"חסדים אלוקיים שהוסוו כמהלומות"

כשקראתי את מהללאל והגעתי לעמודים האחרונים, הכי נדהמתי כשמהללאל הגיע למסקנה שכאביו ובדידותו היו המתנות הכי גדולות שניתנו לו על ידי אביו... זה מדהים!
זה פשוט נכון... כמו שהוא אומר, טוביה נאהב על ידי האדם הלא נכון... אם מהללאל גם היה נאהב על ידו ונשאר שם באמת סביר להניח שהוא לא היה מקבל כזה אופי חזק ומדהים, שאפשר לו להתמודד עם כל הקשיים העצומים באדמות דיאלידאן.

יפה:)
ובנוסף לקשיי הילדות שלו, גם כל מה שעבר בתור אישיות נרדפת בשטחי "כוזר החדשה" גרמו לו לא מעט להתעצם...
אני הכי אוהבת את התקופה שהוא מחליט לגלות את "מיכאל" שנמצא בתוכו, ואת תחושת האחריות הכללית שהוא חש בעקבות כך...

יש מהלומה רצינית שאני לא מצליחה למצוא את החסד שבה. אולי תעזרו לי?

ההעלמות של מיכאל מקאן בגיל צעיר שברה את ליבו של אביו.
אמנם, מהללאל בנה מעצמו כתוצאה מכך אישיות נדירה, אך מה עם בסטיאן מקאן? היכן החסד האלוקי שבשנות האבל על מיכאל שלו?

יפה, תמרור..
כשהפצ'י העלתה את הנושא לא ממש עלה לי רעיון:) תודה!

אבל נקודה למחשבה-
אמנם אנחנו מדברות על ספר, אבל הנושא של האשכול הספציפי הזה (ועוד כמה, ב"ה) מתאים מאד לחיים.
ובחיים, כמו בחיים, לא בכל מהלומה אנחנו רואים את הטוב.
אבל אנחנו מ א מ י נ י ם שגם אם אנחנו לא זוכים לראות את הטוב שבכל דבר, הוא קיים.
ומתפללים, שה' ישפיע עלינו ממרום רק טוב באופן נראה ונגלה..

את כל כך צודקת!
החכמה היא למצוא את החסדים הקטנים שלא תמיד רואים אותם כי לפעמים הם מתחבאים