|
|
| נשלח ב-4/3/2014 02:57 |
 |
| |
איני חבדניק אולם דברי אמת אלו.... (או איך שאומרים החסידים דא"ח  ) (ואין לי ח'ו שום דבר נגד חבדניקים שלא תחשבו, יש לי בעצמי חברים חבדניקים....) 'לא לחפש מושלמים' צעירה שהגיעה לפרקה באה לשכונת קראון-הייטס במטרה להתערות במקום ולמצוא בו את זיווגה. כעבור שבועות מספר חשה הצעירה כי העניינים אינם מתקדמים לשביעות רצונה. כתבה על כך לרבי, תוך שהיא מביעה במכתבה תחושות של אכזבה, דכדוך וחשש. הרבי, בתשובתו על מכתבה, מתאר לפני אותה צעירה את 'ההיסטוריה' הקצרה שלה למן היום שהגיעה לארה"ב, ועד ליום כתיבת מכתבה אליו, ומסיק מכך שבסך-הכול מצבה טוב, שכן היא הסתדרה כאן ומצאה עבודה הנותנת לה סיפוק וגם פרנסה טובה. וכל זה כותב לה הרבי: "למרות שבאה למדינה שסדרי החיים בה שונים בתכלית מאלה שחונכה והורגלה בהם; למרות זאת הצליחה להסתדר, אף שהוריה מעבר לים, ואין לה כאן קרובי משפחה שיתעניינו בשבילה בענייני שידוכין; למרות זאת – הכירה, על-ידי התעניינות קרובים-ברוח, כמה בחורים". הרבי ממשיך וכותב לה כי הסיבה ששום שידוך לא יצא עד כה אל הפועל היא אחד ויחידה: חיפושיה אחר "בחור מושלם", ו"זה אין בנמצא", כתב הרבי, והוסיף: "כאשר תשנה את גישתה לענייני שידוכין – שלא לחפש בחור מושלם – יחול אצלה שינוי עיקרי, ובמילא יוטב גם מצב רוחה יסתלקו ההפרעות וכו', ובמילא תהיה בשמחה, והעיקר – תמצא את בן זוגה"... נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 03:04 |
|
| |
אמונת-צדיקים, גם בזיווגים אחד מחסידיו של הרבי הצמח-צדק (מליובאוויטש) נשמתו עדן, ביקש מרבו שידוך הגון עבור בתו שהגיעה לפרקה. שלח הרבי וקרא לאחד מבחורי הישיבה, ובו במקום נסגר השידוך בשעה טובה ומוצלחת. לאחר תקופה, החלו חיכוכים בין בני הזוג ובשלב מסויים פנתה הבת לאביה והביעה בפניו את רצונה להתגרש. החסיד שב לרבו להתייעצות והרבי ענה "חס ושלום להתגרש". חזר החסיד והשכין שלום בין בתו לבעלה. לא עבר זמן רב ושוב פנתה הבת לאביה ואמרה כי ברצונה להתגרש. שוב נסע החסיד אל רבו וביקש את רשותו לצעד הגורלי אך הרבי בשלו, "חס ושלום להתגרש". שוב שב החסיד לבתו ובמאמצים מרובים השכין שלום בית אצל בתו. אך לא ארכו הימים והבת החלה רוטנת שרצונה להתגרש ולא הסכימה עם נסיעתו אל הרבי בטענה, "האם הרבי הוא 'גנרל גוברנטור' (=מושל האזור)?! וכי הרבי 'בעל הבית עליי' להחליט לי עם מי לחיות?!", והיא התגרשה כעבור זמן מצאה זיווג שני עם אלמן ירא-שמים וחייה היו טובים אך ילדים לא היו להם. לבעלה האלמן היו ילדים מנישואין ראשונים אבל מהאישה השנייה לא. ועל כן, צערה של האישה היו גדולים ביותר. יום אחד הבעל היה צריך לנסוע לצורך עסקיו לעיירה שליד ליובאוויטש, עיירתו של הרבי הצמח-צדק. ביקשה האישה מהבעל שייכנס לרבי ויבקש ברכה עבור ילדים. ואכן כך עשה. כשהגיע, נכנס אל הרבי וביקש ברכה שיהיו להם ילדים. ענה לו הצמח-צדק: "האם אני 'גנרל גוברנטור' שאוכל לפקוד על ילדים?!". התפלא האיש על התשובה, אך כשסיפר זאת לאשתו נזדעזעה מאוד ואז הבינה הכל... נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2014 14:22 |
|
| |
מוסר השכל מרגש בשידוך!!!!!! "לאחר מעשה גבורה כזה, לא הכלה צריכה את ברכתי אלא אני המבקש את ברכתה", אמר מרן הגר"ש ואזנר בדין תורה מיוחד שנערך בבית דינו בין שתי משפחות מקהילה חסידית בחו"ל שהשתדכו ולמגינת לב החתן נחלה אחר ארוסיו "בכזה דין תורה אני רוצה לשבת", אמר מרן הגר"ש ואזנר, גאב"ד 'זכרון מאיר', למרות שבתקופה האחרונה כמעט ולא יושב הגר"ש במושבי בית הדין של 'זכרון מאיר', ורק תלמידיו הדיינים יושבים לדון בין איש לרעהו. המקרה היוצא מן הכלל היה דין תורה בין משפחת חתן לבין משפחת כלתו, והכול החל כשלאחר שידוך שנערך בין שתי משפחות בקהילה חסידית בחו"ל, התגלה כי החתן המתמיד והשקדן לקה במחלה קשה רח"ל. למרבה הנס המחלה התגלתה בשלבים הראשונים שלה, ואחר סדרה של טיפולים הצליחו הרופאים בחסדי שמים למגרה. בני משפחת החתן, שעדינות ויושר הם נר לרגליה, מיד פנו לבני משפחת הכלה והודיעו להם בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, כי בשל המקרה שאירע לחתן הם יבינו אותם מאוד אם יבטלו את השידוך, ללא כל קפידה וללא כל טרוניה. אך למרבה ההפתעה הייתה זו הכלה שטענה כי מאחר ומדובר בבחור שעדיו לגאון ולתפארת, היא לא מסכימה לעזוב את השידוך. מחלות זה דבר שלא נתון בידי בני אדם, ומה תעשה אם תעזוב את השידוך, ותמצא חתן אחר ומי יודע מה תהיה אריכות ימיו. בני משפחת החתן שמחו לשמוע את דברי הכלה, אך עם זאת טענו כי היא עושה זאת מתוך עדינות נפשה, ולמעשה לפי היושר והדין הייתה צריכה לעזוב את השידוך, ולכן סברו שאין זה מן היושר לעשות לה כך ולחתנה עם החתן שעבר את מה שעבר. מתוך שלא ידעו כיצד להכריע, פנו בני משפחת החתן למו"צ ידוע בבני ברק, וביקשו ממנו להציג את השאלה על כל צדדיה בפני מרן הגר"ש ואזנר, וכאשר יפסוק כך יעשו הלכה למעשה. מששמע הגר"ש את השאלה המיוחדת, אמר כי למרות שמזה זמן רב לא ישב בדיני תורה - בדין תורה מיוחד שכזה רוצה הוא לשבת, לשמוע באופן אישי את 'טענותיהם' של שני הצדדים ולפסוק כדינה של תורה. ביום המיועד עלו החתן והכלה יחד עם הוריהם בטיסה לארץ ישראל, והגיעו לבית דינו של מרן הגר"ש ואזנר, שישב במרכז השולחן ומשני צדדיו שני דיינים חשובים מבית דינו. בני משפחת החתן ומשפחת הכלה הציגו כל אחד את גרסתו, ואחר הדברים פנה הגר"ש ואמר שמאחר והכלה היא בריאה ושלמה, והחתן עבר את מה שעבר, ברור שעל דעת כן הם לא השתדכו, ולכן צודק צד החתן שהיא יכולה לעזוב את השידוך בלב שקט. נעמדה הכלה ושאלה אם היא מחויבת לעזוב את השידוך על פי דין תורה, או שהיא רק רשאית לעשות כן. מרן הגר"ש השיבה כי ודאי היא לא חייבת לעזוב את השידוך, ואם היא רוצה היא יכולה להמשיך את השידוך. "אם כך, אני רוצה להמשיך את השידוך", השיבה הכלה וביקשה מהגר"ש, "ושהרב יברך אותנו שהשידוך יצליח, שהחתן יזכה לאריכות ימים, ומכאן ואילך יזכה לבריאות שלמה". מששמע הגר"ש את דברי הכלה פרץ בבכי, ואחר דקות ארוכות שנדמו לכל המתכנסים כנצח, נענה הגר"ש ואמר: "כלה שכזו לא צריכה את ברכתי, אחרי מעשה גבורה שכזה, לא אני צריך לברך אותך, אלא אני רוצה שאת תברכי אותי שאזכה לאריכות ימים ולהמשיך להרביץ תורה" נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2014 23:30 |
|
| |
עם מידות כאלה של החתן ומשפחתו אני בהחלט יכולה להבין את החלטת הכלה.
