|
|
| נשלח ב-25/3/2014 11:28 |
 |
| |
| מם80 כתב: |  | שאל השדי חמד, אם הגדולים שומטין את לולבי הקטנים מידם ואוכלים אתרוגיהם של תינוקות, מה שייך דין זה להלכות לולב? ואם מיד אחר סיום מצות לולב התינוקות שומטים והולכים ואוכלים את אתרוגיהם, איזה דין משמיעה המשנה בזה? והשיב שביאור המשנה שמיד אחר גמר מצוות לולב התינוקות שומטין פירוש מחרבין את לולביהן ע"י תלישת העלים וכדומה ואוכלין אתרוגיהן בכדי שלא יוכשרו הלולבים והאתרוגים לשנה הבאה, שמא יגיע הלולב והאתרוג של קטן ליד גדול לשנה הבאה, והוא לא ידע שבשנה שעברה זכה בו קטן ונפסל לגדול לשנה הבאה, אבל הגדולים היו מצניעים אתרוגיהם ולולביהם לשנה הבאה על ידי שמירה שלא יתייבשו ויוכשרו למצוה לשנה הבאה.
לפי הרב מרדכי שמואל יונתן מבערקאוויטש, שני הפירושים שהביא רש"י נכונים. בתחלה תינוקות היו שומטין את לולביהן ואוכלין את אתרוגיהם, אלא כשראו חכמים שנתמלאה העזרה בלולבים וקליפות אתרוגים, תיקנו מכבוד בית המקדש שהגדולים שומטים את לולבי הקטנים מידם ואוכלים את האתרוגים של הקטנים, ובחרו להעמיס פירוש דחוק בלשון המשנה כדי לא לשנות את המשנה שהיתה שגורה בפי רבנן ותלמידיהן מימי קדם.
דברי השדי חמד נראים לי נכונים, אם-כי לענ"ד אינם ממצים את טעמי המשנה. דברי הרב מברקאוויטש נשמעים לי נאים אך תמוהים, וכי חכמים ששנו את ההלכה המקורית לא יכלו לשער שהעזרה תתלכלך? אלא סביר שאם-כבר תיקנו שגדולים ולא קטנים ישמטו את לולבי הקטנים ויאכלו את אתרוגי הקטנים, הרי זה מסיבה שלא סמכו על הקטנים שכולם ישמטו את לולביהם ויאכלו את אתרוגיהם, אלא שאם לא סמכו עליהם, סביר יותר היה לתקן מלכתחלה את המשנה לגדולים, ואז לשון המשנה קצת דחוקה. אלא לענ"ד פשט המשנה: מיד תינוקות שומטין את לולביהן, ו[קטנים או גדולים] אוכלין את אתרוגיהן [של קטנים]. כי אפשר לסמוך על קטנים שישמטו את לולביהם, אולם באכילת האתרוגים אפשר שנדרש שגדולים יצטרכו לאכול את אתרוגי הקטנים אם הקטנים אינם חפצים לאוכלם.
|
|
שני הפירושים הללו, גם הם מעלים קשיים.
לפירוש השדי חמד:
וכי לולב היבש כשר? יש סיבה לחשוב שהלולב של הקטן דהשתא, יכול להגיע טרי לחג הסוכות בשנה הבאה? והאתרוג? הרי גם הוא יתייבש ויצטמק, ואין מי שיטעה בין אתרוג טרי לאתרוג יבש וחום בן שנה.
ועוד יש לשאול על כך: אם היה לולב קניינו של קטן, וזה הפקירו, וזכה בו גדול, האם לא יכול לצאת בו? אם לקטן אין זכות קניין, וכל קניינו מדרכי שלום, הרי שמן ההפקר קנה. ואם היתה לו זכות קניינית - הרי הפקרתו הפקרה.
פירוש הרב מרדכי שמואל יונתן מבערקאוויטש קשה גם הוא. אם לנקיון בית המקדש דואגים, מדוע שומטים הגדולים מידיהם של הקטנים את הלולבים? שיחטפו מהם רק את האתרוגים. הרי הלולבים הללו, אם נשמטו - מה אכפת לנו אם התינוקות שמטום או גדולים שמטו מידיהם?
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2014 13:35 |
|
| |
לרב מבערקוויטש, אם היו מתקנים לקטנים לחטוף את הלולבים זה מזה מחמת שמחה, אז הקטנים היו משתוללים כדי לחטוף יותר לולבים ומכים זה בזה עם לולביהן. מכל מקום, הן לפירושו והן לפירוש שדי חמד, תמוה מדוע המשנה לא שנתה שומטין גדולים את לולביהן של קטנים וכו'. אלא לענ"ד כל השאלות הינן על הסיפא ולא על הרישא, וכן במדרש שנאמר הלך ושמט אתרוגין מיד תינוקות שנאמר מיד התינוקות שומטין, אין הכוונה ללימוד מהרישא של המשנה אלא מהסיפא ואוכלין אתרוגיהן, ולא הזכיר המדרש את הרישא אלא כי זו דרך נפוצה בלשון חכמים לומר את חציו הראשון של פסוק או משנה ולהתכוון להמשך.
|
|
|
|
|
