המשנה בברכות פ"ה מ"ג אומרת "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים, משתקין אותו." ופירוש הרמב"ם "עניין מה שאמרו על קן צפור יגיעו רחמיך, שיאמר: כמו שחמלת על קן הצפור ואמרת "לא תקח האם על הבנים", כן רחם עלינו. וכל מי שיאמר כן בתפילתו, משתקים אותו, מפני שהוא תולה טעם זאת המצווה בחמלת הקדוש ברוך הוא על העוף. ואין הדבר כן, שאילו היה מדרך רחמנות, לא ציווה לשחוט חיה או עוף כלל, אבל היא מצווה מקובלת, אין לה טעם."
תמיד תמהתי מה כ"כ חמור בזה שצריך להשתיק את מי שאומר כן, הרי התורה מלמדת אותנו ש"והלכת בדרכיו" מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון, אז מה כ"כ חמור בזה שמישהו מזכיר בתפילתו את הרחמים של הקב"ה על קן ציפור, עדי כדי כך שצריכים להשתיק אותו.
עלה בדעתי פירוש אחר והייתי שמח אם מישהו יכול לאשר לי את השערתי. לדעתי הנוצרים היו מזכירים את ענין האם והבן ע"י הזכרת הביטוי על קן ציפור יגיעו רחמיך, כנראה מן כינוי לקהילתם, כמו הכינויים של עם ישראל שנאמרו בתפילה למשל "אום אני חומה" וכדו' ולכן מי שאומר כך משתקין אותו.
אני הייתי שמח אם מישהו מכיר נוסחאות שכאלה מתפילות הנוצרים הקדומים כדי לאשר את השערתי.
נשלח ב-22/3/2014 23:52
לא מכיר את הנוסחאות הנוצריות, אבל לעצם השאלה למיטב הבנתי לא מדובר על כך שהקב"ה רחמן או לא, אלא על שאלת טעמי המצוות. גם אם הקב"ה רחמן, עדיין יש לדון האם טעם מצוות שילוח הקן הוא הרחמים או שיש לה טעם אחר. ואפילו אם זה טעם המצווה, עדיין יש לדון האם לבצע את המצווה מתוך המוטיבציה הזאת או כהיענות לציווי וזהו. ראה רמב"ם סופ"ח מהל' מלכים על מי שעושה דברים מתוך סברתו. ומש"כ בפ"ו משמונה פרקים שבמצוות השכליות רצוי להזדהות נפשית, אין זה אומר שיש לקיים אותן מתוך ההזדהות הזאת.
נשלח ב-23/3/2014 00:13
הפרשנות שונה כמובן- אבל ביקשת פרשנות לרעיונך
ירושלמי מגילה.
דף לג,א פרק ד הלכה י גמרא על קן ציפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך
נשלח ב-23/3/2014 00:34
"ואין הדבר כן, שאילו היה מדרך רחמנות, לא ציווה לשחוט חיה או עוף כלל, אבל היא מצווה מקובלת, אין לה טעם. " לא הבנתי את דברי הרמב"ם מדוע הדין שיש התר לשחוט בהמות, אומר שהתורה לא מצווה לעשות זאת ברחמים. ולמרות שלא אוסרת לקחת את האם. מצווה שלא תלקח בעודה על הבנים.
נשלח ב-23/3/2014 04:53
זה לא כ"כ "עד כדי כך חמור" כי במקרה ההבא במשנה כתוב:
האומר , ומזרעך לא תתן להעביר למלך, ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא, משתקין אותו בנזיפה.
ואילו את זה שאמר "על קן ציפור" לא משתקים בנזיפה אלא רק שהדבר אינו נכון. (כנראה מכיון שהמצוות באו בשביל נו, שיהיו לנו מידות טובות ולא בגלל שהקב"ה פתאום ליבו לא עמד לו בצער הציפור וביקש שלפחות אותה לא ניקח...)
לצערי איני מכיר מקור לאשש את סברתך...
נשלח ב-23/3/2014 12:30
אבל למה משתקין אותו?
האם כל מי שטועה באיזה פשט צריך להשתיק אותו? מה כ"כ גרוע בדברים האלו שצריך להשתיק אותו?
נשלח ב-23/3/2014 12:38
גם מי שאומר "יברכוך טובים" משתקים אותו למרות שזה לא כפירה או משהו כזה, כנראה אלה היו מטבעות לשון נפוצות שהעם היו מוסיפים בתפילה בזמן חז"ל אז מנו אותן בפרטות..