סיפור מיוחד!
יש"כ!!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2014 18:47 |
|
| |
נקודה למחשבה:: חסידים באו לרבם ושאלו: "כבוד הרב מה הראשי תיבות של בל"ק?". אמר להם הרב: "ואהבת לרעך כמוך". אמרו החסידים לרב תודה והלכו. כשיצאו שאלו אחד את השני: "תגידו מישהו הבין איך?" אף אחד לא ידע. למחרת אזרו אומץ וחזרו לרב : "כבוד קדושת האדמו"ר, אפשר אולי להסביר לנו שוב מה הראשי תיבות של בל"ק ?" . האדמו"ר חזר ואמר: "ואהבת לרעך כמוך". אחד החסידים אזר אומץ ואמר: "כבוד הרב, אבל זה לא מסתדר עם האותיות !!". האדמו"ר אמר: "כן, זה כן מסתדר, ב=ו אותו דבר שהבית לא מודגשת, ל=לרעך, ק=כמוך, כף או קוף מה זה משנה זה אותו צליל ". אמרו החסידים תודה ויצאו. בחוץ עמדו ואמרו איש אל רעהו: "הכיצד רבינו אומר דברים שכאלה? מה הוא לא יודע עברית?". אבל אם האדמו"ר אמר אז האדמו"ר אמר, ולא מתווכחים. צריך התבטלות... אחד החסידים לא יכול היה לסבול את ההתבטלות המוחלטת של החסידים, נכנס לבדו לאדמו"ר מבלי שחבריו ישימו לב להיעדרו ואמר לאדמו"ר: "כבוד קדושת האדמו"ר, זה לא מסתדר !". פתח האדמו"ר, ענה ואמר: "בטח שלא מסתדר... מה חשבת ש"ואהבת לרעך כמוך" זה רק כשמסתדר? ואהבת לרעך כמוך זה גם כשלא מסתדר, גם כשמישהו לא במיוחד שומר תורה או מצוות, צריך "ואהבת לרעך כמוך", גם כשמישהו לא עובד את ה' כמו שאתה חושב שצריך לעבוד את ה' שייך "ואהבת לרעך כמוך", גם כשמישהו לא נראה לך טוב כל כך במעשיו צריך את זה, ו"אהבת לרעך כמוך" זה לא רק כשהכל מתאים, אלא גם ובעיקר כשלא הכל מתאים..." נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2014 12:14 |
|
| |
שלא חיסר בעולמו דבר בשיחה אקראית שהייתה ביני לבין אשתי, שאלה: מה היית קונה לעצמך כמתנת יום הולדת באם היו מזומנים ברשותך? תגובתי הייתה שיש לי כל ואיני חסר דבר. מאחר והפצירה בי ובלאו הכי לא היה בידה לרכוש את המתנה שיתפתי אותה שהייתי קונה לעצמי עט יוקרתי ומעוצב שישמש אותי הן ככלי נאה המרחיב דעתו של אדם והן כ ''זה ק-לי ואנווהו'' בכותבי דברי תורה מרובים ב''ה. השיחה הסתיימה והדבר נשכח. לאחר כחודשיים הופתעתי לגלות את הורי אחיי ואחיותיי שהתאספו לכבודי ביום הולדתי וערכו עבורי מסיבת הפתעה. במסיבה קיבלתי שני מתנות. המתנה הראשונה הייתה עט יוקרתי ומרשים ביופיו. ואילו המתנה השנייה הייתה עט יוקרתי ומרשים ביופיו עוד יותר מקודמו! התרגשתי מאוד יחד עם אשתי שלא סיפרה לאיש מילה על שיחתנו בה הבעתי את רצוני בעט הדור. עיקר התרגשותי נבעה מכך שהרגשתי שה' אמר לי: מה הבעיה שלך עט יוקרתי? הא לך שני עטים! כלומר אין קשר בין המצב הכלכלי לבין סיפוק צרכיו של אדם. פעמים נגזר על אדם לחיות בדוחק ומלמעלה א''א להוסיף לו פרוטה על מה שנקצב בראש השנה. אבל אין מגבלה לקב''ה לספק את רצונותיו של אדם בדרכים אחרות! אם כבר סיפרתי את הסיפור הזה אשמח להוסיף דוגמא נוספת שקרתה עימי וגם ראיתי אצל חברים רבים שקורה להם מקרים דומים ופשוט לא שמים לב להשגחתו הפלאית של ה' עליהם. מאוד רציתי רכב, אבל יחד עם זאת ידעתי כי אין ידי משגת רכישה שכזו. משהשלמתי עם המציאות, קבלתי טלפון מקרוב משפחה בו סיפר לי שקיבל רכב כמעט חדש במתנה וכיוון שכך סיבב ה', ברצונו להעביר אלי במתנה את רכבו הישן שהיה במצב מעולה כולל ביטוח וטסט כמעט לשנה. כל שהיה עלי לעשות הוא לנסוע אליו ולאסוף את הרכב שמשמשני בנאמנות עד עצם היום הזה ב''ה. הנקודה היא שלא תמיד מגיע השפע דרך כסף מזומן ופעמים רבות שולח ה' בדרכים מושגחות יותר כמו שאמי מורתי קנתה מקרר חדש והציעה לי את הישן שנראה כחדש ממש. בלא שידעה כלל שעלי לרכוש מקרר חדש! בתודה לה' על כל הטובות שגומל לנו בכל עת ובכל רגע. בעל המעשה: י. ש נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2014 12:38 |
|
| |
הכל בהשגחה פרטית !!!!! הסיפור התרחש בחיי חיותו של מרן ה''אגרות משה'' זצ''ל. אני מתגורר בירושלים, מספר כותב המכתב, ולפני מספר שנים חלתה בתי שתחי' במחלה מוזרה, ואף רופא לא ידע למצוא לה מזור. חום גופה היה עולה מדי כמה ימים לפסגות שיא, ולפעמים עבר אף את 42 מעלות. הרגשותיה היו נוראות, וכל המאמצים שהושקעו לאיתור מקור המחלה לא נשאו פרי. מאחר וכמה רופאים הציעו לנו לטוס למומחים בחו''ל, עשינו כעצתם, והגענו לאחד המרכזים הרפואיים הגדולים ליד מונסי. ואכן, הרופאים בארה''ב איבחנו את המחלה, אבל טענו שהם צריכים לעקוב אחרי מצב החולה במשך תקופה ארוכה, ואף נקבו בזמן של כמחצית השנה. ולפני הכל, כך אמרו, יש לעשות לה ניתוח מיידי, שיתבצע כבר בעוד מספר ימים. הדבר גרם לנו לצער איום, משום שהתוכנית שלנו היתה לשוב לארץ ישראל בתוך שבוע עד עשרה ימים לכל היותר. חוות דעתם של הרופאים