האם הרמב"ם האמין בביאת המשיח?

בשירת האזינו כתוב 'כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם...' ולבסוף 'הרנינו גוים עמו...וכיפר אדמתו עמו', מה שיכול להתפרש גם כרמיזה לגאולה, ואכן אין כאן גאולה מפורשת.

אינני עוסק ב"תשובות" לשאלות. גם אינני חושב שמשה מגביל את יחזקאל, ולא שניהם את חז"ל וכו'. ובמיוחד לא כל אלה את ריבונו של עולם. ההויה, החיים, ההיסטוריה, רוח האדם, כל אלה גדולים מכל צמצום של הגדרה אחת, אפילו של משה. ועלינו להבין שגם אדון הנביאים, וגם "שרפים ואופני הקודש", אינם אלא דרגה מסויימת ומצומצמת, ואין שום יחס ונגיעה בינם לשגב האינסופי של הקיום.

ועל ששאלת "מה הענין בדברי משה" וכו'. יש עניין רב. וודאי כל אחד מהם, כפי מעלתו וייחודו אומר דברים חשובים ומהותיים, מבטא צד או צדדים מסוימים של המציאות. ובטח יש בהם אמת רבה והשפעה חשובה לשעה ולדורות, לימודית ואולי גם היסטורית.

מה שכתב אדם שאם תהיה גאולה תהיה נצחית, אינו מעיקרי האמונה, ייתכן שניגאל מחר, ובעוד מאה שנה שוב יהיה חורבן, כמו בבית שני, ובכל אופן תהיה אחר כך עוד גאולה וחוזר חלילה. אין הבטחה שאם תבא גאולה מגלות בית שני היא תהיה נצחית, אלא שבסוף תהיה שוב גאולה, ולא יהיה היטמעות וכליה של העם.

הרמב"ם מפרש מה כלול במושג גאולה. יש לזה צד מדיני וכלכלי ויש לזה צד רוחני. ככלל מדובר בניצחון של עמישראל במישור שלא רודפים אותו האומות שאין לו צורך לרדוף אחרי קיימות כלכלית ושהתורה מתממשת באופן מלא הן בקיום כל המצוות והן בקיומן על ידי כל העם. במידה מסויימת הוא מכניס לעניין זה גם את תחיית המתים אם כי אינני רואה בזה עיקר (הגם שהוא הכניסו לי"ג עיקרים). אבל יש כאן לאורך הדיון המעטת הערך של הפלגנות שהיא מהיסודות המעשיים של ההלכה. אין דבר כזה שפה אחת ודברים אחדים בהלכה. לכאורה אפשר לפתח דבר זה לשאלה איך בכלל תיראה אחדות רעיונית בעם ישראל? ולכן אני שב וטוען שדברי הרמב"ם מכילים מתח פנימי עמוק בין עולם כמנהגו מחד לבין אחדות אידילית מאידך.

תוקן על ידי yerubaal ב- 04/04/2014 11:03:59

ירוחם
אם אני מבין את הקו שלך, אז אנחנו לא באתחלתא, אלא בגאולה.