|
|
| נשלח ב-3/3/2014 23:50 |
 |
| |
לפני מספר חודשים, הגיע אל הבית ברחוב רשב"ם בבני ברק, אל מעונו של מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי, בחור ישיבה ובפיו בקשה למציאת זיווג הגון ובקרוב. הבחור שטח בפני הגר"ח את בעייתו בשלה הוא מעוכב בזיווג. לדברי הבחור, בעקבות מעשי חסד שעשה בעודו צעיר בימים, נותרה צלקת גדולה ומכוערת על לחיו, מה שמעכב אותו בשידוכים. הגר"ח ששמע את דברי הבחור כשדוק של עצב מכסה את פניו, אמר לבחור כי בפגישה הבאה שתהיה לו עם בחורה, יאמר לה את סיבת הצלקת. "אל תסתיר זאת מאיש", הורה הגר"ח ובירכו בחמימות כי ימצא בקרוב ממש את זיווגו. ההצעה לא איחרה לבוא, והבחור ניצב בפתח הפגישה הראשונה. כבר בתחילת הפגישה, גולל הבחור את סיפור הצלקת, כהוראת הגר"ח קנייבסקי, ולתדהמת הבחורה מהצלקת הגדולה. הבחור סיפר כי בהיותו צעיר ראה ערבי שרודף אחרי משפחה חרדית באחת השכונות החרדיות בירושלים. "ניסיתי לעזור", סיפר הבחור בפגישה, "אך הערבי היכה אותי. כתוצאה מהמכות הללו, נותרה בפניי הצלקת". כשאמונת חכמים מלווה אותו, סיים הבחור את סיפורו. אך לתגובת הבחורה, הוא בטח לא ציפה. "אני הילדה של אותה משפחה", הפתיעה אותו הבחורה בקול חנוק מדמעות. יחד הם שיחזרו את המקרה, כשהיא מספרת לו שהיא זוכרת את הילד שבא לסייע להם בעודם נמלטים מאימת הערבי. ימים ספורים לאחר הפגישה הראשונה, התארסו השניים - הבחור המציל עם הבחורה שהציל, לשמחת לב שני המשפחות. מיד לאחר האירוסין הגיע הבחור שוב אל בית הגר"ח קנייבסקי, שם הודה לו על הברכה שהביאה לסיום השידוך המוצלח. כשנשאל מרן הגר"ח קנייבסקי על-ידי באי ביתו אודות השידוך המופלא שהפך לשיחת היום, השיב: "נסתרות דרכי השם...", ולא יסף. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2014 23:56 |
|
| |
'פגישה מתוקה' ההסעה הקבועה שמסיעה אותי בכל יום לביתי עצרה במרכז העיר והנהג זירז אותי לרדת, ''אבל אאחר לאסוף את הילדים'' הצהרתי, אך הוא בשלו, חייב להספיק להגיע למשרד מסוים בטרם ייסגר. בלית ברירה ירדתי מההסעה נסערת וכועסת על חוצפתו של הנהג. בתחנת האוטובוס פגשתי שני חברות מהעבר אותם לא פגשתי תקופה ארוכה, השיחה המשותפת עם חברות העבר השכיחה ממני במעט את הרוגז הפנימי. באוטובוס באמצע הנסיעה החלה חברתי לרעוד ולדבר בקול מוזר מילים לא מובנות, בהבחיני במצוקתה הצמדתי את אוזניי לפיה כדי לנסות ולהבין מהו הדבר אשר ממלמלת בקושי. שמעתי משהו שמזכיר את המילה 'סוכר' באנגלית, בהבזק של רגע נזכרתי שהיא סוכרתית וכנראה שנכנסה למצב מסוכן של צניחת סוכר (''היפו''), בשלב הזה היא כבר הייתה על סף עילפון תחבתי לפיה וופל שהזדמן לתיקי, ובמקביל בקשתי מכלל הנוסעים להעביר אלי דברי מתיקה להחיות נשמה. לא ארכו הרגעים והיא אט אט התאוששה וחזרה לעצמה ב''ה. רק אז הבנתי למה הוריד אותי הנהג במרכז העיר בניגוד גמור לכל סיכום, הכל בכדי להציל נפש אחת מישראל. בעלת המעשה: י.א נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 00:03 |
|
| |
''ונאמן הוא בעל מלאכתך'' [ יום ד' י''א אלול ] מאחורי קו הטלפון נשמע קול נרגש עד מאוד ושאל אם יש לי דקה לשמוע סיפור השגחה, ''בשמחה'' עניתי, והסיפור החל: את חופשת הקיץ בילתה בתי בשינון וחזרה על כל פרקי אבות בעיון, לקראת המבחן הגדול עם חזרתן מהחופשה לספסל הלימודים. על הפירושים השונים חזרה בתי מתוך דפי הסיכום אותם רשמה בזמן השיעורים. ערב לפני המבחן, שמה לב כי חסרים לה שני דפי סיכום ונכנסה לחרדה פן תיכשל במבחן. כל בני הבית נרתמו לחיפושים, אך שני הדפים לא נמצאו. כל ניסיונות ההרגעה מצידי לא הצליחו להוריד את מפלס הלחץ בביתי. נקישות בדלת: חברתה לכיתה הופיעה ובקשה להשתמש במכונת הצילום שברשותנו. בתי נטלה מידה את הטעון צילום ולפתע קולות צהלה. ''מה קרה'' שאלתי, "אני לא מאמינה למראה עיני!" ענתה בהתרגשות, "אלו בדיוק שני הדפים שחסרים לי", אמרה בתי. התברר שחברתה איבדה אף היא את שני דפי הסיכום שאיבדה בתי ולקחה מחברה שלישית את סיכומיה ובאה לצלמם. בתי שכפלה עותק לעצמה ולילדים הייתה אורה ושמחה! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 00:09 |
|
| |
