|
|
| נשלח ב-9/3/2014 18:05 |
 |
| |
.
מם80
עד מתי אתה מהפך משמעויות? מה הפוך בין פאר ובין האפר?
ומה הקשר בין אפר המדורה לבין האפר בו רועה השור?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2014 18:07 |
|
| |
.
או אם נמשיך בחקר שיתוף המשמעויות המלא; נתמקד בבגד:
יוסף: ויעזוב בגדו בידה.
והציווי: לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה.
האם בגדו=בגדו?
מה המשמעות המשותפת בין הבגידה לבין הלבוש?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2014 18:08 |
|
| |
.
חוששני מם80, שהתאוריות שאתה מציג, הן כמו אחי איוב. "... כאפיק נחלים יעבורו"
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2014 18:27 |
|
| |
המלים פאר ואפר, שתי אותיותיהן הראשונות הפוכות בסדר זו מזו. אפר מורה בלשון מליצה על דבר נבזה, ופאר על חן ויופי. המלה אפר במשמעות מקום מרעה מקורה בלשון ארמית, כי בארמית אפר מלשון לפרות מורה על צמיחה.
כתב רש"י פין שההוראה העיקרית של המלה בגד הינה כיסוי והושאל להעלמת דבר בכוונה לרמות את זולתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2014 19:41 |
|
| |
מואדיב,
בגד = בגידה
מעיל = מעילה
האך מקרה הוא?
תוקן על ידי צבוני ב- 09/03/2014 19:41:35
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2014 00:01 |
|
| |
| מם80 כתב: |  | המלים פאר ואפר, שתי אותיותיהן הראשונות הפוכות בסדר זו מזו. אפר מורה בלשון מליצה על דבר נבזה, ופאר על חן ויופי. המלה אפר במשמעות מקום מרעה מקורה בלשון ארמית, כי בארמית אפר מלשון לפרות מורה על צמיחה.
כתב רש"י פין שההוראה העיקרית של המלה בגד הינה כיסוי והושאל להעלמת דבר בכוונה לרמות את זולתו.
|
|
דרוש דורש, יצוא יצא.
הרי בגידה אינה רמאות או שקר. בגידה היא משהו אחר. בביגדו-בה, כפי שהבאתי למעלה, אינו שהוא מעלים דבר ממנה, אלא שאינו מקיים את שהיה אמור לעשות.
ודברי רש"י אינם דקדוק או אטימולוגיה, אלא דרש, ולא היו אמורים להיות משהו אחר - ואף אינם.
וכפי שאמר איוב, "אחי בגדו כמו נחל, כאפיק נחלים יעבורו" - שכפי שהנחל - נחל אכזב הוא, ובתום השטפון יבש, כך אחיו הכזיבוהו, וכשנקלע לצרות - לא עמדו לצידו. שום כיסוי ורמאות אין כאן, בגידה יש כאן. כל רעיה בגדו בה, היו לה לאויבים, כתב ירמיהו. האם התכוון שכיסוה בבגדים למען ייחם לה? שהרי מנגד, ראה באיכה רבתי: "לשני בני אדם שהיו מתכסים בשמלה חדשה בימות הגשמים, והיה זה בוגד מכאן וזה בוגד מכאן עד שקרעו אותה".
ומה קשר תמצא בין הבגד והבגידה, לבין הגד, כפי שלטענתך יש? האם הגדוד מתכסה בבגדים כדי לצרף משמעויות? האם הבוגד מגדל גדילים למען יארוג בד לבגדים?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2014 00:05 |
|
| |
מ (ומואדיב, וגילוי נאות: אני בצד שלך)
אולי נתחיל הפוך?
אולי תביא כמה דוגמאות יפות לדעתך לשורש בן שתים וכיצד מתווספות עליו אותיות ומחלקות ביניהן את משמעותו?
ואז נוכל לנסות לחפש דוגמאות נגדיות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2014 00:08 |
|
| |
| מם80 כתב: | | המלים פאר ואפר, שתי אותיותיהן הראשונות הפוכות בסדר זו מזו. אפר מורה בלשון מליצה על דבר נבזה, ופאר על חן ויופי. המלה אפר במשמעות מקום מרעה מקורה בלשון ארמית, כי בארמית אפר מלשון לפרות מורה על צמיחה.