הגיעה אלינו ביום חמישי. מרוב עוגמת הנפש והצער שפקד אותנו, החלטנו לנסוע לשבת להורים שלי, שהתגוררו בברוקלין. הדרך מהמקום בו שהינו במונסי, ועד למקום מגורי הורי, היא בסדר גודל של שעה נסיעה. יצאנו לדרך מתוך מחשבה שמיד לאחר השבת לא תהיה לנו ברירה אלא לשכור דירה במונסי, ולהתגורר שם במשך זמן הטיפול. כיון שיצאנו מהארץ בתקופת חנוכה, בה יש פגרה במוסדות הלימוד, לקחנו אתנו לאמריקה גם את יתר הילדים שלנו, והבעיות שהתעוררו אפוא היו קשות מאוד. מה יהיה עם השיעור הקבוע שאני אומר בישיבה? מה נעשה עם יתר הילדים שהגיעו אתנו מהארץ? איפה הם ילמדו? כיון שלא היתה לי התמצאות בכבישיה של ארה''ב, וחששתי שמא אתעה בדרכי, יצאנו ממונסי לברוקלין בשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי, אם בביתי שבירושלים אני נוקט בחיזוקים שונים על מנת להגיע לשבת באווירה של רוגע, ולא להכנס לספק קל שבקלים בענין הזמן, הרי שבהיותי באמריקה על אחת כמה וכמה שלא רציתי לקחת סיכון, ולכן יצאתי מוקדם ככל האפשר. אבל, בורא כל העולמות ומסבב כל הסיבות גילגל את העיניינים אחרת. בהיותנו כבר באמצע הדרך, פקדה את האיזור סופת שלגים עזה, ורבבות מכוניות נתקעו שעות ארוכות בפקק שהשתרע לאורך עשרות קילומטרים, מבלי יכולת לזוז ימין ושמאל. על פי חישוב שערכנו, התברר שלא תהיה לנו אפשרות להגיע לברוקלין עד כניסת השבת. ניסינו לסוב על עקבותנו ולנסוע למונסי חזרה, אבל גם זה היה מן הנמנע. בני המשפחה החלו להכנס לחרדות. אינני מאחל לאף אחד להיתקע באמצע הדרך, בארץ לא נודעת, בין גויים ועמי נכר, כשברקע כבר מתנוצצת לה שבת קודש. עד מהרה הבינונו שאנחנו במצב של ''אין ברירה'', והחלטנו לעצור ולהכנס לבית היהודי הראשון שנמצא באיזור. רצה הקב''ה ובמרחק קצר מהמקום בו נתקע הרכב מצאנו את אחת השכונות החרדיות של מנהטן. החלטנו לדפוק שם על אחד הבתים, כדי שיארחנו למשך השבת. וכך עשינו. משנכנסנו לשכונה, נתקלנו בבנין של ישיבה. אני עליתי במדרגות, ופגשתי את השמש העושה הכנות אחרונות לסידור היכל הישיבה. סיפרתי לו שנתקענו בדרך, ואמרתי שאשתי וילדיי נמצאים למטה, ואין לנו מקום ללון ולאכול בשבת קודש. כדרכו של יהודי קפץ האיש על המצוה הגדולה שהזדמנה לידיו, והזמין אותנו אחר כבוד לביתו. היה זה בית חרדי לכל דבר, והשבת עברה שם בנעימות מופלגת עד מאוד. היה לנו מקום נוח ללון, וגם כמות האוכל היתה בשפע רב, עד שהיה נראה שהם היו בטוחים שיגיעו אליהם אורחים לשבת... במנחה של שבת קודש, היתה לי הזכות להתפלל בביתו של מרן הגר''מ פיינשטיין זצ''ל, שהתגורר באיזור ונשארתי בביתו לסעודה שלישית ולתפילת ערבית. בעת הסעודה התעניין בי מרן זצ''ל ושאל מה הביאני לארה''ב, סיפרתי לו על ביתי החולה וכו'. במוצאי שבת ביקשתי מנכדו, הרב מרדכי טנדלר, שיאפשר לי להביא בפני הגאון את ביתי החולה, על מנת שיברכנה. למרות שר' משה כבר היה חולה, וכמעט שלא קיבל אנשים, שאל הנכד את סבו האם הדבר אפשרי, וקיבל את האישור על כך. כל עוד רוחי בי רצתי לביתו של מארחי, ולקחתי את ביתי החולה, בת ה-6, והבאתיה לביתו של מרן זצ''ל. ה''אגרות משה'' היה במיטתו וביקש שנתקרב אליו, ובירכנו בחום ובלבביות רבה, ואיחל רפואה שלימה. משם יצאנו חזרה לביתו של המארח, ומשנפרדנו ממנו במוצ''ש הוא סיפר שיש לו בת מבוגרת, ואם נוכל למצוא לה שידוך, הוא יודה לנו מאוד. ביום ראשון היה אמור להתחיל הטיפול הראשון בילדה. התור לרופא שבדק אותה ביום חמישי, היה בשעה 8 בבוקר. הפעם היה אמור לבדוק שוב את מצב הילדה, כדי להכינה לניתוח, שיתבצע למחרת, ביום שני. והנה, מה נאמר ומה נדבר, הרופא בודק ובודק, ומביט חליפות בנו ובילדה, ואינו מאמין למראה עיניו. 'עוד לא קרה לי דבר כזה', אמר בהתרגשות. 'אני מכיר את המחלה הנדירה הזו כבר שנים רבות, ועוד לא קרה שאחד החולים ייצא ממנה במהירות שכזו, במיוחד שבסוף השבוע בדקתי את בתכם, ומצבה היה קשה. מה קרה?! – תמה הרופא המומחה. ואנחנו כבר ידענו שהיתה זו ברכתו של הגאון שפעלה את פעולתה. מיד למחרת חזרנו לא''י, בריאים ושלמים, ומחוזקים בכוחות מחודשים של אמונה ובטחון בהשי''ת. אבל בכך לא נגמר הסיפור. לא עברו שבועיים, ובן-אחותי התארס בשעה טובה ומוצלחת עם ביתה המבוגרת של המשפחה שאירחה אותנו במנהטן. הבחור לומד בישיבה בארה''ב, וגם הוא כבר אינו צעיר, וכשחזרנו ארצה הבזיק במוחינו הרעיון לשדך את שניהם, ואכן השידוך יצא אל הפועל בשעה טובה ומוצלחת. והכל בגלל אותו פקק בשלג. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2014 13:02 |
|
| |
