נשים המניחות תפילין - סערה בארה"ב ודעת הר' שכטר

חשבתי שוב. אולי את מתכוונת לזה: בתורה יש רק אמירה אחת נצחית - תעשו את מה שטוב ונכון מוסרית, אבל אין היא מביעה דעה מה מוסרי או לא, ולכן עלינו לשפוט בעצמנו מה מוסרי ואין לנו ברירה אלא ערכי המוסר של התקופה. לפי זה, כל הדינים המפורטים בתורה מיותרים לגמרי, ואכן הם כלי ריק שמתמלא בכל דור לפי ערכי המוסר של הדור. האם הבנתי נכון ?

תוקן על ידי oפקן ב- 10/03/2014 09:42:58

[ספקן,

לא. 

הנה הנקודות שהעליתי:
א. התורה היא הבלו-פרינטס של העולם (א-להים אסתכל באורייתא וברא עלמא). משום כך היא משקפת את המציאות. כיוון שברור לכל בר בי רב שהמציאות (הפיזית והמנטלית - קרי: תפיסות העולם ומה שנחשב מוסרי או לא וכו') משתנה כל הזמן, איך זה יכול להיות שהתורה - המוגבלת במספר מילותיה, הקבועה והבלתי משתנה - יכולה לשקף אותה תמיד?! זו בדיוק ה"משימה" של פרשנים ופוסקים - בכל דור ובכל מקום עליהם "להסיק" מן התורה את המציאות שהם חווים. מדוע? כדי שהתורה תישאר רלוונטית וחיה, ולא פחות חשוב - אמיתית. כיצד? יש שיטות שונות לעשות זאת (בין בהלכה בין ב"אגדה"), ואת כולם כיניתי לעיל בשם הגנרי "מדרש". 

ב. כל פרשן ופוסק וכו' (הפועל "מבפנים", ולא מתבונן בתהליכים האלה "מבחוץ" כחוקר) רואה עצמו כממשיך את קודמיו, כ"גמד על כתפי ענק", ככותב פרק נוסף ב"רומן שרשרת" (רונלד דוורקין, שם שם). הוא מחוייב לחלוטין לכל מה שאמרו לפניו; הוא מחוייב לחלוטין לתורה; הוא מחוייב לחלוטין למציאות שהוא חווה, לאתגרים שלה ולתפיסות העולם (המוסריות, האידיאולוגיות וכו') שהוא חלק מהן.
בעולם בו חי הפוסק "ספקן" (רק כדוגמא) עבדות היא בלתי מוסרית. האם הוא יוכל לפסוק הלכה מן התורה שמותר לקנות ולמכור בני אדם? ברור שלא. ומה הוא יעשה עם דורות של פרשנים שהתירו עבדות (שוב, רק לצורך הדוגמא)? הוא ימצא דרך להסביר מדוע הם אמרו את שאמרו (מיני אוקימתות, "נשתנו הטבעים" ועוד סוגים של הסברים), ומדוע לא רק שזה לא תקף בימיו, אלא שאם הם היו בימיו - הם היו פוסקים בדיוק כמוהו. אם הפוסק "ספקן" מאמין שX הוא בלתי מוסרי, הוא לא יעלה בדעתו שפוסק-עבר אמר שX כן מוסרי! לכן, אם פוסק-עבר התיר עבדות, בודאי היו לו נסיבות מיוחדות וכו' וכו'.

ג. חוקר (או כל מתבונן "מבחוץ", למשל מישהו מעדה יהודית אחרת...) יוכל לטעון שהפוסק "ספקן" עושה מניפולציות לתורה כדי להסיק ממנה את עמדתו שלו, שהוא "אונס" את הטקסט שלה ושל פרשני ופוסקי העבר. הפוסק "ספקן" עצמו לא יגיד זאת, ואף לא יחשוב זאת. מבחינתו, מה שאמת בעיניו מוכרח להיות אמת בעיני התורה (ובעיני פוסקי העבר).

* הערת שוליים חשובה: אולי זה עניין של הדור והתרבות, איני בטוחה, אך דומני שבימינו יותר ויותר אנשים נמצאים בו בזמן "בחוץ" ו"בפנים", מודעים לאופן בו הם מפרשים ופוסקים (או שמפרשים ופוסקים בעבורם). למרות זאת, אני חושבת שהתהליך הדתי שאנשים עוברים כשהם מפרשים ופוסקים (או מקבלים פרשנות או פסיקה) הוא כפי שתיארתי, קרי: אמונה עמוקה שמה שהוא אמיתי בעיניי, ומוסרי בעיניי (ובעיניי הדור שלי), זה בדיוק מה שהתורה טוענת שהוא אמיתי ומוסרי.]

וגם בלעדיהם

אמשלום
היום נשתנו הטבעים ולא אומרים יותר שנשתנו הטבעים.

אאל"ט שינוי הטבעים נאמר רק על שינויים פיזיים/פיזיולוגיים אך לא על שינויים רוחניים שבהם תיתכן רק ירידת הדורות.

ירוחם
בעל משמיה דחרדים קאמר לה וליה לא סבירא

[ת"ט,

בהחלט יכול להיות שאתה צודק, אולם האם אתה מכיר היום אנשים שחשים מחוייבים לחוקי חמורבי?
רק מחוייבות כזו היא המניע לפרשנות מחודשת ודרשנית בכל זמן... ליהודים המחוייבים לתורה - כהנחייה הא-להית לחיים תמיד, בכל זמן ובכל מקום - יש מוטיבציה להבינה מחדש כל הזמן, כך שמשיך להיות תואמת את החיים ומתייחסת אליהם. מי שאינו מחוייב כך, "פטור" גם מן המדרש.