''בואו שעריו בתודה'' כבר כמה וכמה שנים עברו מאז הגיעה בתי לפרקה ובן זוגה טרם הופיע. עשיתי כל שביכולתי למצוא עבורה את הישועה, הרביתי בתפילה ולא פסחתי על אף סגולה ובסופו של יום נכנסה בתי בברית האירוסין עם חתן אשר היה שווה להמתין עבורו. לשמחת כולנו לא היתה קץ, היתה זו שמחה ששברה את רצף הדאגות שליוו אותי ואת רעייתי שנים מספר. יומיים אחרי השמחה הגדולה עליתי על יצועי כשצלצל הטלפון על הקו השדכן אשר מודיע בצער כי השידוך נשבר. לא יכולתי לעצום עין כל הלילה וכך מתהפך במיטתי התחלתי לערוך חשבון נפש מנסה להבין מהו הפגם הגדול אשר עלי לתקן. לפתע, הבזיק בי רעיון למקור הצרות, אותה שחתי לאשתי אשר ישבה בפינת המטבח כשספר תהילים בידיה וכך אמרתי: "משך כל השנים אני דורש ומבקש מבורא העולמים שייתן לי ברחמים, אך עלי לעבוד על מידת הכרת הטוב-הודיה. את כל המתנות שנותן לי ה' אני לוקח כמובן מאיליו. אשת חיל, ילדים בריאים, פרנסה טובה, קורת גג, על כל אלו ועוד איני טורח להודות מספיק! וכי מדוע ישעה לתפילת אדם שאינו מודה? ובפרט שמתנות החיים שלי הם התפילות והבקשות של אנשים רבים. כמה אנשים אני מכיר שלא זכו לפרי בטן?! וכמה משוועים לזיווג?! כמה קורסים מעול הפרנסה?! וכמה חולמים על קורת גג משלהם?! מן הדין היה עלי לרקוד ברחובה של עיר! והנה מה אני עושה כל השנים? מקטר ובוכה, אילו הייתי הבורא"... מאותו הרגע קיבלנו על עצמינו להודות ולהודות ולהשאיר למזווג הזיווגים לעשות את עבודתו כמיטב הבנתו. כך ישבנו והודינו לה' על כל הטוב שגמלנו. נרדמנו מתוך שמחה ורחבות הלב. עם בוקר צלצל הטלפון כשקולו של השדכן נשמע מעברו השני של הקו: "מה עשית?" תמה השדכן, וסיפר שבאורח פלא ממש פנו אליו הורי החתן ובקשו להשיב את השידוך על כנו! והמשיך לספר: "עשרות שידוכים זכיתי לעשות וזה מסוג השידוכים שידעתי שאין סיכוי להשיב, אנא גלה לי את סודך" ביקש בתמימות. ''זהו סוד ההודיה וקבלה באהבה" השבתי בשמחה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 00:17 |
|
| |
כפי שאתם/ן רואים/ות אני מביא סיפורי השגחה באופן כללי ולא רק על שידוכים... אם אינכם/ן רוצים/ות סיפורים כלליים שכאלה אלא רק על שידוכים אז תאמרו/נה לי ואשתדל לחפש סיפורים רק על שידוכים אע'פ שאין לי במלאי הרבה כאלה...  נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 00:29 |
|
| |
'על חשבון הברון' כחודשיים אחרי החתונה הגיע חשבון החשמל הראשון. העבודה שלי מתחילה אחרי בין הזמנים ואשתי זה עתה החלה לעבוד. עד עכשיו חיינו כבני חורין. מצד אחד- ללא הכנסות ומאידך ללא הוצאות. את הארוחות סעדנו בבית הורינו שדאגו בחפץ לב לכל צרכינו. לאחר שליקטנו את כל המטבעות שברשותנו הגענו לסכום של עשרים שקלים בלבד. לשאלת רעייתי כיצד הופכים עשרים שקלים לארבע מאות?? עניתי: שבלית ברירה אחרת אבקש מאבא שלי לעזור לנו רקהחודש עד שנתחיל לקבל משכורות. בדרכנו לסעוד את ארוחת הערב בבית הורי הציעה אשתי לקנות כרטיס גירוד של הגרלה בתקווה שיתמזל מזלנו ונזכה בסכום מכובד, בהטעימה את דבריה שהעשרים שקלים שבידינו בלאו הכי לא יועילו לכיסוי חשבון החשמל. רכשנו כרטיס... לתדהמתינו - זכינו בסכום מדויק של 420 ₪, 400 ₪ לחשבון החשמל ו- 20 ₪ חזרה לכיס! ההרגשה הייתה מרוממת ונפלאה שאי אפשר לתאר במילים, בפרט ביודעינו שההורים השקיעו בחתונה ובנדוניה הון רב ועכשיו לבוא ולבקש הוצאות נוספות?! היה זה דבר לא נעים בלשון המעטה! חשוב לי לציין שניסיתי את מזלי בכרטיסי הגירוד פעמים נוספות שלא כ'כ צלחו והוכח מעל לכל ספק שלא היה זה כי אם השגחת הבורא יתברך ברחמיו עלינו. בכל פעם שאני מרגיש דוחק כלכלי אני מזכיר את המעשה הזה שנשמע לא אמיתי ועל ידי זה מתחדש לי ולרעייתי כח האמונה! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 00:41 |
|
| |
בת המלך הצנועה האדמו"ר חיפש זמן רב שידוך לבנו המופלג והנעלה. בתשומת לב ראויה הקשיב להצעות הרבות אשר הובאו לפניו. בין הבאים היתה גם אישה אלמנה אחת. בתחנונים בקשה את הרבי שיברכנה למצוא חתן הגון לבתה המחוננת שהגיעה לפרקה. לתדהמתה של האשה שאלה הרבי: "ומה הן מעלותיה של בתך?" כשסימה האם למנות את מעלות בתה, חזר ושאל: "האם אלו הן כל מעלותיה או שמא יש משהו נוסף הראוי לציון?". נבוכה האלמנה מן השאלה, אך אם הרבי מבקש, ודאי יש דברים בגו. ננערה האישה מן הבושה שעטפה אותה, פתחה פיה וכך אמרה: "לא חשבתי לספר דבר נוסף, אולם הרבי מחפש מעשים יותר פנימיים ונסתרים, על כן אספר דבר נוסף. "זו תקופה ממושכת אשר בנות השכונה מתאספות להן בשבת אחר-הצהרים למסבת רעים. בתי הדירה רגליה מאספות אלו. לשאלתי, מדוע איננה משתתפת, ענתה תשובה מתחמקת. אולם כשלא הרפיתי ממנה ושדלתיה בדברים: "מדוע אינך משמחת את לבך אחר שבוע עבודה מפרך?" השיבה, שאין רצונה לספר את טעמה הכמוס עמה. רק לאחר שגזרתי עליה בגזרת כבוד אם שתגלה את סיבת עקשנותה, ענתה לי בבושה "כי שעת ההתכנסות היא שעה שהרחובות מלאים באנשי העיר ההולכים לבתי הכנסת ובתי המדרש, ואין