זכות בחירה רק לבעלי תעודת בגרות

אפרים

אם אתה משוכנע בקיומם של אמיתות וערכים אוניברסליים מוכחים פילוסופית אזי אכן כל מי שנוטה מהם ראוי לו להישפט על פיהם.

אבל מה תאמר למי שסבור כמו יום שערכי המוסר אין להם בסיס תבוני ?

ומה תאמר למי שסבור שטובת הקולקטיב עוברת לפני טובת האינדיבידואל ?
וכו' וכו'.

אבל נדמה שאנחנו נוטים מנושא האשכול לדיון חדש.

בעל
ברור שאי אפשר לסמוך על האינטלקטואלים בעיניים עצומות, אבל המהפכה הצרפתית למשל הגיעה כהמשך טבעי לעידן האורות, הערכים והבחירות של העם נקבעים ע"י אנשי הרוח ואנשי התקשורת, ולפעמים גם ע"י תרבות זולה וכו'.

אבל האם יש ויכוח על זה שהמודל הדמוקרטי הוא המודל שנחשב בעינינו הכי נכון לעת עתה לא רק משום הפראות והנבערות של העם אלא לטובתו של העם ?

ויקטור הוגו, המשורר הגדול ביותר של הדמוקרטיה, אהב את נפוליאון בונפרטה כי סבר שנפוליאון בונפרטה היה בן המהפיכה הצרפתית ובכל ארץ שכבש הפיץ את רעיונות הדמוקרטיה ושיחרר את יושביה משלטון עריץ. לעומת זאת, הוגו נלחם בעוז בנפוליאון השלישי, אחרי שהנ"ל, שנבחר לנשיאות הרפובליקה בבחירות דמוקרטיות שלא איפשרו לנשיא לכהן בתפקידו יותר מתקופה אחת בת ארבע שנים, עשה מהפיכה שהכתירה אותו לקיסר. אם אינני טועה, שאלו את הוגו, איך אתה משורר הדמוקרטיה משבח כל כך את נפוליאון בונפרטה, והוא השיב שבזמנם נכון לשבחו.

רעיון מבריק שדומה לרעיון של שרה בפתיחת האשכול.
(אני חייב להודות שהרעיון אינו שלי, והוגה הרעיון לא מעוניין לקבל את הקרדיט בפומבי):

שלב ראשון:
הממשלה מפרסמת חוברת חוברת אחת רשמית שכוללת את מצעי כל המפלגות, תקצירים על המועמדים של כל המפלגות, ורשימת הישגים/כשלונות של המפלגות (הותיקות) בקדנציה המסתיימת. (כמובן שצריך לתת את הדעת, כיצד החוברת תהיה כמה שיותר אובייקטיבית).
עם ישראל ילמד בבקיאות ובעיון חוברת זו.

שלב שני:
יום הבחירות. כל בוחר ניגש לעמדת מחשב ועונה על מבחן הבודק בקיאות בחוברת הנ"ל. לאחר מילוי המבחן, מתבצעת הצבעה אלקטרונית.
רק מי שהצליח במבחן - הצבעתו נקלטת במערכת. גירסא אחריתא: הציון שקיבלת מהווה את משקל ההצבעה שלך. לדוגמא: אם קיבלת 7 מתוך 10, אז המפלגה בה בחרת תקבל 7 "קולות", אם קיבלת 1 מתוך 10, להצבעתך יהיה פחות משקל.

היתרונות שבהצעה זו:
1. חסכון בתעמולת הבחירות. לבוחרים עצמם יהיה אינטרס ללמוד את החומר.
2. "תעמולת הבחירות" תהיה יותר עניינית ותעסוק ברעיונות ובאישים, ולא בסיסמאות.
3. יש שווין הזדמנויות לכולם, אך אין שיוויון בתפוקה שתוציא מהזדמנותזו.
4. אינטליגנציה יכולה לגרום לכך שיהיה להצבעתך מקשל יתר (בדומה להצעתה של שרה דלעיל), אולם יותר מכך: האכפתיות שלך והמאמצים שלך ללמוד ולהשקיע בהצבעה יתנו משקל יתר לדעתך.
5. כדי להכריע, אינך צריך להכיר רק את המפלגה "שלך", אתה גם צריך להכיר את האופציות שבהן אינך בוחר..

בברכת
עצכ"ח לשלטון

אין לי ספק, שיש כשל בלמצוא את השיטה לעשות בחירות חכמות (אולי על כל עשר נקודות בIQ עוד זכות בחירה, כמובן החל נגיד ממספר תלת סיפרתי), ובוודאי צודק המשיב הראשון (לא זוכרת את שמו), שהדמוקרטיה מחייבת מנהיג של כלל האזרחים, אבל אני בעצם קוראת תיגר על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה אינה מאפשרת לי לחשש, להתאבד, ולנהוג בלא חגורת בטיחות, (הם לא דואגים לילדים שלי, כי גם אדם גלמוד לא יכול להחליט לעצמו שהוא נוהג בלי חגורה ומסכן רק את עצמו), הדמוקרטיה גם אינה מאפשרת לי לקבוע מי יהיה הרב שלי, השופט שלי, או מפקד המשטרה האזורית. הדמוקרטיה גם קבעה השבוע, שלמיעוט אין זכות לקבוע מי יהיה ראש הממשלה שלו, וקבעה חוק אנטי דמוקרטי בעליל, ששלוש אחוז מהחברה אינה נחשבת לציבור, ובזה יש קריאת בוז לקביעה שקבעת שגם לטיפש ולמושחת יש את הזכות לקבוע את דמותו של המושחת שיעמוד בראש האימפריה.

