| באור פרק יד פסוק ב "זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן" מאחר שכתוב "ביום טהרתו", הייתי חושב שעל ידי שסר הנגע נעשה טהור מעצמו, לכן כתוב "והובא", לומר שצריך שיובא לכהן כדי להטהר. ופירוש נוסף: מדוע כתוב "והובא" ולא כתוב "ובא", לומר שמחייבים אותו בעל כרחו לבוא אל הכהן, שאין לו רשות להתעכב בטומאתו. פרק יד פסוק יא "והעמיד הכהן המטהר את האיש המיטהר לפני ה' פתח אהל מועד" מדוע היה הכתוב צריך לומר גם "הכהן" וגם "המטהר"? יש לומר, אם היה אומר "הכהן" ולא אומר "המטהר", לא הייתי יודע שהמצוה בכהן שטהרו מן הצרעת, ואם היה אומר "המטהר" ולא אומר "הכהן", הייתי אומר שגם ישראל יכול לעשות כן, שהרי יש דברים בטהרת המצורע שישראל כשר לעשות אותם. פרק יד פסוק לו "וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית" התורה אומרת לפנות את הבית, כדי שלא יטמא שום דבר מהממון של ישראל, זאת הסיבה מדוע צוותה התורה לפנות את הבית לפני שיבוא הכהן. ומדוע, הרי אין הבית טמא גם לאחר שבא הכהן, עד שיאמר טמא, אם כן, אפשר להוציא את הכלים לאחר ביאת הכהן? אלא, אם נמתין ולא נוציא את הכלים רק לאחר שיבוא הכהן, לא יהיה זמן להמתין, ונוציא את הכלים בחפזון, ומתוך חופזה נשכח חפצים קטנים, וחסה התורה גם על פכים קטנים של ישראל. | האור החיים כלשונו פרק יד פסוק ב הוצרך לומר 'והובא וגו'', לצד שאמר 'ביום טהרתו', חש שיחשוב אדם שהכתוב קראו טהור במה שהוסר נגעו, ואין תנאי בדבר, לזה אמר 'והובא' וגו', פירוש חדא ועוד, 'טהרתו', 'והובא אל וגו''. ורבותינו ז"ל (תו"כ) אמרו שלא ישהה. וטעם אומרו 'והובא' ולא אמר ובא, ואולי שיחייבוהו בית דין או תקפו כהן לבא, וכמו כן מה שאמר הכתוב (לעיל יג, ט) 'נגע צרעת וגו' והובא אל הכהן', יכוין לומר שיחייבוהו לבא אם נתעצל. פרק יד פסוק יא הוצרך לומר 'הכהן המטהר', ולא הספיק באחד מהם, אם היה אומר 'הכהן', ולא היה אומר 'המטהר', לא הייתי יודע שהמצוה בכהן המטהר שטהרו מן הצרעת, לזה אמר 'המטהר', כי מצותו בכהן המטהר מן הצרעת, ואם היה אומר 'המטהר' ולא אמר 'הכהן', לצד שיש בטהרת המצורע דברים הנעשים על ידי ישראל, תבא הסברא לומר שגם הזר יקרא המטהר, שהרי עושה גם כן טהרותיו, תלמוד לומר 'הכהן'. פרק יד פסוק לו פירוש, כל אשר בבית לא יטמא אלא יצילו הכל, ואפילו פכים קטנים, כי חס ה' אפילו על ממון הבזוי של ישראל, ובזה נתן טעם הכתוב למה צוה ה' לפנות קודם, הלא אפילו אחר ביאת הכהן ורואה הנגע אין הבית טמא אלא אחר שיצא הכהן ויסגירנו, ומעתה אין צורך להקדים לפנות קודם בא הכהן, ויכולין לפנות אחר שבא הכהן, קודם שיסגיר, לזה אמר 'ולא יטמא כל אשר וגו'', פירוש כי לצד שכשיראה הכהן הנגע שצריך להסגיר אין רשות להתעכב מלהסגיר כל עיקר, ומצד זה ימהרו לפנות, ולצד המהירות ישכחו ממון הבזוי, לזה הקפיד ה' לפנות קודם, שבזה לא יטמא מכל אשר בבית. ורבותינו ז"ל אמרו (תו"כ) שלא חס הקדוש ברוך הוא אלא על כלי חרס כי שאר כלים ובגדים יש להם תקנה במקוה, ולדרכינו הוספנו לפרש שחס הקב"ה אפילו על כלי חרס הקטנים שאין אדם מחשיב אותם. |