|
|
| נשלח ב-3/3/2014 19:19 |
 |
| |
אמשלום,
מניין לך שאפיקומן מלה בלשון יוונית? רש"י פירש אפיקומן לשון נוטריקון (אפיקו מן) הוציאו והביאו מינין של מאכל בקינוח הסעודה. ונראית דעתו מדעת אלה שפירשו שהמלה אפיקומן בלשון יוונית
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2014 19:59 |
|
| |
ירוחםכתב: ״בגמרא לא מופיע ההגדה ואפילו לא כל הסיפורים הרלונטיים כמו שכתובים בהגדה.״ משנה בפסחים קטז. מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו ואם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי שבכל הלילות (אין) אנו (חייבים לטבל אפילו) פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים ולפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש (דברים כו, ה) מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה: ובגמ׳ שם:מאי בגנות רב אמר מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו [ושמואל] אמר עבדים היינו אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר ליה אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי א"ל] פטרתן מלומר מה נשתנה פתח ואמר עבדים היינו:מתני' רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמרשלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים [שנאמר (שמות יב, כז) ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח וגו'] מצה על שום שנגאלו אבותינו ממצרים [שנאמר (שמות יב, לט) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים וגו'] מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים שנאמר [(שמות א, יד) וימררו את חייהם וגו'] בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר (שמות יג, ח) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו הוציאנו מעבדות לחרות מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה ונאמר לפניו הללויה עד היכן הוא אומר בש"א עד אם הבנים שמחה ובה"א עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה ר"ט אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים ולא היה חותם רבי עקיבא אומר כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם (מן הפסחים ומן הזבחים) כו' עד בא"י גאל ישראל:
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2014 20:20 |
|
| |
אריאל
עיין במה שכתבתי בדיוק- כפי שכתובים בהגדה- . יש איזכורים הרי ר' סעדיה גאון לא בדה זאת מליבו, הוא חיבר וערך את ההגדה\ אסף את כל המובאות ליח' אחת.
הסיפור המפורסם שקרה בבני ברק, מטבע הדברים היה אמור להיות מסופר בגמרא. אבל אין לכך זכר לסיפור כפי שהוא מופיע בהגדה. רק קטעים בלי כל קשר לסיפור עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2014 22:49 |
|
| |
אומרת התוספתא (פסחים י, יא): אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, כגון אגוזין, תמרים וקליות. וכן פירוש רבי יוחנן בירושלמי. לפיכך, אפיקומן פירושו מיני מתיקה, כדעת רש"י והרמב"ם. המלה מושאלת מהמלים אפיקו מן בלשון ארמית, או מהמלה אבקומה בלשון פרסית, או מהמלה אפיצמן בלשון יוונית.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2014 23:31 |
|
| |
[מ,
תודה.
כאמור, איני יודעת יוונית ואיני יודעת את מקור המילה "אפיקומן". ריבוי הפירושים יכול ללמד שגם הפרשנים לא ידעו ולכן "דרשו" אותה לפי הבנתם את מנהג האפיקומן שהיה בזמנם (או על בסיס ידיעותיהם בלשונות שונות).
בעל הטענה שהבאתי טוען ש"זה שיבוא" (או משהו דומה) ביוונית זה כמעט במדויק "אפיקומן" וולכן פירושו מתאים יותר מכל אלה שהובאו לפניו. אני קטונתי מלהטיל ספק בדבריו או בדברי האחרים שהבאת, ולכן אני שואלת...]
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2014 23:42 |
|
| |
שאלה- התשובה המוחצת שבעל ההגדה נותן לשאלת החכם- אין מפטירין אחר פסח אפיקומן,
ממש תשובה מוחצת, והחכם תופס את ראשו בידיו ואומר, וואלה איך לא חשבתי על זה?
מה הרעיון? מה אתם אומרים?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 00:26 |
|
| |
ירוחם, אם הבנתי את כונתך רס״ג חתם את ההגדה, כפי שמר בר רב אשי חתם את הגמרא. כלומר ערך את הנוסח הסופי והוסיף קטעים מברייתות אחרות . אין לכך כל ראיה אמנם אבל גם אין ראיה נגד זה. הסיפור המפורסם של בני ברק מופיע בתוספתא.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 00:41 |
|
| |
אמשלום,
המחלוקת בפירוש המלה אפיקומן מצויה אצל האמוראים שנחלקו על פירוש מלים רבות, אולם בתוספתא ששנו התנאים אין כל מחלוקת. לגזור את המלה אפיקומן מהמלה היוונית אפיקומנוס שפירושה "זה שבא", נראה לי כמו פירוש שרירותי, כי פשוט יותר היה לפרש מהמלה היוונית אפיקומן (מן בסגול) שפירושה "באתי", ומכל מקום רצוי לא להפטיר אחרי הפסח (וגם לא לפניו) סברות כרס :)
תוקן על ידי מם80 ב- 04/03/2014 00:41:44
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 01:23 |
|
| |
[מ,
האם המילה היוונית ל "זה שבא" היא באמת "אפיקומנוס"? (כאמור, איני יודעת יוונית...)
"באתי" בעייתי במקצת בהקשר המשיחי, לא? 
אני מתנצלת שהטרחתי אותך בשאלותיי - שמעתי פירוש שחשבתי שהוא מעניין, אבל הטלתי ספק באמיתותו ולכן ביקשתי לברר אותה. אני מודה לך על תשובותיך המחכימות!]