מן הצניעות לבת ישראל להלך ברחובה של עיר בשעה זו". כאשר שמע האדמו"ר את הדברים, התרומם בהתרגשות של ממש מכסאו, והכריז: "ברוך שהחיני והגיעני לזמן הזה, למצוא בת צנועה וחסודה לבני. זו היא האישה אשר הועיד ה' לבני. בת ישראל אשר כוח וגבורה של רות, אמה של מלכות, מפעמת בקרבה. בת אשר איננה הולכת אחר מנהג העולם, אלא אחר רגשי לבה הטהור... זו תהיה כלתי". לתדהמתה ולאושרה של האלמנה הנצבת לפניו, נערכו בו ביום ה"תנאים" בשמחה ובטוב לבב בבית האדמו"ר, כשהוא מעלה על נס את שבחה האחרון המיוחד הזה. וכך אמר: אם כל כבודה להיות "פנימה", הרי זה סימן מובהק שהיא "בת מלך". ומי איננו חפץ להשתדך עם "בת מלך"?! (על פי "גדולי ישראל שהכרתי",אנגלית,פורסם ב"עולם החסידות") נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 00:57 |
|
| |
סיפור אמיתי: השגחה מעל לעננים גיורת צדק ביקשה להינשא ליהודי, אולם הוריו סירבו לכך בתוקף. מאוחר יותר, כשהסתבר שהיא למעשה יהודיה שגדלה וחונכה כנוצריה, התגלה הסוד הגדול של הוריהם - הבטחה שנולדה בתקופת השואה ונשכחה מלב... ר' שלמה קרליבך טס פעמים רבות כדי לזמר ליהודים בכל רחבי העולם, והיה דמות מוכרת בקרב צוותי האוויר של חברות הטיסה הידועות. באחת הטיסות, כשעה לאחר ההמראה, קם ר' שלמה ממקום מושבו וראה דיילת אחת ממלמלת בשפתיה ואוחזת בידה סידור. הוא התפלא מהמראה הבלתי שיגרתי והמתין לסיום תפילתה. כאשר סיימה, אמר: "אחות קדושה. אני רואה שאת מתפללת מסידור. האם את יהודיה?" הדיילת ענתה: "אמנם הורי אינם יהודים, אבל נולדה בי איזו משיכה ליהדות. למדתי כמה שנים אצל רב יהודי אורתודוכסי, ולאחרונה התגיירתי כדת וכדין, ואני נוהגת, כפי שאתה רואה, באורח חיים של תורה ומצוות על פי ההלכה". אחד הנוסעים קרא לדיילת, וכך שיחתם נקטעה. ר' שלמה חזר לשבת במקומו והתבונן בעננים שריחפו מתחת לכנפי המטוס. כמה דקות לאחר מכן ניגשה הדיילת לר' שלמה ושאלה אותו: "האם אתה רב? אולי תוכל לעזור לי בבעיה דחופה?" ר' שלמה הנהן בראשו והטה את אזנו לדבריה. "בזמן האחרון נקשרתי לבחור יהודי, אבל הוריו מתנגדים מאוד לשידוך בגלל שאני גיורת ולא מרשים לו להתחתן אתי, ואפילו מאיימים לנתק את הקשר בינינו. אנחנו אוהבים מאוד אחד את השני, אבל הוא קשור להוריו ואינו רוצה לצערם. הוא שבור מכל המצב ואני חוששת שהוא עומד לנתק אתי קשר. רבי, האם תוכל לעזור לי?" "אשתדל", אמר ר' שלמה. "תני לי את מספר הטלפון של הוריו ואת שלך, ואנסה כמיטב כוחי לשכנע אותם שלא יתנגדו לחתונה". כאשר הגיע ר' שלמה ליעדו, התקשר להורי הבחור ונתקל מצדם ביחס עוין ומנוכר. ניסיונותיו של ר' שלמה לגרום לאב לראות את הדברים באופן אחר עלו בתוהו. ככל שניסה לשכנעו, כך האב התרגז יותר, עד שצעק לבסוף: "דע לך שאני ניצול שואה! ובגלל מה שה' עשה ליהודים באמצעות הגויים, אני שונא יהדות, אבל אם הבן שלי יתחתן עם גויה לשעבר, אהרוג אותו!" ר' שלמה הבין שאין טעם לדבר יותר, וסיים את השיחה הטלפונית. הוא התקשר לדיילת כדי לספר לה על אי הצלחתו. הדיילת לא ענתה ובמקומה ענה אביה. ר' שלמה שוחח עמו וסיפר לו על השתדלותו למען בתו. האב כעס על ר' שלמה בגלל שהתערב וניסה לגשר בין הצדדים. ר' שלמה ניסה להצדיק את עצמו: "הרי כתוב בגמרא שהקדוש ברוך הוא מתעסק בשידוכים, ואני מנסה לעזור לו טיפ טיפה... אבל מה שברור לי הוא שבתך והבחור אוהבים מאוד זה את זה, וחבל מאוד שלא יתחתנו". קולו האכפתי של ר' שלמה נגע ללבו של האב. הוא החל לבכות ואמר בהתרגשות: "אגלה לך סוד שלא גיליתי לאף אחד, והייתי בטוח שלא אגלה לעולם. אני ואשתי נוצרים, אבל לא אמיתיים. שנינו בעצם יהודים ניצולי שואה, ובגלל מה שה' עשה ליהודים, אנחנו שונאים יהדות. אנחנו מעמידים פני נוצרים, למרות שלא התנצרנו באופן רשמי, וגידלנו את ילדינו כנוצרים לכל דבר. הם לא יודעים את האמת..." "אם כך", אמר ר' שלמה בהתלהבות, "בתך יהודיה מלידה ואין שום בעיה! אביו של הבחור רוצה שכלתו תהיה ממוצא יהודי, וכעת התברר שהיא באמת כזאת! גלה לה את האמת, והם יוכלו להתחתן". אביה של הדיילת התרצה, ור' שלמה הצליח לשכנע את ההורים משני הצדדים להיפגש ביניהם. הפגישה נערכה במלון שבו התאכסן. ברגע הפגישה, אחד האבות צעק: "יענקל'ה!" והשני ענה לעומתו: "הרשל'ה!" הם נפלו זה בזרועותיו של זה. לאחר מכן הסבירו לנשותיהם הנדהמות שפעם, לפני שפרצה המלחמה, למדו כחברותא בישיבתם. כל אחד סיפר שהיה בטוח כי רעהו נספה בשואה. זיכרונותיהם עלו ופרצו. הם נזכרו בילדותם האבודה ודיברו עליה בנוסטלגיה מהולה בכאב. אחד מהם אמר: "זוכר איך חלמנו על העתיד כשהיינו בחורי ישיבה?! אמרנו אחד לשני שכאשר נגדל ונתחתן ויהיו לנו ילדים בוגרים, נשיא אותם אחד לשני. אנחנו שכחנו לגמרי, אבל ה' לא שכח..." הסיפור נכלל בספרו החדש של עודד מזרחי, "עין רואה", בהוצאת "ראש יהודי". נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 01:11 |