כתב רש"י פין שההוראה העיקרית של המלה בגד הינה כיסוי והושאל להעלמת דבר בכוונה לרמות את זולתו.
|
|
ולגבי השורש אפ"ר, והוראותיו השונות.
1.
החומר הדק הנשאר לאחר שריפה. ואסף הכהן את אפר הפרה.
2.
הצבע. אפור. ומשמעותו יכולה להיות קרובה ל-1, שכן צבעו של האפר יכול שיהיה אפור.
3.
כיסוי לעיניים - "ויסר את האפר מעלי עיניו..." (מל"א כ)
4.
הצבע שמורחים על הפנים. היא התאפרה ביום שישי לכבוד שבת.
5.
שדה מרעה, כר. "שתהא פרתך רועה באפר".
הנה כי כן, אותה המלה בדיוק, והוראותיה שונות. אותן אותיות, אותו השורש, ומשמעויות אחרות.
זה, כמובן, היה רק למתחילים.
כמה משמעויות יש בעברית לשורש של"ח ? האם כולן קשורות זו לזו?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2014 00:11 |
|
| |
| צבוני כתב: | | מואדיב,
בגד = בגידה
מעיל = מעילה
האך מקרה הוא?
תוקן על ידי צבוני ב- 09/03/2014 19:41:35
|
|
מקרה הוא, לא טהור הוא.
האם יש קשר בין המעיל לבין המעלות? ולא תעלה במעלות על מזבחי, כפי שניסה בן אפרים?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2014 00:29 |
|
| |
רבי אברהם אבן עזרא, ספר שפה ברורה:
דע כי כל הקדמונים היו אומרים שרש יצר צר לבדו ושורש שב ככה (ישב - שב), ושורש עשה עש לבדו, וככה ימצאו ברובי הפיוטים הקדמונים, ושורש נגע - גע ושורש נטה טי"ת לבדו, ויז על אהרון זי"ן לבדו, ושורש ומכה אביו כ"ף לבדו, זאת היתה דעת ר' יהודה בן קריש ור' מנחם בן סרוק, רק ר' אדומים הלוי הקיץ מעט משנת האלות (איולת) כי הנזכרים תרדמות השם נפלה עליהם, ויפקח א-להים את עיני ר' יהודה ב"ר דוד הנקרא חיוג' להכיר אותיות הנוח ואיך הם נוספי' ונעדרי' ומתחלפי'.
בכל זאת, ראב"ע לא סבר כרבי יהודה אבן חיוג' שכל השרשים משולשים, אלא סבר שגזרות עו"י יסודם בשתי אותיות ונח נעלם שאיננו אות וקרא לשרשים הללו שניים.
לדוגמא, בספר מאזנים כתב: רק אומר (על שורש קם) כי שרשו קו"ף מ"ם ונוח נעלם ביניהם ואיננו אות כלל.
לדעת ראב"ע, הקדמונים שקלו כל מלה בפעלים בפועל עבר, ולדעתו נכון לשקול בבינוני כי לעולם יהיו שלמים. סברתו נראית לי תמוהה, כי באותה מידה אפשר לסבור שהקדמונים שקלו כל מלה בפעלים בפועל ציווי.
אלא לענ"ד הקדמונים הבינו את הפעלים בהתבוננות כוללת עפ"י רוח הלשון, ולא בצורה מדעית. כמובן, מבחינת ההבנה המדעית המדויקת של הלשון עולים חיוג' וג'נאח ואבן עזרא על קודמיהם, אולם מבחינת ההרגשה של רוח השפה, עולים הקדמונים על הראשונים.
תוקן על ידי מם80 ב- 10/03/2014 01:28:18
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2014 01:25 |
|
| |
מואדיב,
במחילה מכבודך, דרך התפלמסותך אולי טובה לפלפולים בהויות אביי ורבא או לדקדוקים על תיאוריות מדעיות, אולם כשלומדים את כתבי הקודש, נדרשים אורך-רוח והאזנה קשובה למקראות.