וכדי למנוע אנרכיה ולצורך הסדר במדינות העולם, נקבע שהרוב קובע למיעוט, גם כשהמיעוט מסרב למשל לשרת בצבא מטעמי דת ומצפון, ועצלות, ופרו ערביאיזם. ואם כן אני מציעה לפחות שהרוב יקבע שלערבים, חרדים, הומואים, לא יהיה זכות בחירה, השמאל כבר איחר את המועד למנוע מש"ס והליכוד את זכות הבחירה. 

האמת שבחירות לכנסת, בעצם קובעת מי ישב בממשלה, ובעצם מי יהיו השרים (אידאלוגית), ואם כן מי יהיו השרים, ושר הביטחון של הרוב יחליט מי יהיה מפקד המשטרה, (אצלנו היינו בוחרים גם שריף וגם שופט), וכך בעצם השרשרת נקבעת על ידי האזרחים, כך שלא כל הדוגמאות רלוונטיות, אך כמו בבחירת שופטים, יש עוד הרבה דברים שהעם לא בהכרח מסכים לדילים של נציגיו. 

דמוקרטיה אינה מושגת על ידי פילוסופים המישמים את הדעות שלהם, אלא היא פרי תהליך של מאבקים פוליטיים בין קבוצות של בעלי אינטרסים, וכאשר חלקים נרחבים של החברה הופכים להיות בעלי אינטרסים ולוקחים חלק במעשה הפוליטי. ה'מגנה כרטה' האנגלית מ 1215 אינו מסמך שמיועד לכונן דמוקרטיה, זה בכלל לא מתקבל על הדעת. הברונים החזקים של אנגליה דורשים זכויות ושותפות בשלטון תמורת השרותים שהם חיבים בהם, והם משיגים זאת ממלך חלש. התפתחות הערים בימי הביניים יוצרת בסיסים כלכליים עשירים. המלוכה מעניקה זכויות לעיר ויצוג בפרלמנט משום האינטרס הכלכלי של המדינה. העיר אינה הופכת דמוקרטיה עירונית אלא נשלטת בידי בעלי הון ועסקים גדולים, ואלו מעסיקים ומנצלים פרולטריון עירוני. באזורים הכפריים קשה יותר להשתחרר מן החובות הפאודליות, וגם האיכר שהשתחרר ונעשה חופשי, עדיין נתון תחת השפעה חזקה של בעלי אחוזות גדולים.

דמוקרטיה אינה משטר טבעי, אלא פרי מאבקים והתפתחות ארוכה. יש בה הרבה מאד חסרונות, והדמוקרטים מוכנים מדעת לשלם את מחירם בעבור היתרונות שבשיטה. קל הרבה יותר לשלוט במדינה ללא בג'ץ השומר על זכויות האזרח הקטן ומעניק לו סיוע מן הצדק כנגד התנכלות השלטון הכוחני. כמה טוב לשלטון כאשר אין עיתונות חופשית, כלב השמירה המחטט ותוקף את אנשי השלטון, ומגלה מעשי שחיתות. כל ממשלה מעדיפה לפעול ללא מגבלות פוליטיות הנובעות מאינטרסים של קבוצות שונות במדינה. היא אינה זקוקה לכנסת ולמפלגות. שליט מעדיף לפעול כרצונו, כשאין מי שיגביל אותו ויפריע בעדו.  באיטליה של מוסוליני הרכבות יצאו בזמן. אני מעדיף להיות בן חורין, רכבות שמאחרות, ויכולת לקרא בקול רם 'צריך לסלק את ראש הממשלה איקס' מבלי לחשוש שהמשטרה תדפוק בלילה על הדלת. אני לא הייתי אומר דבר כזה אפילו לבד ביער, אמר לי פעם עולה חדש מברית המועצות.

אנשים קלי דעת דורשים איש חזק שיעלה לשלטון ויעשה סדר. הבעיה היא במה שאחר כך אי אפשר לסלק אותו. עודד

נסיון שלי לדון בנושא האשכול, קרוב לדבריו של מיכי למעלה אבל ביותר פרוט http://woland.ph.biu.ac.il/?download=500

נדב, מקריאה מהירה התרשמתי שמה שאתה כותב אינו דומה לדבריי. אני טענתי שגם אם ההמון יטעה זו זכותו, ולכן אין לקבל את שלטון הפילוסופים. אתה טוען ששלטון הפילוסופים אינו מוצלח כי אין להם ערך מוסף מעבר לאדם רגיל (טיעון דומה לחכמת ההמונים). זו טענה שונה לחלוטין. היא יכולה להיות נכונה אבל לדעתי היא לא נצרכת. התשובה נמצאת במישור של זכויות האזרח ולא במישור של תוקף ההכרעות (האם ההכרעה של ההמון/הפילוסופים היא נכונה). 

נדב
מאמר מרתק, אבל האם יוצא מדבריך שהבחירות אין שום להם משמעות, כי בסופו של דבר גורם האקראיות שולל אפשרות ניבוי העתיד ? ואם יש להם איזה משמעות מדוע שמומחים לא יהיה להם מקום בזה ?

עוד נקודה, הרי במצעי בחירות אין רק תכניות לטווח ארוך, לפעמים יש הכרעות לגבי מה נכון לעשות עכשיו, אז אמנם אפשר לטעון שכל הכרעה עכשוית נכונותה תתברר רק בעתיד אבל לא תמיד זה כך לכאורה.

ירוחם
אכן, לפחות בארץ, כבר קרל פופר התריע על תוצאות הסובלנות עם אלה שאינם סובלנים...