נשים המניחות תפילין - סערה בארה"ב ודעת הר' שכטר

[בין מה למה?]

בפרוזבול הרי הגמ' עצמה דנה בגיטין לו "ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית ותקין הלל דלא משמטא ?"
ופירש רש"י "ועקר דבר מן התורה"
הרי מפורש שלפי חז"ל אין לעקור דבר מן התורה ע"י פרשנות בלבד אלא אם יש דרך שמתאימה לגדרי ההלכה כמו שמבואר בגמ' שם ניתן להפוך אותה לסיסתמטית, פשוט הוא שלמרות שעבורנו הרבה מן הפרשנות שלהם היא שינוי בעצם אבל הם לא היו מודעים לכך, הם פירשו את התורה בצורה אנכרונית וסברו שכך נמסר למשה מסיני.
עד עכשיו לא הובאה שום ראיה מהש"ס עצמו שחז"ל היו מודעים לשינוי שבפרשנותם.
הוראת שעה אכן מעוגנת בהלכה כמו דין עקירה בשב ואל תעשה משום תקנה, כשחכמים עקרו בשב ואל תעשה לא פירשנו כלום אלא הודו שזה עקירה בגדרים שהיה בעיניהם אפשרי במסגרת כללי ההלכה .

תוקן על ידי oפקן ב- 04/03/2014 16:42:55

אמשלום למה טפשיים או מיותרים, אפשר גם וגם (זה ממש רק בצחוק!) הדוגמאות שהבאת אינן מראות מאומה כי עין תחת עין מתפרש כבטוי שנקטה תורה (ראי בדומה חזו"א אבהע"ז כ"ב לגבי ענין אחר, (אם אין לך אשלח לך לינק). פרוזבול זו תקנה עוקפת כמכירת חמץ. אבל חייבים להשאר בתוך פרשנות מינימלית של המילים ולכן כתבתי לבעב שאי אפשר להתיר נידה מסברות כאשר התורה אסרה במפורש. ירוח – זה הכל... בע"ב ניסה לתלות בטעמי המצוות ובערכיהם ועניתיהו שזה רק כל עוד אתה משחק במגרש של המילים ולא מעבר

אמשלום
בין המחוביות האולטימטיבית לתנאי החיים, קשה לי להאמין שתוכלי לחמוק מזה.

ת"ט
האם הכלל שלך הוא שמור את החבית ושפוך את יינה?

בעל
וכי אכפת לה' שוחט מצואר או מעורף, לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן. המחוייבות  והעול זה הכל. החבית היא היין. 

מה טוב בעול?

אמשלום.
לא ביקרתי את המניע הדתי של הפמניסטיות.
בקורתי כוונה כלפי השימוש במצוות, ככלי שרת לקדם אג'נדות שונות ולא משנה מהם.
(גם אנשים שמשתמשים במצוות כסגולה, למשל מניחים תפילין כדי שיגנו עליהם ועוד, יש בזה משום עשיית התורה קרדום לחפור בה,למרות שאין ספק שלהישאר בחיים, זה ענין בעל חשיבות גם מנקודת מבט תורנית)

[ת"ט,

א. "למה טפשיים או מיותרים, אפשר גם וגם" - בודאי ובודאי שאפשר, ורבות הדוגמאות מספור 
ב. "חייבים להשאר בתוך פרשנות מינימלית של המילים" - ברור, אבל יש כ"כ הרבה שיטות פנים-הלכתיות להשתמש בפרשנות ה"מינימלית" של המילים ועם זאת לשנות את משמעותן הפרקטית באופן מוחלט (באופן הפשוט ביותר ניתן לעשות זאת באמצעות מיני אוקימתות ו/או באמצעות הטענה האולטימטיבית של "נשתנו הטבעים" או בפשטות - המציאות היום/במקרה הספציפי הנדון כעת שונה לגמרי מהדברים אליהם כוון החוק לכתחילה; אבל יש כמובן הרבה שיטות אחרות). זו לא המצאה רפורמית (ל"ע) וכך נוהגת ההלכה ונוהגים פוסקי ההלכה מימים ימימה. כאשר יש רצון - יש יכולת.



בע"ב,

למה להתחמק? להיפך! זה בדיוק העניין ואלה הנקודות היצירתיות והמרתקות ביותר (במבט "חיצוני"), והמשמעותיות ביותר (במבט "פנימי"). כל שדה הפעולה נמצא במרווח בין שני אלה ובמקומות המפגש שלהם. להבנתי, היהדות (והיהודים, כבעלי זהות "נפרדת" ועצמאית) שרדה רק מפני שהצליחה להפוך את השדה הזה לחי, נושם ובועט. הוא לא היה כזה לו היו מוותרים על אחד משני ה"קצוות" באופן מוחלט.



אלחנן,

בדוק שוב את דבריי וראה שגם אני כיוונתי בדיוק לאותו סוג עשייה (אבל הדוגמא של "קמע" קלה מדי - נסה להחיל את עמדתך כלפי אלה המאמינים שמדינת ישראל היא קודש/כפירה ממהותה...)]

אנסה שוב: לא ביקרתי מניעים דתיים לאידואלוגיות כאלו או אחרות.
אלא על שימוש במצוות שאין להם קשר לאידואלוגיה אותה מנסים לקדם באמצעותם.

תוקן על ידי אריאל73 ב- 04/03/2014 22:39:15

[אלחנן,

תודה על הדיוק שלך. כעת אני מבינה טוב יותר את כוונתך (אני חושבת).
שאלת הקשר או אי הקשר היא שאלה של השקפה. ראשית עליך להבין מה האידיאולוגיה אותה מנסים לקדם (או: שבה מאמינים), שנית עליך להבין מה משמעות אותן המצוות הספציפיות (או המצוות בכלל) בעבור בעלי אותה אידיאולוגיה, רק אח"כ תוכל לקבוע האם יש או אין קשר ביניהם. ממה שכתבת עד כה, איני בטוחה שמילאת את שני השלבים הראשונים ולכן, דומני שקביעתך (השלב השלישי) אינה מבוססת.]

ספקן