|
|
| נשלח ב-8/6/2015 13:59 |
|
| |
המקור הראשון לסידור כתבי הקודש הוא חשמונאים ב, ב, יד-טו: (יד) וכאשר דרש נחמיה אל ספרי דוד והמלכים והנביאים, ואת אשר כתבו בדבר הקורבנות ויאספם לאסיפה. (טו) כן עשה גם יהודה, כי אסוף אסף את הספרים אשר נפוצו והתפזרו בסערת המלחמה בארץ. (טז) והם למשמרת בידינו, ואם נכספתם להם, שלחו נא אלינו ושלחנום לכם. בבן סירא אנו רואים שהוא כבר הכיר את התנ"ך המוכר לנו - הוא מזכיר למשל את 'שנים עשר הנביאים' ועוד. יש ערעורים על ספרים מסויימים בשולי הקאנון אם הכירם או לא, וכן אנו רואים בחז"ל שהיו ויכוחים על הוצאת ספרים מסויימים מהקאנון שכבר היה מקודש להם. וכמובן, בקומראן היו כל ספרי התנ"ך נמצאים במערה מיוחדת, נפרדת מהאחרות. עכ"פ, ישיבישער צודק לגבי מבנה הדיון ומיקומו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2015 14:14 |
|
| |
נו, ואיפה יש לך ראיות שישבה קבוצה של אנשים להחליט? אגב, האם אפשר להקיש בין שני הדברים, בין אסיפת יהודה לאסיפת נחמיה? אם באמת העניין הזה של קיומם של אנכה"ג, דיוקם של ספרי עזרא ונחמיה או ס"ע, ואפי' הדיוק ההיסטורי של ספר מלכים הם בעיניכם (אריאל וישיב) קריטיים לאמונה, אני אכן מבין את העניין. אני לא רואה איך השאלות הללו יכולות לפגוע באמונה בקיומו של הבורא או בנתינת תורה בהר סיני.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2015 14:21 |
|
| |
לא בהכרח קריטי לאמונה, ואולי צריך להיות להיפך, לא שאדם מאמין בתורה, ואז קריטי לו להאמין גם באכנה"ג, אלא שאדם מאמין במנגנון של אכנה"ג, ולכן הוא מאמין ברצינות מסירת הטקסטים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2015 15:12 |
|
| |
| יש3 כתב: |  | יש לנו מקורות שהיו אנכה"ג - נכון אבל מעט ובכלל לא ברור מי היו, מתי ומה בדיוק עשו. יש לנו מקורות שהיו.. קבוצה כלשהי שסידרה במודע את התנ"ך - ככל הידוע לי, יש לנו רק מקורות על ויכוחים האם לכלול חלקים מסוימים בתנ"ך - אסתר יחזקאל, קהלת ושיר השירים. המקורות על אסתר מדברים על ויכוח בזמנה, כלומר בתקופה הפרסית; המקורות על יחזקאל מדברים על זמן שאחרי מרד החשמונאים; והמקורות על קהלת ושה"ש הם מתקופת יבנה. אני לא רואה כיצד עולה מכאן מסקנה שבזמן מסוים קבוצה מסוימת סידרה את התנ"ך. אגב, שים לב שאין לנו מקורות על דיון על ספר שלא הוכלל בסופו של דבר. הדיון הוא רק על הוספה (אסתר) או גריעה (השאר) של ספרים מקנון שכבר מקובל. היה להם ידע טוב ברוח הקודש - מנין לך? אתה הרי אפילו לא יודע מי היה שם (כאמור, אפי' לא יודע שהיה איזה דיון כזה). אם אני עומד מול תעודות אשוריות, ומולן יש דיווח סותר בספר מלכים, האם הטיעון שלך אמור לשכנע אותי להעדיף את מלכים?! הרי בתעודה בת התקופה יכולות להיות טעויות וחוסר הבנה, ואילו לגבי ספר מלכים אני יודע שהיה מישהו (מי? שהוא) שבטח הייתה לו הבנה ברוח הקודש והוא קבע שזה ברוה"ק ולכן זה הרבה יותר וודאי. |
|
כמה הערות:
1. אנחנו אולי לא יודעים הכל על ההליך ועל מבצעיו, אבל התוצאה עומדת לפנינו. כלומר - ברור שמישהו קבע מה נכנס לתנ"ך ומה לא מעצם העובדה שיש לנו את התנ"ך כמות שהוא.
