|
|
| נשלח ב-5/3/2014 12:47 |
 |
| |
את הרציו של שאר ההוגים איני יודע
לגבי הר"מ - כבר פקיעא שמי' שאינו מתכוין למה שהוא אומר. כשזה נאמר בהטיה שמאלה שה נועז ומעניין. אז גם ימינה.
(ויתכן שהר"מ מדבר בשתי מישורים זה וגם זה. לא יתכן שאדם כמוהו חשב ששיטת טעמי המצוות מכסה את העסק)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2014 13:56 |
|
| |
| אמשלום כתב: |  | [ת"ט,
ב. "חייבים להשאר בתוך פרשנות מינימלית של המילים" - ברור, אבל יש כ"כ הרבה שיטות פנים-הלכתיות להשתמש בפרשנות ה"מינימלית" של המילים ועם זאת לשנות את משמעותן הפרקטית באופן מוחלט (באופן הפשוט ביותר ניתן לעשות זאת באמצעות מיני אוקימתות ו/או באמצעות הטענה האולטימטיבית של "נשתנו הטבעים" או בפשטות - המציאות היום/במקרה הספציפי הנדון כעת שונה לגמרי מהדברים אליהם כוון החוק לכתחילה; אבל יש כמובן הרבה שיטות אחרות). זו לא המצאה רפורמית (ל"ע) וכך נוהגת ההלכה ונוהגים פוסקי ההלכה מימים ימימה. כאשר יש רצון - יש יכולת.]
תלמידטועה כתב:
אמשל
בקצירת האומר - זה לא מה שעשו הנוצרים? |
|
[ת"ט,
בודאי שזה מה שעשו הנוצרים הראשונים (ואולי גם אח"כ - אני לא כ"כ מכירה)! הם הרי היו יהודים, וכך בדיוק נהגו היהודים בתקופתם - האם לא זה מה שעשו התנאים? (האם לא זה מה שעושים כל פוסקי ההלכה בכל הדורות?)
כפי שאמרתי לבע"ב לעיל, "גבולות הגזרה" הם ע"פ רוב (באנדרסטייטמנט היסטרי) פוליטיים וסוציולוגיים. ה"החלטה" מה "בפנים" ומה "בחוץ" אינה תלויית תוכן (גם אם "המחליטים" חושבים שזה כך ומתרצים בכל תירוץ שבעולם שזה כך), אלא תלוייה כמעט לחלוטין באד-הומינם, אם לא אישי ממש אז "קבוצתי". טבע האדם לא השתנה באלפיים שנה, ואפשר לראות זאת היום - רבנים שגדלו ב"שכונה" "שלנו", לבושים "כמונו" (ועדיף עם שמות משפחה דומים ל"שלנו") יכולים להגיד הרבה מאוד דברים שיתקבלו כלגיטמיים (לפחות, אם לא כ"דעת תורה הנכונה"), בעוד רבנים אחרים - אפילו הם אורתודוקסיים - יזכו לדחיפה אל מחוץ לגדר הלגיטימיות בכינוי "ניאו רפורמיים" ודומיו.
באופן פשטני להחריד:
מה שקרה עם אותה קבוצת יהודים משיחיים במאה הראשונה לספירה, שהייתה רק אחת מהרבה קבוצות דומות, הוא שהם רצו יותר כוח פוליטי ועל בסיס זה "התנגשו" עם קבוצה אחרת בעלת הכוח באותו הזמן. בשל כך הם נדחו ונדחקו אל מחוץ לגבולות הלגיטימציה של אותה קבוצה, ומשקרה כך - שתי הקבוצות המשיכו להתפתח (מבחינה תיאולוגית, דתית ופוליטית) בנפרד והתרחקו זו מזו במובנים אלה. לכן ההבדלים התיאולוגיים והדתיים בין הקבוצות נראים עצומים ממרחק הזמן (והתודעה הפוליטית) שלנו, אבל אם תחשוב על כך, גם בתוך ה"יהדות" של חז"ל יש הבדלים עצומים של עמדות תיאולוגיות ודתיות, ובכל זאת יש כאלה ש"מחובקים" פנימה ויש ש"נדחקים" החוצה. למה? פוליטיקה וכוח.
חשוב לי לציין, שאיני רואה בכך רע כלשהו, זה פשוט האופן בו העולם מתנהל, ואני מאמינה שצריך להכיר בכך, אם רוצים להבין את מקומנו בתוכו.]
תוקן על ידי אמשלום ב- 05/03/2014 13:58:20
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2014 15:02 |
|
| |
בפרפרזה על אמרתה של נחמה ליבוביץ, אמונותי ודעותי - אמת לאמיתה, אמונותיו ודעותיו של האחר - כח ופוליטיקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2014 15:09 |
|
| |
[ספקן,
אם כיוונת לתאר את עמדתי, הרי ששגית בפרט קטן -
אני כיוונתי דבריי לכל ה"קבוצות" תמיד - גם לאלה שאני חשה שייכת אליהן.]