"עשה לך רב והסתלק מן הספק" על פרנסתו ועל זיווגו של אדם התבטאו חז''ל באופן דומה, האחד: ''קשה זיווגו של אדם כקריאת ים סוף'' והאחר: ''קשה פרנסתו של אדם כקריאת ים סוף" מה עושים כששני הקשיים באים כאחת? זמן רב שוטטתי בעולם השידוכים עד שהוצע בפני שידוך שנראה היה כמתאים עבורי. משנפגשו הוריי עם הורי הכלה לסגירת הפרטים הכספיים עלה השידוך על שירטון. הורי הכלה טענו כי אין הפרוטה מצויה בכיסם ולו להוצאות הבסיסיות ביותר. ואילו הוריי הצהירו לעומתם כי יעשו כל מאמץ לשלם מחצית מהוצאות החתונה אך אין בידם להשלים את החסר! סובבי בישרוני כי סימן מובהק הוא משמים שהזיווג אינו שלי, ועלי לשמוח ולתת הודיה לה'. מלבד אברך חמד הקרוב לליבי שלחש באוזני: "שידוך לא נוטשים בגלל כסף! אם חשובה היא בעיניך קבל על עצמיך לגייס את ההפרש והינשא לה בשמחה"! דבריו התיישבו על ליבי שכן סברתי אף אני. אך מרוב שעודדו אותי לעזוב את השידוך לא ידעתי כיצד עלי לנהוג! אותו אברך הציע לגשת לגדול בתורה ולהסתלק מהספק. כבר למחרת היום סידר לי פגישה עם רב חשוב שידיו רב לו בעסקי השידוכין. ישבתי מול הרב שהטה לעברי אוזן קשבת ולב רחום, היה זה רגע מיוחד במינו בו הרגשתי שאין חשוב ממני בעולם כולו. מששטחתי בפניו את ספקותיי, נענה ואמר בלבביות: "כידוע לך שלמצוא שידוך טוב אינו דבר פשוט כלל ועיקר. באם יש את נפשך לישא אותה לאישה, קח על עצמך את העול הכספי וה' יהיה בעזרך"! ביציאתי, החווה הרב באצבעו לעבר יהודי שזה עתה נכנס ובקשני להיוועץ עמו בדבר גיוס ההון הדרוש לחתונה. כבקשת הרב גוללתי בפני אותו יהודי את סיפורי. בעוד שחשב כיצד לסייע בידי התנצל בפני וענה לשיחה נכנסת בסלולר. בסיום השיחה בישר בשמחה שכבר יש לו עבורי מחצית מהסכום שעלי לגייס! תיכף הפטיר הרב לעברי: "ראה נא כי משמים מראים לך שזהו זיווגך!!! "תבוא לכאן מחר לקחת את הכסף!" סיכם העסקן. למחרת הגעתי כמסוכם, העסקן הושיט לעברי מעטפה עבה כשחיוך מתוק נסוך על פניו ואמר: ''בזמן שגוללת בפני את סיפורך, ישב לו בצדו השני של החדר יהודי ששמע הכל. דבריך שיצאו מהלב נכנסו היישר לליבו, על אתר יצא מהחדר וצלצל לבשר שישתתף במחצית הסכום. כיון שרצה לקיים מתן בסתר, ביקשתי שתבוא היום! כמובן שיצאתי משם בשמחה עצומה ובביטחון גמור שה' הטוב ברחמיו המרובים ישלים את החסר. לראשונה בחיי הבנתי את משמעות המשנה באבות: "עשה לך רב והסתלק מן הספק"! בעל המעשה: צ.ה נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2014 13:10 |
|
| |
פעקאלע לכבוד שבת מפאת גילו המתקדם של אבא, זקוק הוא מפעם לפעם להשגחה יתירה. כל אימת שאבא נחלש מעט, מתחלקים אנו הילדים בזכות לשהות במחיצתו ולזכות במצווה יקרה זו. עלה בחלקי לעשות שבת במחיצתו, ארזתי בגדים ותכשיטים לכבוד השבת ויצאתי את העיר לבית אבא. ביום ראשון כאשר הגיע המשמר הנכנס פרשתי חזרה לעיר מגוריי. בידי האחת גררתי תיק יד ובו ארוזים מטלטלי, בידי השנייה שקית זבל אותה רוקנתי מבית אבי והובלתי אחר כבוד למכולה הסמוכה. כעבור שעתיים, בהגיעי לביתי שמתי לב כי התיק איננו. תיכף נזכרתי שהנחתי את התיק סמוך למכולת האשפה עת נעזרתי בשני ידיי להכנסת הפסולת לפח האשפה. התקשרתי לבית הוריי וביקשתי ממי שנכח שם לבדוק אם תיקי עדיין ניצב במקומו, למרבה אכזבתי נעניתי בשלילה. הקפצתי את כל מי שיכולתי, שכן כל היקר לי היה באותו תיק יד. חשוב לציין שגם אם היה לי כסף, לא ניתן לשחזר ולהשיג בגדים ותכשיטים שנרכשו משך שנים מספר בעלי ערך סנטימנטלי רב. למחרת שבתי לבית אבי והתעניינתי בין השכנות אם ראו את התיק. שכנה אחת ידעה לספר כי ראתה עובד ניקיון ערל מטעם העירייה מחטט בתיק האדום ולא התערבה בחשבה שזרקו את התיק לפח. הרגשתי נורא, עתה נשארתי ללא מלבושים ותכשיטים לשבת הקרבה, בעוד שהפרוטה אינה מצויה בכיסי להתחדש בבגד חדש! גיסתי אישה צדיקה ובעלת חסד ניסתה להרגיע אותי, ואמרה: "דעי לך שממצווה כזו של כיבוד הורים לא מפסידים, בטוחה אני כי תמצאי את תיקך בשלמותו!!!" "אמן ואמן" עניתי וכמובן שלא האמנתי בכך. יום שישי בהפציע השחר צלצל הטלפון, מאחורי הקו היה גיסי שראה במדור השבת אבדה בעלון מקומי פרסום של אדם שמצא תיק יד. תיכף התקשרתי ואכן היה זה תיקי. מיהרתי לאסוף את התיק שלא חיסר ממנו דבר. לשאלתי היכן מצא את התיק והלוא השכנה אמרה כי ראתה ישמעאלי הלוקח את תיקי?! השיב השכן: "אכן ראיתי ישמעאלי מחטט בתיקך, הבנתי כי מדובר באבידה וזעקתי לעברו שהתיק שלי! תיכף מסרה לידי וזכיתי להשיב אבידה לבעליו!!! אל השבת נכנסתי בשמחה עצומה מתוך שבח והודיה לה' על חסדו שהגדיל עלי! בעל המעשה: ב. ש. ר נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2014 20:34 |
|
| |
