|
|
| נשלח ב-27/3/2014 22:37 |
 |
| |
הבנת הנקרא.
כתוב "לא יבוזו לגנב" אבל לא כתוב שמותר לגנוב.
כוונת הפסוק היא שכאשר אתה מעניש גנב שגונב כדי למלא נפשו - אל תבוזו לו.
ואיך הסקת מהפסוק שמדובר בתקופה שבה הקניין והכסף שולט?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 23:18 |
|
| |
שאתה תביא את הפסוק הזה?
רש"י משלי פרק ו
ורבותנו דרשו לא יבוזו לגנב, זה המתגנב מאחר חבירו הולך לבית המדרש ועוסק בתורה,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2014 23:27 |
|
| |
| אפריםבן כתב: |  | הבנת הנקרא.
כתוב "לא יבוזו לגנב" אבל לא כתוב שמותר לגנוב.
כוונת הפסוק היא שכאשר אתה מעניש גנב שגונב כדי למלא נפשו - אל תבוזו לו.
ואיך הסקת מהפסוק שמדובר בתקופה שבה הקניין והכסף שולט? |
|
למה שלא תבדוק מה כתוב ואחר כך תאשים אותי בחוסר הבנה ?
ובכן הפסוק הזה הוא כמין משיח לפי תומו. כלומר אגב דבריו נגד הנואף הוא אומר שהגנב יותר מוסרי מהנואף. ובהכי גרוע הוא יחזיר בכפליים (= שבעתיים) וכו' כלומר החברה יכולה לעניש אותו רק בכך מה שאין כן הנואף צריכים ממש להרוג כעונש התראתית. והגנב לא.
אבל הרעיון מובן אגב זה. שכל בר דעת מבין שגנב שרעב לא מבזים כי המצאת הקניינים היא מתחילה לא צודק כי "לי" הארץ אומר האלוהים.
שאל את העכברים למה הם נכנסים לבית שלנו במסירות נפש ממש ? כי יש להם מלחמה אידיאולוגית נגד בני אנוש שהמציאו את הקניינים בטבע והם זועקים כל הזמן "לי" הארץ ומתים על קידוש השם.
ולכן אם מחזירים את הטבע להאדם ויש לו מה לאכול. אז אפשר לדרוש מאדם לא לגנוב אחרי שחלקו (= המצאת הקניין) את הטבע לכולם. אבל אם אדם נולד בלי הטבע כי היא קנויה וכבושה כבר ?! אז בוודאי שיכול לגנוב, יותר נכון אין את המושג "לא תגנוב" מבחינתו הוא לא מכיר בקניינים שלנו ובצדק כמו העכברים.
לסיכום: אנו חייבים להבין שהצוו של "לא תגנוב" לא עומד מכוח עצמו. היא תוצאה של המצאת הקניין.
הקניין לא קביל אם קיים פרט אחד ביקום שלא קיבל קניין. אם הוא קיים ? אז מבחינתו אין צוו "לא תגנוב" !!
ראה כאן את הצוו הקטגורי
www.facebook.com/photo.php?fbid=609327552447524&set=a.533521163361497.1073741830.522159337831013&type=1&theater
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2014 09:50 |
|
| |
| maxmen כתב: | |
...רק זאת נדע שבעולם שהקניין והכסף שולט ? מותר לגנוב !! (משלי פרק ו ל) לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב:
...
מה שלא תבדוק מה כתוב ואחר כך תאשים אותי בחוסר הבנה ?
ובכן הפסוק הזה הוא כמין משיח לפי תומו. כלומר אגב דבריו נגד הנואף הוא אומר שהגנב יותר מוסרי מהנואף. ובהכי גרוע הוא יחזיר בכפליים (= שבעתיים) וכו' כלומר החברה יכולה לעניש אותו רק בכך מה שאין כן הנואף צריכים ממש להרוג כעונש התראתית. והגנב לא.
|
|
כז הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ; וּבְגָדָיו, לֹא תִשָּׂרַפְנָה.
כח אִם-יְהַלֵּךְ אִישׁ, עַל-הַגֶּחָלִים; וְרַגְלָיו, לֹא תִכָּוֶינָה.
כט כֵּןהַבָּא, אֶל-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ: לֹא-יִנָּקֶה, כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ.
ל לֹא-יָבוּזוּ לַגַּנָּב, כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ, כִּי יִרְעָב.
לא וְנִמְצָא, יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם: אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן.
לב נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר-לֵב; מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ, הוּא יַעֲשֶׂנָּה.
לג נֶגַע-וְקָלוֹן יִמְצָא; וְחֶרְפָּתוֹ, לֹא תִמָּחֶה.
לד כִּי-קִנְאָה חֲמַת-גָּבֶר; וְלֹא-יַחְמוֹל, בְּיוֹם נָקָם.
