הרב הלפרין. צלם: מאיר אלפסי, באדיבות COL

'עובדה'. 

מילה אחת קטנה במילון העברי. בני תמותה רגילים יכבדו אותה, יחששו מפניה, יתחשבו בה ויְשַנו בגינה את החלטותיהם. אך לא הם. בעיניהם זו מילה מגוחכת ונלעגת. הם בזים לה, חסינים מפגיעתה. אתה מטיח בפניהם את המילה 'עובדה', והם כמו עונים לך בזלזול מתנשא: "אנחנו איננו מניחים לעובדות לבלבל אותנו"... 

לכן אין טעם להתווכח עם מאמרים כמו של גדעון לוי ה'מפורסם' מ'הארץ', ומאותה סיבה גם לא מצאתי לנכון עד היום להתייחס למקבילו החרדי. שניהם מוּנָעים מאותה שנאה; בעיני שניהם הפלסטינים תמיד צודקים והישראלים תמיד אשמים; לשניהם יש כנראה אותם מניעים (כלכליים או אחרים) הממריצים אותם להפנות עורף לבני עמם ולהזדהות ולשרת את האוייב. והעיקר, כמובן: שניהם לא מניחים אף פעם לעובדות לבלבל אותם. 

העובדה שהחלטתי לחרוג ממנהגי ולהתייחס לדברים שפרסם גדעון לוי החרדי, נובעת מכך שלאחרונה הצטרפו אליו כל מיני קלמנוביצ'ים למיניהם, עטורים באיצטלא כזו או אחרת, המייחלים (בגלוי!) למותם של לוחמי צה"ל. גם לבלרי שופרות התעמולה שלהם מגוייסים בזמן האחרון כדי להחדיר בציבור החרדי את הקביעה ה'השקפתית' כי חיילי צה"ל הם 'האוייב האמיתי'. 
אל מול חילול השם שכזה, ההולך וגובר, אי אפשר לשבת בצד ולהחריש. 

כשגדעון-לוי-הלברטל מציינים כי ישראל עוסקת מאז קיומה רק במלחמה, ומעולם לא עשתה ניסיון להגיע לשלום – אין טעם להזכיר להם כי שום מדינה בעולם לא עסקה באינטנסיביות כזו בניסיונות להשיג שלום כמו ישראל. אין גם טעם לשלוח אותם לבתי העלמין ברחבי הארץ כדי להניח זר פרחים נורבגי, תוצרת אוסלו, על אלפי המצבות של 'קרבנות השלום'. 

כשגדעון-לוי-הלברטל קובעים כי כל שפיכות הדמים והמלחמות של מדינות ערב והארגונים הפלסטינים נגד ישראל נובעים מהכיבוש ומההתנחלויות – אין טעם לנסות, בעברית קלה למתחילים, לספר להם כי כל ארגוני הטרור 'לשחרור פלסטין' הוקמו ונוסדו בטרם היה בידינו אפילו מטר אחד של 'שטח כבוש' ולפני שהוקמה ההתנחלות הראשונה. (לזכותם של ארגוני הטרור הפלסטינים יש לומר כי הם לפחות אינם מנסים לרמות. הם כותבים ומצהירים מעל כל בימה שמבחינתם צריך 'לשחרר את כל פלסטין' ואין שום הבדל בעיניהם בין חברון לרמלה ובין שכם ליפו.) 

'להיכנע לחמאס', דורש גדעון-לוי-הלברטל, בלי להתבלבל, גם לא מהעובדה שבכל החומשים עם רש"י כתוב "הבא להרגך השכם להורגו" – ולא "השכם והיכנע לו". 

"קדושת החיים עדיפה מקדושת האדמה", ממשיכים להטיף לנו הגדעונים-הלברטלים, כאילו מאום לא אירע מיום שבו הושמע לראשונה המשפט ה'השקפתי' הזה עד היום; כאילו לא נהרגו אלפים ונפצעו רבבות כתוצאה מ'מסירת האדמה' ההשקפתית. אם נבקש מהם לעדכן את סיסמתם לאור המציאות והניסיון – ל"קדושת החיים עדיפה על קדושת השלום וההתנתקות" – הם יבוזו לנו ולעובדות שנטיח בפניהם. כי לעולם לא יניחו לעובדות לבלבל אותם.

הציבור הדתי והחרדי וגם המסורתי – הוא בדרך כלל ציבור ריאלי ומפוכח. הוא מורכב מיהודים שחדורים בהכרה כי "לא ככל העמים בית-ישראל". היהודים הללו רוצים אמנם, בכל ליבם, לחיות בשלום ובשכנות טובה עם כל העמים שעל-פני תבל, ובוודאי עם השכנים המקיפים אותם, אך הם מודעים לכך כי את 'שנאת-עולם לעם-עולם' לא ניתן לבטל על-ידי ויתורים והתקפלות ומכירת חלקי ארץ. 