סיפור אמיתי על ניסים גלויים "תקומי, תדברי איתי! אני לא מאמין!!" אני ממשיכה לשמוע את קריאותיו של בעלי שבינתיים מזעיק אמבולנס דרך הקו הביתי. "מה עם הילדה? מה קורה איתה?" אני מזדעקת ומנסה לדלות פיסות מידע. "היא לא מגיבה, אני לא יודע מה קורה איתה, היא לא מגיבה ולא זזה, הזמנתי אמבולנס תגיעי מהר" חגית אמאייב כשהחיים חולפים להם ביעף, רבות הן הפעמים בהן לוקחים אנו את מציאות חיינו כמובן מאליו וכלל לא מבינים עד כמה ההשגחה עלינו הינה מדוקדקת ומדוייקת עד לפרטים הקטנים ביותר ועד כמה יש בידינו להרעיד עולמות ולבטל גזרות. הריני מביאה בפניכם סיפור שאירע לי בימים אלה ממש וכל כולו פרסומא ניסא ושבח והודיה לקב"ה שהציל הצלה גמורה את בתי יקירתי בת החמש... הטלפון מצלצל ואני עונה דרך הדיבורית של הרכב, בעלי מעברו השני של הקו שואל אותי לגבי איזשהו חשבון לא ברור כאשר לפתע נשמעת צרחה איומה ומקפיאת דם מעברו השני של הקו: לאאאאאאאאאא!!! לאאאאאאאאאאאא!!!! מה קרה לך? קומי קומי!!! השם ישמור, קומי איך זה קרה? תדברי איתי! ריבונו של עולם, אני לא מאמין! אני לא מאמין, איך היא נפלה ככה... איך נפלת? תדברי איתי! את נפלת מלמעלה!!!" "מה קרה?!? מה קורה שם??" אני שואגת בכל כוחי אל חלל הרכב וליבי כמעט יוצא ממקומו. "מה קורה? תדבר איתי!! אתה שומע אותי? מה קורה שם?" אך בעלי פשוט זרק את הטלפון מידו ונשמע כעת במרחק רב, מתוך חדר הילדים בו נפלה הילדה מהקומה השנייה של מיטת הקומותיים בחבטה עצומה ומזעזעת על הרצפה. אני מתחילה לזעוק פרקי תהילים בכל הכוח ובין פרק לפרק אני מתחננת לאותות חיים מבעלי, מבקשת שיעזור להרגיע אותי, שיגיד לי שהכל בסדר ושהיא נחבלה קצת ואך זה ממש שום דבר. "תקשיבי!" נשמע שוב קולו המבועת שמתווסף לחוויית פחד המוות בו אני מצויה מפאת חוסר האינפורמציה לגבי המתרחש בין כותלי ביתי ברגעי אימה אלה, "אני חייב להזמין אמבולנס תגיעי מיד היא לא נושמת!" מבלי לחשוב פעמיים ומתוך לחץ היסטרי אני מבצעת עבירת תנועה ולוקחת פנייה ימינה ברמזור המיועד לנסיעה ישר רק בכדי להתחבר לכביש שיוביל אותי חזרה הביתה שכן לו הייתי ממשיכה ישר, פניית הפרסה הבאה שלי הייתה מתאפשרת רק בעוד כעשרה קילומטרים מכאן! את הפנייה אני מבצעת כאשר מולי ממש, בתום פנייתי, עומדת משטרת תנועה שמחכה לעצור מכוניות לביקורת בעוד שוטר העומד סמוך לניידת מביט בי אך לא עושה דבר. אני נעצרת מיוזמתי בצד הדרך בכדי לקחת מספר נשימות ולהירגע בעוד השוטר ממשיך להביט בי אך אינו מפריע ואינו פונה אליי כלל וכלל!! נס מספר אחת! עוד מוסיף לנס העובדה כי הייתי הרכב היחיד על כביש זה שפנה כעת ימינה לכיוון השוטרים, ואפילו לא מהנתיב הנכון, דבר שעדיין לא גרם לשוטר שהמשיך להביט בי לבקש הסברים לפשר התנהגותי. "תקומי, תדברי איתי! אני לא מאמין!!" אני ממשיכה לשמוע את קריאותיו של בעלי שבינתיים מזעיק אמבולנס דרך הקו הביתי. "מה עם הילדה? מה קורה איתה?" אני מזדעקת ומנסה לדלות פיסות מידע. "היא לא מגיבה, אני לא יודע מה קורה איתה, היא לא מגיבה ולא זזה, הזמנתי אמבולנס תגיעי מהר". תפילה מעומק הלב מרחק הנסיעה מהמקום בו אני נמצאת כעת ועד ביתי הינו מרחק של כעשרים דקות. מיד עם ניתוק הטלפון אני מתחילה לזעוק בקול גדול ובכל הכוח פרקי תהילים כאשר בין פרק לפרק אני קוראת למי שאמר "והיה עולם" ומתחננת לרפואת בתי. קריאותיי וזעקותיי בוקעות מעומק הלב ומרטיטות את הפח והזכוכיות מהם עשוי הרכב בו אני נוהגת ברגעים אלה, אך בעיקר חשה אני כי מרעידות הן את השמיים. ברגעים אלה אני נזכרת בכך שהגאולה התרחשה ויכולה להתרחש אך ורק כאשר שוועה ונאקה יוצאות מעומק הלב והנשמה, בוקעות את כל הרקיעים ומגיעות עד כיסא הכבוד. אני יושבת לבדי, אני מנהיגה את הרכב בצורה המכאנית ביותר שאפשר להעלות על הדעת ומנהלת שיח גדוש באמונה ובקשה עם הקב"ה: "אני, שמשתדלת בכל מאודי בעבודתי לסייע לבניך, להשכין שלום ולהביא רפואה לנפשם, מבקשת ומתעקשת שתיקח כעת את זכויותיי אלה ותשתמש בהם בכדי לסייע ולהביא רפואה לבתי שזקוקה כעת לרחמיך המרובים...". אני אומרת שלוש עשרה מידות של רחמים שוב ושוב ועוד פרקי תהילים ושוב מליבי ומפי בוקעת זעקה שבעיני רוחי נשמעת מקצה העולם ועד קצהו. "אני מתעקשת ריבונו של עולם! אני מתעקשת שתשלח לה רפואה שלמה מיד ולא בגלל שמגיע לי משהו אלא כי היא גם הבת שלך ואתה דואג לה לא פחות ממני וגם יש לך אוצר מתנות חינם ואני מבקשת שמשם תיתן, ולא לי, אלא לילדה. בידך הרפואה ואני מאמינה באמונה שלמה שאתה עכשיו יכול לרפא אותה וממש מתעקשת שתעשה זאת כי ברגעים אלה רק אתה יכול". שפתיי ממשיכות ורוחשות תפילה ומיתרי קולי ממשיכים להרעיד את אמות הסיפים בעוד הטלפון שוב מצלצל. על כל נשימה "תקשיבי, תירגעי קצת, היא נושמת קצת יותר טוב אבל נראה שהיא משותקת, אני אפילו לא מנסה להזיז אותה". אני נושמת לרווחה ואומרת לבעלי שיהיה בסדר, שאני פשוט יודעת זאת ואף מבקשת ממנו לבטל את האמבולנס