לבגוד איננו מורה רק על הפרת אימון, אלא
על לבוש מרמה. אחי בגדו בי כמו נחל וכו'. הפסוקים מדברים על לפחות שלוש בגידות. האחת, כנחל המתכסה בשלג ואין הצמא מוצא מים לשתות. השניה, כנחל השוטף כל הנמצא בדרכו. השלישית, התחלקות הנחל לאפיקים רבים עד שהמים נאבדים ומתייבשים. איוב בטח באחיו כמו אנשים הבוטחים בנחל ברצותם להרוות ממנו את צמאונם, אלא שאחיו הכזיבוהו, שבתחלה שתקו כקרח כאילו לאפשר לו לומר כל אשר יחפוץ, אלא שאז הרשיעו את איוב כנחל שוטף שאיננו מתחשב בדבר, ולאחר מכן תקוותו להרוות צמאונו מדבריהם נכזבה כי לא היה בדבריהם אלא סכלות ודברים שאינם מועילים.
תוקן על ידי מם80 ב- 10/03/2014 01:41:59
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2014 04:05 |
|
| |
מיימוני,
לא פתחתי את האשכול הזה בשביל להתפלפל בדרכים תלמודיות או מדעיות או פילוסופיות. מכל מקום, מאחר שביקשת יפה, הנה
לדוגמא שרשים משולשים שנגזרו מהשורש מד:
תמד. המתמד ומצא מים במדה ומצא כדי מדתו פטור (מעשרות ה, ו). ובזמן שנתן ג' חלקים מים והוציא ד' לכ"ע יין מעליא הוא (תוספות יום טוב לחולין א, ז).
למד. שנו מדותי - למדו תורתי (רש"י לגטין סז.). אינה היא המידה - אי אתה יכול ללמוד את זו מדבריהם (רש"י לפסחים יד.).
אמד. מודדתו בטפחים - לידע כמה נוסף בו מיום ליום, ונותנת המשקל אומד התוספת (רש"י ליומא לח:). סתם עשיר אומדים אותו בני אדם זה ככה וזה ככה אבל עני אין אדם אומדו (רש"י לגיטין נב:).
גמד. יש פותרים שהם ננסים ונכנסין במדת אמה ( רש"י ליחזקאל כז, יא).
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2014 07:32 |
|
| |
| מם80 כתב: | | מואדיב,
במחילה מכבודך, דרך התפלמסותך אולי טובה לפלפולים בהויות אביי ורבא או לדקדוקים על תיאוריות מדעיות, אולם כשלומדים את כתבי הקודש, נדרשים אורך-רוח והאזנה קשובה למקראות.
לבגוד איננו מורה רק על הפרת אימון, אלא
על לבוש מרמה. אחי בגדו בי כמו נחל וכו'. הפסוקים מדברים על לפחות שלוש בגידות. האחת, כנחל המתכסה בשלג ואין הצמא מוצא מים לשתות. השניה, כנחל השוטף כל הנמצא בדרכו. השלישית, התחלקות הנחל לאפיקים רבים עד שהמים נאבדים ומתייבשים. איוב בטח באחיו כמו אנשים הבוטחים בנחל ברצותם להרוות ממנו את צמאונם, אלא שאחיו הכזיבוהו, שבתחלה שתקו כקרח כאילו לאפשר לו לומר כל אשר יחפוץ, אלא שאז הרשיעו את איוב כנחל שוטף שאיננו מתחשב בדבר, ולאחר מכן תקוותו להרוות צמאונו מדבריהם נכזבה כי לא היה בדבריהם אלא סכלות ודברים שאינם מועילים.
תוקן על ידי מם80 ב- 10/03/2014 01:41:59
|
|
מ80,
במחילה מכבודך, דבריך אלו הם שטויות גמורות. קריאה נכונה של המקראות - אין בדבריך כלל. דרושים לעייפה - כביר מאביך ימים.
