א קובע ביומרנות מתנשאת ומגוחכת שרק לו ולשכמותו יש לב ישר.

ליתר המיליארדים בעולם יש לב עקום. ומי קבע זאת? בעל הלב הישר שרק הוא המומחה ללבבות שמסוגל להחזיק מד יושר ולבדוק את כל הלבבות בעולם.

עכשו נבדוק היטב מה אומר בעל הלב הישר שמדד במד יושר את כל הלבבות בעולם : הוא טוען שהתבוננות בשאלות פילוסופיות כגון מה ולמה תוביל בהכרח אל המסקנה שיש בורא לעולם. אבל מה לעשות שדווקא התבוננות בבריאה מחזקת את הכפירה ולא מחזקת את האמונה מפני שהשאלות שנשאלות לגבי העולם הן רבות ומציקות אדגים רק כיוון אחד . מדוע קימים בעולמינו הקטן מגוונים עצומים של בעלי חיים ?(נו,יתוש קדמך וצניעות מחתול אבל חז"ל הגיעו לגבול מצוצמם ביותר בתרצנותם) ומה עם מילויוני הגלקסיות שאין להן סוף? לשם מה הן נבראו? ועוד שאלות טורדניות שחז"ל כלל לא הכירו בזמנם .


 ובכן מדוע אתה כאן מיימוני?בדיוק בגלל שסוס הים קיים כאן ובדיוק בגלל שהשימפנזות כאן ובדיוק בגלל מושית השבע ושפרירית וגמל שלמה כאן. 
(עיין בויקפדיה תחת הערך חרקים.)

באיחולי ברכת לב ישר.

בעל,
חז"ל זה שם של הרבה אנשים בכמה דורות. ניתן לשער שהיו ביניהם כמה וכמה דעות... קל למצוא אמירות לכאן ולכאן.
השבת זה נושא נפרד, והבאתי רק דוגמא, אבל אתייחס לדבריך.
התורה עצמה כשהיא מדברת על השבת מציגה אותה קודם כל כיום המנוחה של הקב"ה מבריאת העולם. את אותו יום אלוקים בירך וקידש. אח"כ מוצגת השבת בעיקר כמצוות, אבל עם טעם ברור שמקשר בין המצוות ובין אותה שבת מנוחה שבספר בראשית, שהיא יום מבורך ומקודש. [טעם נוסף של העבדות במצרים והיציאה ממנה יכול להתפרש בכל מיני דרכים. העדפתי האישית היא שטעם זה עוסק בעיקר בשביתת העבד, וכך נראה מפשוטו של מקרא]. ישעיהו מוסיף כמה מילים שעוסקות בחוויה "וקראת לשבת עונג קדוש ה' מכובד".
מקור נוסף וחשוב זה "מזמור שיר ליום השבת", שהקשר בין תוכנו ובין השבת עוסק בשאלות הקיומיות של טוב ורע, והקשר ביניהן ובין השבת. בקשר לזה, אני יכול להמליץ על המאמר הזה של מו"ר (לא כתוב לענ"ד מספיק טוב): http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48367&st=&pgnum=9
מאמר בסגנון דומה אבל שונה יש גם בנתיבות שלום.
בחז"ל - ברור שאת החלקים של החוויה תמצא באגדתות, כי זה המקום שבו חז"ל מדברים על רעיונות, הגות ותפיסות עולם. בחלק ההלכה תמצא רק התייחסות לחלק ההלכתי. אין סיבה לצפות לרעיונות בחלק ההלכתי ולהלכות בחלק הרעיוני. אבל יש מקום נוסף שחז"ל דיברו בו על השבת, בתפילות השבת, ושם מדובר בעיקר על חוויות.

אפרים, חז״ל לא הכירו? אמר לה הקב״ה בתי י"ב מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה וכולן לא בראתי אלא בשבילך. (ברכות לב:)

ברור שחז"ל  לא הכירו את כל כמות האן סופיות של הגלקסיות שהמדענים גילו היום אבל גם אם הכירו בעובדת היותם  של ליגיונות והרהטונים וסטרא הרי התרוץ שלהם-"וכל זאת לא בראתי אלא בשבילך" לא מסביר בעצם כלום.

אפרים בן

כנראה לא הסברתי את עצמי יפה. אנסה לברר אם הבנתי מה אתה טוען ואשוה זאת לדברי.

הצעתי פירוש לחזו"א (שאינו חייב להתאים לדבריו אבל כך זה הצטייר לי): יש גיל (גיל ההתבגרות הפיזיולוגי או מאוחר יותר) שבו אדם שואל את עצמו שאלות פילוסופיות או כאלו שהן הזמנה לפילוסופיה.

מדוע אני כאן?
מדוע יש עולם?
מדוע יש משהו ולא לא-כלום?

אלו שאלות שלכאורה מבקשות תשובה, אבל הן מבטאות תחושה נפשית ונובעות מחויה. הייתי קורא לה "החויה הפילוסופית".

איזו תשובה יכולה להיות לשאלות כאלו?

החזו"א, בעקבות הרמב"ם והפילוסופים של ימי הבינים, הכירו רק תשובה אחת אדקווטית (=שמספקת הסבר מלא). יש בורא. (כמובן אצל הרמב"ם זה עשוי להיות יותר מורכב).

מה שאפרים בן טוען הוא שהמדע מספק תשובות קלות יותר.

אני כאן, כבן אדם, מפני שהיתה אבולוציה. תחילה היה, נניח, המפץ הגדול. אחר כך גלקסיות ומערכת השמש שהתפלגו בה כוכבים. התהוה כדור הארץ. מתוך הבוץ הראשוני יצאה מולקולה שממנה יצאו צומח וחי. אחר כך דינוזאורים וקופים. בסוף קוף האדם. אז הנה אני כאן.