בכדי שניקח אותה בעצמנו כי אני מגיעה בעוד מספר רגעים והאמבולנס גם ככה מתעכב. אנחנו מנתקים את השיחה ואני ממשיכה לזעוק אל הקב"ה בתחינה וזעקה, חשה איך דבריי היוצאים מן הלב ומתוך אמונה שלמה פועלים את פעולתם ושיש לתפילתי זו הכוח להפך הכל לטובה. כעבור מספר רגעים שוב מצלצל הטלפון ובעלי קורא בהתרגשות "זה נס! אני לא מאמין, ניסים!" "איך היא מרגישה?" אני שואלת כשבליבי ידיעה ברורה וחד משמעית שתפילותיי נענו. "אני לא מבין, אני אומר לך... אני לא מבין את זה... היא הפסיקה לנשום, להגיב, לזוז ולפתע היא התחילה להזיז עוד איבר ועוד איבר ופתאום היא פשוט קמה והתחילה ללכת כאילו כלום לא קרה". "זה בסדר נשמה, אני קורעת בעבורה שערי שמיים", בתוכי אני יודעת בתמימות ובפשטות שמי שנתן את המכה גם יכול לרפאה. בעלי שנשמע המום מהמעבר החד ומהשיפור הפתאומי במצב הילדה ממשיך למלמל "אבל את לא מבינה, את לא יודעת איך היא נפלה.... את לא מבינה באיזה מצב היא הייתה לפני כמה רגעים... אני בכלל לא יכול להסביר לך... זה פשוט נס, אין לזה שום הסבר הגיוני". "אני מבינה נשמה, אני יודעת, אני כבר מגיעה" אני מביטה אל השמיים שמתחילים להאפיר מפאת הלילה שמבקש לרדת ולהשרות שינה, והדממה המשתררת ברכב מפנה את מקומה אל קול חזק וברור הנשמע בתוכי ואומר לי "אין לך עוד מה לדאוג, הכל בסדר, תפילותייך נענו!" "באמת?!" אני מבקשת לוודא שהקול איננו נובע מהרהורי ליבי אך שוב הוא נשמע, עמוק ובטוח, אומר לי: "את יכולה להפסיק לדאוג, הילדה בסדר, בתפילותייך ושוועתך קרעת את רוע הגזרה". אני מגיעה הביתה ורואה את הילדה מסתכלת ימינה ושמאלה מראה לי ומצביעה על המקומות הכואבים רק עוד קצת וטורחת לציין שמקודם הם כאבו המון המון. איננו לוקחים סיכון ומיד פונים למרפאת החירום הסמוכה לביתנו. עם הגיענו, הרופא מביט בילדה ואומר "נראה שהיא בסדר, אתם יכולים לחזור הביתה" וליתר ביטחון נותן הפנייה למיון, בה ברור לי שלא אצטרך להשתמש. אנו חוזרים הביתה והילדה שמתחילה לזוז יותר ויותר ואף לחייך מעט מבקשת לקרוא ביחד איתי תהילים ואנו קוראות מזמור לתודה שוב ושוב עד שלבסוף היא מבקשת שאכתוב מכתב תודה לקב"ה על שעשה לה נס ובזכותו מרגישה היא הרבה יותר טוב וגם שאתן לה אותו בכדי שהיא תוכל לצייר ולקשט, שיהיה לו יתברך מכתב יפה, מקושט ובעיקר – מעומק הלב. ברוך רופא חולים, ברוך הוא וברוך שמו. ברוך עושה ניסים לעמו, ברוך הוא וברוך שמו! חגית אמאייב הינה מפתחת שיטת הטיפול הזוגי הייחודי באמצעות קלפים "בשניים" היחידים מסוגם המותאמים גם לציבור הדתי-חרדי הבאים לתת פתרון לבעיות בתקשורת, למניעת השחיקה הזוגית ולהעצמה הדדית. לשאלות בנושאי זוגיות, הורות, מצבי דיכאון, חרדות ועוד בפורום המקצועי שבאתר הבית "בשניים ויותר" www.b-two.co.il מועתק מאיזשהו אתר חרדי. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2014 22:34 |
|
| |
שיר קטן לתשומת לבכן בנות יקרות. (מועתק) יש לי אחות. אחותי בת 18. אמנם היא פחות מושלמת ממני - אבל זה בדיוק מה שאומר - שהיא תתחתן מהר יותר. היא רגילה, לא כזו מוכשרת, היא לא מחפשת להבין יותר ממה שנדרש, לא מחפשת ללמוד איזה מקצוע מבוקש, אוהבת לחיות ולכייף, וכמובן ללבוש מקושקש.... היא לא "דורשת" היא לא "כובשת" היא לו "חורשת" ולא "פולשת" היא לא שומעת מוצארט ובאך היא לא יודעת מה זה "לילך" היא לא מכירה את הגליל העליון ולא פותחת לעתיד "חלון" ואני, כבר הרבה שנים בתחום, רואה שהיא עושה את זה כמו כלום, ועד מעט............. היא כלה. כלה קלה, פשוטה ומקילה, ואני אחותה הגדולה, פורשת לה שטיח אדום, מגשימה לה כל חלום, אוהבת כל רגע של הכנות מדברת, מגלה לה סודות, לא מתחילה "לקנא" או לחשוב על מה יהיה וכמה זה "קרוב" נותנת לה לחוש כל רגע בשלמות ו - כן - לא בשביל שיהיה לי על זה זכות. היא א ח ו ת י והיא לא כ מ ו ת י (זה רק בשביל החרוז) אז מה???? אז היא צכה להיתקע בדרך, כאילו, בלעדיה אין לי ערך? אם הגיע השידוך שלה, אז היא הקרבן? על מזבח הצפצוף והפס והחספוס, אחתן את אחותי ללא היסוס, על מזבח דעת הקהל המשובשת, אתן לה לרקוד ולשמוח - מקודשת. ואז ארגיש שהייתי אחות גדולה אמיתית. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2014 22:59 |
|
| |
