זכות בחירה רק לבעלי תעודת בגרות

שרה,
ודאי תקבלי כאן המון תשובות טכניות, כפי שהבדרך כלל עונים לשאלה זו. למשל, חשש ממדרונות חלקלקים, ותמיהה מי הוא שיקבע מיהו חכם ומיהו בור, או חששות שמא האינטליגנטים יפעלו למען אינטרס צר שלהם ולא למען כלל הציבור וכדומה. אבל אין שום צורך בכל זה. בבסיס השאלה יש טעות יסודית, שהיתה גם טעותו של אפלטון בהצעת שלטון הפילוסופים שלו.
אם מטרת הבחירות היתה לקבוע מהי המדיניות הנכונה ביותר ומי ראש הממשלה הטוב ביותר אזי היה מקום לטענתך (וגם אז זה לא בכלל לא פשוט). אבל הבחירות לא מיועדות לקבוע מי יהיה הכי טוב, אלא את מי האזרחים רוצים. על פי התפיסה הדמוקרטית אצלנו, זכותו של כל אזרח להשפיע על התנהלותה של המדינה בה הוא חי, בין אם הוא טיפש או חכם, משכיל או בור. כל עוד הוא שותף ונושא בתוצאות ובאחריות. מי שהרוב רוצה הוא צריך להיות ראש הממשלה, אפילו אם מי שייבחר הוא אידיוט ומושחת ומנהיג עלוב ובלתי מוצלח בעליל. כל זה לא חשוב, שכן האזרחים רוצים אותו.
מי שלא רוצה במנגנון הזה צריך לעזוב את הקבוצה הזאת ולבחור לעצמו קבוצה אחרת או אי בודד משלו. הגמרא אומרת שנקיי הדעת בירושלים היו בודקים מי יושב איתם לסעודה. זהו משל, שעניינו לומר שדיין צריך לבדוק מי יושב איתו בדין, שכן ייתכן שהוא יהיה בדעת מיעוט ויצטרך לחתום על פס"ד שנקבע על פי דעת חבריו.
אגב, לגבי הועדה לבחירת שופטים, באמת לא פשוט שצריך דווקא בוחרים משכילים, ובוודאי בעלי השכלה משפטית. גם שם המתודה הזאת שווה דיון. ובוודאי לביהמ"ש העליון.
טעות נפוצה דומה קיימת בקרב הציבור הדתי והחרדי שמתקומם נגד העובדה שבבחירת הרבנים הראשיים שותפים גם חילונים שאינם מבינים בזה ולא מעוניינים בזה. זו אותה טעות עצמה. אם המטרה היתה לבחור מי יודע הכי הרבה תורה, זה דיון אחד. אבל הרבנים הראשיים הם עובדי מדינה, ויש להם סמכות על כלל הציבור (בתחומים מסויימים). לכן זכותו של כל אחד בציבור (או נציגיו) להשתתף בבחירתם ולקבוע את מי הוא רוצה. ואכן אנחנו רואים את התוצאות העלובות. אבל מה לעשות, זה מה שהציבור בישל וזה מה שהוא יאכל.

.


כי זוהי מהות הדמוקרטיה - קולו של העם, לא רק של המיוחסים.

מיכיהשאלה במקומה עומדת, פשוט שהעם רוצה כמנהיג את מי שיש לו את מיטב הכלים והכישורים להנהגה, ואם כן היה ראוי שהעם עצמו יתן למומחים להחליט בשבילו.

תוקן על ידי oפקן ב- 11/03/2014 18:33:59

כנראה שלא כל כך פשוט, נסה להציע לעם ש״חכמים״ יבחרו במקומם.

אצטרף למטפחת: תעשה משאל עם לגבי צורת הבחירה ותראה מה התוצאה. יש לך ספק?

תשובת אברהם היא, כמובן, נכונה, אבל צריך להשלים את התשובה ולהציג את הכשל בשיטה שהוא רומז עליו. אעשה זאת בצורה מאד סכמטית. דמוקרטיה מתפתחת בחברה בוגרת שבה האזרחים הם בעלי השכלה ומעריכים מנהיגים בעלי השכלה. השכלה כאן היא אותה התענינות בעניני המדינה במובנם הרחב, והחברה דורשת מן האזרחים שירכשו השכלה [בעיקר על ידי קריאה]. עם הזמן אותה חברה הופכת לחברת המונים, שבה אנשים חסרי השכלה והבנה שואפים לעמדות כח, גם בוחרים אנשים בני דמותם לתפקיגי שלטון. המשטר הדמוקרטי מתערער ועם הזמן הוא מוחלף בשלטון של עריץ. גם אפלטון, גם מקיאבלי, מתארים חילופים של צורת שלטון, דרך עליתן של צורות אלו, דרך קילקולן והחלפתן, על פי איזו חוקיות חברתית.