|
| |
סיפור אמיתי שקרה - אשר מראה שזיווגו של האדם מחכה לו, ואל לו לאדם להתייאש, אלא יבטח בה' ויתפלל אליו . "בת פלוני לפלוני" בעיר מוגילב, שעל שפת נהר הדנייסטר שבאוקראינה, הייתה באותו יום שמחה רבה - נחנך מקווה-טהרה חדש. באותם ימים הייתה פרנסתם של יהודי אוקראינה קשה ביותר, ושמחתם הייתה רבה על שהצליחו לחסוך מפיתם הדלה ולהקים בכוחות עצמם מקווה-טהרה לשם ולתהילה. בסעודה החגיגית הגדולה, שנערכה לציון המאורע, הייתה האווירה מרוממת ביותר. גם בעזרת הנשים הייתה השמחה גדולה. נוצר מצב שהרבנית עמדה ליד אשת הקצב, ושתיהן היו אז חשוכות-ילדים. אחת הנשים בירכה אותן שיזכו בפרי-בטן. הרבנית הייתה כה נרגשת, עד שהצהירה באוזני אשת הקצב, במעמד כל הנוכחים: "אם נזכה ובעזרת ה' ייוולד לי בן ולך בת או להפך, נעשה בינינו שידוך"... לאחר הסעודה הגיעו הדברים לידיעת הרב, ולא נעמו לאוזניו כלל. אך בנקוף הימים נשתכח כל העניין. חלפו שנים... רבה של מוגילב חיפש שידוך הגון לבתו הצעירה. הוא יצא לחפש חתן מתאים בין הישיבות השונות. באחת הישיבות מצא בחור שקדן ומוכשר - בן רבה של קייב. הרב התרשם מאוד מהבחור, ואמנם לא עבר זמן רב והשידוך נגמר בכי-טוב. בזמן שבין השידוך לחתונה הוזמן החתן להתארח למשך כמה ימים בבית חותנו לעתיד, רבה של מוגילב. בימים הראשונים נראה החתן שרוי במצב-רוח מרומם, אך פתאום ניכרה עליו מתיחות סתומה. הרב ובני-ביתו לא ירדו לפשר הדבר, אך בתוך כך נסתיימה תקופת הביקור והחתן חזר לביתו. השינוי במצב-רוחו של החתן חל כאשר הבחין, כי בכל עת שהוא עושה את דרכו מבית כלתו לבית-הכנסת, עומדת אישה אחת בחלון ביתה ועוקבת אחריו במבטה. פעם אף הבחין כי האישה בוכה למראהו. העניין סקרן אותו ויום אחד שאלה לפשר הדבר. בכייה של האישה גבר. "זה סיפור פרטי שלי, שאינו שייך אליך כלל", השיבה בעיניים עצובות. הבחור הוסיף ללחוץ עליה, עד שניאותה לספר את סיפורה. בעוד היא מספרת את סיפורה, כיסה חיוורון עז את פני החתן. הוא ביקש להיכנס הביתה והתיישב על כיסא. שעה ארוכה ישב כך, מתקשה לשוב לאיתנו. לבסוף קם וחזר לבית הרב, ומאז ניכרה עליו המתיחות חסרת הפשר. מועד החתונה הגיע. רבה של מוגילב ורבה של קייב אחזו בחתן משני צידיו והובילוהו לחופה. קהל רב של קרובים, מכרים ומוקירים מכל ערי האזור בא להשתתף בחתונה הרבנית המכובדת. ממש לפני עריכת הקידושין ביקש החתן לומר כמה מילים. הקהל המופתע הקשיב לדבריו בדממה מוחלטת. והחתן סיפר..... הוא גולל את פרשת בכייה של האישה, וסיפר את אשר גילתה לו. האישה, אשתו של הקצב, סיפרה על ההבטחה שנתנה לה הרבנית לפני כעשרים שנה, בשעת חנוכת המקווה החדש. מתברר שאכן נולדה לרבנית בת, ולה - בן. אולם החלום המתוק לא נמשך זמן רב. עוזרת הבית נטלה יום אחד את הבן הפעוט, בעת שהלכה לכבס בגדים על שפת הנהר. היא הניחה את גיגית העץ שבתוכה שכב הפעוט על שפת הנהר ופנתה למלאכתה. כשחזרה והביטה לעבר התינוק - לא הייתה גיגית ולא היה תינוק... נראה כי רוח פתאומית הניעה את הגיגית אל המים ואלה סחפו אותה במורד הנהר. האסון היה כבד מנשוא. מאותו יום קפצה זקנה על הקצב ועל רעייתו. "כעת, כשאני צופה בך, עולה בליבי זכר בני האבוד, שלפי התכנית המקורית אמור היה להיות כאן, במקומך", מיררה האישה בבכי לפני החתן... חלק זה של הסיפור היה ידוע לתושבי העיר, והם הבינו לליבה של אשת הקצב. אולם דבריו הבאים של החתן הדהימו לחלוטין את כל הנוכחים: "שאלתי את האישה אם שמורים ברשותה החיתולים שבהם חיתלה את בנה שנעלם. היא מיהרה להביא לפני את החיתולים, וכשראיתי אותם לא ידעתי את נפשי". "אני מצטער שעלי לגלות סוד משפחתי", המשיך החתן, "אבל אינני בנם של הרב מקייב ורעייתו. הרב והרבנית, שהיו חשוכי-ילדים, אימצו אותי, לאחר שמישהו מצאני על שפת נהר הדניסטר, ליד אחת מהעיירות היהודיות. בידי מאמציי לא היו שום סימנים שיוכלו להצביע על זהותי, חוץ מדבר אחד - החיתול שבו נעטפתי. "עכשיו, כשראיתי את החיתולים אצל אשת הקצב, זיהיתי מיד שבחיתול כזה בדיוק הייתי עטוף. הבנתי כי אני עומד לפני אמי-הורתי. "ועכשיו אני עומד להיכנס לחופה והוריי מולידיי יושבים אבלים בביתם?!", סיים החתן את דבריו בשאלה... את שאירע במוגילב ברגע זה, יתקשה העט לתאר. כל המוזמנים ליוו את החתן לבית הוריו, הקצב ורעייתו, שכבר היו מוכנים לכך מבעוד-מועד. הרב נפל על צווארי הקצב, והרבנית נפלה על צוואר אשתו, שבאוזניה הבטיחה לפני עשרים שנה כי בתה תשתדך עם בנה... משם שבו וצעדו הכול לעבר החופה. ומספרים ששמחה כמו זו שהייתה במוגילב באותו לילה, לא ידעה העיר מעולם.... (תודתנו לשולח הסיפור, ר' קלמן בר-דוד [בורשטיין], אשר שמע את הסיפור מאביו, הרב דוד בורשטיין, רבה של רדאוץ-פרוט ברומניה) נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 01:17 |
