נשים עצלות? זה רציני?

ספקן,אנא פרט את החידוש שבדבריו של תלמיד טועה ואיזה כותרת תתן לדיון שלדעתך צריך להתקיים?

בעלבעמיו,כיצד תירץ ליבוביץ' את דבקותו בתורה שהיא בעליל בלתי הומנית?

אפרים
הוא לא תרץ, הוא הרי קירקגורי מושבע.

( בע"ב, היה כזה רק במובן של הכרעה אקזיסטנציאלית, אבל על האיש עצמו כתב שסובל מ'כאבי בטן נוצריים')

מאוד קשה לי להתייחס לתורתו של י"ל, לא זכיתי להבין אותה, היא מליאת סתירות ואבסורדים, אילו לא ידעתי בבירור שהוא היה אינטלקטואל ברמה גבוהה הייתי אומר שהתיאולוגיה הדתית שלו היא שטות גמורה, אבל כעת אסתפק בזה שאיני מבין את דבריו.

עצם ההכרזה על אי הומאניות אינה בעיה אם סבורים שהערכים אינם מוכרחים וכפויים על האדם מכח התבונה אלא הם הכרעה רצונית בלבד, מאז ספקנותו של יום קשה לראות בערכי המוסר אמת מוכחת, ונדמה שגם קאנט הגדול לא הצליח לפתור את הבעיה הזו, אני כספקן שייך לאסכולה שסבורה שערכי ההומאניות אינם אלא ערכים חברתיים בלבד, זה אמנם מעורר בעיות רבות, אבל אין לנו ברירה אחרת.

הדרך שהציע תלמיד, היא שאנו ניזונים משני מקורות, התורה והמוסר האנושי, התורה עצמה אינה מצפן מוסרי, ושניהם יכולים להתקיים, וע"ז נסובה שאלתי, כמובן שהתיאוריה עצמה ראויה לדיון, מה דעת התורה עצמה על המוסר וכו' וכו'.  

   ראה למשל כאן:

   http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/deot/lichtenshten-4.htm

ייש"כ, מאמר מאוד מעניין וראוי לדיון רחב.

אכן,מאמר מעניין אלא שהמאמר עסק בכל הצדדים ובכל הפילפולים האפשריים אבל כלל לא העלה את השאלה איזה ערך יש לשימור תורה כזאת בכלל?

1.מצד אחד הדין בה הוא כל כך לא הומני שרצוי בהרבה מצבים לנהוג לפנים משורת הדין ולך תדע מתי כן ומתי לא :

"לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין".

כלומר מה אנחנו מבינים מהנאמר כאן? שבאותה תקופה שנחרבה ירושלים (ויש לשער שהיו בה מאות חכמים) וכולם בתמימותם פסקו לפי דין תורה !!!!!!!אך אבוי!חרבה ירושלים. אז בחכמה שלאחר מעשה (חכמה קטנה מאד) אומרים חכמים אחרים שהיה עליהם לנהוג לפנים משורת הדין.



2."הרמב"ן אף אמר דברים מפורשים מאלו. בפסקה מפורסמת מפרש הוא שהמצווה הכללית: "קדושים תהיו", ניתנה, משום שלמרות היקף מצוותיה של התורה ביחס להתנהגות האדם, יכול אדם לקיימן כלשונן, ועם זאת להיות הולל שטוף תאוות או כלשון הרמב"ן: "נבל ברשות התורה". 

כלומר  ניתן ללמוד מדברי הרמב"ן שלתורה כשהיא לעצמה אין שום ערך  כי ניתן להיות נבל חרדי (בלשוננו היום) אז גם מצד זה נשאלת השאלה איזה ערך יש לשימור  של תורה שכזאת שגם מצד אחד ניתן להיות נבל ששומר את כל מצותיה וגם מצד שני רצוי בהרבה מקרים בכלל לא לקיים את דיניה אלא לנהוג לפנים משורת הדין ( אבל מתי? את התשובה לשאלה מכרעת זאת תדע רק לאחר מעשה )