|
|
| נשלח ב-1/4/2014 08:34 |
|
| |
ספקן יש אפשרות נוספת - איש מוסרי לא יחשוב שלאישה פחות זכויות או שהיא נחותה. התורה אינה מלמדת מוסר אלא מצווה על פעולות ספציפיות וכל שלא ציוותה כפוף למוסר.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2014 09:57 |
|
| |
התלמוד הירושלמי מדבר על העצלנות של נשים ביחס לזריזות של בית דין, ויש שפירשו שהכוונה לבית דין של כהנים. נשים קרובות לטבע, וטבעי לעשות מה שנוח, לפיכך עלולות להתעצל לדקדק במה שאיננו נוח. לעומת זאת, בית דין של כהנים משקף מציאות שמעל לטבע, ולא בכדי יסוד הקדושה זהירות המביאה לזריזות. מכל מקום, הנשים שבמאתים השנים האחרונות אינן לא הנשים שבתקופת חז"ל ולא הנשים שבתקופת הראשונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2014 12:00 |
|
| |
תלמיד
כמו שניתן לומר, שאיש מוסרי לא יחשוב שבעל חי אין לו זכויות, למעשה אנחנו רוצחים אותם להנאתנו, משום שאנחנו סבורים שקיומם הוא עבורנו וכדומה, שוב המוסר תלוי בתפיסת המציאות שלנו שהיא קודמת איליו, מי שסבור שקיומה של האשה אינה לעצמה אלא כלי עזר לאיש לא ירגיש לא מוסרי להעמיד אותה מאחורי מחיצה בביהכנ״ס כפסיבית וצופה בציבור הגברי שלו שייך העולם.
שוב, הבעיה בדיונים מסוג האשכול הזה זה ההתעכבות על פרט אחד מתוך מכלול, דיון אמיתי מצריך עמידה על כל דיני התורה שמתייחסות לאשה, מעמדה בנישואין וגירושין, לדיני עדות ודיינות, לדיני הצלה והחייאה וכו׳, כמו גם ברכת שלא עשני אשה ועבד, והגדרת האשה בתורה כעזר בכלל וכו׳, רק מתוך כך ניתן לעמוד על מעמדה של האשה בתורה.
ובאופן כללי, דעתי ידועה, אין אני צריכים לנסות לתרץ את התורה, אלא להיפך לברר את תפיסתה בכנות וביושר, גם אם היא לא מוצאת חן בעינינו היום, אח״כ הבחירה נתונה בידי כל אדם אם להזדהות איתה או לא, אבל לספר לעצמנו סיפורי ילדים שעצלנות פירושו פרפקציוניזם, כשאילו מוסלמי או נוצרי היה מתרץ כך בקוראן ובברית החדשה, היינו לועגים לו ורואים בכך רמאות עצמי, וכאן משום שזה אנחנו זה לפתע מתקבל כרציני, זה לא בוגר ולא הוגן.
תוקן על ידי oפקן ב- 01/04/2014 12:11:45
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2014 12:46 |
|
| |
ספקן - לעיונך
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2014 13:48 |
|
| |
מ פרשנות זו לירשולמי מאיפה? ועל סמך מה? ראיתי מפרשים עצלות איטיות - וזאת על במך גמראות אחרות-, אבל גם פרשנות זו לא נכונה. הן לא יותר איטיות מהגברים בנקיון, ומה זה פוגם בבדיקת חמץ שהן איטיות?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2014 14:02 |
|
| |
ירוחם,
הירושלמי משווה בין בדיקת חמץ לעדות בית דין. מדוע לדעתך נשים נאמנות על בדיקת חמץ אך פסולות לעדות?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2014 14:31 |
|
| |
ספקן
חז"ל לא אמרו זאת על סמך הבטה במציאות הקרובה שלהם באופן מצומצם. כדאי לזכור שבאותו זמן כל העולם היה כזה, וחז"ל פשוט סברו כמו כולם - בכל עיר ובכל ארץ. כדי לחשוב אחרת היה צריך אדם להיות בעל דעות לא מקובלות. גם עצכח צמח רק על בסיס זה שבעולם כולו מקובלות דעות מעין אלו שמביעים פה. אולי לא בכל מקום בעולם, אבל יש חברה גדולה שסוברת כך. גם בחז"ל לפעמים מוצאים דעות יחיד שונות, אבל זו לא תופעה רחבה מהסיבה הנ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2014 14:35 |
|
| |