2. לגבי מקורות על ספר שלא נכלל - שוב, התוצאה לפנינו. לא למותר לציין כאן, כי אצל הנוצרים, ספרי "הברית הישנה" כוללים יותר מאשר מה שנכנס אצלנו, אלא גם כמה מהספרים החיצוניים. אם אתה רוצה - יש בכך עדות ברורה לויכוח שהיה קיים על מה ששייך ומה שאינו שייך ל'קאנון' - לספרי הקודש. הנוצרים משמרים, כבר שנים ארוכות, דעה אחרת - דעה שנדחתה. מישהו החליט אצלנו שספרי המקבים אינם חלק מהתנ"ך. הנה לך דוגמא, ואם לא תחפוץ בה - קח את ספר בן סירא. כמות האזכורים שלו במקורותינו מראה שידעו - אך הוחלט להותירו בחוץ.
3. גם אם לא תיזקק לשום רוח הקודש, ההנחה כי מישהו שחי תקופה קצרה יותר אחרי ארוע, יודע אודותיו יותר מאיתנו - היא הנחה מתבקשת. לפיכך, החלטות של אנשי כנסת הגדולה לגבי תיארוך - עדיפות בעיני על מחקרים מודרניים. לגבי ספר מלכים מול תעודה אשורית - דומני שגם כאן, אנשי כנסת הגדולה מנצחים לגמרי - מהבחינה המדעית. העובדה שעורכי התנ"ך הרשו לעצמם להותיר סתירות כרונולוגיות בין ספרי מלכים לדברי הימים, מעידה כאלף עדים על דיקנותם ואמינותם. היו לפניהם שני הספרים, ולמרות שראו סתירה, לא ישבו אותה או מחקו אותה - אלא הותירו אותה כמות שהיא. בעיני, אין עדות גדולה מכך - מהבחינה המדעית גרידא - שהם מקור עדיף על מקורות אחרים, עקיבים וסדורים להפליא - ואמינים לכאורה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2015 15:23 |
|
| |
1 ו-2 כמובן שיש בידינו תנ"ך חתום השאלה היא עד כמה היה תהליך מודע של בחינת כלל הספרות ובחירת הספרים ממנה. אני מניח שהיו ספרים שהתפשטו והתקבלו בציבור כספרי קודש, וכך התהווה לו קורפוס של ספרים קדושים, שלא ברור מתי הוא נחתם (שכן אנו שומעים על ויכוחים עדיין בדור יבנה, כלומר הם לא ראו את העניין כומחלט). כך למשל ייתכן שמגילת אסתר פשוט התקבלה לה בעם היהודי (במצרים ובא"י בזמנים שונים), וכעבור זמן קנתה לה מעמד, וממילא נכללה בספרים הקדושים. לגבי מכבים ובן סירא, ברור שהם לא הוכללו בגלל הזמן. לא ברור אם מישהו ישב והחליט על זה, אבל ספרים מאחרי תקופת שיבת ציון (אלא אם היו זיוף) לא הצליחו להיכנס. גם אם הייתה החלטה של גוף לגבי זה, זה לא מראה שהגוף הזה החליט מה טוב ומה לא, אלא רק שהוא החליט לגבי מסגרת זמן. לגבי 3, לא הבנתי איך תיאור של ירמיהו (אם נראה בו את מחבר ספר מלכים) לגבי תקופת עוזיהו, גם אם מניחים שהגיע אלינו בדיוק כמו שיצא מתחת ידו, יכול להיות עדיף על תעודה אשורית שנכתבה בזמן המאורעות