לבגוד אינו מורה על לבוש מרמה, ואין בשום מקום פסוק שבו בגידה משמעותה 'לבוש מרמה'. אגב, מה זה בכלל 'לבוש מרמה'? יש לבוש עבה, לבוש קיצי, בגדי חמודות ובגדי שרד.
מה זה לבוש מרמה?
ולגבי הפסוק באיוב, גם כאן אתה כושל. הרי למרות שהעתקת פירושים למכביר, לא שמת לבך כי כולם לטובת הפירוש שלי מכוונים. באף אחד מהם אין לבוש, בכולם יש את הכזבת התקוה כי ההלך ימצא מים לשתות.
שמא אחיו לבשו בגדים כפי שהנחל לובש בגדיו? אחיו מעלו באמונו, הכזיבוהו, והדברים ידועים, וכפי שפירשו כל הפרשנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2014 07:42 |
|
| |
| מם80 כתב: | | מיימוני,
לא פתחתי את האשכול הזה בשביל להתפלפל בדרכים תלמודיות או מדעיות או פילוסופיות. מכל מקום, מאחר שביקשת יפה, הנה
לדוגמא שרשים משולשים שנגזרו מהשורש מד:
תמד. המתמד ומצא מים במדה ומצא כדי מדתו פטור (מעשרות ה, ו). ובזמן שנתן ג' חלקים מים והוציא ד' לכ"ע יין מעליא הוא (תוספות יום טוב לחולין א, ז).
למד. שנו מדותי - למדו תורתי (רש"י לגטין סז.). אינה היא המידה - אי אתה יכול ללמוד את זו מדבריהם (רש"י לפסחים יד.).
אמד. מודדתו בטפחים - לידע כמה נוסף בו מיום ליום, ונותנת המשקל אומד התוספת (רש"י ליומא לח:). סתם עשיר אומדים אותו בני אדם זה ככה וזה ככה אבל עני אין אדם אומדו (רש"י לגיטין נב:).
גמד. יש פותרים שהם ננסים ונכנסין במדת אמה ( רש"י ליחזקאל כז, יא).
|
|
חוששני ששוב טעויות גסות נופלות בדבריך.
אך ראשית, הבה נסקור את השורשים המשולשים שמסתיימים באותיות מ"ד:
אמ"ד, גמ"ד, חמ"ד, למ"ד, עמ"ד, צמ"ד, שמ"ד, תמ"ד.
דוקא התמד, בו פתחת, כלל אינו מופיע במקור בתנ"ך, והוא שורש שנוצר בדרך ההפוכה. ראשית היה את שם העצם 'תמד' - שמקורו אינו עברית - ומשם העצם נגזר הפועל. תופעה זו מוכרת, וכפי שדגים את הדגים - הפועל נוצר משם העצם.
השורש תמ"ד קיים בתנ"ך - תמיד. האם אתה מוצא קשר בין המשקה לבין חוסר ההפסקה?
כעת אתה מוזמן לאמץ את שריר הבוהן ולהבריג דרשות כדי למצוא קשר בין המדידה לבין החימוד, בין האומד לבין העומד, בין הנצמד לתאוריות שגויות לבין המשמיד תאוריות אלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2014 12:09 |
|
| |
מואדיב,
לא כתבתי שהשרשים חמד, עמד, צמד, שמד, נגזרו מהשורש מד (אם כי נראה שהשרש עמד וכן המלה תמיד אמנם נגזרו מהשורש מד, אלא שפחות ברור מה זיקתם להוראה המקורית), אז למה לגלגת רק כדי לחרחר ריב?
אתה מפדש התמד מלשון תמד לפי המשמעות הערבית שמרי יין, ואני מפרש תמד מלשון התמד, שבפעולת ההשריה יש התמדה.
כל בוגדי בגד (ירמיה יב, א). ביאר יונתן בן עוזיאל: כל משקרי שקר. והמלבי"ם כתב: הפעל בגד יורה המרמה נגד ברית רעים, אוהבים, או נגד ברית איש ואשתו.
|
|
|
|
|