נשלח ב-23/3/2014 12:54
לא קראת מה שהבאתי מהירושלמי? אותו איש- הכונה לישו
שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר חלק א - יורה דעה סימן קפ
(ה) ספרי אחרונים שלנו רובא דרובא הם מתושבי מדינות הנוצרים ואולי בארצות אמונת הישמעאלים ג"כ נזהרו להשמיע שם נביאים על שפתם, וגם באמת חילוק גדול בין אמונת הנוצרים באותו איש שחשבו לאלקות וישמעאלים שמעולם לא הגדילו מחוקק אמונתם יותר מגדר הנביא. הצנזורים צינזרו את הש"ס וכל מקום בחז"ל שהיה חשוד כמדבר באותו איש, רק האחרונים העזו להזכיר רמזים עליו
כוונת הגמרא היתה המתפלל
על קן ציפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך , כלומר התרסה כלפי מעלה שלא הציל את אותו איש מהצלב. זו היתה כנראה חלק מתפילתם של הנוצרים-המינים
נשלח ב-23/3/2014 12:58
נשמע לי תפילה של הגנוסטיקנים.
נשלח ב-23/3/2014 13:14
ירוחםשמ כתב:
לא קראת מה שהבאתי מהירושלמי? אותו איש- הכונה לישו
שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר חלק א - יורה דעה סימן קפ
(ה) ספרי אחרונים שלנו רובא דרובא הם מתושבי מדינות הנוצרים ואולי בארצות אמונת הישמעאלים ג"כ נזהרו להשמיע שם נביאים על שפתם, וגם באמת חילוק גדול בין אמונת הנוצרים באותו איש שחשבו לאלקות וישמעאלים שמעולם לא הגדילו מחוקק אמונתם יותר מגדר הנביא. הצנזורים צינזרו את הש"ס וכל מקום בחז"ל שהיה חשוד כמדבר באותו איש, רק האחרונים העזו להזכיר רמזים עליו
כוונת הגמרא היתה המתפלל
על קן ציפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך , כלומר התרסה כלפי מעלה שלא הציל את אותו איש מהצלב. זו היתה כנראה חלק מתפילתם של הנוצרים-המינים
זאת השערה יפה, אבל הכינוי "אותו האיש" הגיע הרבה אחרי התלמוד...
נשלח ב-23/3/2014 13:26
אם כן, הבעיה בתפלה זו הינה עדיין ענייןההתרסה. ואותו איש הוא המתפלל.
נשלח ב-23/3/2014 13:30
אדם וזאת מנין לך? כאמור הצנזורים עשו עבודה מיוחדת בדוק כמה דפים שלמים מחקו ממסכת סנהדרין למשל, וגם אחרים. אריאל אותו איש- מת והוא לא מתפלל.- מתפלל האיש הזה שהרגו לו את הנביא והמשיח.
נשלח ב-23/3/2014 13:34
כונתי שאותו איש הוא כינוי בו משתמש הירושלמי במקום לכתוב אני. חז״ל השתדלו לא לכתוב דברים שליליים בגוף ראשון. לדוגמא ׳לכי חפי חשוכא להנהו אינשי׳ (סנהדרין צט.) ׳דיניה דההוא גברא במאי׳(גיטין נז.) ועוד הרבה.
תוקן על ידי אריאל73 ב- 23/03/2014 13:36:29
נשלח ב-23/3/2014 14:06
ירוחםשמ כתב:
אדם וזאת מנין לך? כאמור הצנזורים עשו עבודה מיוחדת בדוק כמה דפים שלמים מחקו ממסכת סנהדרין למשל, וגם אחרים. אריאל אותו איש- מת והוא לא מתפלל.- מתפלל האיש הזה שהרגו לו את הנביא והמשיח.
תבדוק בכל המסכתות עם ההשלמות של הצנזורה ותראה אם מוזכר אי-פעם הביטוי "אותו האיש" על ישו בתלמוד.
שנית, אם הם השאירו את הביטוי "אותו האיש" אחרי הצנזורה אז הם עשו עבודה ממש דפוקה...
(ואני לא חושב שהירושלמי שבידינו כולל צנזורה של הנוצרים)
נשלח ב-23/3/2014 15:14
אדם
אותו איש- הוא ביטוי של גנאי, הצנזורה לא אפשרה את השארותה.
אסבר את אוזנך במעשה שהיה, ואותו אתה יכול לבדוק.
דברים פרק יג ב) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת:
כותב על כך בה"ט
בעל הטורים דברים פרק יג פסוק ב) כי יקום בקרבך. בקרבך בגימטריא זו האשה ספרי
החשבון נכון- אבל נשאלת השאלה, מה בא בע"ה להגיד בזה, מה הרעיון.
בבה"ט הישן וכן בספרי ישן, כתוב- כי יקום בקרבך נביא זו האשה ובנה.
חשבון נכון רעיון נכון ויפה,
אבל לצנזור זה לא נראה, מחק. ומאז זה מחוק בכל הדפוסים , זה כוחה של צנזורה, צא וראה איךהצנזורה החרדית מצליחה, למד דרכיה וחכם
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 23/03/2014 15:16:00
נשלח ב-23/3/2014 15:27
מה שאני אומר זה שהכינוי "אותו האיש" על ישו הגיע הרבה יותר מאוחר ואין זה מסתבר שהתלמוד התייחס אליו בכינוי הזה...