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2015 15:28 |
|
| |
| יש3 כתב: |  | 1 ו-2 כמובן שיש בידינו תנ"ך חתום השאלה היא עד כמה היה תהליך מודע של בחינת כלל הספרות ובחירת הספרים ממנה. אני מניח שהיו ספרים שהתפשטו והתקבלו בציבור כספרי קודש, וכך התהווה לו קורפוס של ספרים קדושים, שלא ברור מתי הוא נחתם (שכן אנו שומעים על ויכוחים עדיין בדור יבנה, כלומר הם לא ראו את העניין כומחלט). כך למשל ייתכן שמגילת אסתר פשוט התקבלה לה בעם היהודי (במצרים ובא"י בזמנים שונים), וכעבור זמן קנתה לה מעמד, וממילא נכללה בספרים הקדושים. לגבי מכבים ובן סירא, ברור שהם לא הוכללו בגלל הזמן. לא ברור אם מישהו ישב והחליט על זה, אבל ספרים מאחרי תקופת שיבת ציון (אלא אם היו זיוף) לא הצליחו להיכנס. גם אם הייתה החלטה של גוף לגבי זה, זה לא מראה שהגוף הזה החליט מה טוב ומה לא, אלא רק שהוא החליט לגבי מסגרת זמן. לגבי 3, לא הבנתי איך תיאור של ירמיהו (אם נראה בו את מחבר ספר מלכים) לגבי תקופת עוזיהו, גם אם מניחים שהגיע אלינו בדיוק כמו שיצא מתחת ידו, יכול להיות עדיף על תעודה אשורית שנכתבה בזמן המאורעות |
|
1. כשאני רואה שולחן, ההנחה הסבירה היא שמישהו טרח ובנה אותו. כשאני רואה תנ"ך חתום - מישהו חתם אותו. זו הנחה סבירה. האם אפשר לטעון שהיה כאן תהליך לא-מודע? לטעון אפשר הכל, בעיני זו לא טענה סבירה.
2. אני לא יודע לגבי מצרים, או היכן התקבל ספר כלשהו, אבל נקודת החיתוך של מועד תרגום השבעים מלמדת אותנו שאז כבר היה קורפוס מעוצב - והוא זה שתורגם.
3. לגבי מקבים ובן סירא, לך ברור שלא צורפו בגלל הזמן - ומכאן אני מבין שאתה מקבל תמונת זמן של חתימת התנ"ך לפני חיבורם של אלו. יתכן, בהחלט יתכן, אם כי זמנו של ספר בן סירא יכול להיות קדום - אין לנו ידיעה על מקורו.
4. לגבי ירמיהו מול תעודה אשורית, אציין שלכותבי התעודות אינטרסים - ולפעמים יותר אינטרסים מאשר מידע. לא תמצא, למשל, תעודה של מלך המספרת על כשלונו, כידוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2015 15:41 |
|
| |
לפי ואלטר
כסנופון כותב שארתחשסתא המלך (לעיל : 6) הוא בן של דריוש ולא (רק) בן אחשורוש בנו.