ייתכן,

ייתכן שאתה צודק, אולם ראה דברי לת"ט. אם מישהו אינו מחוייב לתורה כהנחייה א-להית, באמת אין לו שום סיבה ומניע לחפש דווקא בה את האידיאולוגיות שלו, אולם למחוייבים אליה אין אפשרות להיפטר ממשימה זו.



בע"ב,

א. תודה על העדכון מחצרות חסידי בחדרי חרדים  - החכמת אותי.
ב. השמשתי כאן במושג "נשתנו הטבעים" כפי שהשתמשתי במושג "מדרש" - כשם גנרי לתופעה או לשיטה פרשנית מסוג מסויים.]

אמשלום

אני מאוד מקוה שיש עדיין סיכוי לדיון להתקדם, חשבתי שהיינו לקראת הסוף ושוב חזרנו לנקודת ההתחלה.

את שוב ושוב חוזרת להסביר בטוב טעם את המניע  לתהליך הפרשנות הזה, אכן יש לאדם המאמין בתורה בדורנו קונפליקט נורא, איך ליישב את אמונתו בתורה עם אמונתו בערכי התרבות שלנו, הרי לא יתכן שתורת האמת תצדיק מה שלא מוסרי בעינינו היום, זה מניע אמיתי ונכון לפרשנות, זה ללא ספק היה המניע של חז"ל ואולי גם הרמב"ם לפרש את התורה מחדש, בשבילו פילוסופיית אריסטו היתה האמת של מדעי הטבע כמו של המטאפיזיקא ולא יתכן שהתורה לא תתאים לזה, (היום מתוך הנסיון הזה אנחנו נמנעים מלראות אפי' בתיאוריות של מדעי הטבע אמת מוחלטת ואנחנו מודעים שהכל יכול להשתנות במאות השנים הבאות).

 כל זה טוב ונכון בנוגע למניע, השאלה שלי היתה על מה שיוצא מתוך זה, היום בניגוד לחז"ל ואולי גם הרמב"ם אנחנו מודעים לשינויים האלה במדעים ובעיקר בתרבות, וכמו שציינת בהערה שלך, והתוצאה היא שאנחנו מודעים שבכל דור התורה מתפרשת באופן אחר, וזה הרי לא יתכן כשהפרשנות סותרת, אתמול התורה אמרה שעבדות מוסרית היום היא אומרת שהיא איננה, אתמול משכב זכר הוא תועבה היום הוא..., כך שבמבט הכולל יוצא לנו שהתורה היא כלי ריק לגמרי שמתמלא מערכים סותרים, אנחנו מודעים שאין לתורה הזאת ערכים משלה, והטקסט מאבד את משמעותו, ואיננו עוד המצפן המוסרי שלנו.

אז נכון, המניע הוא נפלא, אבל התוצאה עגומה.

אני מקווה שתתייחסי לנקודה הזאת בדיוק.
 

[ספקן,

זה בדיוק מה שטענתי בעצמי - שהיום קיימת מודעות שלא הייתה קיימת בעבר, וקשה להתעלם ממנה. למרות זאת, אני לא חושבת שמסקנתך היא היחידה ההכרחית, ואני באמת מאמינה שלא היא המסקנה של מי שממשיכים לפרש ולפסוק הלכה (בכל העדות והזרמים, אגב). אני חושבת שיש כמה דרכים להתמודד עם המציאות (שעליה שנינו מסכימים):
א. ליצור הפרדה - ברמה האישית, אצל הפוסקים והפרשנים - בין שני הצדדים בנפשם ובזהותם (הצד של "הפרשן/פוסק" והצד של "המודעות" המדעית-חברתית-תרבותית), מה שקרוי בלע"ז Compartmentalization
. הפרדה זו מאפשרת להתגבר על מה שעלול להיחוות כדיסוננס קוגניטיבי. הפרדה דומה במידת מה תוכל למצוא אצל חוקרי מקרא (או תלמוד, או הלכה) אורתודוקסים, שיכולים לומר דברים מרחיקי לכת ברמה המחקרית ועם זאת לשמור על אמונתם ועל אורח חייהם הדתי.

ב. להכיל את המציאות הזו עצמה בתוך התהליך ה"דרשני". כלומר, להבין כי זו "האמת" המובנת לנו כיום, וכיוון שאנו מחוייבים לראות בתורה את ראי המציאות והאמת - להבין כי זה מה שהתורה מכוונת אליו. כלומר, לקרוא את התורה (במובנה הרחב) כמאפשרת (ואפילו דורשת) ריבוי דעות, הכרה בהתפתחות מחשבתית ומוסרית וכו'.

האופציה שאתה מציע כמסקנה היא בודאי אפשרית, ואולי לגיטימית (מבחינה מחקרית, למשל), אבל אינה יכולה להוות ברירה בעבור האדם המאמין והמחוייב.

(אגב, אם גם אתה מכיר בכך שזה בדיוק מה שעשו חכמי המשנה והתלמוד, ומה שעשה הרמב"ם - מדוע אתה לא הגעת למסקנה שאתה מתאר בעצמך? איני מכוונת כאן לשאלה אישית, אלא כדוגמא לכך שאנשים מאמינים ומחוייבים מוצאים פתרונות למצוקות מסוג זה, גם אם הם נאלצים להשתמש בכל כישורי היצירה והדמיון שלהם...)]

אמש
מה מהניע למחוייבות לתורה ולא לחמורבי?

אמשלום
אני משאיר לך את המילה האחרונה, למרות שאני לא יכול להסכים, אני חייב לומר שלעשות כל כך הרבה עבור אמונה שמבוססת כל כך מעט מעורר בי הערכה.
תודה על אורך הרוח ועל ההשקעה.