|
| |
הכל בהשגחה פרטית סיפור המעשה החל כאשר הגיע אל רבינו האר"י זצ"ל בחור רווק מבוגר מעל גיל ארבעים, אשר השתתף במספר פגישות למטרת שידוך בכדי להנשא אבל מזלו לא האיר לו. הגיע הבחור לרבינו האר"י וביקש עצה וברכה. השיב לו הרב: בת זוגתך נמצאת באלכסנדריה של מצרים, כך שמה וכך שם אביה, סע לשם והינשא לה. הבחור האמין לדברי רבינו האר"י ומיד נסע לשם. כשהגיע לאלכסנדריה שאל את תושבי המקום: האם מכירים אתם את פלונית אלמונית? ואת אביה פלוני אלמוני? השיבו לו תושבי המקום: מכירים אנו, האב אחראי על המכס בעירנו, יש לו בת הגונה מאד וכלילת יופי בגיל עשרים המחפשת שידוך. ניגש הבחור לשדכן שהיה במקום וביקשו לשדך בינו ובין אותה הבחורה. מצא חן מיודענו בעיני הבחורה, ואכן הבחור והבחורה נישאו זה לזה כדת משה וישראל. אבי הכלה נתן נדוניה גדולה מאד בסך מאה וחמישים אלף מטבעות של אותו מקום. הבחור שמח שמחה גדולה, הזוג חיו באושר ועושר, השכינה שרתה בביתם, חיו באהבה ואחוה שלום ורעות. אמנם שמחתו לא ארכה ימים רבים, בגלל שלאחר שלושה חדשים מהנישואין אשתו הטרייה חלתה מאוד, מצבה הלך והחמיר עד שנפטרה והלכה לבית עולמה. חזר הבחור ביגון ובלב שבור לעירו, ניגש אל רבינו האר"י בצפת והטיח בפניו: אדוני הרב! למה שלחת אותי? טוב היה לי יותר אילו לא שלחתני לאלכסנדריה, לא הייתי מתחתן ולא היה לי שברון לב ממות אשתי אהובתי! אמר לו רבינו האר"י:האם אתה זוכר במה היית עוסק לפני עשרים שנה? השיב הבחור: הייתי עוסק במאפיית לחם. שאלו הרב מספר שאלות: הזוכר אתה אולי מי היה שותפך? לפני כמה שנים היה העניין? כמה זמן הייתם שותפים? השיב הבחור: בודאי זוכר אני, היה זה פלוני אלמוני. כיצד לא אזכרהו? הרי אותו שותף היה נוכל גדול, מחמתו הפסדתי מאה וחמישים אלף מטבעות. היה זה לפני עשרים שנה בערך . היינו שותפים במשך שלושה חדשים. כעת ניגש רבינו האר"י והסביר לבחור את כל העניין: דע לך! זאת האישה שנישאת לה היא גלגול של שותפך לשעבר. בשמים גזרו כי התיקון של שותפך הוא שיבוא בגלגול של אישה ותינשא לך למשך שלושה חדשים. היות שבגלגול הקודם הייתם שותפים שלושה חודשים ושותפך גרם לך צער רב באותם חודשים, לכן היה עליו להינשא לך בגלגול זה ולגרום לך נחת ועונג במשך שלושה חדשי שותפות הנישואין הללו. כמו כן נגזר עליו להחזיר לך כעת את אותם מאה וחמישים אלף מטבעות אשר הפסידך בגלגול הקודם. זו הסיבה שלאחר שלושה חודשי הנישואים היא מתה, מכיוון שכעת נגמר התיקון שלה בעולם. המשיך רבינו האר"י ואמר לאותו בחור: כעת הינך מבין מדוע התעכבו נישואיך עימה עד גיל ארבעים? משום שהיית צריך להמתין עשרים שנה עד שהיא תגדל לגיל עשרים, גיל שתוכל להינשא לך. מכיוון שהקפדת ולא מחלת לשותפך, לכן גם אתה סבלת לחכות זמן רב לנישואין עד שייגמר התיקון של שותפך לשעבר. וכעת הגיע הזמן שתתחתן עם הזיווג הקבוע שלך. וכך היה, אותו בחור נישא בשנית והקים בית לתפארת, בנין עדי עד. (ספר "קב הישר"). רואים אנו מעשה מצמרר. אותו רווק מתעכב שידוכו, נישא בגיל ארבעים ולאחר תקופה קצרה של שלשה חדשים מתאלמן. הבחור אינו מבין מה שקורה איתו? עד שמתגלה לו שכל זה מחמת הגלגול הקודם. על זה נאמר "הנסתרות לה' אלוקינו". דוד המלך אומר בתהילים (פרק עז) "קול רעמך בגלגל", ופירש ה"בן איש חי", כל תרעומת ותרעומת שיש לך תלהו בסיבת "הגלגל" – הגלגול. (מתוך הספר "מאמר אפרים" לאחי הרה"ג אפרים בן פורת שליט"א). נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 01:46 |
|
| |
