|
|
| נשלח ב-20/3/2014 17:07 |
 |
| |
ארתח אל תתלהם
רמב"ן בראשית לא:
אל יחר בעיני אדני כי לא אוכל לקום מפניך" - לא הבינותי מה התנצלות זה וכי הנשים אשר להם האורח לא יקומו ולא יעמודו אולי אמרה כי ראשה ואבריה כבדים עליה והיא חולה בבא הארח כי כן דרכן וכל שכן במעטות הלידה כרחל שדמיהן מועטין והארח יכבד עליהם מאד והנכון בעיני כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאד כי כן שמן מעולם "נדות" לריחוקן כי לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו כי ידעו הקדמונים בחכמתם שהבלן מזיק גם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע כאשר בארו הפילוסופים עוד אני עתיד להזכיר נסיונם בזה ( ויקרא יח יט) והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם וכמו שהזכירו רבותינו בברייתא של מסכת נדה תלמיד אסור לשאול בשלמה של נדה רבי נחמיה אומר אפילו הדבור היוצא מפיה הוא טמא אמר רבי יוחנן אסור לאדם להלך אחר הנדה ולדרוס את עפרה שהוא טמא כמת כך עפרה של נדה טמא ואסור ליהנות ממעשה ידיה ולכך אמרה רחל ראויה הייתי לקום מפני אדוני לנשק ידיו אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך וגם לא ללכת באהל כלל שלא תדרוך אתה עפר רגלי והוא החריש ממנה ולא ענה אותה כי לא היו מספרים עמהן כלל מפני שדבורה טמא
ויקרא יח, יט
ואל אשה בנדת טומאתה" - אסר הכתוב הנדה מפני טעם שהזכרתי (לעיל בפסוק ו) שלא התירה התורה המשכב רק לקיום הזרע והנה הולד נוצר מדם האשה כולו או רובו כאשר הזכרתי כבר (לעיל יב ב) ומדם הנדות לא יהיה נוצר כלל ואיך יעשה ממנו ולד והוא סם המות ימית כל בעל חיים שישתה אותו או יאכלנו והנה בהיות ברחם דם נדה הרבה לא תתעבר ממנו כי לא יוצר כלל ואף אם תתעבר מדם אחר ויהיה נזון מזה הוא ימיתנו וכבר הזכירו הרופאים עוד שאם יהיה נזון מדם משובח וכל מזונו מדם טוב אלא שנשתקע בתוכו מדם הנדות יחמיץ אותו ויוליד בולד שחין ואבעבועות למיניהם ועל דעת רבותינו (תנחומא מצורע א) אם ישאר ממנו בגופו קצת יהיה הולד מצורע ומכל הפנים האלו ראוי שתרחיק התורה משכב הנדה ועוד הגידו בו נסיון אמיתי והוא ממפלאות תמים דעים בתולדה כי הנדה בתחילת זובה אם תביט במראה של ברזל הבהיר ותאריך לראות בה יראו במראה טיפות אדומות כטיפות דם כי הטבע הרע המזיק שבה תוליד גנאי ורוע האויר ידבק במראה והנה היא כאפעה הממית בהבטתו וכל שכן שתזיק לשוכב עמה אשר תדבק גופה ומחשבתה בו ובמחשבתו ולכך גזר עליו הכתוב (לעיל טו כד) ותהי נדתה עליו כי רעתה רוע מתדבק והוא שאמר "בנדת טומאתה" ויאמר טומאת הנדה ( יחזקאל לו יז) כי יזכיר בה לעולם טומאה שהיא כשרץ וכאיש המצורע שטומאה להם בגופם ויתכן שזהו טעם את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה (להלן כ יח) כי המקור המושחת ההוא ראוי להסתם לא שיגלה וישאב ממנו מים הרעים המזיקים מאד והנה נאסר לזרע הקודש כל ימי טומאתה עד שתטבול במים כי אז תטהר גם במחשבתה ותהיה נקיה לגמרי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2014 17:10 |
|
| |
לרב מיכי
בהמשך לתגובה באשכול הסמוך.