מכתב לבחור ש "שווה דירה" מאת: winkinsmily ת'אמת, אתה צודק, אמנם אתה התביישת קצת לומר בעצמך, אז שלחת את אימא. אבל באמת אתה בחור רציני ולומד טוב, ואם יש לך כישרונות- כבר על זה מגיעה לך דירה אבל חוץ מזה-אתה גם לוקח מישהי שהולכת: *לבשל בשבילך את האוכל שאתה הכי אוהב- למרות שדגים מגעילים אותה.. *לנקות לך את הבית שאתה תלכלך- גם כשתדרוך לה בספונג'ה. *לכבס לך את החולצות שלך כמעט בלי להפוך אותן לוורודות בטעות... *למיין לך את הגרביים במגירה. *להרים אותם קודם כל מהרצפה- לשם זרקת אותם קודם, אחרי שהיא גמרה לסדר. *להתכופף להרים אותן עם בטן של חודש תשיעי. *לסחוב בבטן את הילדים שלך 9 חודשים. *לשמוע ממך כמה אין לך כוח לשמוע שוב על הבחילות שלה. *לעבור עם כל ילד שהיא תיתן לך, לידה. שעשירית מהכאבים שלה יגרמו לך להתעלף. *לשתוק כל פעם שתעשה פרצופים כשיגיע תורך לקום בלילה לתינוק ולקום במקומך. *להקשיב לך בארוחת ערב לא משנה כמה משעמם תהיה. *להסתכל עליך במין מבט מעריץ כזה *להגיד תמיד בכל ויכוח- אתה הגבר פה, נעשה מה שתחליט... *ללמד את הילדים לכבד אותך. *ובעצם לחנך אותם במשך היום, ולבשל להם ולנקות אחריהם, ולהחליף להם טיטולים-כי "זו עבודה של נשים". *לשמוע את המריבות האינסופיות על הכדור החדש. *ולא לספר לך עליהן כשתגיע הביתה *אה, וגם לפרנס אותך (לפחות בהתחלה) אפילו שבכתובה כתוב אחרת. *ולא לנהל דרכך מריבות עם אימא שלך...(טוב,זה לא תמיד הולך) היא הולכת לעשות את כל זה... נו, אז לא מגיעה לך דירה על זה שאתה מסכים לקחת אותה? אתה צריך לשבת במנוחת הנפש בדירה שאבא שלה קנה לך. ומכיוון שלא הרווחת מעולם משכורת, וגם לא למדת מתמטיקה, אין לך מושג כמה חודשי משכורת הוא הוציא כדי לחתן את הבת המוצלחת שלו - כי כמה שהיא יותר מוצלחת - היא צריכה בחור יותר מוצלח - שצריך דירה יותר שלמה. אז באמת בהצלחה... אני מאחלת לך שתמצא את הדירה, אולי גם את הבחורה שתביא אותה, ושתהיינה לך בעזרת ה' ה-מ-ו-ן בנות, כמה שיותר מוצלחות... זה משתלם... כל הזכויות שמורות!! והנה אחת התגובות שנכתבו שם: בחורים,צר לי אילו החיים תתחילו להעריך!!! תורה זה ערך עליון ואין על זה עירעור,בעל לומד הוא הרבה יותר מזכייה בפייס, ובית של תורה הוא פסגת חלומותי אבל איך כל זה קשור למען ה' לדירה??? אם אתה מצויין בלימוד, וגם יראת שמים לא חסרה לך.. אזי מוטב שתחפש לך אחר בחורה עם יראת שמים שתחדיר בילדים אהבת תורה אמיתית... ולא אהבת אופנה, סטייל-ונוחות!!! אם יש ולא חסר אז למה לא!!! אבל לגרום למישהו אחר טירחה גדולה כזו, ולהרגיש שמגיע לי-בזכות התורה שבי...זה כבר דרגה אחרת! כמה שאלות לי אליך בחור דורש דירה\תורה האם זה לשם שמים? חשבת פעם האם אתה שווה מאמץ כ"כ גדול??? ואם הייתה בחורה בעלת יראת שמים ולב זהב אבל בלי דירה היית נישא לה?! חשבת על העובדה שהכול בידי שמים! אף אחד לא מבטיח לך כליה בריאה מחר בבוקר,לב פועם באופן תקין וכו'.. ואז יש צורך למכור את כל מה שיש, ונשאר רק כדי להמשיך...לחיות ולא יותר! אז תחשוב שנית ואולי תבין שהחיים הם לא מה שאתה חושב... נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2014 19:49 |
|
| |
השותפות בין הארי ומייסון החלה כבר לפני שנים רבות, עוד מאז היו חברים בבית הספר. השניים שהגיעו משכונות עוני חלמו להתעשר והשקיעו רבות בעסק המשותף. למרות שהעסק היה נראה יותר כמחסן ופחות כמו חנות, מספר הלקוחות של שני השותפים הזכיר כל בו גדול במרכז העיר. החנות המשותפת עסקה באספקת חומרי בניין, גינה, וחומרי ניקיון. אלא שרעיון מקורי הפך את העסק להצלחה משגשגת: הם החליטו לרכוש שני מחסנים גדולים בשני קצוות העיר, לטעון אותם בסחורה, ולעבוד בשיטת ה'משלוחים- חינם' בלבד. המודעות שפורסמו מדי שבוע ברחבי העיר הציעו את מיטב החומרים הקיימים במחיר מוזל, ובמשלוח עד הבית. בנוסף חשבו השנים על רעיון נוסף. החנויות פעלו בשמות שונים, ואיש לא ידע כי הם שייכים לשותפים. הם יצרו תחרות מדומה בין שני בתי העסק, והלקוחות היו רוכשים לפי המבצעים השונים פעם בחנות המשלוח הזו, ופעם באחרת כאשר למעשה מדובר היה בעסק אחד לכל דבר. באחד הימים נשמע צלצול הטלפון במחסן שבו ישב מייסון. הלקוח מן העבר השני ביקש לבצע הזמנה על מספר חומרים: תרכובת אשלגן, אבקת אלומיניום, וחומצת מלח. ומייסון אישר לו כי אכן כולם נמצאים במלאי. הכתובת למשלוח הייתה שכונה קטנה בדרום העיר, ומייסון הבטיח ללקוח הלחוץ כי המשלוח יגיע אליו בשעתיים הקרובות. דקות ספורות מאוחר יותר קיבל הארי, השותף ששהה במחסן השני של העסק. הזמנה נוספת: נסורת עצים, שלשה סוגי דשנים של גינה, ושקית של אבקת אבץ. הארי ביצע את ההזמנה אך לפתע נזכר כי חסרים לו שני פריטים: סוג של אחד מדשני הגינה, ושקיות של אבקת אבץ. מאחר שהלקוח כבר סיים את השיחה, החליט הארי לנסות להשיג את החומרים וצלצל אל הסניף השני. 'מייסון, יש אצלך במלאי דשני גינה ושקיות אבץ?!' שאל הארי. 'ביצעתי הזמנה ללקוח, וגיליתי שחסרים לי החומרים הללו במלאי, תוכל להביא לי אותם לסניף?' 'אין שום בעיה' השיב מייסון. 'אני כבר מוציא משלוח לשכונה בדרום העיר, אמסור לו שיעבור דרכך...' 