אמונה וידיעה - דעת רבותינו

קדיש,

לא אמרתי שאמונה הכוונה לביטחון באלוקים. אמונה הכוונה לתת אמון באלוקים ולהיות בטוח במציאותו וקיומו. ביטחון הוא כבר נגזר של הנהגת החיים עפ"י מידת האמונה בבורא. 
את המקורות למילה אמונה ומשמעותה כבר ציינתי לעיל והדברים פשוטים וברורים. 

נמדשיר, ישר כוח על הדברים הנפלאים. תודה רבה. 
לכאורה ניכר מדברי אלו שהזכרת כי האמונה צריכה להיות אמונה בקבלת אבות ולהוסיף לה את החקירה והידיעה של האדם. כך היא דעת רבים. אמנם יש לעיין האם החינוך (עיין בהקדמה) חולק עליהם? שהרי כתב שם שאין לחקור ביסודות האמונה שהנחילו לנו אבותינו שהרי הם כבר בדקו וראו והציעו לפנינו שולחן ערוך...
וכן כתבו עוד הרבה אחרונים...
מה דעתכם?

קדיש
דעתי היא שהיות ולפי התורה יש לנו את מצוות האמונה , על כן דבר ראשון יש להאמין , ואחר כך יש לחקור את המציאות להבנה של שכל , כי הרי לא יתכן שהתורה תתן מצוה של אמונה , אם אפשר להגיע אליה רק על ידי חקירה , לכן דבר ראשון יש להאמין גם אם לא מבינים , ויש מצוה מוספת לחקור ולהבין בשכל את ידיעת ומציאותו יתברך.

לכן כתבתי גם באשכול סמוך שאי אפשר להוכיח מציאות הבורא , היות והחקירה המותרת היא רק על ידי האמונה המקדימה לחקירה בשכלית.

דה וינצ'י, תודה על המראי מקומות... לגבי המצווה להאמין ומה שייך לצוות על כך עיינו בקובץ מאמרים ואגרות של הגר"א וסרמן שמדבר אודות כך.... וכעין זה בחזו"א אמונה וביטחון בהתחלה. 

לכאורה ברמב״ם יסודי התורה רואים שאין לחקור באמונה שמא יבוא לידי כפירה. אא״כ תאמר שיחקור בלי לחשוב על צד השלילה. והדבר משול ללשחות בלי להירטב.

אריאל
החקירה שכותבים עליה זו לא החקירה האם יש אלוקים אלא החקירה להבין את אחדות הבריאה , בדיוק כמו שמתימטקאי חוקר את המתמטיקה , הוא לא מתכחש אליה ולא בודק את נכונותה , אלא חוקר את מצפוניה , כך בדיוק החקירה האלוקית זה לא החקירה האם יש אלוקים , אלא החקירה היא להבין שלא יתכן שאין אלוקים גם לפי שכל האדם עד היכן שידו מגעת , וכמובן שאי אפשר להגיע למלוא הידיעה על אלוקים היות ואלוקים זה משהוא אין סופי , ואנו כנבראים  מוגבלים , אבל אנו יכולים להשיג בשכלינו את המושג "האין סופי" שקיים בבריאה וששולט על הבריאה וכו' , ועל זה נתגלה לנו בדורות האחרונים תורת הנסתר מהאר"י ששם מוסבר ענין הצמצום , ולאחר מכן הבעש"ט שהביא את את הקבלה אל השכל, כך  שהדוגמא שזה לשחות ולא להירטב אינה הדוגמא המדויקת.

ולכן אין סתירה בין דברי הרמב"ם לדיעות האחרות היות ומדברים על שני סוגי חקירה , כמו כן הרמב"ם לא השיג את הקבלה לכן הרחיב את הענין על דרך השלילה , אבל הקבלה שמבארת את ההבדל בין העצם לאור העצם , לכן את העצם אין אנו יכולים לחקור , אבל איך העצם מאיר בעולם ופעל ומהיג את העולם אנו יכולים , ואין כאן המקום לבאר בין עצם למאור ואור.

נמדשיר
מה זאת אומרת חייב להאמין? מי מחייב להאמין, מושא האמונה?

בעל

על שאלה זאת עניתי באשכול

אריאל, הרמב"ם מדבר שאין לתור אחר הלב דהיינו לא לחשוב מחשבות של כפירה וכדו'. אמנם לא אמר שאסור לחקור כדי להגיע לאמונה צרופה. 

בעלבעמיו, מצוות האמונה היא מצווה ב"שב ואל תעשה". כל אדם יכול להגיע לאמונה ברורה ומובנת אלא שלעתים יש חסמים מסויימים שאותם צריך להסיר כדי להגיע לאותה בהירות באמונה שכל אדם יכול להגיע. ועל כך ציוותה התורה להאמין - להסיר את אותם חסמים ולהכיר ממילא ש"אנוכי ה' אלוקיך וכו'".