הם ה'שפויים' האמיתיים. הם יודעים היטב כי שנאת הישמעאלים אלינו אינה נובעת מישיבתנו בחברון או בשכם, ומשום כך הם ראו את המציאות האמיתית והכירו בכך שהשנאה לצערנו לא תופחת במאומה אם נמסור את המקומות הללו לידי הזדים ונתנתק מעזה. אדרבה – תאוות ההשמדה והחיסול שלהם תגבר שבעתיים. 

האנשים ה'מיסטיים', הלא-שפויים, הם ההלברטלים למיניהם. הם ראו במו עיניהם כיצד הוויתורים המפליגים ביותר שנעשו על-ידי הממשלה הוותרנית ביותר שלנו, הביאו דווקא לפיגועים הרצחניים ביותר שידענו מאז קום המדינה. הם רואים היום את אלפי הטילים המשוגרים לישראל בעקבות ההתנתקות – ובכל זאת לא עוצרים ומכירים בטעותם. 

כבר אמר ינאי המלך שאין להתיירא מהפרושים ולא מהצדוקים, רק מהצבועים "העושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס". 

שיטת סאטמר ונטורי-קרתא – גם אם מתנגדים לה בחריפות – לפחות אינה צבועה. היא עקבית. מבחינתם, עצם הקמת המדינה בלב מאות מיליוני מוסלמים היא מרידה בהרבה אומות והתגרות חמורה באומה הערבית, ולכן, לדעתם עליה להתבטל. הם אינם מוכנים להכיר במדינה גם אם תמסור חלילה את כל השטחים. מבחינתם דין נצרים כדין תל-אביב. אסור ליהודים להקים מדינה כאן, נקודה. גם לא בתל-אביב והרצליה ובני-ברק. לכן הם גם מתבדלים מהמדינה באורחם ושיגם ושפתם ובעיקר בסירוב ליהנות מכספיה ותקציביה. 

בשונה מהם, השיטה ההלברטלית-השקפתית עושה מעשה זמרי – בהנאתה מכל עטיני ומעדני המדינה ותקציביה, בהסכמתה לעצם ההתגרות של מיליוני יהודים המקימים מדינה בלב מאות מיליוני מוסלמים – אך 'דורשים שכר כפנחס' ב'קנאותם' נגד ההתנחלויות ונגד חיילי צה"ל... 

אם ליהודי חברון ובית-אל אסור להתגורר בלב אלפי ערבים, מדוע לכמה מיליוני יהודים מותר להסתכן ולגור בלב-ליבו של אזור עוין, מוקפים במאות מיליוני ערבים חמושים היטב בנשק קונבנציונלי ושאינו קונבנציונלי, כאשר מטרתם (לפחות של חלקם הגדול) להשמידנו ולכלותינו היל"ת?! 

באיזו הלכה נאמר ש'למען השלום' צריכים לפנות 'התנחלויות', אך למען אותו שלום, לא צריך לפנות גם את ירושלים, 'קרית-ספר', ובני-ברק וכל פלסטין? מי קבע שיש לנטוש מחציתה של ארץ-ישראל כדי לרצות כאילו פלג אחד של הפלסטינים, ואין לנטוש גם את מחציתה השניה של הארץ כדי לרצות את החמאס ואת שליטי אירן ודמשק? 

אם עלינו לוותר על "זכויותינו ההיסטוריות" מעבר לקו-הירוק כדי לא להרגיז ערבים – איזו הצדקה יש לסכסוך ולסכנת מלחמה – בתנאים קשים בהרבה – בשל התעקשותנו לגור דווקא כאן, בפלסטין, בלב המזרח התיכון הערבי, בשעה שיכולים להגר לכל מקום אחר בעולם? 

המתנחלים אינם זקוקים לאישורם של ההלברטלים והוגי ה'השקפה' למיניהם. אך מי שמטיף למתנחלים לארוז את מטלטליהם – כדי לא להתגרות בערבים – יתכבד נא קודם כל לארוז את מטלטליו ומטלטלי אנשיו ויציע את שכונתו וביתו מתנה לפלסטינאים למען השלום והפיקוח-נפש וקדושת החיים! 

ול'מתנחלים' נאמר את שנשמע כולנו בשבת הקרובה מפי נביא הנחמה: 

"כל כלי יוצר עלייך לא יצלח... ושמתי כדכֹד שמשותייך, ושערייך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ". בגאולה האמיתית והשלמה, תיכף ומיד ממש