כתב כן גם בשם הרדוטוס כנראה בשיבוש.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2015 15:44 |
|
| |
אולי כדאי לפתוח אשכולות שונים לנושאים שונים
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2015 16:08 |
|
| |
1. שולחן לא נוצר מאליו, צירוף של שולחנות בהחלט יכול להיעשות מאליו. עוד אלפיים שנה יספרו לי שמדפיסי התלמוד בחרו את הגרסה המשובחת ביותר שהרי היו בפניהם הרבה כת"י. 3. לא אמרתי שהחתימה היתה קודם, אלא שכתבים שמתארים את מה שקרה בזמן האחרון לא נחשבו כקדושים. ראשונים הם קודשים ואחרונים לא. כך זה תמיד. 4. לבעל תעודה יש אינטרס וצריך לבחון אותו. הרשימות של הפקידים האשוריים שמהם אני לומד כמה זמן מלך כל מלך, או ששלמנאסר לקח לעצמו את השם פול, יותר אמינים מדיווח מאוחר לגבי זה. 5. ביסוס האמינות של המקרא על הסתירות בין מלכים לדה"י הוא לא מאוד חזק. קודם כול מדובר על עניין אחד. שנית, אם שני הספרים כבר היו קדושים בעיניו, ברור למה הוא לא שינה מהם. לעומת זאת, אם היה ספר שלא היה קדוש בעיניו, יכול להיות שהוא היה מתעלם ממנו. יכול להיות גם שהוא היה מחליט שצריך לערוך תיקונים ואז להכניס אותו לאוסף. אגב, דומני שמהקובל במחקר דה"י הוא שהוא הכיר את נביאים ראשונים והשתמש בהם כפי שרצה, וכשהוא רצה הוא שינה (חטאי דוד ושלמה נעלמו למשל). דבר כזה כמובן לא מעלה את האמינות שלו, כך שגם אם אני סומך על מי שאסף את הכתבים שלא שינה, אני לא יודע אם אני יכול לסמוך על הכותב של כל ספר וספר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2015 16:57 |
|
| |
אגב, להשמיט זה לא לשנות, אם כותב דה"י לא רצה לספר על חטא של דוד הוא לא חייב (להיפך, החידוש הוא ששמואל רצה לספר), אם כותב דה"י היה מספר שדוד לא חטא אלא קיים מצוה גדולה וכו', זה היה שינוי / שקר / חוסר אמינות.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2015 17:03 |
|
| |
נראה לי שהגיע הזמן להעביר את כל הדיון לאשכול חדש.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2015 20:33 |
|
| |
האם התנ"ך מצדד בחז"ל? אם אני מבין נכון אריאל טוען שמהתנ"ך עולה כרונולוגיה קצרה, ואלה ראיותיו ותשובתן:
א. פרק ד' בעזרא שבו דריוש הופך לארתחשתסא. הטענה הזו מתבססת כביכול על קריאה פשוטה של הפרק של מי שאיננו יודע את הכרונולוגיה הפרסית. בוא נבדוק מה באמת קורא כזה יחשוב. בפס' ט' אומרים שהיו הפרעות לבניית המקדש כל ימי כורש ועד ימי דריוש. בפס' י' עוברים פתאום לאחשורוש, ולכאורה הכוונה היא שאחשוורש מלך ביניהם ומציינים רק שבימיו הצרות היו בדמות כתב שטנה. בפס' י"א עוברים לארתחששתא, ושוב המסקנה היא שכנראה מדובר על עוד מלך שמלך ביניהם, וסדר המלכים הוא כורש, אחשורוש, ארתחששתא, דריוש. סדר כזה אף אחד לא מקבל, ולכן כנראה שא"א להבין את הפרק בלי לדעת קודם את הכרונולוגיה, כלומר מצופה מהקורא לבוא אם ידע קודם, בין אם זה שארתחששתא הוא בכלל מאוחר יותר, ובין אם זה שארתחששתא הוא דריוש. אם כך, כבר ברור שאין כאן כל ראיה שארתחששתא הוא דריוש. כעת ננסה לקרוא זאת כך. הבעיה הראשונה בזה היא חילוף השם הפתאומי שנראה כאילו בא רק להטעות אותנו ולא להועיל לשום דבר. הבעיה השנייה היא שלארתחששתא התלוננו על בניית