אני חושב שתגובתך לפיה לימוד תורה ומגילה לנשים,זו חומרא.
זו היתממות.
תוקן על ידי alchanan ב- 20/03/2014 17:11:16
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2014 17:23 |
|
| |
הדיון כאן תמוה מאוד, הרי אם התורה זקוקה לעידכון היא מאבדת את מעמדה כנצחית וכמקור סמכות עבורנו, ואם כן איזה ערך יש לה עוד.
אם אנו סבורים שדינים דאורייתא יסודם בתרבות התקופה א"כ היא אינה אלהית, ומדוע בכלל לעדכן תורה שאינה אלא השתקפות של תרבות זמנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2014 17:30 |
|
| |
ספקן
כבר דנו בזה טובא. ובל נשכח שמשה רבנו לא הבין את ר' עקיבא. הרב קוק בשמונה קבצים קובץ ב כתב :
נד. להרמב"ם נצחיות התורה נעוצה במעמד העולם בעת מתן תורה, אין דבר זז מן התורה אף על פי שעניני העולם משתנים. נבואת משה רבינו אינה מהטבע הרוחני של ההויה, כמו שהיא שאר נבואה, שהעלמתה מן הראוי לה היא פליאה, והופעתה היא טבעית, אבל נבואתו של אדון הנביאים נס היא, כבריאת העולם יש מאין. וכמו שהמומנט של חידוש ההויה הוא עובר בכל הזמנים השוטפים ובאים, ויסוד פרוצס זה לא יקבל שינוי, כן לא תקבל שינוי התורה. הקרבנות היו אז צריכים כדי לעקור עבודה זרה, ועבודה זרה הולכת ונעקרת, ואף כשתיעקר כולה, יסוד קיום עקירתה יישאר, העבודה שהיא עקרתה, על פי עצה עליונה של הופעה אלהית עליונה, היא תקום. לא חרד הרמב"ם, בשביל נימוק זה, ליתן למצוות טעמים שערכם אפשר להיות עובר, ולפעמים גם כן כבר עבר, מפני שהנצח התורי, במאורע של מתן תורה בעצמו הוא תלוי, ומה שהיה אז מחויב, חוק הוא ולא יעבור. נה. אמנם עיקר הכל תלוי לדבריו בהכרת אלהיותה של התורה, והיה אפשר לשנות איזה דבר אם רואים שהזמן מרשה או מכריח, אבל הדבר יביא לחשוב שהתורה אינה אלהית, וזה עוקר יסוד הכל. על כן הכל קיים לעד, והשינוי הוא אפשרי רק על פי תנאים מיוחדים, הוראת שעה שבאה מנביא או בית דין וכיוצא בזה. אלה התנאים ערבים הם שלא יצויר על ידי ביטול חלקי ושינוי פרטי שאין התורה אלהית, ותשפיע תמיד באור חייה על האומה והעולם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2014 17:45 |
|
| |
אדרבה, מתוך דבריו מבואר שלא ניתן לשנות שום מצוה מן התורה, אם הבנתי נכון את דבריו הוא מבאר שגם לשיטת הרמב"ם שהקרבנות הם לעקירת עבודה זרה עדיין השורש הנפשי של ע"ז קיים גם היום ולכן דין הקרבנות הוא נצחי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2014 17:48 |
|
| |
ועדיין דברי הרב מראים את עוצמת הקושיה.
ועיין ספר העיקרים ואיני זוכר כעת מ"מ מדויק.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2014 18:21 |
|
| |
כן, העיקרים ג טז, דן עפ"י דברי הרמב"ן לגבי מצות מנין החדשים ליצי"מ שנשתנתה בחזרתן גלות בבל שנתנו שמות לחדשים, וכבר דנו בדבריו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2014 19:02 |
|
| |
צופר, אתה מערבב איסור בעילת הנדה עם טומאת הנדה
וגם לגבי איסור הבעילה יסודו לדעת הרמב"ן שהבעילה רק לקיום המין ולכן זמן הנדה אינו לקיום המין ולא עוד אלא שהוא מסוכן וכו', אין האיסור נולד מן הסכנה, ולא על סכנה הענישה התורה כרת, אלא שרצתה להגביל את יחסי המין, והרי הבעילה בזמן הנדות מסוכנת באמת לבריאות, זה לא השתנה עדיין.