תוקן על ידי אמשלום ב- 05/03/2014 15:11:14
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2014 16:24 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | אםשלום
עמדתך כלפי אלה המאמינים שמדינת ישראל היא קודש/כפירה ממהותה...)]
כרבה את אמורה לדעת, כי את כ250 מצוות מתוך 613 המצוות. אי אפשר לקיים בלי מדינה ,
ולכן יש למדינה מעמד של מכשירי מצווה. אם כל המשתמע מכך. |
|
נכון גם לגבי איבר מין גברי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2014 16:37 |
|
| |
נכון מאד- היום נשבעים על ספר התורה- בזמן האבות היו נשבעים על איבר.
בזמנו התפלאתי למה הולכים עם הציצית בחוץ להראות לכולם כי מקיימים את המצווה,
ולמה לא עם המילה שהיא מצווה יותר גדולה?
עד שגיליתי שיש הרבה אנשים המוכרים לך, שהם הולכים כן עם המילה בחוץ , מה שבולט אצלם בצוורון מהחולצה זו המילה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2014 11:24 |
|
| |
ירוחם, היו נשבעים על האבר בגלל הברית, לא בגלל דינו כמכשיר מצווה כי מכשיר מצווה בו אין בו קדושה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2014 11:36 |
|
| |
יינן וזאת מנין לך  הכותב כיון רק לקדושת האבר,, ואני כיונתי רק לצחוק. נישט המקור לדברייך הוא הסיפור על השקל ותריא שהתקיים בישיבה.- אם קילאע זה משא או קישוט, אמרו הראשונים- זה משא. שאלו האחרים, אם זו משא, איך מותר לצאת איתו בשבת? אלא אמרו- כיון שמותר לצאת איתו בשבת שמע מינה -קישוט-. שאלו הראשונים אם זה קישוט? למה שלא ילך איתו כקישוט.בחוץ. השיבו- בכדי לא לבייש את מי שאין לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2014 08:23 |
|
| |
אמשל
היות ועמדה נפשית קשה להוכחה אתרכז בעניין מציאותי. לטעמו של ישו "אין מצב" של הלכה כופה, של קיר אטום בו אין ברירה ויש לציית. הכל, אבל הכל, נתון לפרשנות. התוצאה היא שלא התורה מחליטה אלא האדם
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2014 09:01 |
|
| |
ת"ט,
לכאורה לא האדם אלא מערכת ערכים שיכולה להיות 'כופה' לעיתים. אגב, גם ל'תורה מחליטה', קדמה החלטת האדם לקבל את החלטת התורה. בקיצור: בראשית היה האדם המחליט.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2014 09:22 |
|
| |
ספרן
כשאתה על אי בודד, לא כשאתה בחברה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2014 09:44 |
|
| |
בע"ב, נא באר.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2014 10:03 |
|
| |
ספרן
אחרי ההחלטה הראשונה, האם תיתכן מציאות של קיר חוסם (שאינו קיר מוסרי)? ביהדות האורתודוקסית כן. אצל אמשלום לא
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2014 10:21 |
|
| |
תלמיד, שלוש הערות:
1. תירוצך האחרון מרוקן מתוכן את הטענה שלך. מה זה משנה כמה החלטות אדם מקבל? אני אומר שהאדם האוטונומי החליט החלטה אחת שאין לסור ממנה: ללכת כפי שמה שנראה לו. מכאן והלאה הוא עומד בפני קיר.
2. לעצם דבריך, אתה מערבב בין השאלה האם האדם יכול לפרש את התורה לבין השאלה האם האדם יכול לקבוע את תכניה. כשאדם רואהנ לעצמו זכות וחובה לפרש את התורה אין זה אומר שהוא לא כפוף לה. אלא שתוכנה הוא שאלה של פרשנות, ולכן הוא נדרש לפרשנות כדי להבין למה הוא כפוף. זה לא אותו דבר כמו אדם שמכניס את כל מה שהוא רוצה לתוך התורה. האדם מכניס את מה שהוא מבין שהתורה רוצה לתוך התורה. הבדל דק של שמים וארץ. אתה צודק שיש חשש שאם ניתן לאדם חופש פרשני הוא עלול להיכשל בחוסר יושר ולהכניס פנימה את כל מה שירצה. אכן חשש נכבד, אבל חששות אינן המצב המציאותי עצמו. זה שאני חושש שיהרגו אותי אינו אומר שהרגו אותי.
3. אם אתה חי באשליה שיש איזושהי קבוצה או אדם בעולם שלא פועלים על פי פרשנות אלא על פי התורה כשהיא לעצמה, מי אני שאפריע לאשליה חביבה זו.
|
|
|
|
|