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 01:40 |
|
| |
אמשלום
לפי מילון היוונית עתיקה-אנגלית שברשותי AFIKOMENOS היא הטיה של הפועל AFIKNEOMAI שמשמעותו היא אני בא. פירוש ההטיה באופן סתמי הוא "זה אשר בא" (בעבר או בהווה).
(המילון אגב הוא באתר הזה: ושאפשר לכתוב בו בתעתיק אנגלי את המילה, כך שאת יכולה לבדוק לגמרי בעצמך בלי לדעת יוונית כלל)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 01:41 |
|
| |
אמשלום לפי מילון היוונית עתיקה-אנגלית שברשותי AFIKOMENOS היא הטיה של הפועל AFIKNEOMAI שמשמעותו היא אני בא. פירוש ההטיה באופן סתמי הוא "זה אשר בא" (בעבר או בהווה). (המילון אגב הוא באתר הזה: ושאפשר לכתוב בו בתעתיק אנגלי את המילה, כך שאת יכולה לבדוק לגמרי בעצמך בלי לדעת יוונית כלל)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 08:02 |
|
| |
הדיון מתמקד כרגע רק באפיקומן, ואשמח על רעיונות לתוספת או לצמצום טקסט ההגדה. אבל אני עוסק בנושא המסויים הזה.
המשנה כמדומה מציגה את המונח הזה בפעם הראשונה:
פסחים פרק י משנה ח
ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן
(תודה לפרוייקט השו"ת)
אין מפטירים - אין משלימין.
בבבלי קיט ב ובירושלמי לז ע"ד מוצעים מיני מאכל או מיני מתיקה. ואפילו "מיני זמר" (ספראי פירוש המשנה עמ' 386).
לפי זה צריך שיישאר בפיו טעם האפיקומן ולא תהיה זו סעודה שבסופה מביאים דברי מתיקה, כפי שנעשה גם אצלנו עד היום הזה בסעודות חשובות (חתונה, שמגישים עוגה או גלידה, וכמובן סעודות שבת ויום טוב).
זה מתבקש מסברה, אבל עדיין ניתן לשאול האם זו כוונת האמירה המקורית.
הסבר אחר בירושלמי ובבבלי בשם רב: "שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת".
לפי זה מדובר במה שנאמר כמדומה במקום אחר שאין אוכלים את הפסח אלא בחבורה אחת.
וספראי מציע, מה שנכתב לפניו, שזה בא לשלול את מנהג היוונים שהיו מתפרצים לבתים וכופים על היושבים להצטרף עמהם לנגינה ולזלילה. וביוונית "אפיקומיון" וספראי מתרגם: הצטרפות לשמחה.
ההתנהגות שנשללת כאן מזכירה לי מה שקורה לפעמים במקומותינו, כאשר לקראת סיום סעודת פורים מתפרצים בחורים שיכורים למחצה מיין או משמחה שאינה במקומה ותובעים צדקה.
ולפיכך אני מעז לשער שזו תופעה העלולה להתרחש מעצמה, כלומר ללא השפעות תרבותיות חיצוניות. אבל לפי פירוש זה, חז"ל אסרו את התופעה והעניקו לה שם יווני כדי להרחיק אותה מעלינו.
הכתיב בספראי של המילה, בתעתיק אנגלי, הוא EPIKWMION.
נכתבו כאן פירושים אפשריים נוספים. איני יודע להכריע ביניהם כי על סמך מה אכריע.
רק אזכיר את המובן מעצמו.
בכל מילה יש לנו את המשמעות המקורית, אם ניתן לזהותה, ויש שימושים שמפתחים את המילה למטרות נוספות. זה מתחיל בשימוש מטאפורי ואחר כך המשמעות החדשה מתקבעת ונותרת כמשמעות חליפית כפי שזה קורה במילון, ואז רק מחקר לשוני היסטורי יגלה שמדובר בהתפתחות. בעיני חבר קבוצת משתמשי השפה בזמן המאוחר, כל הפירושים אפשריים.
לכן אין זה מספיק לדעת מה המילה היוונית המקורית ואיך הבינו אותה חז"ל אלא גם - איך השתמשו בה. וכאן דומה שיש לנו רק תיאוריות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 10:47 |
|
| |
הרב מימוני
שאלתי על התשובה שנותנים לחכם- אין מפטירין אחר פסח אפיקומן-
לא מה פרוש המילה- אלא איזו מין תשובה זו לשאלת החכם?
אפשר להבין מהתשובה ,כי לאחר התשובה הזו. לא יהיה לחכם יותר שאלות. האמנם?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2014 10:53 |
|
| |
| אריאל73 כתב: |  | | ירוחם, אם הבנתי את כונתך רס״ג חתם את ההגדה, כפי שמר בר רב אשי חתם את הגמרא. כלומר ערך את הנוסח הסופי והוסיף קטעים מברייתות אחרות . אין לכך כל ראיה אמנם אבל גם אין ראיה נגד זה. הסיפור המפורסם של בני ברק מופיע בתוספתא. |
|
רס"ג לא חתם על ההגדה. הוא אסף וערך את הנושאים, את ההא לחמא עניא הוא הוסיף- הרי בהמשך הדורות נוספו עשרות פיוטים ופרקי הלל ותהילים.
לדוגמא ר עמרם גאון ערך וסידר את הסידור הראשון, לפי הזמנה של קהילת ברצלונה. פרקי התפילה מפוזרים הוא כינס אותם וערך אותם. אגב הוא חיבר את הקדיש- שלפניו אין לו זכר בגמרות.
ראיות אין- אבל יש ראיה ממתי היא הופיע.
|
|
|
|
|
