האם הרמב"ם האמין בביאת המשיח?

א) המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל.  וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם:  מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה.

ב)  וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתולא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו וכו'

.....

ו) אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח, צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים; אין הדבר כן וכו'

.....

ח)  ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה'הרי זה בחזקת שהוא משיח:  אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראלהרי זה משיח בוודאי.

עכ"ל. מצד אחד מאד חשוב לו להדגיש שמשיח לא משנה את המציאות של חוקי הטבע או חוקי הלוגיקה אלא רק את מהלך ההיסטוריה. מהצד השני הוא מציב תנאים להכרתו של פלוני כמשיח. התנאים מתחלקים לתנאים מדיניים ותנאים דתיים-רוחניים. שאלתי היא לא על התנאים המדיניים שכן הגם שהם רחוקים מהלב, עדיין אין בהם משהו הנוגד את הטבע משא"כ בתנאים הדתיים-רוחניים. בתנאים אלה הרמב"ם דורש ש- "יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה" ואז הוא בחזקת ואם יצליח בזה וגם בתנאים המדיניים אז הוא ודאי. על זה יש לשאול כמה שאלות:

א.      איך נדע שהוא מבית דוד (שלכאורה זה חלק ממהות התנאי)?

ב.      הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו – מה הפשט לפי מה שההוא עשה לפני שלושת אלפים שנה או לפי מה שנהוג כיום ואם כן לפי איזה עדה והרי פשיטא שלא ניתן לקיים החלטה על חלק זה של התנאי?

ג.       ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה – משמע הפעלת אלימות מוסדית להשלטת שלטון דתי שכפועל יוצא מנקודה (ב) ברור שכולם ירגישו שהוא כופה אותם כנגד מה שהם חושבים שהיא ההלכה ומכאן שיבינו את המשיח כעריץ המנסה לשמד את האמונה.

כעת ממה נפשך, אם באמת כולם (או אפילו רוב סביר) יסכימו על זהותו והחלטותיו של המשיח הרי אין לך תופעה על-טבעית וניסית גדולה מזה ואז נמצאנו מאמינים אמונת טפשים כבסעיף (ו); אם מאידך אנחנו סבורים שבאמת עולם כמנהגו, אזי לא ייתכן שמישהו יהיה אפילו בחזקת משיח; ולבסוף, אם עקב כך אנחנו לא מאמינים שמשיח ייתכן, אזי אנחנו כופרים בתורת משה כבסעיף (ב).

שמא ת"ל ש"לכשיבוא כבר נדע" או "יכולת השכנוע שלו תהיה כזו שכולם יבינו אותו ויראו את צדקתו הלמדנית" הרי פשיטא דשני אלה הם ממש לא עולם כמנהגו נוהג. וע"ז אני רוצה לשמוע מחכמי הפורום את דעתם האם הרמב"ם האמין ברעיון של משיח? אילוץ העולם כמנהגו נוהג הוא קריטי עבור הרמב"ם משום שרק כך הוא משמר את הלוגיקה של ההלכה שמבחינתו היא היא התנאי ההכרחי לנצחיותה. שינוי כללי הלוגיקה ההלכתית היא משיחיות שקר ואסון. אבל אם משמרים את הלוגיקה ההלכתית, אז לא אפשרי שיהיה משיח. (ולכן לא רלוונטי להביא כאן את הסעיף בהמשך האומר שלא נדע הדברים איך שיהיו עד שיהיו – שכן זה מתייחס לסדר הדברים וכו' ולא למהותם).