שידוך משמים!!! (סיפור אמיתי) ליל שבת פרשת בשלח אני כהרגלי, חברותא ליל שבת, דרשה, לימוד והביתה.. אני וחברי מלווים אחד את השני מהבית של זה לשל זה וחוזר חלילה, כך מנהגנו מידי "ליל שבת ניעס". אחרי שכחודש לא נפגשנו (בגלל פטירת אבי ז"ל) יש הרבה מה לדבר.... תוך כדי שיחה הוא מספר לי אחי... ארוסתו... וכו' ואני בתמיהה "מה אחיך התארס ואתה לא סיפרת"?! ידידי מתנצל ומצטדק לא רציתי לערב שמחה בשמחה, אבל אני חייב לספר לך איך היה השדוך.... אז כך... אחי לומד בישיבה ספרדית מאוד מוצלחת וכדרכם בקודש אחד מסדר לשני שידוך אם זה מה שההוא הוריד או את ... הבת דודה או את האחות..., הגיסה של .. החברה של... וכו' וכו' אבל דא עקא ידידנו לא שפר מזלו ( ואולי דווקא כן!) והוא נתקע מעט יחסית לישיבה שם (23), יום אחד מגיע הבחור לחתונה של אחד מהחברים שלו, והנה תוך כדי החתונה ניגש אליו החתן כהרגלם בקודש ומציע לו שידוך, את בת דודתו, ידידנו שולל מייד את האפשרות לא ניראה לי הוא אומר, החתן אומר בלבו: "אולי ממנה תצמח הישועה", ניגש אליה ואמר לה: "זה בחור טוב יש לך משהו בשבילו"?. מיד ניגשת לענין ואומרת לחברי "גיסתי.... מה אתה אומר עליה", אומר ידידי: "לא נראה לי" (יש לו חשש משומן רווי). טובבב אומרת הבחורה "אולי זאתי(בת דודתי) היא רזה יותר"??, "זה נשמע יותר טוב אומר ידידי" (סוף סוף רזה מאד!!!). מכיוון שלשניהן יש את אותו שם, "שירה" (שם בדוי), אז נסכם! "אתה רצית את שירה ב' כן"?!, אחרי החתונה מתקשרת "השדכנית" ואומרת לו: "קבעתי לך יום א' רמת אלחנן שעה 8.30 שירה ב' אוקיי" ??!! "אוקיי" אומר הבחור. לבנתיים החתן לא ירד מהענין והוא מתקשר לחברי, "נו מה יצא עם מה שההיא הציעה לך בחתונה"? ענה ידידי: "כן היא סידרה לי את "שירה" פגישה ביום א' בעז"ה, רק אני רוצה שזה יעבור דרכך" אומר ידידי לחתן, "כי איתך זה יותר נוח לי", "טוב אני יסדר את זה" עונה החתן, וחוזר אליו בשעות הערב: "טוב אז יום א' קרית הרצוג שעה 9 אוקיי"?! עונה לו החתן: "אבל... ההיא אמרה רמת אלחנן 8.30"?! החתן: "אמרת לי אני סידרתי, היא לא יודעת מה היא אומרת, אני כבר דיברתי איתם.. "טוב" אומר חברי, לבינתיים ההיא מתקשרת אליו: "ביום א' אתה מגיע כן"? "כן"! עונה הבחור. חברי מתחיל להבין שמשהו משתבש, והוא אומר אני סיכמתי איתה יום א' רמת אלחנן.. אז לכן מה שבטוח מגיע ידידי בשעה 8 מוקדם לראות את הבחורה נכנסת לבנין (הסתכלות של בחור). מגיעה השעה 8.25 אף אחת לא מגיעה..... אומר לעצמו אולי זה באמת בקרית הרצוג?? אבל יש זמן עד 9. 8.30 החתן מחייג אליו, "אתה בדרך"? אומר לו הבחור: "אני ברמת אלחנן מחכה"... צוחק החתן: "תחכה עד מחר היא בקרית הרצוג שעה 9 נו תבוא".!! ידידי מתחיל לצעוד מגיע לכיון מכבי אש.... פתאום טלפון!! "השדכנית" "נו מה קרה אתה מאחר"??. כאן חברי כבר לא יכול ומתקשר לחתן ואומר לו: "תראה מה קרה תבדוק בבקשה"!! החתן הבין שהוא החליף "שירה א' " ב "שירה ב' ", ואז הוא אומר למיודענו: "איפה אתה? כבר במכבי אש.. תלך לקרית הרצוג תעביר חצי שעה ותשלח אותה". "לא נעים" אומר לו הבחור, "למה לא נעים??... לבינתיים נגיד לההיא (שירה מרמת אלחנן) שיש פקקים ואתה מגיע בערך 10". אומר חברי "אבל ההיא שלך מלאה, אין לי כוח.. אני חצי שעה אתה מתקשר ואומר לי לעזוב אוקיי"?! "אוקיי" אומר החתן. הולך חברי נפגש בקרית הרצוג (רק לחצי שעה) עם ההיא שהוא לא רצה ה"מלאה" אחרי חצי שעה מחייג החתן: "נו ההיא ברמת אלחנן מחכה לך"!! אומר לו הבחור: "היא יכולה ללכת הפקק התארך"..,. וכך ישבו במשך שעה ו3/4. והיום ברוך ה' הם מאורסים (בטח כבר נשואים עם ילדים חחח). סיפור אמיתי וטרי (כבר לא כ'כ) אגב השניה שהיא בעצם בת דודה של החתן ידעה מזה רק בוורט אמרו לה הוא רצה אותך!!!, אבל משמים רצו אחרת... זה השגחה פרטית... ומכאן נלמד לכל המצבים ולא רק לרווקים אלא גם לנשואים, יש אחד שמסובב את הכל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 02:04 |
|
| |
'המאחרים לצאת וממהרים לבוא' ההתרגשות הרבה לקראת שבת החתן הקרבה ובאה ניכרה גם על בני המשפחה המורחבת. כדי להקל מעט על העול הכלכלי והארגוני לשבת זו, הודיעו הדודים שגרים בעירי כי הם מארגנים את סעודת הבוקר באולם סמוך כך שיאכלו וישמחו כולם בצוותא. כמו כן דאגו לשבץ ביניהם את כל המתארחים שבאו מחוץ לעיר. השמחה הייתה גדולה ואכן הגיעו קהל רב כשכל יום מתווספים משפחות נוספות לרשימה ומציעים את מרכולתם לכבוד השבת. ביום חמישי הסמוך לשבת חתן קבלנו טלפון מקרוב משפחה שתמיד נזכר ברגע האחרון, שברצונו להשתתף בשמחה. הסברתי לו שכולם הסתדרו בין כולם ואין לנו דרך לסדר עכשיו ברגע שאחרי האחרון את מקומות הלינה והאוכל, הוא השיב שיביא סלט! ראיתי שהוא פשוט לא מבין, כדי לא לצערו סידרתי לו בדרך לא דרך מקום אירוח. כהרגלו, סמוך לשבת ממש התקשר האורח לשאול את הכתובת להבאת הסלט אותו הכין. כיוון שהיה מאוחר ביקשתי ממנו לשים את זה במקרר של האולם שם נאכל בבוקר. כעבור דקות אחדות התקשר אותו אורח ואמר שבדק את הטשולנט וראה שזה רק חמים והפלטות קרות לגמרי! תיכף הוא הגיע עם הרכב לאסוף אותי, שם גיליתי שהפיוז של החשמל במטבח היה מורד מטה, העליתי את המתג הראשי