'אם אתה כבר בדרך לשם, בדיוק קיבלתי הזמנה לאותו מקום, אז תבצע כבר אתה את ההזמנה ותבצע את שני ההזמנות מהסניף שלך' הוא הקריא למייסון את רשימת החומרים עבור ההזמנה, למרבה הפלא ההזמנה נועדה לאותה כתובת. הוא צירף את הרשימה של הארי להזמנה הנוכחית, וכעת הופיעה בפנקס ההזמנות הרשימה הבאה: תרכובת אשלגן, אבקת אלומיניום, חומצת מלח, נסורת עצים, שלשה סוגי דשנים של גינה, ושקית של אבקת אבץ. הוא הביט ברשימה שוב, ואז עוד פעם, ועוד פעם וחש שזיעה קרה עוטפת את גופו. הוא התקשר שוב להארי וביקש להקריא לו שוב את רשימת הפריטים. הארי הקשיב בשקט ולא הבין מה שותפו רוצה ממנו, מייסון ביקש ממנו לחשוב על צירוף של ששת הפריטים שהוזמנו לאותה כתובת, והארי הבין. מהחומרים שהוזמנו ניתן להרכיב עם מינונים נכונים פצצה ביתית הרסנית. לשנים, שעסקו במשך שנים במכירת חומרי גינה כימיים, היה מספיק ידע כדי להבין שעם ההכשרה הנכונה ניתן לייצר עם דשנים של גינה, נסורת עץ, אבץ, חומצה, אשלגן, ואבקת אלומיניום כמות חומר נפץ שתספיק לפצצה שעלולה לקפח את חייהם של לא מעט אנשים. 'מה אתה חושב לעשות?!' שאל הארי. 'אולי נפנה למשטרה שתחקור את העניין?!' אבל הארי שלל את הרעיון. עם החומרים הללו אפשרי לעשות שימושים רבים גם למטרות חוקיות ולגיטימיות, וההודעה למשטרה על כך עלולה רק להוריד את המוניטין שלנו, לך תדע אם לא תתפוצץ מכך פרשיה תקשורתית ובסוף נאבד את לקוחותינו. מלבד זאת, אם הפריטים לא יגיעו בזמן הקרוב כפי שדרש הלקוח בדחיפות, יבין האיש כי משהו השתבש והוא עלול לברוח או להזמין את החומרים ממקום אחר. אלא שאז צץ רעיון במוחו של הארי, הוא הופיע במחסן של מייסון, אסף את החומרים והוביל אותם אל היעד המבוקש. הוא החליט להמתין יומיים, ואז, אם לא יתרחש דבר – לפנות למשטרה. עד מהרה התברר כי הוא לא היה צריך לחכות. עם בוקר פתח הארי את הרדיו ושמע בחדשות על מופע זיקוקים מרהיב שהתרחש בדרום העיר. הקריין ידע לספר כי לפנות בוקר פרצו לפתע זיקוקי דינור מרהיבים ממרפסת אחד הבתים, מופע הזיקוקים שהחל ללא התראה הזעיקו למקום את המשטרה שעצרה את המפעיל על הפרעה לתושבים. שעות ספורות לאחר מכן הופיע הארי במשטרה וסיפר לחוקר על ההזמנה המחשידה. הוא תיאר לחוקר שמכיוון שחשש לשמו הטוב של העסק החליט לעשות שינוי קטן בהזמנה: במקום לשלוח חומצת מלח הניח במשלוח שקית עם עמילן תירס. לקצין המופתע הסביר הארי, כי עמילן תירס הבא במגע עם אשלגן ואבקת אלומיניום יוצר את האפקט המרהיב של זיקוקי דינור שעולים ברגע חיבורם עם שאר החומרים, אך אינו גורם נזק ממשי, כפי שיכל להיגרם מחומר הנפץ. 'כל הכבוד לך על החשיבה המקורית! השגת את המטרה' אמר החוקר. 'רק לאחר שעצרנו את מפעיל הזיקוקים, התברר לנו בבדיקת זהותו כי מדובר בטרוריסט מפורסם שתכנן להוציא לפועל פיגוע רב נפגעים, הפתרון המתוחכם שלך מנע ממנו את הוצאתו לפועל. היכולת שלך ושל השותף שלך לשים לב לפרטים, ולדעת לחבר בין שני פרטים שנראים היו כבלתי שייכים לחלוטין במבט ראשון, הצילו את חייהם של לא מעט אנשים...' * בפרשתנו נאמר הפסוק: 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'. על המזבח דלקה אש שירדה משמיים, אם כן מדוע הזהירה התורה שעל הכהנים להוסיף אש ועצים למדורה, הלא האש שירדה מן השמים דלקה תמיד על גבי המזבח? ומסבירים חז'ל כי כאשר מתרחש נס מן השמים מבקש הקב'ה שרק כשיתבוננו בני האדם, ישימו לב שהכול מגיע ממנו. זו הסיבה שהנסים שעשה הקב'ה לעם ישראל, כמו האש שירדה מן השמים או אפילו קריעת ים סוף - יש בהם משהו שניתן היה בהתבוננות שטחית להסבירו בדרך הטבע. וכל זאת, כדי שתהיה לבני האדם אפשרות לטעות ורק על ידי התבוננות מעמיקה לשים לב לגבורתו ולחסדיו הגדולים של הבורא יתברך. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2014 15:14 |
|
| |
אני כותבת את זה בשבילי ומשתפת אותכם:
אחת המילים המיוחדות ביותר בשפה העברית היא המילה "בא". יש לה משמעות כפולה. "השמש באה" משמעו שהשמח זרחה(כששה"באה" נקראת במלעיל) וגם שקעה (כשה"באה" נקראת במלרע). מילה אחת, שתי משמעויות מנוגדות
כל אישה לפני בוא ישועתה, חווה שקיעה עמוקה, חושך מצרים. אבל בחושך הזה מראה לך ה' אוצרות נפלאים שממתינים לך במילים הנפלאות של המדרש:
מתוך כעס-רצון
מתוך רוגז-רחמים
מתוך צרה-קירוב
מתוך נפילה-קימה
מתוך אפלה- אורה
בלי נפילה, לא תיתכן זריחה
הנפילה והחשיכה הן-הן סיבות הקימה והאורה: " כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה אור לי "
רק משום שהייתה לך נפילה כ"כ כואבת עוד יאמר לך "בואי כלה, בואי כלה"
(הרבנית ימימה, הרב יצחק הוטנר)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2014 16:21 |
|
| |
פעם ראשונה שאני שומע ש"השמש באה" הכוונה שהשמש זרחה...
|
|
|
|
|
