האם הרמב"ם האמין בביאת המשיח?

מסתבר שהלכות המשיח כתבם הרמב"ם (לראשונה בהיסטוריה) יותר כהגנה מפני משיחי שקר ודעות הנצרות וכיו"ב. והרי בדורותיו רבו משיחי שקר כידוע, וגם הפולמוס הבין-דתי היה בעיצומו.

אפשר להניח שהרמב"ם האמין בהתפתחות חכמת האדם (כמו שכתב שיגיע זמן שיכירו במעלת ספר ההלכה שלו ויקבלוהו), ושבאופן זה סוף סוף יתגשמו חזונות הנביאים והמצב הכללי של האדם ישתפר. כפילוסוף הוא ראה את עיקר הפסגה של חיי האדם בכך שהחכמה תרבה והטרדות הגשמיות תתמעטנה. האם הוא האמין בכל הפרטים והסימנים? התשובה לזה תהיה כמו התשובה לשאלת אמונתו הכללית בדת ההמונית על כל עיקריה וחלקיה.

תוקן על ידי אחר_מוחלט ב- 03/04/2014 23:07:31

אדם,

ספר דברים (פרק ל) מדבר על שבות ישראל מבין העמים - רק אחרי שישובו אל ה', ואז ימול ה' את לבבם ולבב זרעם לעבדו, ויותירם לטובה ויכניע את אויביהם, מה שיכול להתפרש כגאולה "נצחית". יש מי שמבין שהתורה מבטיחה שם שבני ישראל ישובו אל ה'.

חשוב לדייק. בספר ויקרא אין מדובר על גאולה כלל, אלא על זכירת הברית ואי ניתוק הקשר למרות חטאי העם. ספר דברים לא רק שהוא מאריך בגאולה (הכוללת שבות וקיבוץ כל הנידחים, חזרת הברכה והכנעת האויבים), עוד יש מקום להבין ממנו שהגאולה תהיה "נצחית", כלומר שלא יהיה מעגל חוזר.

חשוב לדייק.

ספר ויקרא פרק כו
מ וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲו‍ֹנָם וְאֶת עֲו‍ֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי. מא אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲו‍ֹנָם. מב וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. מג וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲו‍ֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם. מד וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם. מה וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה.  אין כאן הבטחה על גאולה אלא על המשך הברית ואי-נטישת ישראל כעם ה' (כטענת הנוצרים).

ספר דברים פרק ל
א וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. ב וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. ג וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. ד אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. ה וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. ו וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ. זוְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ. ח וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. ט וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטוֹבָה כִּי יָשׁוּב יְהוָה לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ. י כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. 

בפסוק ו נאמר שה' יסיר את "ערלת הלב", כדי שיוכלו הנגאלים הם וזרעם לאהוב את ה' ולעבדו. ניתן להבין שמדובר כאן על איזשהו סוף אלוהי לסאגה הארוכה של חטאים ועונשים שנגרמים מחמת "ערלת הלב", והפתרון הסופי יהיה כשהאל עצמו יתקן את רוח עמו לעובדו. נדמה לי שפרשנות כזו נתמכת בדברי הנביאים ירמיהו, יחזקאל ואחרים.

לשאלתך, אדם, על בית שני, ניתן להשיב שאכן לא היתה שבות זו הגאולה הסופית המיועדת.

בספר דברים הגאולה כוללת ׳והטיבך והרבך מאבותיך׳ דבר שאפשר להתווכח אם קרה בבית שני. וכן ׳אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה׳ אלוקיך׳ דבר שממש לא קרה. (רוב מוחץ של העם לא עלה לארץ.) המשמעות הפשוטה היא שזה לא תנאי התלוי במעשיםאלא תיאור העתיד. בספר ויקרא מוזכרת גאולה במרומז - ׳והארץ אזכור׳ אין שום בעיה להניח שזה התרחש במקרה של בית שני.

סרט דוקומנטרי מעולה של שמחה יעקובוביץ': The Quest for the Lost 10 Tribes (=המסע/חיפוש אחרי עשרת השבטים האבודים).

דרך אגב, בימינו אנו התרחש רוב המתואר בדברים אבל בלי התנאי הקודם למעשה של שיבה להשם. מה שקצת עורר שאלה על אמיתות הנבואה. אין כאן פירכה אמיתית כיון שלא כתוב שאם לא אז לא. אבל ערעור קל יש. דבר זה גרם להברגה ההזויה ביותר ששמעתי (פרט לפירוש חב״ד לרמב״ם שהבאתי לעיל) לפיה הציונות החילונית של המאה הקודמת היא שיבה לה׳

אריאל, חוץ מתורת הגאולה של ספר דברים, ישנה גם תורת הגאולה של יחזקאל, ולפיה יגאל ה' את ישראל למרות חטאיהם, רק בשביל שמו הגדול המחולל כשישראל בין העמים. גם בשירת האזינו מדובר על מעין גאולה שאינה מותנית בתשובה.

ואני הייתי מוסיף, בעינים של מאמין: ריבונו של עולם אינו מחוייב לא לספר דברים ולא ליחזקאל ולא לחז"ל או לרמב"ם.

ועוד: אם היה מחכה שישראל יעשו תשובה, כבר לא היה נשאר עם ישראל.

תוקן על ידי אחר_מוחלט ב- 04/04/2014 01:10:39

ואיך יחזקאל עונה על משה? (ככל הזכור לי כרגע בהאזינו מוזכר רק דין בעמים. לא גאולה.)

תשובתך השנייה היא קצת יותר טובה, מעין הכתוב על יציאת מצרים. אמנם אם כן עולה השאלה מה העניין בדברי משה, יחזקאל, חז״ל והרמב״ם.