לה לֹא-יִשָּׂא, פְּנֵי כָל-כֹּפֶר; וְלֹא-יֹאבֶה, כִּי תַרְבֶּה-שֹׁחַד. כך תרגם רס"ג את הפסוקים הללו - בתרגום חוזר לעברית:
לא יבוזו לגנב, אם גנב, שכן יתכן כי גנב כדי להשביע את נפשו מן הרעב. וכאשר יימצא, פעמים שישלם הרבה, או אף את כל רכושו כדי להינצל. וזאת, כמו נואף אשה שהוא חסר לב משחית נפשו יעשה כך. נגע וקלון ימצא...
כך פירש רס"ג את הפסוקים ל-לג:
רבים מבני אדם נבוכים בשני הפסוקים הללו, אומרים מדוע לא יבוזו לגנב, וכן היאך יתחייב לשלם שבעתיים. ואני אומר כפי שתרגמתי, שלא אמר החכם לא יבוזו לגנב, ושתק, אלא אמר לא יבוזו לגנב כי יגנוב, כמו נאף אשה חסר לב. כלומר, ששתי הפעולות הללו גרועות, גם הזנות וגם הגניבה, אך מכת הנואף קשה מעונש הגנב, וזה כפי שאומר המלך, אל תעניש באותה אמידה את השיכור ואת הפיכח. ופירוש שבעתיים - הרבה, ...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2014 14:34 |
|
| |
| מואדיב כתב: | |
. אך מכת הנואף קשה מעונש הגנב,
|
|
היא הנותנת, שלמה החכם מביא ראיה מהמכה החברתית או האישית, שהחברה בטבעיות מבינה שגנבה משום רעב מותר ולגנוב אישה לא.
העונש החברתי היא התראתית בשני המקרים ועל פי חומרת העונש נבין את טבעיות והגיוניות של תבונה האדם.
שלמה אומר יותר מיזה. בנקמה אישית אפשר לכפר על גנבה אבל לא על גנבת אשת איש שהבעל לעולם לא יכפר לנואף אפי ייתן לו כל הון ביתו. והנה הפסוקים שוב (משלי פרק ו)
(ל) לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב: (לא) וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן:
אבל בגנבת אישה מבעלה ?.........
(לב) נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה: (לג) נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה:
(לד) כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם: (לה) לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹּׁחַד:
הרס"ג מפרש כאן השקפתית (הפחד שההמונים ימצאו כאן היתר לגנוב) ולא מפרש את פשוטו של הפסוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2014 15:03 |
|
| |
אם לפרט אין קניין, אז חלילה מותר לו לגנוב קניין של רעהו? אם לפרט אין אשה, אז חלילה מותר לו לנאוף את אשת רעהו? אלא מבחינת המחשבה התורה משווה את האיסורים ואומרת: לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2014 15:09 |
|
| |
ירוחם היקר הביא את החז"ל הנפלא מפי רש"י והנה המקור
מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה יג ד"ה שנים ישלם
אבל המתגנב מאחר חבירו והלך לשנות בדברי תורה אף על פי שנקרא גנב הרי זה זכה לעצמו, ועליו הוא אומר +משלי ו ל+ לא יבוזו לגנב כי יגנוב, לסוף נמצא מתמנה על הצבור וישלם שבעתים, שנאמר +שם שם /משלי/ ו לא+ את כל הון ביתו יתן, ואין שבעתים אלא דברי תורה, שנאמר +תהלים יב ז+ אמרות יי אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים.
החז"ל הזה לעומק אומרת מה שהרב הגאון ר' אדם סמית אומר ב"עושר העמים" שפילוסופי החברה מתפרנסים מהציבור. כלומר חז"ל אומרים שהמתגנב מאחר חבירו (= לא משלם אח חובתו האזרחי בל"ז) והולך ללמוד מדעים והגות ?! לא יבוזו לו כי בתכלס "לבסוף נמצא מתמנה על הצבור וישלם שבעתים" ויוותר על כל הון ביתו למען הציבור. כלומר הציבור מרוויח מיזה יותר אם היה סתם משלם את חובתו האזרחית הפשוטה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2014 15:27 |
|
| |
| מם80 כתב: | | | אם לפרט אין קניין, אז חלילה מותר לו לגנוב קניין של רעהו? אם לפרט אין אשה, אז חלילה מותר לו לנאוף את אשת רעהו? אלא מבחינת המחשבה התורה משווה את האיסורים ואומרת: לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך.
|
|
לא תחמוד ידידי היקר היא לא בכלל לא תגנוב. דווקא התורה מפרידה בין לא תגנוב לבין לא תנאף בשני לאווים נפרדים. והלא תחמוד היא לאו חדש לגמרי שאסור לחמוד.
