נשים המניחות תפילין - סערה בארה"ב ודעת הר' שכטר

בספר המשכיל לתלמיד מהרמ מרוטנבורג מובא כי מ"ע שהז"ג חובה באישה שאין רשות בעלה עליה חוץ מתפילין (שנאמר בהם ויראו ממך- לשון זכר (צ"ע מאי שנא  מוהיו לאות שכנ"ל)) וחוץ מציצית (שנאמר בנ בנ"י ולא בנות) 
מובא בקובץ ישורון כרך כו

מה שמעניין בכל התנועה הזו היא המוטיבציה אצל הנשים להנחת תפילין, 
אם המוטיבציה היא פמיניסטית, האם אין כאן סתירה פנימית, להשתמש במצות התורה נגד מה שיוצא לכאורה מהתורה עצמה על נחיתות האשה ביחס לגבר.
אם זה רצון להוסיף מצוות, האם הן מקיימות כבר את כל שאר המצוות כהלכתם שמה שחסר להן עכשיו זה הוספה, הגברים עצמם בקושי מסתדרים עם כל המצוות והן מבקשות עוד ?
האם זה לא חלק מטרנד של חיפוש ריגושים דתיים ?
ר"ה עצמו כבר לא מספק ריגוש אז הולכים לאומן, ההלכה לא מספקת אז מחפשים חומרות, התפילות אינם מרגשות אז פרק שירה או נשמת, והיינו טעמא דקברות צדיקים, והיינו טעמא ד... וכו'. 

תוקן על ידי oפקן ב- 02/03/2014 22:53:02

[ספקן,

איני יודעת מה המוטיבציה של נשים להניח תפילין (אני מניחה שהיא דומה למוטיבציה של גברים לעשות זאת), ולכן אין לי תשובה לשאלתך. למרות זאת, חשוב לי להעיר על ראשית דבריך -
א. דומני שאתה משתמש במילה "פמיניסטי" מבלי להבין את מלוא משמעותה ואת ריבוי התובנות וההשקפות המוכלות בה (אם זה מעניין אותך, נכתב על כך הרבה מאוד אפילו כאן בפורום ואתה מוזמן לעיין).
ב. אישה פמיניסטית דתייה (יהודיה) אינה חושבת שהפמיניזם שלה הוא "חיצוני" לתורה, או שהתורה גורסת "נחיתות האישה ביחס לגבר". אם היא מאמינה בא-להים וחשה מחויבת לתורה ולמצוות, מדוע שתאמין שא-להים ותורתו מדברים "נגדה"? האם ציונים דתיים חשים סתירה פנימית בין הציונות (שהיא תנועה פוליטית שיסודותיה הרעיוניים "חיצוניים" לתורה) ובין התורה? האם מי שמאמינים כי אסור להם בשום פנים ואופן להתגייס לצבא חשים סתירה בין אמונה זו ובין התורה? ברור שלא - כל אחד מהם בטוח שיסודות אמנותו נמצאים בתורה ממש. לכולנו אידיאולוגיות ותפיסות מוסריות שהתפתחו הרבה אחרי שניתנה התורה, ואם אנחנו מחויבים לה אנחנו גם מאמינים שהיא מכילה אותם (ואולי לפעמים יש צורך להתאמץ כדי למצוא אותן שם, או "להבריג" וכו'). כשנטילת עין הפוגע בעין חברו נחשבה צודקת ומוסרית, זה מה שהבינו שכתוב בתורה, וכשהדבר הפך בלתי מוסרי או צודק, פתאום היה ברור שהתורה טוענת ש"עין תחת עין - ממון"; כשעבדות הייתה הבון-טון בעולם, מצאו לכך סימוכין בתורה, וכשהיא הפכה מוקצה מחמת מיאוס בעולם הכללי, התורה הפכה למתנגדת לעבדות. זה טבעה של היהדות.
ג. הטענה על "האם הן כבר מקיימות את כל שאר המצוות" וכו' היא פופוליסטית, דמגוגית וצבועה. נניח שהן מתחילות את מסע ההתחזקות שלהן בדת (או לא - הרי אינך יודע באמת) מהמצווה הזו - האם לו היו מתחילות את התחזקותן מהתעטפות בטלית או מתלמוד תורה (ורובן המכריע, הרי עושות גם זאת וגם זאת, כולל הרבה מצוות אחרות), לא היית שואל את אותה שאלה בדיוק? וחוץ מזה, אני מכירה לא מעט גברים שאינם מקיימים אף מצווה זולת הנחת תפילין, האם גם אותם תשאל שאלה זו?]

האם גם שאלו את הנשים למה הן רוצות לסמוך, לשמוע קול שופר או לנענע לולב?