החומה, כאשר קודם דובר רק על בניית המקדש (ובאמת נראה שרק נחמיה החל בבניית החומות בשנת 20 לארתחששתא, שזה 14 שנה אחרי חנוכת הבית). כעת נעבור לקריאה שמניחה את הכרונולוגיה המקובלת במחקר. לפי קריאה זו, העניין עם ארתחששתא הוא גלישה צדדית אסוציאטיבית מנושא ההפרעות, כמו שגם יש גלישה לגבי אחשורוש. צריך להבהיר כי אם אכן הכרונולוגיה הזו נכונה, הרי שקורא בן הזמן כלל לא היה מתקשה להבין מה כתוב, והיה ברור לו שזה מה שקרה, ומבחינה זו אני חושב שא"א לומר שזו פרשנות קשה. אבהיר את דבריי - לפעמים אנחנו מקשים על פרשנות מסוימת, שברור שהיא לא נכונה כי אף אחד לא היה חושב לקרוא כך, וזה נעשה רק בגלל הדחק. כאן ברור שבן התקופה היה קורא כך. זה קשה רק לקורא שאיננו מודע לכרונולוגיה, ואז כשמגלים לו את זה, הוא מופתע. מה שאולי היה קשה לבן הזמן הוא הדילוג המשונה לדריוש בגלל עניין אסוציאטיבי. אני אומר 'אולי' כי יכול להיות שמבחינת טעמו הספרותי זה היה בסדר, כמו שאולי גם שינוי שם המלך באמצע (כאשר ידוע שזה שני שמות של אותו אחד) היה מתקבל יפה בעיניו. לדעתי, הקושיה על חז"ל משינוי שם המלך והקושיה על המחקר מהקפיצה האסוציטיבית דומות בחומרתן, ואינן מהוות קושיה חמורה. הקושיה על חז"ל מזה שמדובר על בניית החומות במקום הבית היא חמורה.
ב. ראיות מחישובים ברשימות. אני לא אוהב את סוג הראיות הזה, וזה כולל גם את חישוב 6 הדורות של הכוהנים שהובא נגד חז"ל. אף שהרשימות נראות בעיניי אותנטיות, הרי שמטבען הן דבר שמועד לתקלות. בן יכול להפוך לאח, שם אחד לשם אחר וכדומה. יעידו על כך ההבדלים בין הרשימה שאמורה להיות זהה בעזרא ובנחמיה וההבדלים בין הרשימות הפזורות במקרא למקבילותיהן בדה"י. בנוסף הוא תלוי מאוד בפרשנות, האם יש לזהות שמות חוזרים או שמדובר בשניים שונים (עד כמה מצויה תופעה של קריאה ע"ש), מה חישוב הדורות (יש חישוב ממוצע ויש חישוב שיכול להיות, כאשר ברור לכולם שמקרים מאוד חריגים יכולים לקרות, אבל זה לא הרגיל) ועוד.
אריאל, אם יש עוד ראיות מהמקרא לדעתך, תגיד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2015 21:45 |
|
| |
יש זה אני הוא שטענתי כך ועדיין בשלי אני עומד. מתוך קריאת ספרי עזרא נחמיה. אבל כמובן (מתוך התנ"ך עצמו) יתכן שאחרי התנ"ך לפני אלכסנדרוס יש עוד אלף מלכים. ובדניאל עוד שלשה מלכים עומדים לפרס והרביעי... את מלכות יוון וזה נאמר בימי כורש ועוד 4 הם כנבוזי ברזי דריוש אחשורש ארתחשסתא דריוש הרי 6 צא מהם ברזי שלא היה מלך רק זמן קצר וכנבוזי שהיה במצרים (?) אין יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2015 12:36 |
|
| |
לגבי רשימת היחס של יהושע הכהן הגדול בנחמיה יב,י-יא א. נדמה לי שכולם הניחו כאן שהרשימה היא של כוהנים גדולים שכיהנו, אבל בעיקרון אפשר להבין יש שם דורות שעדיין לא כיהנו. לצורך העניין שיוידע היה כהן גדול, בנו הבכור או היחיד יונתן, ושל זה ידוע. ב. לא הבנתי איך אפשר להגן על דעת חז"ל. מתחילת פרק יג בנחמיה עולה שבשנת 32 לארתחששתא (=דריווש לפי חז"ל) אלישיב היה הכה"ג. איך בבוא אלכסנדר כעבור 4 שנים היה שמעון הצדיק נכד נינו של אלישיב כה"ג? בהחלט יכול להיות שפספסתי משהו מכל הדיונים באשכול, אז אנא האירו את עיניי.
|
|
|
|
|