והכל נכנס לפעולה תקינה ב''ה. חשוב להדגיש שאל האולם לא היינו אמורים להיכנס עד לשבת בבוקר שם תיכננו לאכול את הסעודה המשותפת. על הפלטות באולם הסמוך לבית הכנסת היו מלבד האוכל של סעודת שבת, כל סירי הקוגל והכיבוד שהכנו עבור מתפללי ביה''כ. ואילולי זאת שעשינו מאמץ מיוחד לקבל את האורח של הדקה התשעים ותשע ואילולי האיחור שלו בערב שבת כשאילץ אותנו לשלוח אותו עם ה'סלט' אותו הכין לאולם, והחשק שהוא שתפס לטעום מהחמין ברוגע שלו עם הצפצוף שמבשר על בוא השבת, כנראה שלנו לא היתה כזו שבת שמחה ומרוממת... למדתי שיעור חשוב בחיים, אילו דחיתי אותו ובצדק... אילו לגלגתי על ה'סלט' שאמר שיביא... הכבוד שרכשתי לזולת הצילה לי את השבת! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 02:13 |
|
| |
ט"ו אדר - שושן פורים תשע"ג ''ומסדר את הכוכבים'' את מצוות הפורים קיימתי ב''ה על כל פרטיה ושמחותיה. התעוררתי משנת ה'עד דלא ידע' ותכננתי לרדת לבית הכנסת לתפילת ערבית. אלא שבאותו רגע ראיתי את דמותו של אבי מורי חולף על פני, תיכף הבנתי כי נרדמתי בבית הורי וחוזר הוא כעת מתיקון חצות כמנהגו כל לילה. הבזק מחשבתי הראשונה הייתה, מי יודע אם לא חלפה לה שעת ערבית וכבר הגיע זמן שחרית?! מליבי נזעקתי לבורא: ''אמנם זיכיתני ל'שתיה כדת' אך במגילה כתוב 'אין אונס' אל נא תבוא זו השתיה על חשבון התפילה כדת עליו מקפיד אני בכל מאודי למרות שייחשב הדבר לאונס !'' תיכף לחשתי לעברו של אבי אם עדיין אפשר להתפלל ערבית? תשובתו הייתה כי נותרו 45 דקות עד עלות השחר. שמחתי מאוד והחלטתי לנסוע במונית לשטיבלאך של 'זכרון משה' המקום היחיד אותו אני מכיר שבו יש סיכוי למצוא מנין בשעה כזו. בבואי לרדת למונית נזכרתי שאשתי לקחה את ארנקי וכל כספי עם תחילת המשתה ואנוכי נותרתי ללא פרוטה בכיס. בתנועות ייאוש החילותי למשש בכיסיי כשלתדהמתי מהכיס האחורי שלפתי שטר כסף שהספיק לנסיעה! כיצד הופיע הכסף בכיס איני יודע אך מה שבטוח שבכל מקרה יד ההשגחה הייתה בדבר. כבר ישבתי במונית ועכשיו כמו הטבע האנושי התחלתי לדאוג אם אמצא מניין או לאו? עם רדתי מהמונית פנה אלי יהודי לחוץ בשאלה: "מעריב"?, "כן" השבתי, והוא ענה לעומתי בשמחה: "אתה הוא העשירי קודש" ! כמובן שנכנסתי נרגש להיכל התפילה והתפללתי בהודיה והכרת הטוב לבוראי שזיכני בתפילה ועוד בציבור ולא נתן בידי להכשל בדבר היקר לי כל כך. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 02:33 |
|
| |
ביטולה = קיומה הוצאת ספר כרוך בשלבים רבים כשלכל תחום מומחיות משלו. ליווי בהוצאת ספרים לאור הינו אחד מעיסוקיי הרבים. העברתי ספר לעורך מקצועי שהתחיל את העבודה אך מעולם לא סיימה. בכל פעם שהתקשרתי לברר את שלום הספר ענה העורך תשובות משכנעות שהנה הוא כבר מסיים. אך למעשה חלפו שנים והספר לא הגיע לסיומו. בינתיים הספקתי להוציא עבור אותו יהודי מספר ספרים אחרים עם עורכים אחרים. ויהי היום בו נשאלתי ע''י המחבר אודות הספר שהפקיד לטיפולי לפני שנים מספר, הרגשתי מאוד לא נעים בלשון המעטה, ביודעי כי הפקיד את היקר לו בידי כדי שאוציא את הספר לאור ולא למכור לו תירוצים שונים מדוע לא... באותו יום התקשרתי לעורך והסברתי לו שמהיום הוא לא הולך לישון עד שהספר גמור! ירדתי לביתו ועמדתי עליו לילה ויום עד שסיים את מלאכתו. מאחר שסיים את עבודתו הרבה מעבר לזמן סביר וגם אני מצידי לא הרגשתי שאוכל לגבות את הכסף ממזמין העבודה, הסכמנו שהוא לא יקבל תשלום עבור מלאכתו האיטית. משהגשתי את הספר למזמין העבודה, ביקש לשלם עבור הספר. הסברתי לו שאין צורך בתשלום כיון שאותו יהודי אינו חפץ בתשלום כפיצוי על עוגמת הנפש בסחבת שגרם. מששמע כך הפטיר לעברי כי אינו מוכן בשום אופן שלא לשלם לאדם עבור עבודתו וביקש לדעת מהו ערכו של עבודה כזו בשוק. משנקבתי בסכום ביקש לשלם לאלתר לאותו עורך לפנים משורת הדין. למחרת ישבתי בבית המדרש ולמדתי את חוק למודי כמדי בוקר. אקדים ואספר שבכל בוקר יושב אני מספר שעות מנותק מכל העולם ללא פלאפון ושום אמצעי התקשרות והוגה בתורת ה' ורק אח''כ יוצא לעיסוקי הרבים ב''ה. אלא שבאותו בוקר חלפה בי מחשבה לעדכן את אותו עורך שיש לי כסף עבורו. תיכף דחיתי את המחשבה שהפריעה לי בלימודי לסוף סדר הלימוד. אך המחשבה לעדכן את אותו יהודי בכסף המצפה לו המשיכה לנקר במוחי ולא נתנה לי בשום אופן להמשיך ללמוד אפי' מילה אחת כאילו נסתמתי מהבין. משראיתי שמחשבה זו מבטלת אותי מלימודי, יצאתי מבית המדרש והודעתי לו שיש לי כסף עבורו. משנקבתי בסכום, התפרץ בבכי בלתי נשלט תוך שזעק "יש ה' בשמים". משהצליח לחלץ משפט מפיו, התנצל על