בכל אופן אישה לא צריכים (זה לא פיקוח נפש) ומים ואוכל ואת הטבע חייבים כי אי אפשר בלעדיהם. כלומר ההשוואה שלך בין קניין לאישה היא לא נכונה.
אם לפרט אין קניין אז לא חל קניין של רעהו כי "לי" הארץ. מכוח זה התורה מתירה לקחת מתנות עניים בכוח. מכוח זה חוקי השמיטה. מה לא מובן כאן ? זכות הקניינים אפשרי אך ורק שכל אדם יש לו קניין.
אפי' לגבי זכות הקניין כלפי אישה לא אבסולוטית, הרי אברהם ביקש משרה "אמרי נא אחותי את" כלומר בהצלת נפשו של אברהם הוא לא צריך את זכות הקניין שתביא למותו הוודאי. "למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך"
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2014 15:40 |
|
| |
אנחנו צריכים להבין שעצם המושג תורה וציווי מראה לנו שהטבעיות והמציאות היא לא כך. כלומר בטבעיות אין קניין בטבעיות אישה קרקע עולם. התורה בא לומר לא תגנוב ולא תנאף דווקא כי זה לא טבעי כי אם היה טבעי לא צריך צוו.
ולכן שאנו רוצים לחוקק חוק וצוו, אנו חייבים את הצוו הקטגורי או הצוו של הלל לגר.
והצוו אומר שבלי שכל פרט לא מסכים לצוו אז היא לא צוו. ואין הפרט יכול להסכים לקניין בלי שיש לו קניין.
אגב: לגבי שאין לאדם אישה:
נכון מאוד, חייבים לדאוג לו לאישה זה חוב חברתי מהמעלה הראשונה. כבר חז"ל מבקרים את יעקב אבינו למה לא נתן את דינה לאחיו עשיו ומה היית עונשו שבאמת הפכו אותה לקרקע עולם = אנסו אותה.
כלומר אם אנו רוצים לשמור על קנייני אישה אז צריך לדאוג שלכולם תהיה אישה אחרת בטבעיות תבוטל הקניין.
וזה תוקף המושג צניעות ומצד שני לשמור על יופי = לצאת כבנות מלכים (בנות ישראל יוצאת כבנות מלכים), שחכמת נשים היא לא להביא למצב של ביטול הקניין.
תוקן על ידי maxmen ב- 28/03/2014 15:47:58
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2014 15:42 |
|
| |
בית דין רשאי לקחת מתנות עניים מבעלי שדות שלא נותנים מתנות עניים אפילו אם בעלי השדות עניים, אולם לעניים אסור לקחת בכח מתנות עניים למרות שהן שלהם מדין מתנות עניים, אלא מותר לעניים ללקט מתנות עניים אך ורק ברשות בעל השדה. בשנה שביעית בטל הקניין של בעלי השדות על הפירות אולם לא על הקרקע, ובית הלל גזרו שאין אוכלין שבשביעית אלא תוך קבלת רשות מבעל השדה כדי שלא יהא אדם רגיל ליכנס בשדה חברו ובגינתו ובפרדסו שלא מדעתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2014 15:46 |
|
| |
| מם80 כתב: | | | בית דין רשאי לקחת מתנות עניים מבעלי שדות שלא נותנים מתנות עניים אפילו אם בעלי השדות עניים, אולם לעניים אסור לקחת בכח מתנות עניים למרות שהן שלהם מדין מתנות עניים, אלא מותר לעניים ללקט מתנות עניים אך ורק ברשות בעל השדה. בשנה שביעית בטל הקניין של בעלי השדות על הפירות אולם לא על הקרקע, ובית הלל גזרו שאין אוכלין שבשביעית אלא תוך קבלת רשות מבעל השדה כדי שלא יהא אדם רגיל ליכנס בשדה חברו ובגינתו ובפרדסו שלא מדעתו.
|
|
הכל טוב ויפה אבל למה בית דין יכולים ? (המושג בית דין היא רק לסדר חברתי בתכלס לא משנה מי לוקח ממני בכוח אם זה בית דין או העני בעצמו) מאיפה כוחם לגנוב הרי זה שלי ?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2014 15:55 |
|
| |
מקסמן,
אתה כנראה מחליט מראש מה כתוב, ואז קורא בו מה שאתה רוצה...
תחילה הכותרת שלך זועקת 'הסתירה ברמב"ם שלא היה ולא נברא', כאילו נטען בראיון שיש סתירה ברמב"ם, וכשקוראים (לא מה שמחליטים מראש, אלא מה שכתוב...) רואים שנאמר: 'אבל שתי ההלכות אינן סותרות''.
אחר כך אתה מחליט שהיישוב המוצע אינו משכנע אותך (אתה לא מסביר למה), אבל נאמר בראיון ששתי ההלכות אינן סותרות 'מכמה סיבות', ומכלל זה ברור שיש יישובים נוספים, שאינם רלוונטיים לראיון.
