נשים המניחות תפילין - סערה בארה"ב ודעת הר' שכטר

אמשלום
ושוב אני חוזר על שאלתי, האם יש גרעין נצחי, האם צריך אותו, ומה הם גבולות הגזרה.

ר' מיכי

ברוך שובך למחוזות האורתודקסיה.

בסופו של דבר אתה מושך את חתימתך מהאמירה הזאת,

 ״כשנטילת עין הפוגע בעין חברו נחשבה צודקת ומוסרית, זה מה שהבינו שכתוב בתורה, וכשהדבר הפך בלתי מוסרי או צודק, פתאום היה ברור שהתורה טוענת ש"עין תחת עין - ממון"; כשעבדות הייתה הבון-טון בעולם, מצאו לכך סימוכין בתורה, וכשהיא הפכה מוקצה מחמת מיאוס בעולם הכללי, התורה הפכה למתנגדת לעבדות. זה טבעה של היהדות״.

כאן מדובר בפירוש על שינויים שנובעים ממהפכות תרבויות וערכי מוסר חדשים ולא שינוי מציאות.

בנוגע לשינוי במציאות, לא כל כך ברור, אם המציאות שונה לגמרי ואינה נכללת כבר במציאות של התורה אז הדברים פשוטים ולא צריך שום פרשנות חדשה, הרי הש"ס וההלכה מליאים מזה, ואם המציאות אותה מציאות אלא שהטעם כבר לא שייך זה תלוי בנידון דרשינן טעמא דקרא או לא ובאיזה מקרה וכו', בשני המקרים אין אנו זקוקים לשום פרשנות חדשה, התורה עומדת במקומה והמציאות החדשה היא שיוצאת.

האם בגלעד דנפישי רוצחים וביטלו חיוב מיתה ניתנה פרשנות חדשה ?
 

מואדיב
דין הפרוזבול אינו שייך לכאן, זה אמנם עקיפה של רצון התורה אבל זה נעשה תוך קיום מלא של כללי ההלכה בעתיקים.

מיימוני
תודה על קבלת הפנים, ברוך הנמצא.
השאלה היא אמנם מתחום המחקר הפסיכולוגי והסוציולוגי, אבל בעיקר הדיון הוא האם מדובר כאן בתופעה של התעוררות דתית או מסוג אחר לגמרי, וכמו שהעירו עוד פה האין זה השתמשות בסמלי דת למאבקים אחרים.

כמובן שתביעת הנשים לקחת חלק אקטיבי בחיי הדת בשווה לגברים היא לגטימית וצודקת לגמרי, רק שהנסיון הפתטי להכניס את תפיסת השיויון בין המינים לתוך תורה שבצורה מפורשת מעמידה את האשה כנחותה ביחס לגבר הוא קצת מעורר רחמים, המאבק הפמיניסטי הוא מאבק נגד דעות קדומות, והתורה הרי מליאה בדעות שכאלה, אז או שרואים בה אמת אבסולוטית ומקבלים אותה לגמרי או שנאבקים גם בה, אני לא רואה דרך ביניים.

  בנוגע לדבריך על כל אותן הלכות שיסודן בתפיסת האשה כנחותה, שאינן אמת אבסולוטית אלא התפיסה התרבותית של אותה תקופה, נדמה לי שאחרי ההבהרה של מיכי אמשלום תשמח מאוד לצרף אותך לחזלי"ה, אבל אז אתה מוזמן להפשיל שרוולים ולהיפטר מכל אותן הלכות שהן ביטוי לתקופה ארכאית בעלת דעות נבזות על מעמדה של האשה. 

ספקן
גם הוראת שעה נכללת בכללים העתיקים, וגם עקירה כמעט נצחית כמו ביטול תקיעת שופר בראש השנה שחל להיות בשבת.

[בע"ב,

"הגרעין הנצחי" הוא התורה עצמה והמחוייבות להישארותה רלוונטית, ויותר מזה - אמיתית (ראה יומא סט ע"ב)- בכל דור. מי שמאמינים שהתורה היא ההנחייה האולטמטיבית לחיים, חייבים לחבר אותה (בכל מקום ובכל דור) לחיים שלהם. לא פעם זה כרוך ביצירתיות רבה, אולם מי ששומר על הקשר בינו ובין הלשון היהודית (לשון=שפה ממש, דרכי חשיבה, קטגוריות חשיבה וכו') רואה את עצמו כחלק מ"סיפור שרשרת", גם כשהוא מוסיף "פרק" נוסף לסיפור זה (ועיין בדברי רונלד דוורקין על המשפט בכלל); כתוצאה מכך, גם אחרים יראו בו כזה, במוקדם או במאוחר, בהתחשב ב"גבולות הגזרה" (ראה למטה).
"גבולות הגזרה" הם בעיקר גבולות פוליטיים וסוציולוגיים, ואלה, כידוע, משתנים כל הזמן...]
 

אמשלום
וכאשר קיימת התנגשות?