התרגשותו וסיפר כי יש לו בת מבוגרת מעט, ואתמול בלילה סיכמו הצדדים על אירוסין כשהמתווך בינותם הינו שדכן שגובה סכום מפולפל עבור שידוכיו המיוחדים. הבטחתי לשדכן שהיום יקבל את כספו. בנוסף לדמי השדכנות בקשה אשתי מצלצלים לקנות לחתן מתנה יפה כנהוג באירוסין אך מאין יבוא עזרי לא היה לי מושג. פניתי אל מזווג הזיווגים בהודיה על השידוך אך בבקשה שימשיך וישלח את יתרת העסקה. והנה כשאני אובד עצות אתה מתקשר ומבשר לי שיש לך כסף עבורי ולא עוד אלא שהסכום עונה בדיוק מופלא הן על דמי השדכנות והן על המתנה אותה בקשה אשתי לרכוש לחתן! אחרי שמוע זאת כבר הבנתי מדוע לא הצלחתי ללמוד אפי' מילה אחת נוספת. בעל המעשה: מ.ט.ה נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 02:52 |
|
| |
תשלום לשדכן, גם על 'הצעת שווא' אחד מנגידי מז'יבוז' באוקראינה, שהיה ירא-שמים ובעל מידות טובות, נפל מעשירותו ונעשה עני מרוד. הוא התבייש מאוד לקבל צדקה, ומכר את כלי ביתו ואת חפציו וחפצי אשתו כדי להאכיל את ילדיהם. כאשר בגרו הילדים, גדלו ההוצאות עד שהאיש הגיע למצב שלא היה לו מה למכור, ובני ביתו סבלו חרפת רעב. בכל זאת בוש האיש לפרסם את מצבו ברבים כדי שלא יקבל מתנת בשר ודם, והעדיף לבטוח בה' שיעזור לו. יום חמישי אחד לא הצליח האיש בשום אופן להשיג קמח כדי לאפות חלות לשבת. בערב ישב ונאנח עם אשתו על הכלימה שתהיה להם כאשר שכניהם יראו שאינם עוסקים בהכנות לשבת. לפתע עלה בדעתו רעיון והוא אמר לאשתו: "שמעתי כי יש מנהג אצל הצדיק רבי ברוך ממז'יבוז', שכאשר בא אליו שדכן להציע שידוך עבור בנותיו, אף-על-פי שלא הוטב השידוך בעיניו, הוא נוהג לתת לו רובל אחד בשכרו. אמנם מעולם לא הייתי שדכן וגם כעת אין לי שום מושג בעסק זה, אבל עלי להשיג לשבת קודש קמח עבור חלות כדי להחיות את נפשנו!". "אבל איזה בחור תציע לרבי?!", תמהה אשתו. "לא חשוב. סתם אחשוב על איזה בעל בית שיש לו בן בחור. העיקר שאקבל את הרובל!". נפל בדעתו איזה בחור שהכיר והוא הלך לביתו של רבי ברוך ואמר למשמש כי ברצונו לדבר עם הרבי. רבי ברוך ציווה להכניסו והאיש הציע לו את הבחור שעלה בדעתו. הרבי שמע את השם של הבחור ומיד ציווה על משמשו שיביא עוגת דבש ומשקה שכר כדי שהאיש יתכבד. לאחר מכן אמר לו הרבי שילך לביתו מפני שעליו לשוחח על השידוך עם הרבנית. צר היה לאיש בצאתו מבית הרבי. ראשית, מפני שלא קיבל את הרובל המובטח לשדכנים ולא יהיה לו כסף לקנות קמח לחלות, ושנית כי הטעה את הרבי הצדיק בשידוך מופרך שכזה. כאשר הגיע לביתו עלה בדעתו כי המקרה שאירע לו תמוה ביותר, וכי הוא מוכרח לשאול את הרבי לפשר הדבר. הוא חזר לבית הרבי וביקש מהמשמש שיכניסו שוב פנימה. המשמש התרעם: "הלוא כעת היית אצל הרבי ומדוע תרצה להיכנס אליו שוב?!". האיש הפציר במשמש שנעתר לבסוף. רבי ברוך ציווה להכניסו. בא האיש לפני הרבי ואמר: "יש לי שתי קושיות שלא נותנות לי מנוח מאז שיצאתי מכאן. הלא הרבי נותן בעד כל שידוך רובל אחד, ולמה לא נתן לי כלום?! וכן, מדוע הרבי הביא לי עוגת דבש ומשקה ואילו לשדכנים האחרים לא הביא?!". הרבי פתח ואמר: "אשיב על שאלותיך. דע לך, כי ה'בעל דבר' (=השטן) מקטרג מאוד על הבן זוג האמיתי שלו שעליו הוכרז 'בת פלוני לפלוני'. זה עבורו כמלח לעיניים שיתייחד הזיווג האמיתי שהכריזו עליו בשמיים, ולכן הוא מונע בכל מאודו מהאדם את הדבר הזה. מהסיבה הזאת קשה לאדם להגיע מיד לזיווגו האמיתי והוא מוכרח בדרך-כלל שיציעו לו הצעות שווא. רק לאחר שמוצעות לו כמה הצעות כאלה, יכול הוא להגיע לבן זוגו האמיתי. לכן הכרזתי כי אני משלם עבור כל הצעת שידוך רובל אחד, כדי שימהרו להציע לי הצעות שווא, ואחרי כל ההצעות הללו יעזור ה' יתברך שיבוא שדכן ויציע את הזיווג האמיתי. והנה, נתתי לכל השדכנים שהציעו לי שידוכי שווא רובל בשכרם, אבל אתה שבאת להציע לי את הבחור שעליו הכריזו בשמים כי הוא בן זוגה של בתי – מגיע לך שכר גדול כ'דמי שדכנות', ומה לך להסתפק ברובל אחד?!". נדהם האיש מדברי הרבי שהמשיך ואמר: "בגלל שהצעת לפניי את שידוך האמת והנך שליח טוב, נתתי לך לשתות משקה שכר ולאכול עוגת דבש; ומפני שידוע לי שאתה נתון כעת במצוקה ופרנסתך מצומצמת, אתן לך לעת עתה מאתיים רובל, ואחרי גמר התנאים ינוכה לך מהשכר על השידוך שהצעת". ביקש רבי ברוך מהאיש שיבוא אליו לאחר השבת, ואז ייתן לו דמי נסיעה כדי לנסוע אל המחותן ולערוך את התנאים, ולבסוף בירכו שישוב ויאיר מזלו. ואכן, מאותו יום והלאה חזר האיש לעשירותו ואף ביתר שאת, והצליח בכל מעשי ידיו. סופר על-ידי עודד מזרחי נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
|