אכן, מטרתו של אפלטון היתה לבנות מערכת חברתית ושלטונית, לבנות מדינה, שתחרוג מן החוקיות הזו ותהיה יציבה. הוא פיתח תאוריה ולא הצליח לממש אותה. אני ממש לא הייתי רוצה לחיות במדינה אפלטונית.  

נניח לתאוריות ונעבור למעשה. בארצות הברית קימת שכבה דקה של בעלי הון רב מאד. אלו רוצים להמשיך לעשות עסקים טובים ולשלם כמה שפחות מסים. אחד מבעלי ההון האלו הציע לאחרונה כי זכויות ההצבעה תקבענה לפי שומת ההון שמחזיק אדם. למשל, אדם בעל 10 מליון יצביע פעמים, בעל מליון אחד יצביע פעם, ובעל שומה נמוכה מזה לא כלל יצביע. היכולת לרכוש הון מעידה על כישרון.  רעיון כזה לא מקובל על הציבור בימינו, אבל אינו מוזר כלל. זכויות ההצבעה ברפובליקה הרומית נקבעו על פי שומת הון. האזרחים היו נחלקים לקבוצות על פי גודל הונם, וזכויות ההצבעה של העשירים עלתה בהרבה על אלו של חסרי ההון. על פי ההון נקבע גם המעמד החברתי והפוליטי של האזרחים. שומת רכוש מסוימת זיכתה את בעליה במושב בסנאט הרומי ובתפקידים הפוליטיים הבכירים ביותר. תחתם היה מעמד הפרשים, ולבסוף המון העם.

לא סתם הבאתי את הדוגמה הרומית. האבות המיסדים של ארצות הברית שאלו את עצמם איזה הוא המשטר היציב והמוצלח הראוי לשמש דגם למשטר שהם מכוננים. הם קראו את הספר הששי מתוך ה'היסטוריה' של פוליביוס, היסטוריון יווני אשר הפסיק את הסקירה ההיסטורית ושאל כיצד הצליחה רומא לכבוש את העולם בחמישים שנים. הוא מנתח שיטות ממשל שונות, ואת שיטת הממשל של הרפובליקה הרומית שהיתה מבוססת על שילוב מאוזן של שיטות שונות. התקימו בה בו בזמן, שלטון של מלך, של בני טובים ושל דמוקרטיה. הרפובליקה הרומית התקיימה 500 שנים, היתה יציבה והשיגה השגים מרשימים. את השיטה הזו בחרו האבות המיסדים של אמריקה כדגם. [גם עיר המדינה ונציה של ימי הבינים בחרה באותו הדגם ושגשגה לאורך זמן].

בסוף ימיו [מת ב 120 לפני הספירה] היה פוליביוס עד למשבר הראשון שעתיד היה להביא לקץ הרפובליקה הרומית. הטריבון טיבריוס גרכקכוס שם לב כי החייל הרומי שכבש את העולם עבור הרפובליקה שלו, חוזר מהמלחמה הביתה ואין לו אפילו רגב אדמה אחד משלו. הכלכלה כולה התבססה על חקלאות. בהיותו בשרות הצבאי הממושך השתלטו בעלי הון על האדמות. החייל המשוחרר הפך פועל חקלאי שכיר, או שנאלץ לנטוש את הכפר ולהפוך פרולטר אביון בעיר רומא. הצעתו של טיבריוס גרקכוס היתה לאפשר לבעלי אחוזות על קרקע מדינה להחזיק שטח מוגבל, וכל שמעבר לו יחולק בין אזרחים חסרי קרקע. העניין הסתבך גם מבחינת מאבקים פוליטיים, וסופו של אותו טיבריוס שנרצח ב 133 לפני הספירה. אחיו, גאיוס גרקכוס שפעל בעקבותיו, נרצח ב 121. [גם אז היו 'ימין' ו'שמאל' חברתיים]. שתי הרציחות היו תחילתן של מאבקים חברתיים ופוליטיים. המון העם נושל בהדרגה מן המערכת הפוליטית ונעשה אדיש לה. בעלי ההון נאבקו על השלטון, החזיקו צבאות פרטיים,  וחוללו מלחמות אזרחים. לאחר 100 שנים, בסופה של מלחמת אזרחים בה ניצח אוגוסטוס, עבר השלטון במדינה לידיו, והרפובליקה חוסלה ללא שוב.

אי השוויון, הפער החברתי העצום, ותפיסת עמדות בכירות של הון ושלטון בידי קבוצה קטנה, סופה שהיא מסלקת את הציבור הרחב מעיסקי המדינה, גם דואגים לטמטם אותו כדי שלא יהיה מודע לנעשה, ולבסוף חדלה הרפובליקה [ = דבר ועניין של הציבור] להתקיים, והשלטון עובר בגלוי לידיו של אחד הזוכה לתמיכת הצבא ובעלי ההון הגדול. [אצלנו מדברים על שלטון 20 המשפחות השולטות במשק הישראלי]. עודד