מ. מכובדי. איפה ראית את ההשואה הזו? חיפשתי וראה מה מצאתי תלמוד ירושלמי מסכת פסחים פרק א דף כז טור ב /ה"א הכל נאמנין על ביעור חמץ אפילו נשים אפילו עבדים רבי ירמיה בשם רבי זעירה לית כאן אפילו נשים נשים עצמן הן נאמנות מפני שהן עצילות והן בודקות כל שהוא כל שהוא . כאן אין צורך להיות מומחה גדול בירושלמי בכדי לגלות, כי הראשונים במחילה לא קראו או למדו נכון את הירושלמי. אולי לא היו להם ספרים מוגהים. הירושלמי מחמיא לנשים בנושא הזה כי הם קפדניות ובודקות כל שהוא, כל שהוא. כל שהוא הוא מונח הלכתי בחמץ , המעוט שבמעוט, היום מכנים זאת אחרים כל שהוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2014 15:16 |
|
| |
ירוחם,
לחלק מהראשונים היו גרסאות אחרות של הירושלמי והם הבינו שהירושלמי עוסק במחלוקת אמוראים, מאן דאמר דלית כאן נשים שהן עצמן נאמנות הן, ומאן דאמר אית כאן נשים ומתוך שהן עצלניות בודקות כל שהוא. מכל מקום, התכוונתי לדברי רבי יוסי בביאור הלכה ד: תמן הדבר מסור לב"ד וב"ד זריזין הן, ברם הכא הדבר מסור לנשים והנשים עצילות הן.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2014 15:38 |
|
| |
איך אפשר על דרך השלילה
הכל נאמנין על ביעור חמץ אפילו נשים אפילו עבדים רבי ירמיה בשם רבי זעירה לית כאן אפילו נשים נשים עצמן הן נאמנות מפני שהן עצילות והן בודקות כל שהוא כל שהוא הם אומרים בפרוש כנגד לשון הגמרא -אפילו נשים- יש למחוק -אפילו -כי הן דיקניות. בירושלמי יומא וסנהדרין כל שהוא מפורש אט אט.
תשאר בזה כי כנראה היתה להם גמרא שונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2014 17:03 |
|
| |
צופר יישר כח על היישרת המבט הזו אל מול תרבותנו העתיקה, בנוגע לסיאוב והשחתה ששררו אז או חוסר הנוחות שלנו מעבודת הקרבנות או דיני טומאה וטהרה, עבור המאמין זה לא אמור להוות בעיה, אם הוא חושב שזה המצב האידאלי לפי תורתו, ראוי לו אכן לשאוף לזה, הוא שואף למצב הזה בהתגשמותו האידיאלית ללא הסיאוב וההשחתה ששררה אז, כל מערכת שתהיה דתית או אחרת סופה להסתאב, זה עדיין לא שולל את הבשורה הטהורה שאולי היתה בתחילת דרכה, שמשמשת כמיתוס התור הזהב עבור מאמיניה.
בעיניי, הבעיה האמיתית אינה חוסר נוחות או השחתה, אלא הבעיה המהותית יותר שיש בתפיסת עבודת הקרבנות או בדיני טומאה וטהרה, אלא שזה נושא לדיון בפני עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2014 08:07 |
|
| |
ספקן כוונתי שהתורה אינה מורה דרך מוסרית. היא קובץ חוקים שמטרתו שונה מהנחלת מוסר לבני אדם (אם זו המטרה - היא כשלון חרוץ). את המוסר תיקח מהיכן שיש לקחת וכל אימת שאינו מתנגש עם התורה - נהג לפיו. לכן אין ההגבלות המוטלות על לוי, ממזר או אישה קשורות ליחס המוסרי כלפיהם. אגם יכול להעריך מאוד את עורכת הדין של עסקיו ולנהוג בה כבוד מרובה אך לא להזמינה להיות עדה בחופתו. אין כל קשר
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2014 15:49 |
|
| |
תלמיד טועה, מה החידוש שהתכוונת לחדש בדבריך?הרי ידוע לכל שהתורה אינה מחשיבה את המוסר האנושי ולכן בהכרח היא אינה מוסרית בחלקים רבים וחיוניים שלה . השאלה היא איזה צורך יש בה אם היא איננה מוסרית ומחנכת לאי מוסריות? ( פרט לצורך לשמר אותה מכל משמר כדי לשמר הלאה לדורות הבאים את התורה הלא מוסרית?)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2014 16:12 |
|
| |
תלמיד
דבריך הם חידוש, שראויים לדיון בפנ״ע.
מה קורה כשיש סתירה בין שני המקורות האלה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2014 16:28 |
|
| |
ספקן כלום י"ל לא הכריז חגיגית שהוא לא הומאני?
|
|
|
|
|