אמשלום
אכן, זאת הסיבה שלא שאלתי על הנשים הרפורמיות שמניחות תפילין, לפי התפיסה הרפורמית שסוברת שפרשנות חז"ל על עין תחת עין היא שינוי מודע ממה שנמסר למשה מסיני ושכך ראוי לשנות את התורה ולהתאימה לערכי התרבות של כל דור ודור בהחלט ניתן לשנות ולעדכן גם את תפיסת האשה כנחותה שקיימת בתורה, אין לי גם דבר נגד תנועת הרפורמה בעצמה ואיני מבין מדוע בארץ מצירים את צעדיהם, אני כצרפתי אמון על הדברים המיוחסים לוולטיר שגם אם אני סבור שהשני טועה איאבק שיוכל להשמיע את דעתו, מה גם שבאופן אישי אינני סבור שהרפורמים טועים יותר מהאורתודוקסים אלא שאין כאן המקום לזה.

שאלתי היתה על הנשים האלה מהתנועה האורתודוקסית מודרנית בארצה"ב, שלא נראה לי שישכרו את שרותך להגתם, האורתודוקסיה מסרבת לקבל שום שינוי בתורה אם לא כפרשנות שנמסרה למשה בסיני, כלפי אלה שאלתי, הרי תורה שמעמידה כבר בבראשית את תכלית יצירתה של האשה כ"עזר" לאיש ולא כהויה לעצמה ברור שהיא רואה באשה יצור נחות לעומת הגבר, ומכאן כל ההלכות שנובעות מההנחה הזו, כמו ברכת שלא עשני אשה שכנראה שנשים אלה מברכות כשהתפילין לראשן, אז קבלת התפיסה הזאת עומדת בסתירה גמורה לרצון הפמיניסטי הזה להשוואה בין איש לאישה בעניני דת ומצוות.  

מואדיב

לא התכוונתי בשום אופן להטיח בהם ביקורת, אלא להעמיד לדיון את התופעה הזו, האם אתה סבור שאין ראוי לחקור את שורשיה הפסיכולוגיים והסוציולוגיים של תופעה כזו כמו תופעת החומרות החרדיות או כל תופעה אחרת ?

למה יגרע?

[ירוחם,

מה הקשר של "נשות הכותל"? נשם אורתודוקסיות (ורפורמיות וקונסרבטיביות) מניחות תפילין ועוסקות בשאלה הזו כבר עשרות רבות של שנים. קבוצת "נשות הכותל" מורכבת - בין היתר - מנשים אלה (או מצאצאיותיהן האידיאולוגיות) וממש לא להיפך...



ספקן,

א. אד-הומינם אינו יאה ל"ספקנים"...
מה הקשר לרפורמה? בדבריי לא הבעתי שום עמדה רפורמית, וכל מה שאמרתי מקובל ומדובר בחוגים נרחבים באורתודוקסיה. אם חשבתי קודם לכן שאינך מבין לאשורו את תכולת המושג "פמיניזם", כעת דומני שגם אינך מכיר את תכולת המושג "אורתודוקסיה"... 
ב. האם אי אפשר להבין את "עזר כנגדו" כהגדרת תפקיד שוויונית? בודאי ובודאי שאפשר, במיוחד אם זו עמדתך האידיאולוגית מראש, וברור לך שהתורה (אליה אתה מחויב) מכוונת לרמה המוסרית הגבוהה ביותר. אתה מוזמן לעיין, למשל, בספר המעניין "דרשוני" (בעריכת תמר ביאלה ונחמה מינץ-וינגרטן, הוצאת ידיעות ספרים), המכיל מדרשים מודרניים שיצרו נשים (רובן המכריע אורתודוקסיות) - יש שם כמה וכמה מדרשים על הפסוקים שהזכרת, ובהם דרשנות למדנית (שלא מביישת את הורותיה בא"י של המאות הראשונות לספירה), הקוראת את הפסוקים באופן שמתאים לאידיאולוגיה של הדרשניות (בדיוק כמו הורותיה וע"ש). 
ובכלל, למה להתרכז בפרק ב', כשאפשר להתחיל מבראשית ממש - האם בפרק א' לא נאמר "זכר ונקבה ברא אותם"? האם אין זה שוויוני בעיניך? ולמה ללכת אחר התרגומים והפירושים הנוצריים שקראו את סיפור העץ והפרי כגנאי לאישה וכהוכחה לנחיתותה המובנית, בנוסף להיותו ראייה לחטא הקדמון? אם כבר שאיבה ממקורות "חיצוניים", מדוע לא מאידיאולוגיות פמיניסטיות?
ג. איני יודעת אם הן מברכות "שלא עשני אישה", ובהחלט ייתכן שהן מברכות "שעשני אישה" (כמו שנמצא בסידורים מימי הביניים, או בנוסח אחר - "שעשני אישה ולא איש"), או נוסח אחר, שאינו "חיצוני", כמו - "שעשני בצלמו" וכו'.]