(אגב, מן ההלכה האחרונה בשמיטה ויובל אין שום אינדיקציה לפרשנותך, ולכאורה הרמב"ם מדבר על עקרון נצחי).
ואחרון הגדיל. אתה מתלונן: 'לא הבנתי באיזה מתריג מצוות מצא מצווה כזו'. אבל אם היית קורא מה שכתוב, ולא רק מה שהחלטת מראש, היית רואה שהראיון מפנה במפורש למקור: הלכה יב. אם היית טורח ופותח, היית קרא שם ששבט הלוי 'הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל' וכו'. ואם זו לא חובה אזרחית, איני יודע חובה אזרחית מהי.
העיקר שבסוף אתה חותם: 'אני מציין זאת להראות לנו כמה אקדמיה הופך את האדם לתלוש מהיהדות'. אם זו המסקנה על סמך שלל הטעויות ומחדלי הקריאה שלך - בסדר, זכותך. רק שווה בנפשך מה יסיק מכאן קורא מכליל (על דרך הכללה כשלך) לגבי מיומנויות הקריאה ומידת ההגינות של שונאי-האקדמיה.
גוט שבת,
ב"ב
תוקן על ידי אידך_גיסא ב- 28/03/2014 15:56:25
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2014 16:06 |
|
| |
ספקן,
ראשית, במדיום כמו ראיון אל תצפה שיובאו שלל ראיות ומקורות. החילוק הבסיסי הוא על פי לשון הרמב"ם עצמו, במקור שהובא, שדיבר ספציפית רק על מי שפרק מעליו עול החשבונות הרבים (וזה תנאי לתחולת הדין!), ובהלכה הקודמת כתב על מי שהובדל מדרכי העולם (ושם מבואר שאין לו מקרקעין משלו), מה שאין כן בהלכות תלמוד תורה. אבל אם לא די לך בכך, הרי שהלשון 'דבר המספיק' נקוטה בכל חיבורו של הרמב"ם רק שלוש פעמים (כעולה מחיפוש בפרוייקט השו"ת), ובכולן הוא מציין משהו כמו 'צרכים מינימליים'.
תוקן על ידי אידך_גיסא ב- 28/03/2014 16:15:05
תוקן על ידי אידך_גיסא ב- 28/03/2014 16:18:03
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2014 16:21 |
|
| |
לתועלת המעיינים אני מביא עוד שני מקורות באדיבות פרוייקט השו"ת :
רדב"ז הלכות שמיטה ויובל פרק יג
הלכה יב
[יב] ולמה לא זכה לוי וכו' עד סוף הפרק. הוא מיושר דעתו וסברתו ז"ל ודקדקתי בדבריו ז"ל שכתב ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו שהקב"ה יזכה לו להרויח בעולם דבר המספיק לו ולא שישליך עצמו על הציבור. ועיין במה שכתב בפירוש משנת ולא קרדום לחתוך בו:
דרך אמונה הלכות שמיטה ויובל פרק יג
(סד) ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו. (סח) אין כונת רבנו שיקח מהבריות שהרי בפ"ג מת"ת ה"י התרעם ע"ז הרבה אלא כונתו שיעשה השתדלות מועטת והקב"ה ישלח ברכה במעשה ידיו ויוכל להתפרנס בכל מה שצריך לו. ואמרו אצל כהנים (סט) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם זה זרעו של אהרן מכאן אמרו רוב הכהנים עשירים הם שנא' ברך ה' חילו. וגבי ת"ח (ע) אמרו נקטינן צורבא מרבנן לא מעני ואף על גב שאנו רואים שיש ת"ח וכהנים שהם עניים ואביונים זהו כשהקב"ה יודע שזה טובתם:
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2014 16:24 |
|
| |
התורה נותנת לעניים מתנות עניים, אולם אלה אינם מתנות עניים סתם אלא המתנות ניתנות בהתאם לתנאים שבעלי השדות והעניים צריכים לקיים. העניים צריכים ללכת לשדות אחרי הקציר במועדים הנקבעים ע"י בעלי השדות, ולטרוח ללקט פאה לקט ושכחה ממקומות המותרים להם תוך קבלת רשות מבעלי השדות. הסייגים האלה נעשו כדי לשמור על העניים מפני גזל ועל מנת לכבד את הקניין של בעלי השדות. אם עניים לוקטים כמתנות עניים מה שאיננו שלהם, אזי בית דין רשאי לקנוס אותם ולהוציא מהם את מה שליקטו ולהשיבו לבעלי השדות. באותה מדה אם בעלי שדות אינם נותנים מתנות עניים, אזי בית דין רשאי להוציא את מתנות העניים מבעלי השדות ולתת אותן לעניים.
תוקן על ידי מם80 ב- 28/03/2014 16:26:46
|
|
|
|
|