כל הענין של להיזהר ממדרך רגליה וכו' לא בא בתור טעם לטומאה, ואין קשר בין טומאה לסכנה.הקדמונים ראו את הסכנה כפועל יוצא מכך שהדבר טמא, ולכן הבורא עשאו גם מסוכן, אבל שורש טומאתו נעוץ בסברות אחרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2014 19:58 |
|
| |
יש הרבה עדכונים לחומרה - למשל רבנים שונים שחתמו על גדרים חדשים בהלכות צניעות (אוטובוסים מהדרין). הבעיה היא שאז קמים כל מיני אנשים וטוענים: מה פתאום, לא שערום אבותינו, זה לא מופיע בשולחן ערוך, ואפילו הרמב"ם כתב במפורש שמותר
נ.ב. באנדרואיד העדכונים הם לתוכנה, לא לחומרה
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2014 19:59 |
|
| |
כן, כמו שגם דברי ר' חיים (על קולא בפיקו"נ) הם היתממות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2014 20:34 |
|
| |
תוקן על ידי oפקן ב- 20/03/2014 21:05:42
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2014 21:40 |
|
| |
| ארתח_זוטא כתב: |  | לפני זמן לא רב התגלגלה לפתחי שאלה הלכתית מעשית, שהפתרון ההלכתי הרשמי שלה הוא ברור, אך הוא מתאים להגדרה של "הלכה שנקבעה בהתאם למעמד האישה בעבר". אם נקבל את הטענה שיש לעדכן את ההלכה, הפתרון של השאלה הזו ישתנה – ולחומרא! וכך היה מעשה. אישה נשואה נשבעה שאדם פלוני לא יתארח בביתה, ובעלה לא היפר לה את שבועתה ביום שמעו את השבועה. על פי ההלכה, לכאורה, שבועה זו לא חלה כלל, כיון שאין לאישה זכות לקבוע מי נכנס לבית, שהרי הבית הוא בכלל של בעלה. אך הלכה זו היא ממש מיושנת ומתאימה לתקופה בה מעמד האישה היה נחות. אם היינו קובעים את ההלכה כיום, על פי מעמד האישה בימינו, ברור שהבית שייך לשני בני הזוג וממילא שבועת האישה חלה ועליה להישאל על שבועתה.
במחילת כבודו אין כאן שאלה ולא מקום לעדכון, אם הדירה רשומה על שם שניהם השבועה חלה, ואם רק על שם הבעל השבועה לא חלה. |
|
אם הדירה רשומה על שם שניהם, זה אומר שגם ע"פ ההלכה (ללא עדכונים) הדירה שייכת לשניהם והאישה יכולה לאסור על מישהו להיכנס לדירה?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2014 21:55 |
|
| |
חזק
שאלתך הראשונה ממש לא ברורה, פשוט שאם ההלכה מתעדכנת ונפסק שהדירה שייכת גם לאשה זה יהיה בין לקולא בין לחומרא, האם אתה מתכוין לרמוז שמטרת העידכון אינה רצינית אלא רצון להקל בלבד ?
ובנוגע לשאלה ההלכתית מאוד יתכן שאין צריך לזה עידכון הלכה ושינוי מעמד האשה, יתכן שגם בדרכי ההלכה המקובלים הדין שונה היום, צריך לבדוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2014 21:59 |
|
| |
ספקן,
אני לא מתכוון לרמוז אלא שואל האם מישהו מוכן לעדכן גם לחומרא או רק לקולא.
ברור שמי שמוכן לעדכן רק לקולא (או רק לחומרא) מעיד על עצמו שמניעיו הם אחרים.
מה אתה מתכוון שהדין שונה היום?
|
|
|
|
|
]