יש לשים לב שהתשובה הזו, שיכולה להחשב למדעית (זה לא אומר שהיא נכונה, רק שהיא מנוסחת ומוצגת כתיאוריה מדעית, אם כי לא אצלי המסכם בקצרה וללא רקע מספיק בתחום) - אינה עונה לצורך הפילוסופי של "משמעות". אם כבר, התשובה היא שאין משמעות וצריך להתרגל לזה.

אז שאלה או מטא שאלה משלי: הצורך הזה, האם אנו מסכימים שיש כמותו אצל שואלים? אני סבור שכן. אבל אולי זה ענין של חויה.

כמובן, זה שאדם רוצה תשובה מסוג מסויים (כן, יש משמעות והנה היא) אינה לגמרי הוכחה שיש (אם כי אפשר לטעון טיעון מורכב שמשתמש בנתון הזה להוכחה של בריאה ובחירה).

אבל כמדומה שלפנינו תיאור שאמור להיות נכון של חויה פילוסופית של גיל ההתבגרות הפילוסופי.

יש לזכור כי ההתמודדות בימי החזו"א עם השאלה הזו היתה דומה יותר עבור רבים לשאלה ולתשובה שניתנו בימי הבינים. היום כמובן אפשר לטעון, כפי שטוען כנראה אפרים בן, שהמדע כבר ענה תשובה. ובוודאי שהתשובה המדעית, נכונה או לא, היא תחליף.

לפיכך, אם ניתן היה לטעון בימי החזו"א, כהמשך לרמב"ם ואולי למחבר מתהלים, "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך" ממילא אני מכיר שזה מעשה של בורא, היום זה כבר לא חד משמעי.

גם צדק אפרים בן שהנחתי את המבוקש בכתבי ש"לב ישר" הוא מונח מחמיא ולכן אין לי הצדקה להשתמש בו. אולי היושר הוא להיות ספקן, לא למהר לאמץ תשובה דתית להבדיל ממדעית שוללת?

עדיין סבורני שדברי החזו"א עומדים במקומם, אם כי רחקתי מאד מגיל ההתבגרות הזה שבו שואלים שאלות פילוסופיות. אני סבור, מן הכורסה שבה אני יושב כפסיכולוג פילוסופי, כלומר ללא נסיון מעשי בשטח, שיש עדיפות לתשובה של אמונה דתית (לפחות במובן הדאיסטי, אבל גם לפי החזו"א יש קפיצה מבורא ומסדר של העולם אל מי שנתן תורה בסיני). זה לדעתי יותר ראשוני.

אני כותב שזה ראשוני מפני שאני סבור שכבני אדם נטועה בתוכנו תיאוריה פילוסופית של בריאה. אין אנו "לוח חלק" ויש לנו הנחות יסוד לאו דווקא מומשגות, אבל כאלו שמובילות למושגים ולתרבות דתית. סיבתיות שמוליכה גם למדע וחיפוש אחרי סיבה ראשונית אחת ויחידה שמובילה להכרת אלקים.

אם אפרים בן יטען שגם אם יש כאלו קטגוריות אי שם בתודעה האנושית מראשיתה, אזי מדוע לקרוא להן "לב ישר" כי זה מטעה - הוא צודק.

אבל עדיין אני סבור שהתיאור שתארתי כאן את גיל ההתבגרות הפילוסופי, את המסקנה הדתית (דאיסטית) שזה אמור להוביל אליה ואת הרקע הפסיכולוגי פילוסופי שלה במעין השערה טרנצנדנטלית (במובן של קאנט, או בלשון אחר כהכנה לידע סינתטי אפריורי) - הוא נכון.

לצערי איני יכול לספק אפילו את ההוכחה האמפירית מתוך הפצת שאלונים בין נערים (או נערות) שעברו את התהליך...

אני רק יכול להכריז שזו התיאוריה שלי ההולמת את הבנתי בבני אדם. אני מקוה שזה לא יותר מדי להציג תיאוריה כזו.

(באיזה מקום יש לשאול אם אני עדיין הולך בשיטת החזו"א. מסתבר שכפיתי עליו להתאים את דבריו לשיטתי שלי).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

"אני כותב שזה ראשוני מפני שאני סבור שכבני אדם נטועה בתוכנו תיאוריה פילוסופית של בריאה. אין אנו "לוח חלק" ויש לנו הנחות יסוד לאו דווקא מומשגות, אבל כאלו שמובילות למושגים ולתרבות דתית. סיבתיות שמוליכה גם למדע וחיפוש אחרי סיבה ראשונית אחת ויחידה שמובילה להכרת אלקים"



מיימוני, האם לא שמת לב שיש יותר מידי:"אני סבור ש" בכל התגובה שלך?אין לך שום הוכחות לשום קביעה שלך . למשל הקטע שלך שציטטתי לעיל.
האם נולדנו עם הנחות יסוד שמובילות לתרבות דתית? איפה ההוכחה שלך?מזה שהבן שלך מקיים מצוות? הרי  ילדים שנולדו בתרבויות אתאיסטיות כמו למשל הרוסים בתקופה הקומוניסטית נולדו עם נטיות אתאיסטיות אז איך תסביר את זה?
ולגבי משמעות . אדם יכל למצוא המון משמעויות חיוביות  לחייו (כגון חיים עם הרבה התנדבות ועזרה לזולת במקום גניבת כספי ציבור אצל הציבור החרדי שנעשית ללא נקיפת מצפון בכלל כמובן עם  תרצנות הלכתית ולזה אתה קורא משמעות.... )